בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 1.4.15.

המבקשת טוענת כי על גבי אישור המסירה מופיעה חתימתו של מי שנחזה להיות מנהל אצל המבקשת, ששמו "מאג'ד", בעוד שבפועל אין ולא היה אצל המבקשת מנהל בשם זה. לגופו של עניין טוענת המבקשת כי רכבה לא היה מעורב בתאונה נשוא כתב התביעה. לטענת המבקשת, לא הגישה את כתב הגנתה במועד משום שסברה שמדובר בהליך אחר המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב.

לא מצאתי בבקשה כל התייחסות לשאלה מתי למדה המבקשת על פסק הדין בתיק זה ומדוע הוגשה הבקשה כעשרה חודשים לאחר שניתן פסק הדין.

המשיבה הגיבה בטענה כי המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין חלף זה מכבר, התייחסה לטיב טענת ההגנה של המבקשת וחזרה על הטענה כי כתב התביעה הומצא למבקשת כדין.

המבקשת השיבה לתגובה אולם גם בתשובה זו התייחסה רק למועד אי הגשת כתב ההגנה ולא למועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

אמנם, בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

עם זאת, במקרה דנן לא הסבירה המבקשת מדוע לא הגישה בקשתה לביטול פסק הדין במועד ולמעשה כלל לא ביקשה להאריך את המועד לעשות כן. גם לאחר שהמשיבה הצביעה על מחדל זה בתגובתה, לא תיקנה זאת המבקשת.

רק מטעם זה, לפיכך, דין הבקשה להדחות.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.