נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – רענן ברוך

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – חיים כהן

<#1#>

פרוטוקול

התובע:

הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב האישום יורשע ואנו נסתפק במאסר מותנה וקנס על סך 2,000 ₪, בעוד הסניגור יטען להפחית מגובה הקנס ובמקום מאסר מותנה להסתפק בהתחייבות.

הסניגור:

אני מאשר ההסדר והודעתי למרשי שביהמ"ש אינו כפוף להסדרי טעון.

הנאשם:

אני מאשר את הסדר הטיעון.

הסניגור

קראתי את כתב האישום המתוקן באוזני הנאשם והסברתי לו את תוכנו, ותגובתו הינה כי מודה בעבירה המיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם:

אני מאשר את הודעת הסניגור.

<#4#>

הכרעת דין

על פי הודאת הנאשם מפי ב"כ, בעובדות כתב האישום, הנני מרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"א אדר תשע"ה, 02/03/2015 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש

התובע

עברו נקי. מדובר בנאשם שהעביר את רכבו לשטחי הרשות לצורך תיקון במוסך. זוהי עבירה כלכלית שנועדה להוזיל את העלות. מדובר בתופעה נרחבת, מדובר בפרשה שנחקרה על ידי יחידת אתגר כשהנאשם אחד מתוך רבים שהעבירו רכבם באמצעות גרר לתיקון בשטח הרשות.

גזרי הדין היו מאסר מותנה וקנס חלקם קנס בסך 2,000 ₪ ואלו שלחובתם הרשעות קנס גבוה מזה.

הערך החברתי המוגן הוא מניעת גניבות רכב מישראל מהרשות הפלסטינאית שכן התיקון בשטחים זול יותר מאחר ומשתמשים בחלקים גנובים.

מדובר בתיקון פחות בטיחותי ולכן כלי רכב שאינם בטיחותיים עולים על הכבישים.

מאסר מותנה ועונש בסך 2,000 ₪ זהו עונש סביר למקרה זה.

הסניגור

הנאשם הודה וחסך זמן רב מביהמ"ש.

מדובר בחומר חקירה רב. לא ידוע לי מה קרה במקרים אחרים אך במקרה הזה, אני מייצג את מונית מרכז, הוא נהג שכיר, אני מתקן, הוא שוכר מונית, הוא פנה למוסך ביפו והם העבירו את התיק למוסך בשטחי הרשות.

נכון שהוא ידע, המוסך מבצע תיקונים של החברה ובאופן שגרתי הלך למוסך הזה.

התובע:

הוא מטעה את ביהמ"ש, בהודעה בעמ' 4 משורה 79 מסר גרסה שונה, שהוא היה במוסך 'פתחי' ברמלה ומוסך 'התחנה'.

הסניגור:

אבקש שחברי לא יקטע את דבריי, אם יש לו מה לומר שיאמר לאחר מכן.

לש.ביהמ"ש, מאיזה מוסך גררו את הרכב לשטחי הרשות אני משיב שממוסך 10 ביפו.

אני מציג את הודעה הנאשם בפני ביהמ"ש, כל הנהגים שעובדים במוניות המרכז מעבירים את המונית למוסך 10, שם שכנעו אותו לגרור את הרכב למוסך בשטחים.

הרכב נגרר מיפו לשטחים. הנאשם לא הלך ולא ביקש ללכת למוסך בשטחים והוא התכוון ללכת למוסך ישראלי והוא עשה טעות ושוכנע להעביר הרכב למוסך ברשות.

בעקבות הערת ביהמ"ש שבהודעת הנאשם שהגשתי כתוב שהוא ביקש מחיר יקר ביפו ולכן הוא גרר את הרכב באופן פרטי למוסך 'התחנה' אני אומר שזה גם מוסך בארץ.

מדובר באירוע חד פעמי ובנסיבות מיוחדות. מדובר באדם בן 49 נשוי ואב לשלושה, עובד כנהג מונית והמונית לא שייכת לו.

