לפני: כב' השופט צבי פרנקל

נציג ציבור מעסיקים – מר מאיר סהר

פסק דין

1. התובע אזרח אריתריאה שוהה בישראל כמבקש מקלט מדיני, הגיש תביעה נגד הנתבעת חברה העוסקת בביצוע פרויקטים בתחום הבנייה, בגין זכויות סוציאליות ותשלומים שונים שלטענתו לא שולמו עת עבד אצלה, מחודש פברואר 2011 ועד לחודש פברואר 2014. התובע הגיש תביעתו בסע"ש 34185-08-14, כשסכום התביעה הועמד על סך כולל של 96,700 ₪.

2. התובע טוען כי מאחר שעבד כעובד שעיקר עיסוקו היה בתחום הבנייה, חל עליו צו ההרחבה בענף הבנייה ועל כן על הנתבעת לשלם לו תשלומים הכוללים הפרשי שכר לאור העובדה ששולם לו שכר מינימום בלבד נוסף לכך דורש התובע תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה והפרשות פנסיוניות. תשלומים אלה לטענתו, לא שולמו לו לכל אורך תקופת העסקתו. עוד טוען התובע כי פוטר על ידי הנתבעת ללא מתן התראה מוקדמת כדין, ולכו הוא זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

3. הנתבעת, נוסף לכתב הגנתה אשר בו היא מכחישה את כלל טענות התובע, לרבות טענתו העיקרית כי בתקופת העסקתו אצלה הוא הועסק כעובד בתחום הבניה, הגישה כתב תביעה שכנגד בסע"ש 52721-09-14, בו היא תובעת מהתובע, סכום בסך 90,300 ₪ עבור תשלומים שלטענתה התובע חייב לה ובין היתר, תשלום עבור הוצאות דיור כגון שכר דירה, תשלומי חשמל, מים ואינטרנט, תשלום ביטוח רפואי ששולם עבור התובע ותשלום בגין גניבת ציוד, שלטענתה התובע גנב ממנה בתקופת עבודתו אצלה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו ללא מתן התראה כדין ועל כן תובעת היא תשלום דמי הודעה מוקדמת.

4. הדיון בתובענות אוחד בהתאם להחלטת סגן הנשיאה, השופט סופר מיום 20.09.2015, כשביום 16.09.2015 התקיים דיון מקדמי בתובענות בפני השופט יוספי. ביום 09.12.2015 נשמעה עדותו המוקדמת של התובע בפני הרשמת גרוס לאור בקשתו לשמיעת עדות מוקדמת, נוכח עזיבתו הצפויה את הארץ בפרויקט עזיבה מרצון של רשות האוכלוסין וההגירה.

5. ביום 04.04.2016 התקיים דיון הוכחות בפנינו, בדיון זה התברר כי חרף בקשת התובע לשמיעת העדות המוקדמת מטעמו, התובע עדיין נמצא בתחומי מדינת ישראל ועל כן קבענו דיון הוכחות נוסף ליום 11.09.2016, אשר בו תוכננו להעיד עדי הנתבעת וכן תוכננה להישמע עדות נוספת של התובע, לאור בקשת הנתבעת.

ראיות ועדויות הצדדים

6. התובע הגיש תצהיר עדות שלו ושל אחיו, מר מוגוס מהרי, שעבד אף הוא אצל הנתבעת. הנתבעת הגישה תצהירים של בעלי הנתבעת ומנהלה, מר דוד דמרי, תצהיר של מר חזי דמרי שמשמש אף הוא כמנהל הנתבעת ותצהיר של הגב' סיון סופר, עובדת הנתבעת.

7. בדיון שהתקיים ביום 04.04.2016, העיד מטעם התובע מר חיים זגרון, עובד הנתבעת שבמועד העסקתו של התובע אצל הנתבעת שימש כמנהל אתר הבנייה של הנתבעת באופקים. העד לא הגיש תצהיר, נוכח סירובו לחתום על תצהיר. בדיון שהתקיים ביום 11.09.2016 העידו התובע ומטעם הנתבעת העידו מר דוד דמרי ומר חזי דמרי. המצהירים מר מוגוס מהרי מטעם התובע והגב' סיון סופר מטעם הנתבעת, לא נחקרו על תצהיריהם ולכו הורינו על הוצאת תצהירים אלה מהתיק.

