לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד

נציג ציבור (עובדים) גב' חנה גלאי

נציג ציבור (מעסיקים) מר יגאל סעדיה

החלטה

א. בפנינו בקשה למתן צו מניעה שהגיש התובע (15/09/14) בה עתר כדלקמן:

"א. צו זמני או קבוע המונע את הפסקת העסקתו של מבקש 1 ומורה למשיבה להמשיך ולהעסיק את המבקש עד לתום ההליכים ע"פ חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה") באותם תנאי העסקה כאיש אחזקה וכאחראי תרבות תורנית אצל המשיבה כפי שהיו עד למתן הודעת הפיטורים הבלתי תקפה ו/או בהתאם לכל דין.

ב. לחילופין צו הצהרתי זמני או קבוע המונע את הפסקת עבודתו של המבקש ומורה למשיבה להמשיך ולהעסיק את המבקש באותם תנאי העסקה ושכר כפי שהיו לו במשיבה בתפקיד חלופי ההולם את כישוריו.

ג. צו הצהרתי זמני או קבוע הקובע כי פיטורי המבקשים בטלים מעיקרם, או שיש לבטלם ולהשיב את המבקש לעבודתו.

ד. צו מניעה זמני או קבוע למניעת איוש משרתו של המבקש באמצעות עובד אחר חדש או מקרב עובדי המשיבה.

ה. צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להעסיק עובד אחר בתפקידו של המבקש עד לתום ההליכים ע"פ חוקת העבודה.

לאור העובדה כי פיטורי המבקש ייכנסו לתוקפם ביום 16/09/14, יתבקש כבוד בית הדין לתת צו זמני דחוף במעמד צד אחד למניעת פיטורי המבקש ושמירת המצב הקיים ערב פיטוריו ועד לתום ההליכים בהתאם לחוקת העבודה או לקיום דיון במעמד הצדדים בפני בית הדין."

ב. טענות המבקש

המבקש החל בעבודתו במשיבה ביום 01/05/10, כ"אחראי תרבות תורנית וכאב בית (איש תחזוקה), במעמד קבוע".

במסגרת תפקידו היה אחראי בין היתר על הדואר, בתי הכנסת, ניהל מיליון ש"ח לבתי הכנסת, שיפוצים, מעקב אחר תשלומים לבתי הכנסת, תקציב, אחראי על הבניין, על הניקיון, אחראי על האולם, דואג לפקסים ולאינטרנט, לכיבוד לאירועים, מארגן חופות ועוד.

ביום 18/03/14 קיבל עם 10 עובדים נוספים זימון לשימוע, משהחשב המלווה הורה להפסיק עבודתם (ללא תקן).

ביום 04/05/14 התקיים שימוע בעניינם של 11 העובדים ובהם המבקש.

ביום 02/09/14 הודיעה המשיבה על פיטוריו (ובהודעה מוקדמת של 14 ימים בלבד ובניגוד לחוק).

למחרת, הודיע ועד העובדים על התנגדותו לפיטורים.

ביום 04/09/14 הודיע האיגוד המקצועי כי הפיטורים אינם כדין, שכן עפ"י חוקת העבודה יש לזמן בוררות.

המשיבה דחתה הבקשה (ביום 10/09/14), משמדובר בפיטורי צמצום.

הודעת הפיטורים אינה מנומקת וזה פגם מהותי (משאינו יכול להתכונן כראוי מפני הפיטורים ומשלא נמסרו נימוקים טרם השימוע, עולה חשש שהפיטורים נעשו בשרירות לב/עילות אחרות מאלה שנמסרו למבקש בהזמנה לשימוע), שדי בו לביטולה.

