בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 13.10.13 ברחוב פתח תקוה בנתניה מדרום לצפון (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע, נהוג על ידי התובעת, מספר רישוי 30-474-59 (להלן: "רכב התובעת"), ורכב הנתבעת, נהוג על ידי הנתבעת מספר רישוי 93-990-50 (להלן: "רכב הנתבעת").

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. נזק לרכב בסך של - 8,862 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של - 800 ₪.

ג. הוצאות בסך של - 338 ₪.

להוכחת נזקיה הגישה התובעת חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי ותמונות.

התובעת תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן:

"ביום 13.10.13 נהגתי ברכב שמספרו 30-474-59 ברחוב פתח תקוה בנתניה מדרום לצפון. נהגתי ברכב מסוג פורד פוקוס. נסעתי בנתיב הימני שבכביש לפני באותו כוון נסיעה עמד רכב אותתי על כוונתי לעקוף את הרכב הזה כלומר לסטות שמאלה כוון נסיעתי, הסתכלתי במראות כדי לראות שאני יכולה לבצע זאת והתחלתי לסטות שמאלה כוון נסיעתי והמשכתי בנסיעה בנתיב השמאלי כשלפתע רכב הנתבעת שנסע מאחורי פגע בחלק האחורי של הרכב שלי ונגרמו נזקים. אחרי התאונה ירדנו מכלי הרכב, חנינו בצד ימין הכביש והחלפנו פרטים. הנזק לרכב שלי על פי דוח שמאי הוא 8862 ושכ"ט שמאי בסך 800 ₪. צרפתי לתביעה את כלה מסמכים המעידים על הנזקים שנגרמו לרכב שלי. אני רוצה להגיד בקשר לרישיון רכב, שהרכב רשום על שמי ויש לי את רישיון הרכב ולכן כל טענה שיש לנתבעת שכאילו הרכב הוא לא שלי אין לה יסוד".

בחקירתה הנגדית ע"י הנתבעת לשאלה "ניסית להכנס לנתיב השמאלי מבין שני נתיבי נסיעה כיוון הנסיעה שלנו ואני אומרת לך שאני נסעתי כל הזמן בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה וכשאת נכנסת לנתיב השמאלי את לא ראית את הרכב שלי וחתכת את נתיב הנסיעה שלך ולכן פגעתי ברכב שלך מאחור כי לא סיימת את העקיפה?" השיבה "לא נכון. אני נסעתי בנתיב הימני שבכביש. אני לא ראיתי באותו שלב איפה את נוסעת. אני התחלתי לעקוף את הרכב שעמד בצד ימין הרכב באופן שסטיתי שמאלה כוון נסיעתי כאשר את לא היית בנתיב השמאלי, ולא ראיתי שום רכב בנתיב השמאלי, ולכן סטיתי שמאלה כוון נסיעתי ואת פגעת ברכב שלי בחלק האחורי של הרכב שלי. אני פתאום שמעתי בום בחלק האחורי של הרכב שלי אבל אני לא יודעת באיזה נתיב את נסעת קודם. כשאת פגעת ברכב שלי את היית בנתיב השמאלי וגם אני הייתי בנתיב השמאלי, התאונה התרחשה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה. אחרי התאונה אמרת שאת ממהרת שהחלפנו פרטים". לשאלה "אני אומרת לך שאני נסעתי בנתיב השמאלי ואת סטית שמאלה כוון נסיעתך וחתכת את נתיב הנסיעה שלי ולא ראית אותי ואז קרתה התאונה. אני אומרת שאני פגעתי ברכב שלך בצד שמאל של הרכב שלך לא בחלק האחורי אלא בצד השמאלי ופגעתי עם החלק הצדדי ימני קדמי של הרכב שלי בצד השמאלי של הרכב שלך?" השיבה "את פגעת ברכב שלי בחלק האחורי שלו. ברגע שאת פגעת בחלק האחורי בפינה השמאלית שלו אז נפגע אז הטמבון נפתח מהמכה". לשאלה "למה את אומרת שנכנסתי בך מאחור באופן שהחזית של הרכב שלי פגעה בחלק האחורי של הרכב שלך?" השיבה "אני כבר הסברתי".

