לפני: כב' הנשיאה דבורה ברלינר, אב"ד

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

כב' השופטת שלומית יעקובוביץ

<#2#>

נוכחים:

המערער וב"כ - עו"ד אהרון הרניק

ב"כ המשיבה – עו"ד פיה גלבר

מערער 1 - נאשם אבישי משעלי

פרוטוקול

עו"ד הרניק: אני מציג לכבודכן דו"ח לגבי המצב העדכני של המערער בכלא צלמון של "התחלה חדשה". צירפתי לכבודכן פסקי-דין ואת הדו"ח הסוציאלי מהכלא שם אנחנו רואים התקדמות, שהמדובר באסיר תומך ועוד דברים שהוא מבצע בין כותלי הכלא.

טענת ההגנה המרכזית אומרת שהפרוגנוזה החיובית לשיקום של המערער היתה חיובית בתחילת הדרך, עוד בחווה"ד הראשונה של "התחלה חדשה" ונותרה חיובית עד עצם היום הזה. כל ההבדל כולו הוא שלדעתי היום הדבר הזה מוכח בחלוף הזמן, כאשר לא עמד בפני ביהמ"ש תסקיר שירות מבחן מעבר לחווה"ד של "התחלה חדשה", קשה היה להתרשם שהפרוגנוזה הזאת ומה שכתוב שם על מידת הרצון שלו, הנחישות שלו להשתקם, שינוי כיוון במחשבה, הבעת החרטה המוחלטת, והדברים הללו לא זכו להתייחסות כלל בגזר דינו של בית משפט קמא.

בראי הזמן אנחנו מבינים שחווה"ד הזו היתה מדויקת ומקצועית. היא הוכחה בכמה פרמטרים: מדוחות בית הכלא עצמו. מתחילת הדרך הוא עושה את כל הפעולות שבית הכלא יכול להצביע במסגרת השלבים המוקדמים, עד כדי כך שהוא מתקדם להיות אסיר חונך ולאגף אחר.

בנוסף, לא הסתפקנו בכך, וביצענו אבחון נוסף של "התחלה חדשה" בתאריך 29.7.15. היינו מוכנים להעמיד את המערער בפני זכוכית המגדלת של שירות המבחן, בסופו של דבר בית משפט זה החליט שאין מקום לשלוח אותו לתסקיר ואני מבין את ההחלטה ואת העומס על שירות המבחן, אבל חווה"ד של "התחלה חדשה" קיימת.

כפי שאמר בית המשפט המחוזי בירושלים בפס"ד שמעוני, שזה לא פסול להביא חוו"ד מגורמים פרטיים שהיא לא חוו"ד של שירות המבחן, שם היתה חוו"ד נוגדת של שירות המבחן, מה שבענייננו לא היה בשלב הטיעונים לעונש, אלא בשלב המעצר, וזה לא המקרה כאן. כאן היתה כברת דרך שנעברה, הגיעו לטיעונים לעונש, היתה מונחת בפני בית משפט חוו"ד של "התחלה חדשה" ואף אחד לא ביקש לחקור את המומחים של "התחלה חדשה" כשהתביעה אומרת אנחנו מוכנים לקבל את חווה"ד בכל מה שנוגע לנסיבות האישיות של הנאשם, בכל הנוגע לפרוגנוזה השיקומית, אבל אנחנו לא מוכנים ומבקשים להתעלם מכל אמירה בחווה"ד לענין שיקום שעתיד או רוצה לעבור הנאשם ואני שואל למה?

כשסיכמתי את השיקולים לקולא של בית משפט קמא חיפשתי התייחסות לפרוגנוזה של המערער לשיקום, לא ראיתי ולו מילה אחת. היה מקום שבית משפט קמא ייתן איזשהו משקל ואני סבור שבראי הזמן כן הוכח היסוד הזה של סעיף 40ד' לתיקון 113, שיש סיכוי של ממש שהמערער ישתקם. זה רכיב שהוא למעשה מאפיין את המערער לאורך כל הדרך, מהתחלה ועד הסוף.

הדבר השני שלגביו הבעתי טרוניה בפני בית משפט זה, היה שלא נכללו רכיבים שבדרך כלל נשקלים לקולת נאשם, כמו החיסכון העצום בזמן שיפוטי ובענין זה אני מפנה לכתב האישום המתוקן לעומת כתב האישום המקורי. נעשה פה תיקון משמעותי בכתב האישום. כתבתי בערעור שההגנה לא הגיעה לידי סיפוקה לגבי חומר הראיות שהיה אמור להיות בידיה עד שלב הדיון האחרון בטיעונים לעונש. הגיעו להסכמה עוד לפני שכל החומר, לטענת ההגנה, היה בידיה כפי שהיה צריך להיות. עוד לא נשקלה העובדה שבאה לידי ביטוי בדו"ח עובד סוציאלי הראשון ושצירפתי לערעור ובחווה"ד של "התחלה חדשה", שהמעשים בוצעו על רקע שימוש בסמים, זה לא בוצע בחלל ריק. המערער התדרדר לשימוש בסמים וזה משמש את בתי המשפט לאבחן בין מקרה למקרה, וזה לא בא לידי ביטוי בגזר דינו של בית משפט קמא.