8. התובע צרף את תלושי השכר שנרשמו על שמו והועברו לו ע"י הנתבעת לאחר הגשת התובענה (ת/6 לתצהיר התובע), תלוש שכר לחודש אוקטובר 2013 אשר התובע קיבל בזמן אמת מאת הנתבעת (ת/5 לתצהיר התובע), וכן תמלול שיחות שהתובע הקליט עם שלושה מעובדי הנתבעת בכדי להוכיח כי עבד בתחום הבנייה בתקופת העסקתו אצל הנתבעת (ת/1-ת/4 לתצהיר התובע). הנתבעת בתצהירים שהוגשו מטעמה מציינת כי צירפה נספח א' (כתבי התחייבות של עובדים נוספים אצלה לתשלום הוצאותיהם החודשיות) וכן נספח ב' (אישור תשלום ביטוח רפואי), אולם אלה לא צורפו לתצהירים שהוגשו מטעמה.

טענות התובע

9. התובע טוען כי עיקר עבודתו היה בתחום הבנייה בעיקר בעבודות צביעה, כשהתובע עבד באתרי בנייה של הנתבעת באופקים ובחולון. לטענתו עבד שישה ימים בשבוע. בימים א'-ה' עבד בין תשע לתשע שעות וחצי בין השעות 07:00-16:30 (עדות התובע בפרוטוקול מיום 11.09.2016, עמ' 20 שורות 7-14) וביום שישי עבד שש שעות וחצי.

10. הנתבעת לא העבירה לו תלושי שכר באופן סדיר וקבוע. כמו כן הנתבעת דיווחה על נתונים פיקטיביים בתלושי השכר והעבירה לתובע מדי חודש את משכורתו בתשלום במזומן. הנתבעת לא שילמה רכיבים סוציאליים ובין היתר לא שילמה דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות פנסיוניות, פדיון חופשה וכן ולא ביטחה אותו בביטוח רפואי.

11. ניתן להבחין בכך שתלושי השכר שהועברו לתובע על ידי הנתבעת הם תלושי שכר פיקטיביים, בין היתר לאור העובדה שניתן לראות הבדלים בין תלושי השכר שהועברו לתובע לאחר הגשת התובענה והודפסו לאחר מועד זה (צורפו כנספח ת/6 לתצהיר התובע) לבין תלושים שהועברו לתובע בזמן אמת במהלך תקופת העסקתו אצל הנתבעת (התובע מצרף כדוגמה את נספח ת/5 – תלוש משכורת שהוצא על שם התובע לחודש אוקטובר 2013).

12. לטענת התובע, על הנתבעת לשלם לו הפרשי שכר המגיעים לו לאור עבודתו בתחום הבנייה ומכוח צו ההרחבה החל על העובדים בענף זה, לאור העובדה שלכל אורך תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעת, שילמה לו שכר מינימום ולא שילמה לו עבור שעות נוספות.

13. מעדויותיהם של מנהלי הנתבעת מר דמרי דוד ומר דמרי חזי, עולה כי מדי יום מולאו דו"חות שעות, כשדו"חות אלה נחתמו על ידי מנהלי העבודה של הנתבעת, אולם הנתבעת לא צירפה את דו"חות שעות העבודה ויצרה בכך נזק ראייתי לתובע. על כן יש לקבל את גרסתו בנוגע לימים ולשעות שבהן עבד אצל הנתבעת. טענות הנתבעת שהתובע לא עבד בבניין הן טענות שנטענו בעלמא, מבלי שהנתבעת טרחה לזמן עדים מטעמה לחיזוק טענותיה, כאשר הנתבעת יכולה הייתה לזמן חלק מעובדיה לעדות בעניין זה, אולם נמנעה מלעשות כן והימנעותה עומדת לחובתה.