המבקש הינו עובד קבוע ב- 100% משרה למעלה מ- 4 שנים ועפ"י סעיף 70 לחוקת העבודה נדרשת הסכמת ארגון העובדים ובהעדרה – יש להעביר העניין לבוררות מוסכמת (וכפי שנקבע בפרשת תריף, ע"ע 35912-08-11 אסתר תריף נ' עירית יהוד-מונוסון; 27/09/11; יוער כי מספר ההליך הנכון הוא: 35912-08-10).

בהלכת תריף נקבע כי גם בפיטורי צמצום (ולפיהם יש סיבה מספקת) נדרשת הסכמת הארגון או הכרעה סופית בבוררות.

פרשנות המשיבה מרוקנת מתוכן את סעיף 70 לחוקה, שהרי בכל פעם שתרצה, תטען המשיבה שמדובר בצמצום.

לא מדובר כלל בפיטורי צמצום – משלטענת המשיבה עבדו העובדים ללא תקן, מה גם שמצבה הכלכלי של המשיבה רק הוטב. כש"נקרא המבקש לדגל" הייתה המשיבה בגרעון של 18 מיליון ₪ ועתה היא בעודף של מיליון ₪, המבנה שופץ ושרותי הדת בעיר, תודות לפעילות המבקש, פורחים; כך היו"ר נוהג בג'יפ יוקרתי שאף שודרג לאחרונה – האומנם מממנת המשיבה כך, כשהיא בגרעון??

החלטת המשיבה התקבלה בניגוד לסעיף 71 לחוקה: המבקש כשיר פיזית ומקצועית לעבודתו (הוא הרוח החיה מאחורי "מבצע השיקום" של המשיבה ומצבה השתפר תודות לעבודתו המסורה); הוא עובד תקופה משמעותית; עובד אחר (מיקי מוסקוביץ) התקבל לפני כ-10 חודשים ולא פוטר; המבקש בן 61 ומפרנס יחיד ואשתו מטפלת סיעודית שעה ביום מטעם "עזר מציון" ולו 2 בנות, פיטוריו הם מכה קשה עבורו ועבור משפחתו – משמע, המשיבה לא שקלה השיקולים הרלוונטים ועל ביה"ד להתערב בהחלטתה.

מבין 11 העובדים להם נערך שימוע, המבקש היחיד שפוטר. פיטוריו הם אפליה ורדיפה פוליטית (המבקש חבר ליוסי בכר (יריבו של בוסקילה) מ"מ ראש העיר ובוסקילה מינה את יו"ר המשיבה, הרב נריה מגנזי; כחדשיים לפני שהחל הליך הפיטורים אמר בוסקילה לחברת הועד שהמבקש יחכה למכתב הפיטורים שלו. כך חברת הועד חנה טהורי לא פוטרה בשל תפקידה והרי גם היא מועסקת ללא תקן.

מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתו.

לבקשה צורף תצהיר המבקש.

בהתאם להחלטה מיום 15/09/14 הגיש התובע כתב תביעה בו עתר לצו עשה לביטול הפיטורים והחזרה לעבודה, פיצוי פיטורין שלא כדין (בסך 80,148 ₪, 6 משכורות), פיצוי בגין הנזק הלא ממוני; ו-10 חודשים בגין פיטורין שלא כדין בחות"ל בניגוד לחוקת העבודה וללא הסכמת ארגון העובדים.

2. ביום 16/09/14 נשמעו בפנינו טענות הצדדים כשהמשיבה טענה בתגובה לבקשה כדלקמן:

המשיבה בהליך הבראה מאוגוסט 2009 ומונה לה חשב מלווה.

ביום 10/03/14 קיבלה המשיבה מהחשב המלווה הוראה כי עליה לפטר עובדים המועסקים ללא תקן. בעקבות מכתבו החלו בפעולה להסדרת תקנים.

ביום 08/06/14 הודיע החשב כי אין תקן למבקש. אעפ"כ, המבקש עדיין לא פוטר וזומן לשימוע.

