1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22/7/14 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את ערעורו של המערער והותירה על כנה את נכותו של המערער בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 35(1)א-ב מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות") ולאחר הפעלת תקנה 15 – נכות יציבה בשיעור 7.5% (להלן: "החלטת הוועדה").
2. המערער, יליד 1968, נפגע בתאונת דרכים מיום 12/8/13, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

טענות הצדדים

1. טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:
   1. פריט ליקוי 35 (1) ב' לתקנות קובע שבמקרה שקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות, יש להתאים נכות בשעור 10%. לצורך קביעת ההשפעה הקלה המערער הגיש חוות דעת מאת האורטופד ד"ר נסינג מיום 27/6/14 (להלן: "חוו"ד ד"ר נסינג"), אשר בעזרת מבחני עזר שונים קבע כי המערער זכאי לנכות בשעור 10%.
   2. הועדה לא התייחסה לשתי טענות מרכזיות שהעלה המערער – לטענה כי המערער סובל מצליעה ולטענה כי הוא מתקשה לעמוד על רגל אחת (הרגל הפגועה) ומתקשה בירידה לכריעה.
   3. פריט ליקוי 35(1)ב לתקנות אשר הותאם למערער באופן חלקי דן ב"פגיעה קלה בכושר הפעולה הכללי או התנועות". לא ברור כיצד הועדה יכולה לדון בכושר הפעולה, מבלי שהתייחסה מפורשות לסוגיית הצליעה, הירידה לכריעה והעמידה על רגל אחת. עצם העובדה שהועדה בדקה את טווחי התנועה ומצאו אותם תקינים, אין משמעותה שאין צליעה ו/או שאין מגבלה בנשיאת משקל הגוף על הרגל הפגועה בלבד, ולכן לא היה מקום שהועדה תתעלם מהמבחנים המרכזיים האלה שביצע ד"ר נסינג ושמשמשים יסוד לחוות דעתו.
   4. בעת שהמערער טען את טענותיו בפני הועדה הסתפק מזכיר הועדה בהפניה לתלונות המופיעות בחוו"ד ד"ר נסינג. משכך יש לפרש את הספק שמתעורר בסוגיית העלאת הטענות בפני הועדה כפועל לטובת המבוטח.
   5. היעדר חתימת האורטופד על גבי הפרוטוקול מעלה חשש שהדיון נערך באופן חפוז ולא ממצה.

1. טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן:
2. החלטת הועדה מנומקת ומפורטת ולא נפלה בה כל טעות משפטית.
3. מעיון בפרוטוקול עולה כי המערער כלל לא התלונן בפני הועדה על צליעה ו/או על אי יכולת לעמוד על הרגל הפגועה. משכך אין בהיעדר התייחסות הועדה לעניינים אלה משום טעות משפטית.
4. הועדה התייחסה כראוי וכדבעי לחוות דעת ד"ר נסינג והסבירה כי אינה מקבלת מסקנותיו נוכח השוני בין ממצאיה בבדיקה הקלינית וכן ממצאי בדיקות ההדמיה לבין הממצאים שתוארו בחוו"ד ד"ר נסינג.
5. לענין טענות המערער בדבר השפעה על כושר הפעולה, הרי שגם בחוו"ד ד"ר נסינג, הנכות שנקבעה מתבססת על בצקת והגבלה בהנעת קרסול שמאל ואינברסיה ולא על השפעה על כושר הפעולה הכללי.
6. חתימתו של האורטופד, ד"ר ברנע, מתנוססת על גבי הפרוטוקול.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין וכן בטענות הצדדים כפי שנטענו בדיון ביום 14/4/15, מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
2. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי פד"ע לד 213 - 1999).
3. בהתאם להלכה הפסוקה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי נגד המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).
4. אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע 1318/01 עטיה נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
5. בהתאם לכללי כשרות המעשה המנהלי קיימת חזקה לפיה פרוטוקול הועדה משקף נאמנה את התנהלות הדיון ואת טענות המבוטח (ר' ב"ל (חי) 37278-11-12 בן אבי נגד המוסד לביטוח לאומי (5/8/13), ב"ל (ב"ש) 2387/00 איטח נגד המוסד לביטוח לאומי (30/5/01)).

