1. לפני תביעה כספית שמקורה בהפחתת פיצויים בידי הנתבעת בהתאם לחוות דעת שמאי בגין תאונת דרכים בה הוכרה משאיתו של התובע כאובדן מוחלט.

בדיון שהתקיים בפני העידו הן התובע והן השמאי מר וקסלר שבדק את הרכב לאחר התאונה וערך את דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה.

2. לטענת התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 22.6.14 הוכרו נזקיו בידי הנתבעת, בניכוי שווי צמיגים בסך של 15,000 ₪. לשיטתו על הנתבעת לפצותו גם בגין ערך הצמיגים שקוזז שכן מלכתחילה לא היה מקום לקזזם מסכום הפיצוי ששולם לו בפועל. לטענתו, לאחר התאונה המשאית נבדקה על ידי שמאי מטעמה של הנתבעת אשר בדק את הרכב ומצא כי היו בו גלגלים תקינים. ראיה לכך כי הגלגלים היו במצב תקין העיד כי המשאית עברה את המבחן השנתי שבוע קודם לכן בתאריך 16.6.2014. הן השמאי והן התובע צילמו את הגלגלים כפי שהיו מיד לאחר התאונה ובעודם תקינים.

3. הנתבעת מצדה אישרה כי מסכום התשלום בגינו פוצה התובע קוזז ערך הצמיגים. הסיבה לקיזוז נובע, לשיטתה, מאחר והשמאי מצא כי גלגלי המשאית הוחלפו מצמיגים חדשים לצמיגים משומשים וכן כי חסרות צלחות גלגל קדמי.

לאחר ששמעתי את הצדדים, את השמאי מטעם הנתבעת, עיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ואלה נימוקי:

א. אין מחלוקת כי בסמוך לאחר התאונה בדק השמאי מטעם הנתבעת את המשאית ועליה היו מורכבים צמיגים תקינים. השמאי אישר בעדותו בבית המשפט עובדה זו.

ב. אני מקבלת גם את הטענה כי בסופו של יום, הצמיגים הוחלפו לצמיגים משומשים ועל הברגים נמצאו סימני פתיחה ובענין זה העיד השמאי וגרסתו זו מהימנה עלי.

ג. מנבדק הרכב על ידי השמאי והוכרז כאובדן מוחלט והיו עליו צמיגים חדשים, הנטל להוכיח כי היה זה התובע שהחליף את הצמיגים מוטל על הנתבעת, והיא לא הרימה נטל זה. אף שנטל השכנוע רובץ באופן רגיל על כתפיו של התובע הרי שחובת הראיה עוברת מבעל דין אחד לשני. חובת הראיה מצד הנתבע איננה "חובה" במשמעותה הרגילה שכן היא רק מתריעה בפניו שהיה ולא יפעל למלאה יכול בית המשפט לקבוע שהתובע הוכיח את תביעתו. כאשר מרים התובע את נטל הבאת הראיות המספיקות לביסוס תביעתו, עובר הנטל את הנתבע להביא ראיות לסתור, אשר ישמיטו את הבסיס מתחת לראיות אשר הובאו לחובתו, במקרה ולא סתרה הנתבעת גרסתו יכריע בית המשפט על סמך הראיות אותן הביא התובע. ראה י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" (חלק רביעי), תש"ע – 2009, 1757. במקרה זה אין מחלוקת כאמור כי מיד לאחר התאונה היו צמיגים חדשים ותקינים על משאיתו של התובע. הן התובע טען זאת והן השמאי וקסלר שבחן את המשאית אישר עובדה זו. התובע כאמור הכחיש כי החליף את הצמיגים מצמיגים חדשים ותקינים לצמיגים משומשים. השמאי מצדו העיד כי הוא איננו יודע מי החליף את הצמיגים אלא רק אישר, כאמור, כי אכן בפעם הראשונה בה בחן את הרכב לאחר קרות התאונה היו צמיגים תקינים ואילו בפעם השניה, לאחר שנקרא למגרש המבטחים הצמיגים הוחלפו לצמיגים משומשים עליהם סימני פתיחת ברגים. אישור לאופן השתלשלות האירועים ניתן למצוא בסיכום חוות דעת השמאי שם נרשמה הערה לפיה "עם הגעת המשאית למגרש המבטחים הודענו כי גלגלי המשאית הוחלפו. הודענו על כך למבוטח באמצעות סוכן הביטוח וכמו כן סרנו למגרש ע"מ לבחון הנושא. המבוטח העביר התייחסותו באמצעות הסוכן (מצ"ב) ולטענתו הגלגלים לא הוחלפו על ידו. כמו כן, בשיחה שקיימתי עם המבוטח טען כי אכן היו גלגלים חדשים מורכבים על המשאית אך הוא לא החליפם. בחוות הדעת נוכה סכום של 15,000 ₪ בשל החלפת הגלגלים וחוסר בצלחות גלגל קדמים לבדיקתם והחלטתכם". משנבדק הרכב בידי השמאי מטעמה של הנתבעת, ומרגע שלטענתה הבחינה כי חל שינוי במצבה של המשאית הנטל עובר אליה להוכיח את אשר ארע ובמקרה זה כי התובע או מי מטעמו אחראי להחלפה ככל שבוצעה.

ד. כמו כן, מרגע הרכב הוכרז כאבדן מוחלט על ידי שמאי מטעם הנתבעת היה עליה לדאוג לקבל מיד את הרכב לחזקתה ולפנותו על אתר ולא להשאירו בשטח ברהט למשך שבוע ימים או כדבריו "בדקתי את הרכב ביום 24.6, נרשם לגרור ביום 30.6, מתי הוא נגרר אינני יודע".

ה. לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע הוא זה שפירק או היה אחראי לפרוק הצמיגים והחלפתם. מכיון שכך, אני קובעת כי האחריות לפרוק הצמיגים והחלפתם איננה של התובע ועל הנתבעת לפצותו על הקיזוז בגינם.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בצרוף רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.