המבקש עודכן ע"י יו"ר המשיבה. ביום 15/06/14 הודיע החשב כי אם לא תופסק העסקת המבקש – תפגע העברת התשלומים למשיבה מהמשרד לשירותי דת. בסופו של דבר התקבל מכתב ולפיו המשרד לענייני דת ("המשרד") אינו מאשר תקן "לתרבות תורנית". בהתאם, אין המשיבה יכולה אלא לפעול עפ"י החוק.

המשיבה אינה חולקת על תחולת חוקת העבודה, מכח הסכם קיבוצי משנת 1975 בין ההסתדרות למועצות הדתיות. אלא שבענייננו, אין לפעול כנטען, משעסקינן בפיטורי צמצום והלכת תריף אינה רלוונטית, משדוּבר בה בפיטורי משמעת/מקצועי (ולא צמצום). המשיבה מפנה לס"ק(ב"ש) 19598-01-12 ההסתדרות נ' מועצה דתית קרית-גת וס"ק (חיפה) 63/04.

אין קשר לפוליטיקה ולהליך, מה גם שלראשונה העלה המבקש טענה זו, בביה"ד.

למר בוסקילה אין תפקיד במשיבה.

אין תקן ל"אב בית", אב בית פוטר לפני 4 חודשים כי לא היה תקן. אין תקן לעובד אחזקה.

אין הסכמה ללכת לבוררות ואין טעם לכך (מה גם שחצי שנה לא ביקשו כך), משבהעדר תקן – אין על מה לשבת ולדבר, ושכרו לא ישולם.

אין מדובר בעובד של 20 שנה, אלא 4 שנים.

יובהר כי בדיון נמחק ועד העובדים כצד, בהסכמת הצדדים.

המבקש טען כי בהלכת תריף ניתן פירוש מאוד מרחיב ומדוייק וכי יש לפעול לפי חוקת העבודה.

המבקש עובד אחזקה, כעולה מתלוש השכר (הגם שאינו יודע אם יש תקן לעובד אחזקה ולאור הטענה שאין תקן לתרבות תורנית). אם אין תקן והמשיבה באיזון – מה בוער פתאום לפטר את המבקש??; סעיף 71א לחוקה קובע קריטריונים לפיטורים, יש עובד שהגיע אחרי המבקש; החשב המלווה אינו מעל החוקה או ביה"ד הארצי; הפנה שוב להלכת תריף ולאור סעיף 76, הפיטורים כלל לא נכנסו לתוקף.

המבקש לא קיבל כתב מינוי.

משסעיף 71 בא אחרי סעיף 70 לחוקה יש קריטריונים לצמצומים.

לא ניתן לשלול מהועד האפשרות להסכים לפיטורי עובד.

משהצדדים ויתרו בנסיבות על חקירת המבקש/יו"ר המשיבה – נקבע למתן החלטה.

3. ביום 29/09/14 הגיש המבקש הודעה דחופה ולפיה ביום 28/09/14, בביקור יו"ר המשיבה הקודם עם היו"ר הנוכחי, התגלו מספר מסמכים הקשורים במבקש ובכלל כך כי המשרד אישר בעבר מספר תקנים ובהם גם תקן למבקש בהיקף 50% משרה כאחראי מקוואות ("התקן" : צורף מסמך המשרד מיום 17/10/12; "אישור המשרד").

משקיבל המבקש מסמך זה, פנה למשיבה ע"מ לאתר פרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים שאישרה התקן למבקש וזה נמסר לו (בבוקר ההודעה).

(צורף פרוטוקול ועדת מכרזים מס' 7 מיום 28/02/12; "הפרוטוקול" - הגם שהוצג לנו רק דף ראשון, ללא חתימה), כשהתקן אושר למבקש פה אחד.

במעמד הדיון הציגה המשיבה רשימת תקנים נכון לספטמבר 2014 ("רשימת התקנים") ממנה עולה כי ישנם 2 עובדים שעדיין עובדים ושאינם מופיעים בה (חנה טהורי, מזכירת הרבנים בפועל; דן בסו, מזכיר המועצה).

