1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד הנתבע בהעדר הגנה ולמתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
2. בכתב התביעה נטען כי התובעות בעלות זכות היוצרים ביצירות שנוצרו על ידי היוצרים החברים בהן וכי התובעת 1 מוסמכת לאכוף את זכויות היוצרים של חברי התובעת 2 בישראל, מתוקף הסכם הדדי שכרתה עמה. עוד נטען כי הנתבע מעתיק יצירות מוגנות שלתובעות זכויות היוצרים בהן למטרה מסחרית ומוכר אותן בעסק שבבעלותו או בניהולו ללא הרשאה מטעמן, ובכך מפר את זכויות היוצרים שלהן. לטענת התובעות, הדבר אומת על ידי חוקר שרכש מהנתבע עותקים, אשר פיענוחם העלה כי הוא עושה שימוש בזכויות מוגנות. התובעת 1 התרתה בנתבע באמצעות מכתב התראה, שזכה להתעלמות מהנתבע. לטענת התובעות, הנתבע ממשיך בהפרת זכויותיהן גם במקביל להגשת התביעה.
3. התובעות עתרו למתן צו מניעה שיאסור על הנתבע שימוש עתידי בזכויות היוצרים ולפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויותיהן מכוח סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.
4. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וביום 24.11.2014 ניתן לבקשת התובעות פסק דין בהעדר הגנה. בפסק הדין נאסר על הנתבע ומי מאנשיו לעשות שימוש בזכויות היוצרים שבידי התובעת 1 וכן חויב הנתבע לפצות את התובעות בסך של 100,000 ₪, להחזיר להן את אגרת המשפט בסך 1,250 ₪ ולשלם להן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
5. ביום 4.1.2015 הגיש הנתבע את הבקשה לביטול פסק הדין. יחד עם הבקשה הגיש גם בקשה להארכת מועד להגשתה, לטענתו מטעמי זהירות.
6. לטענת הנתבע, הוא לא קיבל את כתב התביעה חרף אישור המסירה הקיים. לטענתו, החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו ולכן ההמצאה לא הייתה כדין. עוד לטענת הנתבע, הוא לא קיבל את הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וכן לא קיבל העתק מפסק הדין. לטענתו, נודע לו על פסק הדין במקרה, לאחר שגורם מטעם התובעות התקשר אליו מספר ימים לפני הגשת הבקשה הנדונה והודיע לו כי ניתן פסק דין.

בנוגע לסיכויי ההגנה טען הנתבע כי הוא רכש את היצירות והתקליטורים מחברה מורשית בחברון בשם "ליזר" לתעשייה ומסחר, ואף קיבל ממנה חשבונית כדין. נציגי החברה מסרו לו כי יש להם הסדר עם "האגודה הצרפתית", כלשונו, לעניין השימוש ביצירות המוגנות והוא לא ידע ולא היה צריך לדעת כי עשה שימוש בעותק מפר של היצירה.

1. בתגובה לטענות הנתבע טענו התובעות כי במהלך הדיון בבקשתן לסעד זמני ביום 20.10.2014 קבע כב' השופט סובל כי בוצעה מסירה כדין. עוד לטענתן, ביום הדיון הן התקשרו לביתו של הנתבע, שם הזדהתה בפניהם מי שהגדירה את עצמה כרעייתו, והם הסבירו לה שעל הנתבע להתייצב לדיון בבית משפט. אשתו של הנתבע מסרה להן את מספר הטלפון של הנתבע, ושם לא היה מענה. לטענת התובעות חזקה, אפוא, כי הנתבע ידע על ההליך המתנהל.

התובעות מפנות לכך שבתצהיר המוסר שצורף לתגובתן, הצהיר המוסר כי ביום 23.9.14 הגיע לחנותו של הנתבע ומסר לידי אדם שהזדהה בשם סמיר שוויקי את כתב התביעה, הבקשה למתן צו זמני, החלטה מיום 22.9.14, אישורי פתיחת תיק ובקשה והזמנות לדין. עוד הצהיר המוסר כי ביום 25.11.14 הגיע לחנות על מנת למסור את פסק הדין שניתן וכי אותו אדם שבעבר הזדהה בפניו כסמיר שוויקי סירב לקבל את פסק הדין ולחתום על אישור מסירה, ומשכך הוא השאיר את פסק הדין בחנות וציין באישור המסירה כי הנמען סירב לקבל ולחתום.

בתגובה לטענת הנתבע ביחס לסיכויי ההגנה, טוענות התובעות כי רישיון ביחס לזכות יוצרים טעון מסמך בכתב, מכוח סעיף 37 לחוק זכות יוצרים. מסמך שכזה לא הוצג על ידי הנתבע, וגם לדבריו הוא הסתפק באישור בעל פה של חברת "ליזר" שהיא בעלת רישיון.

1. בתשובה לטענת התובעות כי יש צורך במסמך בכתב להוכחת רישיון על זכויות יוצרים, טוען הנתבע כי הוא רכש את התקליטורים מחברה מורשית בחברון, שם אין תחולה לדין הישראלי.

