<#1#>

פרוטוקול

נציג המבקשת, לאחר שהוזהר כדין:

אני חוזר על הבקשה ומצהיר כי כל האמור בה אמת. מגיש תיק חקירה לעיון ביהמ"ש. מבקש להוסיף כי מדובר בהארכת מעצר שניה. החשדות נגד החשוד הם נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה והסעת שב"ח. רצינו להגיש כתב אישום, אלא שלא היתה בידינו תע"צ בנוגע לשב"ח, ולכן אנו מבקשים לדחות את העניין עד מחר כדי שנוכל להגיש כתב אישום. זה מה שנשאר לנו בתיק.

בתיק קיימת עילת מעצר של מסוכנות. למשיב יש עבירה מ-2010 של הרשעה בפסילה, וכן הרשעה מ-2012 בעבירות שב"ח. כל אלו מראים את מסוכנותו.

בא-כוח המשיב:

אבקש שגברתי תשים לב לדברי המותב הקודם. מרוח הדברים שם ניתן להבין שאילו היתה חלופה מוצגת – המשיב היה משוחרר.

נציג המבקשת:

היתה איזו תקלה עם קבלת תע"צים. הם לא עובדים בימי חמישי משעות הבוקר עד יום ראשון בשעה מאוחרת. מדובר בחיילים סדירים שהולכים לביתם. זו בעיה שיש תמיד.

בא-כוח המשיב:

לא מדובר בעבירה שיצאה לפועל. הוא לא התכוון להסיע אותו. גרסתו זו לא נשללה. אולי היא נשללה ע"י השב"ח. והשב"ח שוחרר, הוא לא עד תביעה נגדו.

נציג המבקשת:

השב"ח שוחרר כיוון שלא עמד בקריטריונים.

בא-כוח המשיב:

אבל במקרים מעין אלו חבריי נוהגים להגיש בקשות לעדות מוקדמת, מה שלא נעשה כאן.

יש הבדל בין פסילה לבין שלילה עקב רישיון לא בתוקף. מבחינת הלקוח שלי, אם יש לו פסילה – לא ידע עליה. התביעה צריכה להראות לביהמ"ש שהוא ידע על קיומה של הפסילה. יכול להיות שיש לו פסילה כיוון שהרישיון לא בתוקף, וזה מצוי במשרד הרישוי אך הוא לא יודע על כך. אדם שלא מגיע לקורס ריענון – נשלל שלילה מנהלית ע"י משרד הרישוי. האם יש לנו ראיה בתיק לכך שאדם זה ידע שהוא פסול? רישיון שלא בתוקף זה רחוק מנהיגה בזמן פסילה, גם מבחינה החומרה. רבים הם האזרחים הנורמטיביים שנפסלים פסילה מנהלית ואינם יודעים על כך.

בעבירות תעבורה ישנה אסופת פסיקה לפיה רק במקרים חריגים עוצרים. אלו לא עבירות שאוטומטית מובילות למעצר. גם בתיק העיקרי – מה הוא כבר יכול לקבל על עבירה כזו? קנס או שלילה.

נציג המבקשת:

אני מפנה את ביהמ"ש למסמך המראה שהרישיון הופקד ב-26.4.09, כך שהמשיב ידע על כך.

בא-כוח המשיב:

בן אדם מקבל פסילה – אתה לא אמור לומר כמה זמן הפסילה שלו?

אני לא יודע לכמה זמן הפסילה. אם הפקיד ב-2009, ועברה שנה – הבן אדם לא בפסילה.

נציג המבקשת:

כרגע הפסילה היא בתוקף. זה מה שנאמר שם, במקום שאליו הפניתי. אם לא כתוב, לאחר התאריך המופיע במסמך שאליו הפניתי, שהרישיון הוחזר, משמע – הוא עדיין פסול.

בא-כוח המשיב:

אם נפסל ב-2009, הפסילה הסתיימה. אם יש פסילה כעת – זו פסילה שלא ידע עליה.

נציג המבקשת:

אני לא מבין מה הבעיה. הוא בפסילה, ועד שלא הוחזר לו הרישיון הוא עדיין בפסילה.

נציג המבקשת מסכם:

יש כאן את עבירת הסעת השב"ח. לחשוד יש הרשעות גם בתחום עבירות האלימות ובתחום של נהיגה ללא רישיון. יש לו תנאי בעבירות אלימות. כרגע ידוע לנו שהחשוד נהג בפסילה ביודעין. הוא הורשע ב-2011 בנהיגה בזמן פסילה, כך שב-2010 ידע שהוא פסול עדיין. יש לו מאסר מותנה בעבירות פסילה, למשך שלוש שנים, עד נובמבר 2014 – כך שגם זה עדיין בתוקף.

יש כאן תנאי בעבירה של נהיגה בפסילה. אנו רוצים להגיש לו תוך כדי מעצרו. יש כאן עילת מסוכנות.