כשקוראים את האבחון של "התחלה חדשה" מבינים שהמדובר בטרגדיה. אני סבור שהשיקום המיטבי בשביל המערער הוא מחוץ לכותלי בית הסוהר. בבית הסוהר המשאבים מוגבלים וזו הסיבה שיש לנו שיקום נכון ומתאים יותר בחוץ. אני מפנה למשל למצבו הנפשי שהוא לא בר טיפול. בבית הסוהר לא מטפלים בדיכאון. היכולות שלו להתגבר על הדיכאון זה מכוחות הנפש שיש לו. בכוונה לא נקבתי במספר. ברור לחלוטין שכל הקלה בעונשו של המערער, המערער יאמר תודה וימשיך בתהליך שהוא עושה ולכן בכוונה במקרה הזה ההגנה לא נקבה במספר.

עו"ד גלבר: לטעמנו העונש שנגזר על המערער הוא לא חורג ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות, לטעמנו אין כל בסיס לחריגה מהענישה בשל שיקולי שיקום.

אני אתחיל דווקא מאותו דו"ח של "התחלה חדשה" שחברי מלין על כך שלא נלקח בחשבון. אני מפנה לפרוטוקול הטיעונים לעונש מ- 4.3.15 עמ' 13, כפי שחברי ציטט מתוך טיעוני התביעה כאשר זו צפתה שבאת-כח שהסנגורית עומדת להגיש את חווה"ד היא מראש אמרה: "במידה וחברתי תבקש להציג חוו"ד פרטית שקיימת בתיק, אנו סבורים שכל שיש בה ללמדנו...". הסנגורית מיד בפתח הדברים אומרת: "אני מבקשת להגיש את חווה"ד, זאת באמת לאור נסיבות החיים הקשות של הנאשם...". טיעוני הסנגורית, ואני מפנה גם להמשך הדרך, לא מדברת על השיקום שעבר המערער, אלא היא מדברת כדרך לתאר בדרך אחרת, לאו דווקא מהטיעונים האישיים שלה, מיהו הנאשם, מהן נסיבותיו האישיות. לכן לבוא היום ולומר שבית משפט קמא לא התייחס לחווה"ד של "התחלה חדשה" בהיבט השיקומי, אני סבורה שהטיעון אינו ראוי.

אני אפתח בעובדה שאותה סנגורית בבית משפט קמא בעמ' 14 לפרוטוקול הביאה את עניינו של נאשם אייל פלג כשדוגמה לנאשם שהורשע במספר רב של עסקאות, להבדיל מעניינו של המערער דנן שכל עסקה זכתה לאישום ספציפי ומכאן המספר העצום של האישומים מלכתחילה והוא נשאר עצום יחסית, 27 עסקאות. באת-כח הקודמת של המערער הביאה את עניינו של אותו אייל פלג כדי להביא כדוגמה למה להתייחס, בניגוד לעמדת התביעה לכל אישום כל מכירה לאירוע נפרד במובנו המשפטי, וביקשה לראות את מסכת האירועים כפי שבדיעבד בית משפט קמא ראה, קרי: כל לקוח נחשב אירוע למרות שהיו מעשים על פני מועדים שונים לאורך תקופה של 3 חודשים.

אבקש לפתוח בעניינו של אייל פלג משום שלאחרונה עניינו הסתיים בבית המשפט העליון, שם בית משפט עליון הזכיר מחדש מהו המבחן להגדיר אירוע. במקור הוא קיבל 28 חודשים, בית משפט זה הפחית ל- 18 חודשים וזה נותר על כנו.

אני מפנה לסעיף 10 לפסק הדין בעניינו של פלג, שם אומר בית משפט עליון ש:"... המבקש צועד בדרך הנכונה לשיקומו...".

כאשר אנחנו בוחנים את גזר דינו של בית משפט קמא למול היקף העבירות והאם ראוי לחרוג מהמתחם לטובת שיקום, היום אנחנו לא במצב שיש לנו חוו"ד של גורם שיקומי/טיפולי שאכן מדובר במי שעבר שיקום.

אפילו כשאני קוראת את חווה"ד שהוגשה בבית משפט קמא של "התחלה חדשה", מפנה לעמ' 1 באמצע, שם עורכי המסמך מציינים במפורש שלא היה להם קשר טיפולי קודם איתו, הנ"ל לא מוכר להם מבדיקות קודמות, היינו במילים אחרות אין מדובר במי שעבר הליך שיקומי. זה שהוא ראה אותם 3 פעמים זה די כדי להעיד על ההליך שהוא עבר? אולי הנכונות, אולי הפרוגנוזה העתידית, אבל בפועל כשבאים ורוצים להשתמש בחווה"ד הזו כדרך לחרוג ממתחם ענישה, זה לא עומד בקריטריונים.

<#8#>

פסק דין

לאחר שמיעת מלוא הטיעונים של שני הצדדים המלצנו בפניהם להסכים לתיקון מסוים של גזר הדין באופן שתקופת המאסר בפועל תעמוד על 21 חודשים במקום 24 חודשים.

אנו אומרים בפה מלא כי המלצתנו אינה נשענת על שגגה שנפלה מעם בית משפט קמא, אלא משום שאנו מייחסים משקל לדרך שעושה כרגע המערער תוך כדי שהותו בכלא, כפי שהיא משתקפת מהמסמך שהוצג לנו מאת שירות בתי הסוהר.

משקל מסוים ייחסנו גם לגורמים נוספים שאיננו רואים להתעכב עליהם.

התביעה גילתה הגינות רבה כאשר הסכימה להמלצתנו ולפיכך אנו קובעים כדלקמן:

אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל על 21 חודשים.

יתר רכיבי גזר הדין כפי שנקבעו בגזר הדין של בית משפט קמא יישארו בעינם.

<#3#>

ניתן והודע היום ג' תשרי תשע"ו, 16/09/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה אלפסי