דיון

1. על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר כתב הגנה הוא 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין לנתבע.
2. פסק הדין ניתן ביום 24.11.14. על פי תצהיר המוסר הנתבע קיבל את פסק הדין ביום 25.11.14 והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 4.1.2015 ומשכך הבקשה הוגשה, לכאורה באיחור של 7 ימים. הנתבע הצהיר, כאמור, כי נודע לו על פסק הדין במקרה. המצהירים לא נחקרו על התצהירים.
3. כפי שנפסק, כאשר שוקלים האם להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין יש לשקול את משך האיחור, הסיבה לאיחור, את סיכויי ההגנה של הנתבע, ואת מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור (רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (פורסם במאגרים, 16.8.2012); בש"א 1636/06 נשר נ' גפן (פורסם במאגרים, 23.8.2006)). בעניין איוב הודגש כי "הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש". זאת, נקבע שם, גם בנסיבות בהן לא הוצגה כל הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה.
4. עוד נקבע בפסיקה כי משקלה של שאלת סיכויי הצלחת ההליך העיקרי גבוה ממשקלה של סיבת האיחור בהגשת הבקשה (ראו בר"ע (מחוזי ת"א) 2002/05 ד.ל. לב בנין חברה לבניה והשקעות בע"מ נ' סיני (פורסם במאגרים, 2.7.2006)).
5. בהתאם לאמור בעניין איוב, לצורך ההכרעה בבקשה לארכה יש לבחון את סיכויי הבקשה לביטול פסק הדין.
6. על פי הפסיקה, יש להבחין בין ביטול פסק דין מחובת הצדק, במקרה בו מתברר כי נפל פגם בפסק הדין, ובין ביטול הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. עוד נפסק כי בבחינת בקשה לביטול פסק דין, כאשר כתב התביעה הומצא כדין, יש לשקול שני נושאים, והם מהי סיבת אי הגשת כתב ההגנה ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש להתגונן מפני התביעה אם יבוטל פסק הדין, כאשר "השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). ככל שלא בוצעה המצאה כדין הרי שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ומבלי להזדקק לשאלת סיכויי הצלחת ההליך.
7. לפי תצהיר המוסר ביום 23.9.14 מסר את מסמכי התביעה בחנותו של הנתבע לאדם שהזדהה בפניו כנתבע - בעוד הנתבע הצהיר, כאמור, כי כתב התביעה כלל לא הומצא לו וכי החתימה על אישור המסירה מזויפת.
8. סעיף 48 לחוק זכות יוצרים מונה את ההפרות העקיפות של זכויות יוצרים:

"העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:

(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;

(2) החזקה למטרה עסקית;

(3) הפצה בהיקף מסחרי;

(4) הצגה לציבור בדרך מסחרית;

(5) ייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס."

1. הנתבע אינו חולק על כך שניהל עסק ומכר בו יצירות מוגנות של התובעות, אולם לטענתו רכש את התקליטורים מחברה מורשית ולא ידע ולא היה עליו לדעת כי מכר או עשה שימוש בעותק מפר.
2. לאחרונה נפסק בבית המשפט המחוזי בחיפה כי:

"על מנת שהתובעות תהיינה זכאיות לסעדים המבוקשים על ידן בתביעתן, על פי חוק זכות יוצרים, הרי שנדרשת הוכחה כי הדיסקים, שנמכרו על ידי הנתבע, הינם מזויפים או מפרים את זכויות התובעות בתוכנות המשחק שלהן, וכן כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי תוכנות המשחק של התובעות מוגנות בזכויות יוצרים. ככל שהנתבע מכר את הדיסקים או העמידם למכירה או החזיקם למטרה מסחרית מבלי שידע או היה עליו לדעת כי מדובר בדיסקים מזויפים – לא יישא באחריות של מפר עקיף..." (ת"א (מחוזי חי') 2400-03-14Kabushiki Kaisha Sony Computer Entertainment Inc נ' אחמד חוג'יראת (פורסם במאגרים, 15.03.2015)).

1. סעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, שעל יסודו טוענות התובעות כי בהעדר רישיון בכתב של הספק לא ניתן לקבל את טענת הנתבע להעדר ידיעה על ההפרה, קובע כי "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב". סעיף זה כלול בפרק הבעלות שבחוק ולא בפרק ההפרה, ועניינו בתנאים ליצירתו של הסכם להעברת הבעלות בזכות יוצרים או לרישיון ייחודי המגביל את זכויותיו של בעל זכות היוצרים עצמו. על פני הדברים אין סעיף זה נוגע לענייננו ואין בו כדי להטיל חובה על הרוכש סחורה המוגנת בזכויות יוצרים לדרוש מהספק הצגת רישיון כלשהו.
2. על התובעות מוטל, אפוא, הנטל להוכיח כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי מדובר בעותקים מפרים והדבר טעון בירור עובדתי.
3. כפי שנפסק: "על בתי המשפט להעדיף את בירור המחלוקות בין בעלי הדין לגופן תוך הימנעות מגרימת תוצאות בלתי הפיכות אך בשל מחדליהם הדיוניים של באי כוח הצדדים כל אימת שאלו לא נגרמו בזדון. עם מחדלים אלו ניתן לעיתים להתמודד בכלים פוגעניים פחות, למשל באמצעות השתת הוצאות ובמקרים המתאימים אף הוצאות אישיות המושתות על עורך הדין" (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים, 20.3.2012). ראו גם רע"א 3522/10‏ גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' יאיר בן דוד (פורסם במאגרים, 6.3.2012)).
4. לאור הספקות שהעלה הנתבע בעניין ההמצאה ולאור סיכויי ההגנה, יבוטל פסק הדין.
5. הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליך.
6. הנתבע יגיש כתב הגנה תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ה, 01 יוני 2015, בהעדר הצדדים.