מן הכלל אל הפרט

1. המערער העלה בפני הועדה את התלונות הבאות, כפי שנרשמו בפרוטוקול:

"הפגיעה לפחות קלה כשמשמעותה בתקנות.

חוזר על נימוקי הערר ומפנה לקביעת ד"ר נסינג ומבקש תקנה 15. לפני התאונה היה גם מתקין דודי שמש.

הקרסול מתנפח בערב. לא יכול לנעול נעל בגלל לחץ, שם רגל למעלה עם מים קרים".

1. הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וסיכמה את ממצאיה הרפואיים בפרוטוקול, כדלקמן:

"רגל שמאל נפיחות לטרלית קלה צלקת לטרלית אורכית 7 ס"מ עדינה אינה היפרטרופית או רגישה. דורפלקסיה 10 מעלות דו"צ פנט רפלקסיה 60 מעלות דו"צ אינברסיה ואברסיה 10 מעלות דו"צ אין דלדול שרירים.

צילום 23/4/14 ORIF במטאלטס לטרל פלטה וברגים משטח מפרקי שמור ואיחוי מלא של השבר".

1. את מסקנתה נימקה הועדה באופן הבא:

"הבדיקה הגופנית הראתה נפיחות קלה ו לא הראתה כל מגבלה בתנועות הקרסול.

הצילום הראה איחוי יפה ותקין של השבר.

הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר נסינג 27/6/14 ואינה מקבלת אותה מכיוון שממצאי הבדיקה הגופנית וממצאי ההדמיה שונים ממצאיו.

הועדה דוחה את הערר.

1. מפרוטוקול הועדה עולה כי המערער לא העלה בפני הועדה טענה בדבר צליעה, כביכול, או קושי לרדת לכריעה. כאמור, קיימת חזקה כי הפרוטוקול משקף נאמנה את טענות המערער ומטעם זה מצאתי שאין מקום להשבת עניינו של המערער לועדה על מנת שתבחן את טענותיו בענין צילעה וקושי לרדת לכריעה.

1. יתרה מזאת, אפילו היה המערער מעלה בפני הועדה את התלונות האמורות- ולא כך הם פני הדברים כעולה מהפרוטוקול – הרי שממילא לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה על מנת לבחון את כושר הפעולה מוטלת על הועדה החובה לבחון עניינים אלה ולבצע במערער את הבדיקות הרפואיות שביצע בו ד"ר נסינג. ההחלטה בדבר אופי הבדיקה הקלינית ואופן ביצוע הבדיקה הינה החלטה רפואית מובהקת הנתונה לשיקול דעתה הבלעדי של הועדה.
2. יתרה מזאת, עיון בחוו"ד ד"ר נסינג מעלה כי אכן כטענת המשיב מסקנותיו של ד"ר נסינג בדבר שיעור הנכות שיש להתאים למערער נשענות על "בצקת והגבלה בהנעת קרסול שמאל ואינברסיה כף רגל ימין". ד"ר נסיג עצמו אינו מציין כי הנכות מותאמת בגין הצליעה, לכאורה. יתרה מזאת, בתלונות המערער כפי שנטענו בפני ד"ר נסינג מציין המערער כי הצליעה קיימת "בהליכה ממושכת" בלבד.
3. כך או כך, ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הועדה וכן אופן ניתוח בדיקות ההדמיה על ידה, היו שונים ממצאי ד"ר נסינג בבדיקתו. כידוע, שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות. מכאן, כי קביעת הועדה בדבר השוני בממצאים, יוצאת כדי חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169).
4. בשולי הדברים אציין כי עיון בפרוטוקול מעלה שאכן חתימתו של האורטופד ד"ר ברנע מתנוססת על גבי הפרוטוקול.
5. מצאתי כי החלטת הועדה מנומקת כראוי וכדבעי ומבוססת על אדנים רפואיים גרידא, באופן שאינו מאפשר התערבות בשיקול דעתה המקצועי של הועדה, הן ביחס לאופי הבדיקה שבוצעה למערער והן ביחס למסקנות הנובעות ממנה וממצאי ההדמיה. משכך לא מצאתי מקום להשיב את עניינו של המערער לודעה.

1. סוף דבר – הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' אייר תשע"ה, (20 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.