לש.ביהמ"ש, מדוע הוא מתקן את המונית על חשבונו אני משיב שהזכות הציבורית היא בבעלות בעלי הזכות והוא הבעלים של הרכב. לומר שהוא ניסה לחסוך עושה לו עוול.

כדי לעבוד כנהג מונית הוא משלם עבור המספר וגם עבור חברות בחברת המוניות ומה ששייך לו זה רק הרכב והשאר הוא משלם שכירות כדי להתפרנס.

אם אכן קבעו שזה המתחם העונשי אני מניח שזה נסיבות שונות.

אני מבקש שביהמ"ש לא יגרום לאדם בגיל 50 שימצא את עצמו במצב של מאסר על תנאי.

לש.ביהמ"ש, מדוע משנה אם העונש מאסר מותנה אם לא מתכוון לעשות כך שוב אני טוען שאם יהיה לו מאסר על תנאי זהו כתם יותר מהתחייבות וזה יכול להזיק לו כנהג מונית.

לכן, באופן יוצא מן הכלל אבקש להסתפק בהתחייבות ולהימנע ממאסר מותנה.

התובע:

בעקבות הערת ביהמ"ש אני מפנה לת"פ 7744-09-14 לה"ב נ' ניצחון.

לש.ביהמ"ש לא קבעו מתחם שכן כל ההליכים הסתיימו בהסדרים של מאסר מותנה וקנס וכך גם בתיק אליו אני מפנה.

הנאשם:

לא מדובר ברכב 'קאיה' אלא 'מרצדס'. מוסך 10 מטפל רק ב'מרצדס'.

<#7#>

החלטה

אני מתירה תיקון כתב אישום. כתב האישום המתוקן ייסרק.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"א אדר תשע"ה, 02/03/2015 במעמד הנוכחים.

הסניגור:

באשר לטענת התובע כי המוסך בשטחי הרשות עושה שימוש בחלקים שנגנבו מכלי רכב ישראליים, הנאשם טוען שבמקרה הספציפי הזה החלק שהורכב ברכבו לא היה חלק גנוב.

<#6#>

גזר דין

הנאשם הורשע בכך שב-12.4.14 העביר את רכבו מסוג 'מרצדס' לתיקון במוסך שנמצא בחווארה שבשטחי הרשות באמצעות גרר של מוסך 'דיב'.

במעשיו, מסר הנאשם רכב לתיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית – עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) (6) הגבלת השימוש ורישום בחלקי רכב משומשים (עבירת עבירות) - התשנ"ח.

שמעתי מפי התובע כי נערך מבצע של יחידת 'אתגר' בשל תופעה של העברת כלי רכ ישראליים למוסכים בשטחי הרשות, דבר המהווה עבירה.

במקרה הספיציפי שנחקר היו מעורבים מספר רב של חשודים שהעבירו כלי הרכב באמצעות גרר של מוסך ישראלי, מוסך 'דיב'.

התובע עותר למאסר מותנה וקנס בסך 2,000 ש"ח בעוד הסניגור מבקש להימנע ממאסר מותנה וכי הקנס יהיה נמוך בהרבה יחד עם התחייבות.

עיקר טענת הסניגור הינה כי הנאשם העביר תחילה את רכב המרצדס, המשמש לו כמונית, למוסכים ישראליים שונים והם אלה ששיכנעו אותו לגרור הרכב על ידי מוסך 'דיב' על מנת שיטופל בשטחי הרשות.

כמו כן, טוען שבסופו של יום לא הורכב ברכבו חלק שנגנב מרכב אחר.

כמו כן, טוען שהואיל והנאשם נהג מונית אם ייגזר דינו למאסר מותנה יהיה בכך לפגוע ביכולתו להמשיך ולהתפרנס כנהג מונית שכן במאסר מותנה יהיה משום כתם יותר מאשר בהתחייבות.

התובע טען שבמסגרת פרשה זו הוגשו כתבי אישום כנגד חשודים אחרים ולא היה צורך לקבוע מתחם עונשי ראוי שכן התיקים נסגרו בהסדרי טיעון בהם הסכים הנאשם לשלם קנס בסך 2,000 ₪ ושייגזר דינו למאסר מותנה ולכן לא היה צורך שביהמ"ש יקבע מתחם עונשי.