עוד עולה כי "כדי להיפטר" מהמבקש נלקח התקן שאושר לו כאחראי מקוואות וניתן לעובד מוסקוביץ מיכאל ואילו למבקש "הולבש תקן" של "תרבות תורנית" שאין לו אישור.

ברור איפוא כי טענות המשיבה ריקות מתוכן, כשהמשיבה אינה נותנת טעם כלשהו מדוע היא מפלה בין המבקש לעובדים אחרים (שעדיין מועסקים הגם שאין להם תקן).

המבקש עותר לביה"ד לקחת נתונים אלה בהחלטתו.

4. בהתאם להחלטה מיום 29/09/14 הגישה המשיבה תגובתה (06/10/14) בה עתרה לדחות ההודעה על צרופותיה, משאין בה לסייע למבקש: התהליך לקבלת תקנים מונה ד' שלבים (הגשת בקשה ע"י המשיבה; המשרד דן בבקשה ומחליט אלו תקנים לאייש; המשיבה מקיימת מכרז לתקנים שאושרו ומעבירה למשרד את רשימת העובדים שנבחרו; המשרד מאשר את שמות העובדים, התפקידים ואחוזי התקנים וזהו האישור הסופי).

המשיבה הגישה בקשה למשרד וקיבלה רשימה מהמשרד מה ניתן לאייש (נספח א' להודעת המבקש). רשימת המשיבה לא אושרה מעולם ע"י המשרד, משאינה תואמת את תוכנית ההבראה, שהרי לו אושרה לא היה נדרש הליך הסדרת תקנים בשנת 2014. כך גם בנספח ב' להודעתו נזכרים עובדים שכולם הוזמנו לשימוע – לחלקם אושר תקן ולחלקם לא (גב' טהורי, גב' זיתוני, גב' ויצמן, גב' פאשה ועוד) – הועסקו ללא תקן, מה שמוכיח שהרשימה לא אושרה מעולם.

בשנת 2013 שלח המשרד למשיבה רשימת תקנים עדכנית ובה לא הופיע תקן אחראי מקוואות, שכן הרשימה של 2012 לא אושרה מעולם (צורפה "רשימת 2013").

בפניית יו"ר המשיבה למשרד, השיבה גב' מוריה כי המינויים לא אושרו, משלא עלו בקנה אחד עם תוכנית ההבראה.

בהתאם, כל הצרופות להודעה לא רלוונטיות ולכן לא אוזכרו בדיון (מה גם שהרשימה אינה חתומה ע"י מורשי המשיבה).

אין מחלוקת שהמבקש אף לא עסק בתפקיד אחראי מקוואות בפועל, לא לפני המכרז ולא אחריו ומעולם לא ביקש לשמש ככזה (והיכן היה משנת 2012 עד היום בהקשר זה) – מה שמלמד על חות"ל של המבקש, ביודעו שהמצג בהודעתו אינו אמת. המבקש לא עסק מעולם בתחום המקוואות גם בשימוע לא טען בהקשר זה.

גם בבקשתו אינו מאזכר עיסוק בתחום זה וגם לא בדיון.

כאחראי מקוואות שימש שנים רבות מר יוסף ראובן ואח"כ התקבל לתפקיד זה מר מושקוביץ.

כל כולה של הודעתו הינה נסיון נואל של המבקש להציג מצג שווא, כביכול, מנסה המשיבה להפטר ממנו באמצעות "הלבשתו" לתקן "אחראי תרבות תורנית" – מה שהיה תפקידו מאז ומתמיד.

עולה מההודעה כי מבקש הוא שיאושר לו תקן אחראי מקוואות כפיקציה רק כדי למנוע פיטוריו, בעת בה ימשיך לשמש כ"אחראי תרבות תורנית", כפי שהעיד על עצמו ששימש.