עד מטעם התובעת, שמאי רכב במקצועו, גיא בן שושן ציין בעדותו הדברים הבאים:

"אני שמאי רכב במקצועי. אני ערכתי חוות דעת שמאי בקשר לנזקי רכב התובעת בגין התאונה שארעה לה, חוות הדעת מוגשת ומסומנת ת/1. אני חתום על חוות הדעת ובהתאם לחוות דעת זו הנזק לרכב הוא 8861.80 ₪ ושכ"ט שמאי שולם בסך של 800 ₪".

בחקירתו הנגדית ציין בין השאר "אני כשמאי שהגעתי לבדוק את הרכב נוכחתי בפגיעה אחת מאחור, במידה והיו פגיעות נוספות של תאונות נוספות ברכב אז ניתן היה לראות את זה. הפגיעה ברכב של התובעת היה בחלק האחורי וכשהפח נכנס פנימה המכסה מטען מתקמר פנימה ולכן היה צורך לתקן אותו. הפגוש קיבל מכה מאחור לא בפינה והבאתי תמונה בגדול – התמונה מוגשת ומסומנת ת/2".

הנתבעת תארה בעדותה את אופן השתלשות הארוע וקרות התאונה בציינה הדברים הבאים:

"ביום 13.10.13 נהגתי ברכב שמספרו 9399050 ברחוב פתח-תקווה בנתניה ונסעתי מדרום לצפון. בכביש ישנם שני נתיבי נסיעה. נסעתי בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה. התובעת נהגה ברכבה מס' 9399050 בנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה באותו כיוון נסיעה ברח' פתח-תקווה מדרום לצפון. לפתע התובעת סטתה שמאלה כיוון נסיעתה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו אני נסעתי וחתכה את נתיב נסיעתי. אני רציתי לבלום ובלמתי מיד אך לא היה לי מרחק מספיק כדי לבלום מבלי לפגוע בה. אז החלק הקידמי ימני שלי והצד הימני שלי פגעו בצד האחורי שמאלי של הרכב של התובעת. אחרי התאונה החלפנו פרטים. אני בהתחלה נסעתי בנתיב הימני שבכביש כך נסעתי אחרי הרמזור. ראיתי מרחוק רכב שעומד בנתיב הימני כיוון הנסיעה שלי ולכן ידעתי כבר שאני צריכה לסטות לנתיב השמאלי כי אותו רכב שעמד בנתיב הימני תפס את נתיב הנסיעה ולכן אני בעוד מועד סטיתי לנתיב השמאלי כיוון נסיעתי והמשכתי לנסוע בנתיב השמאלי. אני רוצה לומר שאני ראיתי את הרכב של התובעת כשהוא נוסע בנתיב הימני וזה עוד לפני שאני פניתי שמאלה כיוון נסיעתי. היא המשיכה לנסוע בנתיב הימני ואני עברתי לנתיב השמאלי כך שנסעתי בנתיב השמאלי והתובעת נסעה בנתיב הימני כשלפתע היא כדי לעקוף את הרכב שעמד בנתיב הימני, סטתה שמאלה כיוון נסיעתה וחתכה את נתיב הנסיעה שלי. היא לא ראתה אותי וכך היא פעלה ולי לא היה מרחק מספיק לבלימה כשהיא סטתה שמאלה וחתכה את נתיב נסיעתי. אז נוצר המגע בין כלי הרכב אופן שהצד הימני קידמי והצד הימני שלי פגעו בצד השמאלי אחורי של הרכב של התובעת. אחרי התאונה ירדנו מכלי הרכב ואני צילמתי גם את הנזק ברכב שלי וגם ברכב של התובעת. אני לא מתעסקת בביטוחים, אבי טיפל בכל העניין מול חב' הביטוח".

בחקירתה הנגדית לשאלה "אני ראיתי אותך שאת מאוד מיהרת אחרי התאונה. את דיברת עם אבי מהר. כל הזמן אמרת שאת ממהרת לעבודה" השיבה "בדיוק סיימתי את העבודה. התאונה היתה בסביבות השעה 13:00. דיברתי עם אבי במהירת כי זו פעם ראשונה שהיתה לי תאונה ולא ידעתי איזה פרטים להביא והייתי נרגשת". לשאלה "גם אני הייתי בלחץ אחרי התאונה כי גם לי זה קורה פעם ראשונה" השיבה "גם לי זו תאונה ראשונה".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

מחומר הראיות עולה בבירור כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על התובעת והן על הנתבעת בחלקים שווים ביניהן.