14. כלל טענותיה של הנתבעת בכתב תביעתה דינן להידחות, מאחר שטענות אלה באו כתגובה לכתב התביעה שהוגש כנגד הנתבעת על ידי התובע. התובע מעולם לא גנב ציוד של הנתבעת ובכל תקופת העסקתו אצל הנתבעת לא שילם לה עבור מגוריו אצל הנתבעת, לאור העובדה שהוא לא נדרש לתשלום כלשהו לכל אורך תקופת ההעסקה. הנתבעת לא מסרה לתובע טופס הודעה לעובד בהתאם לסעיף 2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ולא פירטה בפני התובע את תנאי העסקתו, לרבות גובה שכרו, שעות וימי עבודתו אצל הנתבעת, תפקידו במסגרת עבודתו אצל הנתבעת וכן לא הודיעה לו כי יהיה עליו לשלם לה עבור מגורים והוצאות נוספות במהלך תקופת העסקתו אצלה, כאשר למעשה לא נדרש מהתובע תשלום כזה ולכל אורך תקופת העסקתו התובע לא שילם לנתבעת תשלומים עבור מגורים והוצאות נלוות. בנוסף לכך, התובע הולן במקום אשר איננו ראוי למגורים, והלכה למעשה ישן בקונטיינר (מכולה), אשר אוחסן בו ציוד של הנתבעת ולא רק שלא זכה לתנאי מגורים הולמים, אלא אף נדרש לשמור על הציוד של הנתבעת, שמאוחסן בקונטיינר.

15. הנתבעת היא זו שפיטרה את התובע, כשעובדיה הם אלה שאיימו על התובע ונהגו כלפיו באופן אלים, כשמנהל הנתבעת מר דוד דמרי איים על התובע שידווח עליו למשטרה, לאחר שהתובע סירב לחתום על מסמך שאומר ששולמו לתובע מלוא זכויותיו ואכן לבסוף מר דמרי הזמין חבר שלו שהינו שוטר למשרדי הנתבעת. התובע פוטר מעבודתו לאחר שפנה למר דמרי בבקשה שישיב לו סכומים שנוכו ממשכורתו שלא כדין ויש לדחות את טענות הנתבעת כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו אצלה, לאור העובדה שמצא מקום עבודה חדש בתל-אביב. מחדלה של הנתבעת עת בחרה שלא לזמן עדים שיכולים היו לשפוך אור על טענותיה בסוגיה זו, רק מחזקת את גרסת התובע, כאשר הנתבעת יכולה הייתה לזמן לעדות את הגב' סיון סופר וכן את השוטר שהיה עד לאירועים הנטענים ע"י הנתבעת בתצהיריה ובכתב התביעה מטעמה ומשנמנעה לעשות כן אין לה להלין אלא על עצמה. על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת כדין.

טענות הנתבעת

16. התובע עבד בתפקיד של עובד משק כללי בחצרי הנתבעת במושב בית הגדי ולא הועסק אצל הנתבעת כעובד בתחום הבנייה. כמו כן, העסקתו של התובע אצל הנתבעת הסתיימה במחצית חודש פברואר 2014 ולא בסוף חודש פברואר 2014. התובע הועסק חמישה ימים בשבוע בין השעות 07:00-16:30 ובימי שישי עבד עד שעה 14:00 (עדותו של מר דוד דמרי בפרוטוקול מיום 11.9.16 עמ' 34 שורות 27-30 ועמ' 35 שורות 1-9).

17. תלושי השכר אשר הוצאו על שם התובע הועברו לתובע מדי חודש על ידי הנתבעת והם משקפים נכונה את כלל התשלומים שהועברו לתובע ואת שעות העבודה שביצע בפועל, הם מבוססים על דו"חות שעות העבודה שמולאו מדי יום ונחתמו על ידי מנהלי הנתבעת. הנתבעת שילמה לתובע לכל תקופת העסקתו שכר מינימום כמתחייב ע"פ חוק. הנתבעת צרפה לסיכומיה טבלה לפיה השכר ששילמה בפועל לתובע עולה על השכר המגיע לו, גם לפי השכר הענפי בענף הבניה ולכן היא עותרת לדחות את התביעה הכספית של התובע בגין שעות עבודתו.