בהתייחס לטענתו ביחס ל-2 עובדים שאינם ברשימת התקנים – עניינם נדון במשרד והמשיבה ממתינה להחלטתו הסופית (כשהמשרד הורה ב- 19/08/14, בינתיים להקפיא פיטוריהם).

משמעות טענתו של המבקש היא פיטורי מר מושקוביץ, שאינו צד להליך, ולא יהא זה ראוי כי המבקש יוכתר כ"אחראי מקוואות" [בש"א (ארצי) 298/07 אלישבע חי נ' המל"ל].

המבקש לא עתר בבקשתו להכריז עליו כאחראי מקוואות – מנסה הוא ב"הודעה" לתקן בקשתו וביה"ד לא יתן סעד שלא נתבקש (ע"א 490/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח, פ"ד מא(4) 404,401).

לאור כל האמור עתרה המשיבה לדחיית הבקשה ולחיוב המבקש בהוצאות מוגברות. לתגובה צורף תצהיר היו"ר מר נריה מגנזי ("היו"ר").

5. ולהכרעתנו –

א. משעסקינן בהכרעה בהליך זמני (וכשאין בפועל מחלוקת של ממש בעובדות) – קביעותינו להכרעה זו הן לכאוריות בלבד.

בהתאם וע"מ ליתן קביעתנו בהקדם, נאמר דברינו, ככל הניתן, בקציר האומר.

ב. המבקש טוען בריש גלי כי שימש הוא בתפקיד "איש אחזקה ואחראי תרבות תורנית".

כך בעתירה א' לבקשתו (כך בסעד ד', ה'), כך בסעיף 1, כך בסעיף 3 וכך אף בתביעתו (סעיפים 4,9). כך טען אף בשימוע.

אין מקום איפוא ל"גוון הצליל" העולה מההודעה, שמשמעו בעצם עתירה להצבתו בתקן ובתפקיד בו מעולם לא עסק, לשיטתו-הוא!

ג. לא נעלם מעינינו כי בבקשתו מזכיר המבקש (סעיפים 46-47) את העובד מר מיכאל מושקוביץ, מי שמשמש כ"אחראי מקוואות" – אלא שאין המבקש טוען, כביכול, התקבל זה לבצוע תפקידו של התובע, או כביכול, מבצע התובע התפקיד שאותו עובד נתקבל לבצועו.

כל שנטען כי אותו עובד התקבל לעבוד במשיבה "לפני כעשרה חודשים" בעוד שהמבקש התקבל זמן רב לפניו (קרי: על המשיבה היה לשקול פיטוריו לפי קריטריון "אחרון נכנס ראשון יוצא").

אלא, בכך כשל המבקש בשניים: ראשית, נמנע מלצרף את אותו עובד לבקשה – והרי ברי כי אם תעתר בקשתו מול עובד כלשהו, משמע, אותו עובד "עלום" (ובענייננו, מר מושקוביץ) – תדרש המשיבה לפטרו. וכך, אין לעשות, שהרי לא נכריע בעניין מי שלא היה בפנינו כלל!

ושנית, אין עסקינן בכלל סתמי/טכני. עסקינן בעניין מהותי – אם נניח כי היו"ר/הרב/עובד הניקיון/בלנית החלו בעבודתם חודש לפני פיטוריו – האמנם, מבקש המבקש להחליפם?!

ובהקשר זה – תמוה כי המבקש לא מצא לציין תפקידו של מר מושקוביץ.

ד. ועתה באים אנו להודעה –

עולה ולו מהדחיפות שבהגשתה וצרופותיה – כי חרף העיתוי לא מצא המבקש (שלא לומר המבקש 2, שנמחק בהסכמה!) לדוק פורתא עם העובדות והמסמכים בהכנת ההליך – ואין הסבר לכך ב"דחיפות" שבצורך להגיש הבקשה. אין לשכח כי למבקש נתקיים שימוע עוד בחודש מאי 2014 ועוד אז טען ארגון העובדים כי היו"ר הקודם טוען שיש מסמך שאומר שיש תקנים... – לא ראוי היה איפוא לפנות בבקשה עצמה – ודאי לא בהודעה (!) – בלא שטרח המבקש לבחון הדברים האמורים לעומקם! (ודאי וודאי כך, כשהמבקש התקבל לעבודה ע"י היו"ר הקודם, כדבריו בשימוע).