קובעת אני כי ביום התאונה נהגה התובעת ברכב התובעת ברחוב פתח תקוה בנתניה מדרום לצפון כשהיא נוסעת בנתיב הימני מבין שני נתיבי נסיעה שבכביש כיוון נסיעתה, התובעת אותתה על כוונתה לסטות שמאלה כיוון נסיעתה לעבר הנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה כיוון נסיעתה לצורך עקיפת רכב אשר חנה בנתיב הימני בו נהגה רכבה ובאופן זה חסם דרכה בנתיב הימני. התובעת סטתה שמאלה כיוון נסיעתה כדי לעקוף רכב חונה זה, וזאת עשתה מבלי ששמה לב לתנועה המתנהלת בנתיב השמאלי כיוון נסיעתה, נטלה את זכות הדרך, לא הבחינה ברכב הנתבעת הנמצא בנסיעה בנתיב השמאלי "חתכה" נתיב נסיעת רכב הנתבעת ובנהיגה חסרת זהירות זו נגרמה התאונה באופן שאף שהנתבעת ניסתה לבלום רכבה פגע רכב הנתבעת בחלק אחורי של רכב התובעת, כפי שציין השמאי ומעריך הנזקים גיא בן שושן בעדותו "מהמרכז של החלק האחורי שמאלה" ונגרמו נזקי רכב התובעת כמפורט בחוות דעתו שלא נסתרה בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת.

הנתבעת, אחראית אף היא לקרות התאונה ותוצאותיה, שכן הנתבעת נהגה ברכב הנתבעת אף היא, כפי שנהגה התובעת, בנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה שברחוב פ"ת מדרום לצפון. הנתבעת אף היא, כתובעת, הבחינה שרכב חונה בנתיב ימני זה שבו נהגה, על נתיב הנסיעה הימני שבכביש כיוון נסיעתה וחוסם את דרכה. הנתבעת, אף היא, חפצה לעקוף רכב זה אשר חנה על הנתיב הימני כיוון נסיעתה ולכן סטתה אף היא שמאלה כיוון נסיעתה לעבר הנתיב השמאלי כיוון נסיעתה וזאת עשתה הנתבעת מבלי ששמה לב לנעשה בדרך שלפניה, מבלי שהבחינה ברכב התובעת שנסע לפניה בנתיב הימני שאף בפניו עמד כ"מכשול" בדרך אותו רכב שחנה על הנתיב הימני ומנע המשך זרימת התנועה, לא הבחינה בכך שהתובעת שנסעה בנתיב הימני לפניה סטתה שמאלה כיוון נסיעתה על מנת לעקוף את הרכב החונה בנתיב הימני, לא לקחה בחשבון שרכב התובעת שנסע לפניה עשוי לצאת לעקיפת אותו רכב חונה ולסטות לנתיב השמאלי לצורך ביצוע העקיפה, אצה לה הדרך, לא האטה מהירות נסיעתה ולא איפשרה לתובעת להשתלב בנסיעה בנתיב השמאלי כיוון נסיעתה, לא בלמה רכבה מבעוד מועד ולא נהגה כפי שנהג זהיר וסביר היה נוהג בנסיבות הזמן והמקום, ובנהיגה חסרת זהירות זו פגע רכב הנתבעת בו נהגה בחלק אחורי של רכב התובעת וגרם לנזקים.

העולה מהמקובץ כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על התובעת והן על הנתבעת בחלקים שווים ביניהן.

סיכומו של דבר, על הנתבעת לשאת במחצית סכום נזקי התובעת שהוכחו בפני ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת והינם כדלקמן:

א. נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של - 8,862 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של - 800 ₪.

נזקי התובעת שהוכחו בפני מסתכמים בסך של - 9,662 ₪.

על הנתבעת לשאת במחצית הסכום האמור היינו בסך של - 4,831 ₪ וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של - 4,831 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 13.10.13 ועד התשלום המלא בפועל.

מאחר והאחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת הן על התובעת והן על הנתבעת בחלקים שווים ביניהן – אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחזוי מרכז – לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצרוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י' אדר תשע"ה, 1 למרץ 2015, בהעדר הצדדים.