בא-כוח המשיב מסכם:

בכל הכבוד הראוי לניסיון של חברי להביא לעוד הארכת מעצר, עיון בפרוטוקול הקודם יכול להראות שגם המותב שדן בדיון הקודם היה נכון להורות על שחרורו של המשיב, אילו היה לו ערב. היום באים לביהמ"ש הנכבד, ומבקשים כפעולת חקירה מרכזית קבלה של אותה תעודת עובד ציבור לעניין השב"ח. ביהמ"ש הנכבד מאריך את המעצר, בהעדר חלופה, להיום. חברי היום ממציא משהו לביהמ"ש ואומר שיש בעיה בקבלת תעודת עובד הציבור מהמת"ק. אם כך, מדובר בבעיה מובנית שחבריי יודעים עליה, ולכן היה עליהם להגיש ערר על ההחלטה הקודמת, שכן ידעו מראש כי לא יוכלו להיות מוכנים היום עם תעודת עובד ציבור. ברגע שבחרו שלא להגיש ערר, על אף שהיתה להם בעיה עם ההחלטה ולא הסכימו אתה – אי אפשר להאריך מעצר של אנשים ולשלול את חירותם כלאחר יד רק לשם נוחיות החוקר. בדיון הקודם לא חקרו אותו בכלל, לא הביאו תעודת עובד ציבור, ולא הראו היום ניסיון רציני להשגת תעודת עובד ציבור. עוד לא ראיתי תיק אחד שבו יש תעודת עובד ציבור מקורית – כולם מקבלים אותה בפקס או במלל.

כך שמהדיון הקודם ועד היום השתנו הדברים, מבחינה משפטית, לטובתו של המשיב. בא הסניגור בדיון הקודם ובצדק טען טענה נכונה: אפילו אם אין מקבלים את גרסתו מדובר בניסיון להסעה של אותו תושב בודד. במקום לסתור את גרסתו של הלקוח שלי, ולהביא את השב"ס לעימות אתו או לעדות מוקדמת, עובדים מתוך הנחה שהשב"ח היה בכיסא לידו וזה מספיק. גרסתו התחזקה בשל העדר ניסיון, ולוּ מינימאלי, לסתור את גרסתו.

אישור הפקדה מ-2009 יכול להיות ראיה לידיעה בעניין פסילתו, במידה שחברי היה מציג ראיה שמראה שפסילתו היא מעל שלוש שנים. אבל הפסילה היא לא לעד, והיא אמורה להסתיים. הפסילה מ-2009 הסתיימה מזמן ולא קיימת. יכול להיות שמופיע במסוף תיק שבו הוא פסול, אך השאלה היא האם הוא יודע על כך או לא. טבעי ששוללים רישיון מאנשים, באופן מנהלתי, מסיבה כזו או אחרת, ולא עקב תאונת דרכים וכו'.

מדובר באזרח ישראלי. אחיו נמצא כאן, וכן דודו שהוא מורה בבי"ס. בנו הבכור התחתן ביום ראשון הקרוב. אני חושב שלא הגון להחזיקו רק בשל מה שקיים כאן.

טואופיק אבו קיעאן, ת"ז 0262137474:

אני בן-דוד של המשיב. אני מורה במקצועי. אני אקבל כל אחריות עליו, ואשמור עליו מהשעה 14:00 עד השעה 8:00 בבוקר. אני גר בכפר יתיר – כפר לא מוכר.

אני יודע למה המשיב פה.

סלימאן אבו אלקיעאן, ת"ז 025939109:

אני אחיו של המשיב.

אני גר בבית 164, שכונה 10 (שכונת יסמין), חורה.

יש לי עבר מ-2003, בתאונת דרכים.

נציג המבקשת:

אין לי שאלות לערבים המוצעים. אני מתנגד לשחרור לחלופה.

<#2#>

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בגין חשד לביצוע עבירות של הסעת שב"ח, וכן נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון. מדובר בהארכת מעצר שניה.

עיינתי בתיק ויש חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות למשיב. צודק, אולם, בא-כוח המשיב בתהיות שהוא מעלה לגבי החשד הקשור לנהיגה בפסילה. לא הונחו בפני בית המשפט מספיק פרטים בעניין זה, כגון מדוע נפסל הרישיון ועד מתי נפסל.

טרם הדיון הקודם נותרה לביצוע פעולת חקירה אחת והיא קבלת תע"צ. בגין הצורך לבצע פעולה זו הוארך מעצרו של המשיב בהחלטת כב' השופט סולקין מיום 19.9.14 עד היום. מהחלטתו עולה כי האריך את המעצר, בין היתר, בשל העדר חלופה להציע אז באותו דיון.

לאחר ששמעתי את הצדדים שבפניי סבורה אף אני שיש מקום לשקול חלופת מעצר בתיק זה.

פעולת החקירה היחידה שהיתה צריכה להתבצע מאז הארכת המעצר הקודמת טרם בוצעה.
גם אם צודק בא-כוח המבקשת ואין הדבר נובע ממחדל של המבקשת, אלא בשל אופן עבודתה של היחידה המנפיקה את תעודות עובדי הציבור, לא ברור הכיצד השלימה המבקשת עם החלטת כב' השופט סולקין להארכת מעצר, שלא היה בה כדי להועיל לשיטתה של המבקשת, כיוון שלא הותירה למבקשת מספיק זמן להשיג את אותה תעודת עובד ציבור.