(עוד מעניין לציין, ולמעלה מן הצורך, כי משצרף המבקש את פרוטוקול השימוע, לדוגמא, גם של העובד יוסף ראובן – ניתן להבין שאף הוא שימש כ"אב בית", כמי שטיפל בבינוי (שיפוץ) מבנה המשיבה).

מקובלות עלינו כל טענות המשיבה בתגובתה המפורטת להודעה.

נוסיף ונעיר כי לא יכול שהמשיבה קיימה מכרז (ב' להודעה), עפ"י אישור המשרד (א' להודעה) – שהרי ברי כי נספח ב' להודעה קודם ב- 8 חודשים להודעת המשרד, מה גם שהרישום שבכתב יד, ע"ג א' להודעה לא נדע מי ומתי הוסיפוֹ (כמו גם יתר הכיתוב בכתב יד).

אין חולק עם זאת, כי המשרד החליט לאשר אחראי מקוואות ב-50% משרה – תוך שעפ"י נספח א' יש לקיים מכרז כדין – ברי כי אין ללמוד מנספח ב' להודעה – כי "עונה" הוא, ולו לכאורה, על דרישה זו (עמוד 2 לנספח א'!).

ובהקשר זה – צודקת המשיבה בציינה כי אין בפנינו בהודעה איזשהי אסמכתא כי תקן כאמור אושר בשנת 2012 כמתחייב ומנגד, ברי מרשימת 2013 כי אכן לא אושר תקן כאמור!

נוסיף ונציין כי ביה"ד ודאי אינו מכריע עפ"י פיקציות ופעולות שאינן לגיטימיות.

ככל שכיוונה הנהלת המשיבה בשנת 2012 כי המבקש יבצע תפקידו (כפי שהוא הגדיר אותו אך בתקן של "אחראי מקוואות") – עניינה הוא; אנו, לא נוכל ליתן ידנו לכך, אף לו כך נתבקש, מה שאין בפנינו כאמור.

ה. אין חולק כי בהסכם ההבראה אין תפקיד "אב בית", או "אחראי תרבות תורנית".

אין חולק כי המשיבה התחייבה "שלא לקלוט עובדים חדשים בכל דרך שהיא" וכי התחייבה חתימת אישור של החשב המלווה לקליטת עובד!

שמא, משנחתם ההסכם רק בחודש 08/10 והמבקש החל בעבודתו בחודש 05/10 – "לא ראו" הצדדים לפעול עוד בשנת 2012 בעניינו.

להליך הזמני דנא – אין נדרשים אנו לעניין זה, הגם שבסיפא החלטתנו שבדיון, סברנו כי על הגורמים המוסמכים לבחון הענין לעומקו ולוּ משעסקינן בכספי הציבור!

נציין כללית כי הבקשה מנוגדת לרוח העולה מתוכנית ההבראה ותכליתה.

אין לשכוח כי ביום 09/08/14 הגישה המשיבה למשרד בקשה לועדת תקנים לתפקיד "תרבות תורנית" (ואגב, צויין בבקשה זו כי המשיבה סיימה בעודף תקציב בשנת 2013 של 410,977 ₪ – ולא כנטען בבקשה...) – אלא שהמשרד השיב כי איננו "מתקנן תקן לתרבות תורנית".

כך עולה ממכתב החשב המלווה מיום 08/06/14 (שהוגש בדיון) כי אושר תקן "אחראי מקוואות, 50% משרה" – מה שאף מלמד כי עסקינן בתקן חדש, משנת 2014, שלא היה קיים קודם לכן.