התובע מפנה לת"פ 7744-09-14 בעניין יואל ניצחון שבו ב-8.2.15 הוצג הסדר טיעון זהה, ביהמ"ש כיבד אותו.

גם שם היה מדובר בהעברת רכב מרצדס לתיקון במסוך בקלקיליה באמצעות גרר של מוסך 'דיב' וזאת ב-19.3.14.

באשר למתחם העונשי הראוי:

העיקרון החברתי המוגן הינו הצורך להגן על הציבור ועל רכושו מפני אלו הגונבים כלי רכב ומעבירים אותם לשטחי הרשות, בין היתר, כדי ליטול חלקיהם ולהרכיבם בכלי רכב אחרים.

לא בכדי מצא המחוקק לחוקק חוקים שבאים למנוע זאת ביניהם החוק המגביל שימוש ורישום של כלי רכב, שנועד למנוע העברת כלי רכב לתיקון לשטחי הרשות וכן למנוע הרכבת חלקים גנובים על כלי רכב אחרים וכיוצא בזה.

בשל התופעה האמורה, משטרת ישראל מעת לעת מבצעת מבצעי אכיפה באמצעות יחידת אתגר על מנת לתפוס חלקים גנובים שלא מסומנים וכן על מנת לתפוס נהגים ישראלים שכדי "לחסוך" בעלויות מעבירים את כלי רכבם למוסכים בשטחי הרשות.

כפי שטען התובע, לא בכדי מחירי התיקון ומחירי החלפים במוסכים שבשטחי הרשות נמוכים בהרבה מאלו שבשטחי ישראל. כידוע, בשטחי הרשות פיקוח אינו זהה לפיקוח הקיים בארץ, לא על הבטיחות ולא על המיסוי וודאי לא על העברת כלי רכב גנובים לתחומי ישראל. נוצר ענף שלם סביב העברת כלי הרכב הגנובים לשטחי הרשות ואם לא היה כדאי לעשות כן, היה בכך להפחית את היקף התופעה.

שמעתי כי הנאשם עובד כנהג מונית בחברה ממנה שוכר הזכות ולה הוא משלם, תוך שהוא עושה שימוש ברכב השייך לו. מצבו הכלכלי בכי רע והודעתו עולה כי הרכב התחמם, הוא הסיע אותו למוסך 10 שביפו אך אלה דרשו ממנו מחיק תיקון גבוה ולכן העביר אותו בגרר למוסך אחר אך כפי הנראה גם שם דרשו סכום גבוהה ובסופו של יום, מסיבה כלכלית גרידא, הועבר הרכב לשטחי הרשות לצורך תיקון ושם נתפס.

מדובר אם כן בעבירה הגורמת פגיעה בטיחותית בכלי הרכב שכן אין פיקוח על העבודה והחלקים, עבירה המעודדת תופעה של גניבת כלי רכב והעבירה הנעברת מסיבות כלכליות. העונש הראוי הוא בהחלט קנס כספי על מנת להרתיע הנאשם וגם אחרים מלבצע מעשים דומים.

באשר לרכיב של מאסר מותנה, לא די בהתחייבות כדי להרתיע מביצוע מעשה זה שכן כאמור מדובר במעשה שנועד לחסוך בכסף ולכן יש צורך בענישה מרתיעה ממשית.

למרות האמור, הואיל ומדובר באדם מבוגר שעברו נקי, במי שמלכתחילה התכוון לתקן במוסך שבשטחי ישראל הקנס יהיה נמוך במעט מן הנטען אך אוסיף לכך גם התחייבות ומאסר מותנה.

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן:

1. אני מטילה על הנאשם 2 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור העבירה בה הורשע.

2. קנס בסך. 1,000 ש"ח, או 10 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 2 תשלומים שווים ורצופים החל מה- 10.4.15.

3. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הורשע במשך שלוש שנים מהיום.

אם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר למשך 30 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"א אדר תשע"ה, 02/03/2015 במעמד הנוכחים.

קלדנית: קטי