18. בכל הנוגע לתביעתו של התובע לפדיון חופשה, פדיון החופשה שולם לתובע מדי חודש, למעט שני ימי חופשה שלא שולמו לתובע בתקופת עבודתו. דמי הבראה שולמו לתובע באופן חלקי ועל הנתבעת להשלים לתובע רק את החלק היחסי בגין הסכום שלא שולם לו וטרם התיישן ובאשר לדמי חגים שילמה הנתבעת לתובע דמי חגים ע"פ דתו ולא ע"פ הדת היהודית ועל כן שולמו לו ארבעה ימי חג בלבד. להפרשות פנסיוניות לא זכאי התובע, בשל היותו פליט זר שלא קיימת אפשרות לפתוח לו קופת פנסיה, לאור העובדה שבכל רגע נתון הוא יכול להיות מגורש מהארץ.

19. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת ללא מתן התראה מוקדמת והתפטרותו נבעה בין היתר, תוך ניסיונו להתחמק מהתשלום עבור המגורים וההוצאות הנלוות אשר בהן נשאה הנתבעת לכל אורך תקופת העסקתו, לאור מצבו הכלכלי של התובע ובשל העובדה שהנתבעת החליטה לנהוג בעניין זה לפנים משורת הדין, עד אשר יתייצב מצבו הכלכלי של התובע והוא יוכל לשלם לנתבעת את הוצאות המגורים שלו. מאחר שהתובע הינו פליט ולא מדובר בעובד זר אשר חל עליו חוק עובדים זרים, הנתבעת לא מחויבת לספק לתובע מגורים והכללים החלים בעניין זה על עובדים זרים מכוח החוק והתקנות, בכל הנוגע לסכומים המקסימאליים אשר ניתן לגבות מעובדים זרים עבור מגורים, אינם חלים על התובע.

20. לאור העובדה שהתובע לא שילם לנתבעת לכל אורך תקופת העסקתו עבור המגורים שסופקו לו ע"י הנתבעת, כמו גם עבור ההוצאות הנלוות למגורים ובין היתר חשמל, מים ואינטרנט, על התובע לשלם לנתבעת את מלוא הסכומים שנקובים בכתב התביעה שהוגש נגדו על ידי הנתבעת הכוללים תשלום דמי שכירות, הוצאות נלוות למגורים וכן נדרש התובע לשלם לנתבעת את הסכומים שהיא נדרשה לשלם עבורו בגין ביטוח רפואי. גם אם הנתבעת נותרה חייבת לתובע תשלומים כלשהם הכוללים את זכויותיו הסוציאליות והפנסיוניות, יש לקזז סכומים אלה מהסכומים שהתובע חייב לנתבעת, לרבות תשלום בגין דמי הודעה מוקדמת שהתובע חייב לנתבעת לאור העובדה שהתפטר מעבודתו ללא מתן התראה מוקדמת כדין וכן תשלומים שהתובע חייב לנתבעת בגין ציוד וכלי עבודה שהוא גנב ממנה.

דיון והכרעה

21. לאחר ששמענו את העדויות מטעם התובע ומטעם הנתבעת, הגענו לכלל מסקנה כי התובע עבד בתחום הבנייה, בעיקר בעבודות צבעות כפי שנטען על ידי התובע בעדותו, דבר שאישר גם מי ששימש בתקופת עבודתו של התובע כמנהל העבודה מטעם הנתבעת על הפרויקט שביצעה הנתבעת באופקים, מר חיים זגרון. מעדותו של הנ"ל עולה כי במשך תקופה של למעלה משנתיים, הנ"ל אסף את התובע מדי בוקר בשעה שבע ורבע ולאחר שהתובע ביצע עבודות שונות במשק של מנהלי הנתבעת לרבות איסוף פחי אשפה, התובע הוסע לאתר העבודה ושם עבד בעיקר בעבודות צבע, אך כמו כן ביצע עבודות נוספות במסגרת פרויקט הבנייה הנ"ל, שנוהל ע"י הנתבעת.