לכך אוסיף שפעולה זו אינה נתונה לשיבוש והדברים ברורים.

לגבי עילת המסוכנות לה טענה המבקשת – אני סבורה שניתן לצמצם את המסוכנות, בשחרור המשיב לחלופה ראויה. הדברים נאמרים על-ידי, הגם שלחובתו של המשיב הרשעות קודמות בעבירות דומות, והדבר לא נעלם מעיניי.

לכך אוסיף, כאמור לעיל, שהמבקשת לא הניחה בפניי מספיק פרטים בדבר סיבתה של אותה פסילה נשוא הבקשה.

לאחר ששקלתי את החלופה אני מוצאת אותה כראויה, ואני מורה לפיכך כי המשיב ישוחרר בתנאים הבאים:

1. "מעצר בית" מלא בכתובת: בית 164, שכונה 10 (שכונת יסמין), חורה, תחת פיקוחם של סלימאן אבו אלקיעאן, ת"ז 025939109, או טואופיק אבו קיעאן, ת"ז 0262137474, לסירוגין, וזאת עד ליום 24.9.14 שעה 13:00;

2. התחייבות עצמית בסך של 3,000 ₪;

3. ערבות צד ג' בסך 3,000 ₪ של כל אחד משני הערבים;

4. הפקדה כספית בסך 2,000 ₪. ההפקדה תבוצע מחר ולא תהווה תנאי לשחרור;

5. המשיב יתייצב לכל חקירה בעניינו.

זכות ערר כחוק.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, כ"ו באלול התשע"ד, 21/9/2014, במעמד הנוכחים.

נציג המבקשת:

השעה כעת 19:43. אבקש לעכב ביצוע עד מחר, כדי שנוכל להגיש ערר. אני מודיע כי בכוונתנו להגיש ערר.

בא-כוח המשיב:

אני ער לעובדה שככלל בית המשפט נעתר, אולם ישנם חריגים, ולטעמי התיק כאן הוא החריג, משתי סיבות. ראשית כל, במהלך הדיון אמר חברי שהוא מבקש הארכת מעצר למחר, בסופו של יום, ע"מ להגיש מחר כתב אישום. להעניק עיכוב ביצוע בשעה זו פירושו לעקר את החלטת השחרור מתכנה.

שנית, קרה כאן דבר חמור. ביום שני האריך כב' השופט סולקין את הדיון עד ליום ראשון. חברי אמר שישנה בעיה בקבלת תעודת עובד הציבור, ועל אף זאת לא ראו חבריי לנכון להגיש ערר, אפילו שידעו שלא תהיה חוות דעת. כיום, כשמדובר על מניעת שחרורו, פתאום נמצא הכוח ונמצא הלהט כן להגיש ערר.

כשהמבקשת לא מגישה ערר כשאיננה מקבלת את מה שהיא מקבלת, וכן מצהירה על הגשת ערר כדי למנוע את שחרור המשיב – זו אינה התנהגות ראויה. כפי שמצאו לנכון שלא להגיש ערר בעקבות החלטה שלא מיטיבה אתם, אני מבקש שלא להיעתר לבקשה המבוקשת כעת, ולהאריך את המעצר ע"מ לרוקן את החלטת השחרור מתכנה.

אני מצהיר שאם ביהמ"ש לא יעכב ביצוע וחבריי יגישו ערר, אפתח את טיעוניי בכך כי עובדת היותו משוחרר לא מהווה שיקול בשום דרך לצורך החלטה בערר.

נציג המבקשת:

לא הגשנו ערר על החלטת כב' השופט סולקין כיוון שלא חשבנו שאנו צריכים להגיש ערר, וזאת הואיל וניתן לנו זמן לביצוע הפעולות, אך לא הסתייע בידינו לסיימן, וכרגע, משביהמ"ש החליט לשחרר את החשוד אנו כן מבקשים לעכב ביצוע כדי להגיש ערר. אני רוצה להזכיר בזאת את כל הפסיקות בנושא.

<#4#>

החלטה

הכלל הוא שיש לעכב ביצוע, ולא מצאתי לנכון לסטות מהכלל.

אני מעכבת את ביצוע ההחלטה עד ל-22.9.14 בשעה 13:00.

ככל שמחר יוגש כתב אישום ולא ערר חזקה על המותב שישמע את התיק שידון בטענות בא-כוח המשיב שמדובר בניצול לרעה של הזכות לעיכוב ביצוע, וחזקה עליו שייתן החלטתו בעניינו זה.

שב"ס יאפשר למשיב חמש שיחות טלפון לפי נוהלי שב"ס.

<#5#>

ניתנה והודעה היום, כ"ו באלול התשע"ד, 21/9/2014, במעמד הנוכחים.