לפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב שהוגשה בהתאם לסעיף 81א לחוק ההוצל"פ.

הנתבעת חתמה לטובת התובע על כתב ערבות מתמדת לכל חוב ע"ס 20,000 ₪ וזאת להבטחת התחייבותו של החייב העיקרי מר רחאל מוחמד (להלן: "החייב העיקרי).

סכום הערבות צמוד למדד הכללי של המחירים לצרכן בתוספת ריבית בשיעור המריבה שיקבע מעת לעת על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

החייב העיקרי לא עמד בהתחייבותו לתובע ומשכך הוגשה כנגדו וכנגד הנתבעת תובענה על סכום קצוב ע"ס 45,063 ₪ נכון ליום 15.10.13.

לטענות הנתבעת עת חתמה על כתב הערבות הוסבר לה ע"י פקיד הבנק כי הערבות מוגבלת ואין היא חייבת בחובות אחרים שייווצרו בחשבונו של החייב העיקרי ועם סיום ההלוואה נשוא ההתנגדות תפקע ערבותה , תוך שלא הוסבר לה והבינה כי הערבות מתמדת.

משכך , ומאחר והחייב העיקרי התמיד בתשלומים וסילק את ההלוואה דין הערבות להתבטל.

עוד טוענת הנתבעת כי חתמה על כתב הערבות מתוך ידיעה כי התובע יודע שהחייב העיקרי משתכר סך של כ- 5,000 ₪ וכי עם פרישתו משירות קבע עתיד לקבלת פיצויים.

לטענות התובע – דין הבקשה להידחות מאחר והמדובר בהגנת בדים אשר אינה מהווה לכשעצמה עילה למתן רשות להתגונן , תוך שהתצהיר אינו מפורט .

זאת ועוד בתצהירה מודה הנתבעת מפורשות בעובדות המהוות את עילת התביעה קרי כי היא ערבה לחייב העיקרי ומכאן לא יכולה להיות לה כל טענה עם ערבותה.

טענות הנתבעת לעניין ההסברים שנתנו לה במעמד החתימה הינן טענות סתמיות וכלליות, ומשכך ובהתאם להלכה הרווחת, לא תשמע טענתו של אדם אשר חתם ולא ידע במה התחייב.

דיון והכרעה:

1. את ההתנגדות יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)).

עוד נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר הנתבעת מצאתי כי טענותיה כלליות וסתמיות ולא ניתן ללמוד מהן מהי טענת ההגנה לה טוענת הנתבעת . תצהירה של הנתבעת לוקה בחוסר פירוט, ואין בו כדי להציג טענות הגנה אמיתיות מפני התביעה. בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי:

"...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו".

1. במקרה דנן , כאמור , הנתבעת העלתה טענות סתמיות ולפיהן לכאורה הוסבר לה כי ערבותה ספציפית להלוואה אותה נטל החייב העיקרי , תוך שהבנק לא הסביר לה את פרטי ההתחייבות והערבות.
2. טענה זו של הנתבעת , מעבר לעובדה כי אינה מפורטת כלל, אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ומהם עולה כי במסמכי הערבות צויין במפורש כי המדובר בערבות מוגבלת מתמדת "לכל חוב".
3. מעיון בתצהיר הנתבעת עולה כי אינה מפנה כל טענה כנגד עצם יצירת ההתחייבות אלא לעניין ההסבר שניתן לה והבנתה את פרטי ההתחייבות .

לא אחת נקבע בפסיקה כי אין בית המשפט פוטר את מי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

1. בענייננו, הנתבעת לא טרחה לקרוא ולהבין, בעצמה, את תוכנו של כתב הערבות עליו חתמה על אף שידעה כי המסמך יצר התחייבות כלפי התובע. כיוון שכך, טענתה אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל-כן אינה יכולה להתקבל.
2. ראה לעניין זה, אף דברי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי (מצוי במאגר "נבו"):

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם))".

1. מכל האמור לעיל , דין טענת הנתבעת ולפיה לא הבינה את אשר חתמה – להידחות תוך שכאמור לעיל , הנתבעת אף לא מוסרת גרסה עובדתית ביחס לטענתה זו .
2. זאת ועוד , הנתבעת העלתה טענה כללית אשר לא נתמכה בראשית ראייה ולפיה החייב העיקרי מילא אחר כלל התחייבויותיו הקשורות עם ההלוואה נשוא הערבות , ומכאן דין הערבות לפקוע. טענה זו כמו קודמותיה לא נתמכה בכל מסמך או גרסה עובדתית ומכאן דינה להידחות.

מבלי לפגוע באמור ,נוכח העובדה כי הנתבעת חתמה על כתב ערבות לכל חוב , וגם ככל והיתה מציגה גרסה מלאה ומפורטת לטענה זו , דין הטענה להידחות בהיותה טענה אשר סותרת את כתב הערבות העומד בבסיס התביעה.

1. מכל האמור לעיל מצאתי כי הנתבעת לא הציגה כל טענת הגנה ואף לא לכאורה תוך שלא נכנסה לפרטי הגנתה , ומכאן דין הבקשה להידחות .
2. חרף האמור לעיל , באיזון זכויות הצדדים בנסיבות העניין, אני קובעת כי ההתנגדות תתקבל ככל והנתבעת תפקיד בקופת בית המשפט את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. סבורני כי תנאי זה מהווה איזון ראוי, שבין ההצדקה לפתיחת שערי בית המשפט בפני הנתבעת, כאשר מדובר בהגנה דחוקה, לבין מתן המשקל הראוי להתחייבות הנתבעת, לכאורה, כלפי התובע.
3. ככל ויופקד הסכום , תתקבל ההתנגדות וההליך ינוהל בסדר דין מהיר.

ככל ולא תפקיד הנתבעת את מלוא הסכום ובמועד , תדחה ההתנגדות לגופה ללא כל צורך במתן החלטה שיפוטית נוספת והנתבעת תחויב בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪ אשר יתווספו לקרן החוב בתיק ההוצל"פ.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ צדדים

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.