בעדותו מיום 04.04.2016, נשאל העד:

"ש. אני מציג לך תמונה של התובע, אתה מזהה אותו?

ת. זה עובד שעבד איתי. הייתי אוסף אותו מהבית של דוד דמרי, הייתי עובד איתו, לוקח אותו לעבודה באופקים, כמעט כל בוקר.

ש. התובע טוען ואין על כך מחלוקת מאחר שיש תלושי שכר שהוא עבד מחודש פברואר 2011 עד חודש פברואר 2014, כ-3 שנים. תספר לביה"ד שבתקופה הזו ברוב הימים אספת אותו לאתרי בנייה שונים.

ת. אני לא יכול לומר באיזה תאריך ממש, אבל הוא עבד איתי תקופה ארוכה. זה לא יום יומיים זה מעל שנתיים, עבד איתי באופקים, באתר בניה.

ש. מה הוא עשה באתר בניה?

ת. בהתחלה עבד איתי בטייח ולאחר מכן צביעה" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 27-29 ועמ' 9 שורות 1-7).

אנו ערים לכך שמר זגרון הגיש תביעה נגד הנתבעת, אולם אין בכך כדי לפסול את עדותו שכאמור נתמכה בעדותו של התובע, הנתבעת לא הפריכה כלל עדויות אלו, כפי שנפרט בהמשך.

22. בחרנו לקבל את גרסתו בכל הנוגע לסוג העבודה אשר אותה ביצע אצל הנתבעת, באשר לשעות וימי העבודה שבהם עבד, את טענותיו בנוגע למגורים שסופקו לו על ידי הנתבעת, כי לא נדרש לשלם על מגורים אלה לכל אורך תקופת העסקתו אצל הנתבעת וכי מדובר במבנה שאיננו ראוי למגורים ששימש גם כמקום אחסון לציוד הנתבעת והתובע שמר לנתבעת על ציוד זה.

23. בכל הנוגע לעדויותיהם של מר דוד דמרי ומר חזי דמרי, שהעידו מטעם הנתבעת, התגלו סתירות רבות, אי דיוקים, ובחלק מהדברים שנאמרו על ידי עדים אלה התגלה חוסר היגיון פנימי וחיצוני. שני העדים העלו טענות שאינן מתיישבות עם המסמכים שהוגשו לבית הדין, לרבות תלושי השכר של התובע ועדויותיהם אינן מתיישבות עם עדותו של מר חיים זגרון, שעדותו נמצאה מבחינתנו כאמינה כאמור לעיל וכן עם תוכן שיחות הטלפון שהוקלטו ותומללו בין התובע לבין עובדי הנתבעת באשר לתפקידו של התובע אצל הנתבעת (נספחים ת1-ת4 לתצהיר התובע). בכל הנוגע לשיחות הטלפון ולתמלילים, בחרנו לקבל ראיות אלה כמהימנות וכמשקפות את עיסוקו של התובע אצל הנתבעת כעובד בתחום הבנייה.

24. הנתבעת בחרה להימנע מלצרף מסמכים רבים שיכולים היו לשפוך אור ולתמוך בטענותיה ובחרה הנתבעת שלא לצרף את דו"חות שעות העבודה של התובע, אסמכתאות שניתן ללמוד מהן מהו הסכום הכספי ששולם לתובע על ידי הנתבעת מדי חודש ובכל הנוגע לרמת המגורים שסופקה לתובע יכולה הייתה הנתבעת לצרף תמונות, להעיד עובדים נוספים שעובדים אצלה ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה. ההלכה בדבר אי העדת עד רלוונטי או אי הצגת מסמכים שצד מסוים יכול היה להעיד או להציגם, קובעת כי מחדלו של צד מלהעיד עד או מלצרף מסמכים רלוונטיים המצויים ברשותו ואשר יש בהם בכדי לחזק את טענותיו, תעמוד לחובתו ותחזק את גרסתו של הצד השני ולעניין זה קבע ביהמ"ש העליון כי:

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג , פ"ד מז(2) 605, 614 (1993)" ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (ניתן ביום 27.07.2008). מחדל זה של הנתבעת, מוביל למסקנה שהיא לא הצליחה להוכיח את תביעתה ולהתגונן מפני תביעת התובע, על כן בחרנו שלא לקבל את הטענות שנטענו על ידה לאור התנהלותה זו.

