1. בפני תביעה לתשלום חובות ארנונה, מים וביוב, מולה עומדת טענת הגנה של זיוף הסכם שכירות.

כתב התביעה וכתב ההגנה

2. על-פי רישומי העירייה, חובות המחזיק בנכס שמספרו 604404 (והמשויך ללקוח 309748465) בגין ארנונה, מים וביוב עבור השנים 2007-2005, היו (נכון ליום 6.6.2012) כדלקמן (בש"ח):

ביום 10.6.2012 שיגר בא-כוח העירייה אל הנתבע (לפי הכתובת: "שפרעם - אצל עיאס אדיב מיקוד 20200") דרישה לתשלום החובות הללו בצירוף הוצאות אכיפה והתראה, ובסך הכל - 27,286 ₪. משלא סולק החוב, הוגשה ביום 17.6.2012 בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב נגד הנתבע.

הנתבע הגיש התנגדות לבקשה, לה צורף תצהירו בו צוין כי הוא אינו קשור לנכס, כי גרושתו היא שהחזיקה בו בשנים הרלבנטיות וכי הוא מעולם לא קיבל את מכתב ההתראה של בא-כוח העירייה.

ביום 20.4.2015 התקבלה ההתנגדות, ונקבע כי התובענה תתברר בסדר דין מהיר.

3. העירייה הגישה תצהיר של מוסא סואעד, מנהל מחלקת הגביה, לו צורף העתק חוזה שכירות מיום 31.1.2005 שנכרת בין עיאס אדיב (להלן: אדיב), כמשכיר, לבין הנתבע, כשוכר, לגבי נכס למגורים בן שני חדרים בקומה ראשונה בשכונת אלהוארה בשפרעם, הידוע כחלקה 49 בגוש 10313, לתקופת שכירות בת שנה. נטען בתצהיר כי חוזה השכירות כולל אופציה לתקופה נוספת, ויש בו כדי לשמוט את הקרקע מטענת הנתבע לפיה הוא לא החזיק בנכס. עוד צוין כי במהלך השנים נקטה העירייה נגד הנתבע בפעולות גביה מנהליות, לרבות עיקולים בבנקים.

בחקירה הנגדית ביום 22.6.2016 אמר מנהל מחלקת הגביה:

"אני מקבל את ההודעות על שימוש בנכס מהבעלים של הנכס. מאחר ולא השוכר ולא המשכיר הודיעו לי החל מ-2007 שהוא עזב אותו אז החזקה בנכס נשארת תלויה על שמו. הוא חייב להודיע לי, למנהל הארנונה, שהוא עזב את הנכס וגם הבעלים. שניהם לא הודיעו לעירייה. הודיעו בסוף 2007 באמצעות הצגת חוזה של שוכר חדש" (עמ' 12).

4. מטעם הנתבע הוגשו שני תצהירים, שלו ושל אמו. בתצהיר הנתבע נטען כי החתימה המתנוססת על הסכם השכירות איננה חתימתו, וכי לאחר גירושיו מאשתו בשנת 2003 הוא התגורר עם הוריו, אשר משנת 2005 עברו להתגורר בשפרעם. בחקירה הנגדית הסביר הנתבע כי האמור בסעיף 6 לתצהירו ("עם מעבר הורי לשפרעם עברה גם סוזן, יחד עם הקטינים, מעפולה עלית לשפרעם. סוזן התגוררה בדירה שכורה השייכת לאדיב עיאס ולמיטב ידיעתי הדירה הינה נשוא התובענה") לא עומד בסתירה לאמור במכתבו מיום 29.3.2008 לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (שהעתקו צורף לתצהירו) ("מאז גרושתי החליטה על דעת עצמה לעבור לגור אצל ההורים שלה .."). בתצהירה של אמו, סבחה קאסם, צוין כי לאחר גירושיו עבר הנתבע להתגורר עם הוריו, תחילה בעפולה עילית, לאחר מכן בשכונת אלהוארה בשפרעם ומשנת 2007 - בשכונת אלבכרה, ואילו גרושתו וילדיה עברו להתגורר בשכונת אלהוארה ולאחר מכן בשכונת אבו-שיהאב.

5. אדיב, בעל הנכס, התייצב לישיבת קדם משפט ביום 23.5.2016, בה אישר את חתימתו על הסכם השכירות, והוסיף:

"אני אישית לא מטפל ישירות עם הדיירים. אני מכין את העבודה המשרדית אצלי, ומי שמטפל מול השוכרים לאחר שאני מטפל וחותם זה נביל עיאס, אחי. עיסאם ומשפחתו לקחו כמה דירות במתחם הזה. הנכס הזה הוא לגבי חלקה 49 בגוש 10313. אני לא יכול להגיד באיזה נכס מדובר. בחלקה 49 יש לי 5 דירות. לגבי הטענה כאילו ההסכם הזה נעשה ביני לבין גרושתו של עיסאם קאסם - אם ההסכם כתוב מי השוכר אז זה השוכר. ... אני לא יכול לומר אם השכירות הוארכה אבל ידוע לי שגרו מספר שנים, אחר כך רכשו ממני קרקע ובנו בה והם גרים שם" (עמ' 7 לפרוטוקול).

