1. לפניי תביעה כספית על סך 7,275 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.07.2013, בין כלי רכב, מ"ר 26-912-50 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-795-01 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, שהתיישבה עם מוקדי הנזק באופן מובהק ועם היגיון קרות התאונה, על פני גרסת נהגת רכב התובעות שלא התיישבה עם מוקדי הנזק והייתה בלתי משכנעת.

נהגת רכב התובעות ניסתה להראות כי התאונה קרתה כאשר רכבה מצוי בחציו בנתיב הימני כאשר היא מנסה להיכנס באמצעות נסיעה לאחור לחניה במקביל למדרכה שמימין, וכאשר נהג האוטובוס שהגיע מאחוריה לא התאזר בסבלנות וניסה לעקוף אותה אלא שמשום שרכב התובעות היה בנסיעה לאחור התנגשו כלי הרכב.

אלא שמעיון במוקדי הנזק ברכבים, ברכב התובעות, בדופן שמאל קדמי כאשר חלק נכבד מהפגוש הקדמי התעקם לגמרי ויצא ממקומו, ובאוטובוס במרכז דופן ימין, ניתן להבין על נקלה כי האוטובוס לא נפגע בחזיתו ומשמעות הדבר כי חלקו הקדמי של האוטובוס חלף את רכב התובעות ללא פגע. ואם מרכז דופן ימין של האוטובוס נפגע, הרי שהוא נפגע משום שנהגת רכב התובעות המשיכה בנסיעה לאחור, מבלי שהיא נותנת דעתה לאוטובוס המצוי בקרבתה. לכן גם נשללת גרסתה של נהגת רכב התובעות לפיה התאונה ארעה משום שהאוטובוס המשיך בנסיעתו ולא אפשר לרכב התובעות להשלים את כניסת רכב התובעות לחניה שמצד ימין.

יחד עם זאת, אם נהג האוטובוס היה שומר מרחק מרכב התובעות והיה עוצר את האוטובוס ברגע הראשון שהבחין ברכב התובעות העוצר הרי שייתכן והתאונה הייתה נמנעת.

מתמונת הנזק והמגע בין כלי הרכב (נ/2) ניתן לראות נזק משמעותי שארע לרכב התובעות. אני סבור כי נזק זה יכול להתרחש שלא כתוצאה של נסיעה לאחור של רכב התובעות בעוד האוטובוס עוצר כי אם בשילוב של נסיעה לאחור של רכב התובעות ונסיעה קדימה של האוטובוס.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 40%.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 2,910 ₪, שהינו 40% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית משפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' אייר תשע"ה, 25 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.