25. בכל הנוגע לכרטיסי העבודה ודו"חות הנוכחות, בשל הימנעות הנתבעת מלצרף את דו"חות השעות, בחרנו לקבל את גרסת התובע בעניין זה באשר לשעות ולימים שבהם עבד אצל הנתבעת. עדותם של מנהלי הנתבעת בעניין זה חלקיות ומתחמקות, כאשר מכלל העדויות עולה כי נוהלו דו"חות שעות של עובדי הנתבעת, כשהנ"ל נחתמו ע"י מנהלי הנתבעת, אולם נציגי הנתבעת נמנעו מלצרף דו"חות שעות אלה מטעמים השמורים עימם. כמו כן, באשר לתלושי השכר שהועברו לתובע ושסומנו כנספח ת/6 לתצהיר התובע, אנו קובעים כי תלושי שכר אלה אינם משקפים נאמנה את שעות העבודה שביצע התובע וכי הדיווחים שנרשמו בתלושי שכר אלה אינם משקפים את המציאות. חיזוק לכך ניתן למצוא בהבדל בין תלוש השכר שנמסר לתובע בסמוך לחודש אוקטובר 2013 וסומן כנספח ת/5 לבין התלוש של חודש אוקטובר כפי שהועבר לתובע מהנתבעת ונמצא בין תלושי השכר שסומנו כת/6, כאשר בתלוש השכר של חודש אוקטובר 2013 שהועבר לתובע ניתן לראות שהופחת מהסכום לתשלום דמי ביטוח רפואי בסך 100 ₪, כאשר בתלוש שהודפס בשלב מאוחר יותר לא מופיע סכום זה.

נציגי הנתבעת בעדותם בפני בית הדין בנושא זה, לא סיפקו תשובות משביעות רצון ודוגמה לכך היא עדותו של מר דוד דמרי אשר נאמרו בה הדברים כדלקמן:

"ש. מי היה מחתים את כרטיסי העבודה של התובע ומי היה עוקב אחרי שעות עבודתו?

ת. במשרד אצלנו. יש טובה ויש שרה וסיוון ובודקים כל בוקר מי נמצא ומי לא נמצא גם אם חתם מישהו אחר על הכרטיס אז יודעים אם זה נכון או לא נכון כל בוקר אנחנו יודעים איפה כל עובד נמצא.

ש. הכרטיסים האלה נשמרים?

ת. אני חושב שרובם כן אני לא יודע.

ש. אתה חיפשת את הכרטיסים בשביל התיק הזה?

ת. לא זוכר" (פרוטוקול מיום 11.09.2016, עמ' 34, שורות 12-19).

כך גם בעדותו של מנהלה הנוסף של הנתבעת מר חזי דמרי כדלקמן:

"ש. תאשר לי בבקשה שכל השעות שרשומים בתלושים זה שעות העבודה של התובע?

ת. לא יודע..." (פרוטוקול מיום 11.09.2016, עמ' 26, שורות 10-11).

אין מקום לקבל את טענת הנתבעת שמר זגרון אישר לתובע שעות נוספות שלא כדין, ועל כן יש לקזז את השעות הנוספות ששולמו לתובע מכל סכום שמגיע לו. מדובר בטענה שעלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת וממילא הנתבעת לא צרפה דו"חות נוכחות, למרות שנציגיה העידו שנוהלו דוחות כאלה.