6. העירייה טענה בכתב התביעה כי בשנים 2005 - 2007 היה הנתבע "מחזיק" בנכס, כהגדרת מונח זה בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שם נקבע כי "מחזיק" הינו "אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון". עוד היא טענה כי סיפקה לנכס שירותים שונים, ולכן על הנתבע לשאת בתשלומי ארנונה, מים וביוב.

על מנת לעמוד בנטל השכנוע להוכחת העובדה לפיה בשנים האמורות היה הנתבע "מחזיק" הציגה העירייה את הסכם השכירות, הנושא את שמותיהם ומספרי תעודות הזהות של אדיב והנתבע, כמשכיר וכשוכר, ואת חתימות הצדדים. המשכיר אדיב אישר את חתימתו על הסכם זה, והסביר כי אחיו נביל הוא שטיפל בהסכם מול השוכרים. מנהל אגף הגביה הוכיח כי בפועל הוארך תוקף הסכם השכירות, באומרו כי בסוף שנת 2007 הוצג לעירייה הסכם שכירות עם "מחזיק" חדש. (וראו, לעניין זה, סעיף 326 לפקודה). בכך עמדה העירייה בחובת הראיה, ואל הנתבע עבר הנטל להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות אלו. הוא העלה טענת זיוף.

7. בפסיקה נקבע כי טענת זיוף היא טענה בעלת גוון פלילי, וכאשר היא המועלית על-ידי אחד הצדדים היא עשויה "לחבוש" שני "כובעים":

(1) לצורך קביעת הזיוף כממצא עובדתי - נטל השכנוע הוא על כתפי הטוען. כמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה זו הם גבוהים יותר, ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות.

(2) על מנת לעמוד בחובת הראיה הרובצת על הנתבע לאחר שהתובעת ביססה ראיות לכאורה לצורך עמידה בנטל השכנוע המוטל עליה, וזאת במטרה לערער את הבסיס הראייתי שלה. ב"כובע" זה לא נדרשת כמות ראיות ורף ראיות גבוהים יותר.

ראו: ע"א 7456/11 בר נוי נ' אמנון, פסקאות 16-14 (פורסם בנבו, 11.4.2013); ע"א 9178/12 המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ח'יר, פסקאות 25-23 (פורסם בנבו, 24.9.2015).

8. במקרה הנוכחי לא עלה בידי הנתבע לעמוד בחובת הראיה "הרַכָּה" יותר, ב"כובע" השני המתואר לעיל, ולערער את הבסיס הראייתי שהציגה העירייה.

מהמסמכים שצרף הנתבע לתצהירו (הסכם נישואין עם אישה אחרת מחודש פברואר 2008 ומכתבו מיום 29.3.2008) עולה כי הקרע בינו לבין גרושתו נוצר רק בשנת 2008 (ולא בשנים לגביהן נתבע תשלום החובות לעירייה), וכי עד אז בנו החולה היה תחת מעקב שלו ושל גרושתו. בנסיבות אלו אין כדי לשלול את האפשרות שהנתבע הוא אשר חתם כשוכר על הסכם השכירות, על אף שבפועל התגוררו בו, לטענתו, גרושתו וילדיו, ובכך יצר מצג כלפי כולי עלמא כי הוא הינו המחזיק. על מנת לקעקע את הראיה בעלת המשקל הרב שהביאה העירייה בדמות הסכם שכירות הנושא את חתימתו, אין די בהבאת תצהירים של הנתבע ואמו בדבר מגוריו בבית הוריו. לשם כך היה על הנתבע להביא ראיות מוצקות יותר, כמו, למשל, חוות דעת של מומחה לכתב יד, זימון גרושתו למתן עדות, זימון נביל (אחיו של המשכיר, אשר נטען כי הוא החתים את השוכר על הסכם השכירות) למתן עדות, או בקשה להגשת הודעה לצד שלישי נגד גרושתו.

הנתבע לא עשה מאומה מכל אלו ולא הצליח לשמוט את הבסיס הראייתי מתחת לראיות העירייה, ולכן יש לקבוע כי העירייה עמדה בנטל השכנוע להוכיח כי הנתבע הוא "מחזיק", כפי שהכריז על עצמו בהסכם השכירות.

9. בהתנגדות ואף בתצהיר הנתבע מיום 10.8.2015 לא הועלו כל טענות נגד גובה החיובים בגין ארנונה, מים וביוב, ולכן טיעוני בא-כוח הנתבע בעניין זה לראשונה בסיכומיו בעל-פה היו הרחבת חזית אסורה. עם זאת, משלא הוכח כי הנתבע קיבל לידיו את ההתראה או כי היה מודע לדרישת החוב עובר להגשת כתב התביעה, אין לחייבו בדמי אכיפה והוצאות משלוח דואר שנרשמו בתדפיס "דו"ח מצב חשבון" שצורף לכתב התביעה.

10. אשר על כן, התביעה מתקבלת ברובה, והנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(1) 21,237 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 6.6.2012 ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 21.4.2015, ועד לתשלום המלא בפועל;

(3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ו, 02 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.