ו. טענת אפליה/טעמים פוליטיים

טענת המבקש בהקשר זה, לכשעצמה, נדמית כנטענת "מן השפה ולחוץ" ומכל מקום, לא בוססה ולו לכאורה.

העובדה כי מבין 11 עובדים פוטר רק הוא, אפילו נכונה היא עובדתית, אינה מלמדת על "אפלייה" כמשמעה בדין, ובפועל, אף המבקש לא מונה את נקודות השוויון (או העדרן). גם טענתו החדשה שבהודעה, בהקשר ל-2 העובדים – אין בידנו לקבלה, בהעדר נתונים מספקים, מעבר לתגובת המשיבה.

ככל שהטענה מפנה לטעם פוליטי – אף זה לא ממש הוכח, מה גם שאין בפנינו למעט "זריקת בוץ"/טיעון סתמי – ראייה כלשהי לנטען או להקשרו לעניין שבפנינו, מה גם שההוראה לפיטוריו של המבקש נתקבלה מהחשב המלווה.

הנה כי כן, בהעדר ולו ראייה לכאורה, לנטען בהקשר זה – נדחית אף הטענה.

ז. כללי

עולה לכאורה מהבקשה כי המבקש מנכס לעצמו את כל פעולות המשיבה ועובדיה השונים, ובכלל כך, השגיהם...(כולל, כך יש לקוות, של תוכנית ההבראה והחשב מלווה).

איננו מטילים, חלילה, ספק בפעולתו הברוכה של המבקש ובמחוייבותו ומעורבותו במילוי תפקידו. כך, אין חולק כי שכרו אכן אינו גבוה אלא, שאף לפי המשיבה (וכעולה מתלוש השכר – הושלמה השתכרותו לשכר מינימום) לא בגין תפקוד לקוי זומן לשימוע.

כך, הטענה כי אין עסקינן בפיטורי צמצום – היא מעין "אוקסימורון" – ברי כי בהעדר תקן – אין מצמצמים תקנים שאינם...אלא שודאי אין אלה פיטורים בשל תפקוד לקוי/משמעת וכיוצ"ב...

עסקינן בפיטורין בשל מצב עובדתי – משפטי – מנהלי – לא ראוי, לא נכון ולא לגיטימי (העסקת עובד ברשות ציבורית – ללא תקן!!).

ובאשר לצורך בהסכמת ארגון העובדים – איננו נדרשים לטעמנו להכרעה בהקשר זה, מן הטעם שבנסיבות – כעולה גם מהשימוע – הארגון דיבר בשפה אחת בלבד והיא – שְאלָה למועמדים שיסבירו למה לא ניתן בלעדיהם – מחד ומאידך – הבעת התנגדות.

קשה, איפוא, בנסיבות לראות כי אף לו נדרשה המשיבה "להסכמת" ארגון העובדים הרי כזו לא ניתנה כלל (בהתייחס לאף לא אחד מהעובדים) ואף לא נשמעה (בשימוע) מהארגון, כביכול, יש "להוציא חדש מפני ותיק"...

לעת זו – אין נדרשת הכרעתנו בפרשנות שנותנים הצדדים לחוקת העבודה, ענין שככל שידרש – נדרש לו בהליך העיקרי (ובכלל כך, לשאלה אם התובע הוא "עובד" בהעדר כתב מינוי/תקן וכיוצ"ב).

ח. לסיכום

לאור כל האמור – נדחית הבקשה.

חרף עתירת המשיבה בתגובה להודעה – הוצאות הבקשה תשקלנה, ככל שידרש, בהליך העיקרי.

לצערנו, בשל עומס רב בהקלדות, התעכבה הקלדת ההחלטה.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ה, (04 נובמבר 2014) ,בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום ­­­­­­­­­­­­­­­­­4.11.14