לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין מיום 28.12.2014 שניתן נגד הנתבעת בהעדר הגנה. על פי הנטען, המבקשת מסרה הטיפול בתביעה לעו"ד אולם הוא לא הגיש בקשת רשות להתגונן. כן טענה כי מרבית החיובים המיוחסים לה בכתב התביעה הם עבור בדיקות שלא היא הזמינה, אלא הקבלן המבצע של העבודה או קבלן המשנה.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר ללא כל נימוק משכנע. הנתבעת לא הוכיחה כי מחדלה באי הגשת כתב ההגנה נבע ממניעים מוצדקים. והתעלמה מההליך המשפטי המתנהל נגדה באופן שמגיע לכדי זלזול בביהמ"ש. כן טען כי טענות ההגנה שהועלו על ידי הנתבעת אינן מצדיקות ביטול פסק הדין. לחלופין טענה כי יש להתנות ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות משמעותיות.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

התרשלות של עורך הדין אשר לא פורטו נסיבותיה ולא נתמכה בתצהיר של עוה"ד אינה מצדיקה

כשלעצמה ביטול פסק הדין. יתרה מזו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף המועד הקבוע לכך בחוק מבלי שהנתבעת הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. יחד עם זאת, הנתבעת העלתה טענת הגנה ולפיה חלק מסכומים בהם חויבה מתייחסים לבדיקות שלא הוזמנו על ידה בהקשר זה צירפה הנתבעת הסכם עם קבלן משנה שביצע עבודת הפיתוח בפרויקט מס' 40491, בנסיבות אלה נראה לי כי האיזון הנכון בין ההקפדה על ניהול הליך תקין, לבין השאיפה לאפשר לצד להשמיע את טענותיו בטרם ינתן פסק דין נגדו מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה תוך התניית הביטול בתשלום הוצאות ובהפקדת ערובה לתשלום ההוצאות ככל שתידחה התביעה.

לפיכך, מורה כי פסק הדין מיום 28.12.2014 יבוטל בכפוף לתשלום סך של 2,500 ₪ עבור הוצאות ההליך וכן הפקדת סך של 2,500 ₪ נוספים כערבון לכיסוי הוצאות התובעת במידה והתביעה תתקבל וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.