26. סתירות נוספות כפי שהתגלו בעדויותיהם של מנהלי הנתבעת נוגעות לתשלום דמי השימוש עבור המגורים שסופקו לתובע מהנתבע. מר חזי דמרי, טען בעדותו כי התובע שילם לו סכומים קטנים כדמי שימוש, בעוד מר דוד דמרי טען כי התובע מעולם לא שילם לנתבעת תשלום כלשהו עבור המגורים:

"ש. התובע שילם על המגורים מתישהו?

ת. לא שילם, היה אמור לשלם.

ש. אף פעם לא שילם?

ת. אף פעם לא שילם.

ש. אני אומר לך שאתם לא דרשתם מהתובע לשלם.

ת. דרשנו מהתובע לשלם מהיום הראשון" (עדותו של מר דוד דמרי, פרוטוקול מיום 11.09.2016, עמ' 31 שורות 24-29).

"ש. אתה טוען שהוא שילם פעם אחת שכירות וזהו?

ת. מספר קטן של פעמים, ארבע פעמים חמש...

ש. כמה בכל פעם שילם?

ת. אמרתי גרוש ורבע. כל הסכום מסתכם בערך ב800 ₪" (עדותו של מר חזי דמרי, פרוטוקול מיום 11.09.2016, עמ' 29 שורות 29-30 ועמ' 30 שורות 4-5).

27. מעבר לסתירות שהתגלו בעדויותיהם של עדי הנתבעת, בכל הנוגע לאי המצאת מסמכים על ידי הנתבעת, הנתבעת כתבה שצירפה לתצהירים שהוגשו מטעמה שני נספחים בנוגע לאישור תשלום ביטוח רפואי לתובע וכן כתבי התחייבויות של עובדים נוספים אצל הנתבעת לתשלום הוצאותיהם החודשיות, אולם אלה לא צורפו לתצהירים ולא הוגשו לתיק בית הדין, כך שלמעשה לא הגישה הנתבעת מטעמה אף מסמך שיכול לשפוך אור על תביעתה.

גם טענות הנתבעת באשר לגניבת ציוד וכלי עבודה של הנתבעת על ידי התובע דינן להידחות, באשר הנתבעת טענה טענה זו בעלמא, מבלי שהביאה עדויות שיכולות לתמוך בטענה זו. הנתבעת לא מסרה לתובע טופס הודעה לעובד כמתחייב על פי דין, לא הוכיחה כי במסגרת תנאי עבודתו של התובע סוכם עמו כי מוטלת עליו חובה לשאת בתשלומים שונים עבור מגוריו אצל הנתבעת ועל כן, בכל הנוגע לתביעתה של הנתבעת אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש בכדי להוכיח את תביעתה, כך שכלל רכיבי התביעה בסע"ש 52721-09-14 נדחים.

28. באשר לסכומים הנתבעים על ידי התובע בסע"ש 34185-08-14, אנו מקבלים את טענותיו של התובע באשר לחובתה של הנתבעת להשלים את שכר המינימום השעתי בהתאם לקבוע בשכר המינימום הענפי מכוח צו ההרחבה בענף הבנייה לרבות תשלום שעות נוספו וכן לאור קביעתנו כי מספר שעות העבודה המצוין בתלושי השכר, אינו משקף את מספר השעות שעבד התובע. אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע גם את הרכיבים הסוציאליים של פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות פנסיוניות לכל תקופת העסקתו אצל הנתבעת, בהפחתת הסכומים ששולמו ע"פ דוחות השכר. כאמור, לאור מחדלה של הנתבעת בהמצאת דו"חות הנוכחות, אנו קובעים כי התובע התחיל עבודתו אצל הנתבעת ביום 01.02.2011 וסיים עבודתו ביום 28.02.2014.

29. בכל הנוגע לתביעות הצדדים באשר לפסיקת דמי הודעה מוקדמת וכן בנוגע לתביעתו של התובע לפסיקת פיצויי פיטורים, בעניין זה לא השתכנענו כי התובע פוטר ע"י הנתבעת ועל כן אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לקבלת פיצויי פיטורים, (למעט הסכומים שעל הנתבעת היה להפריש לקופת הפיצויים ע"פ הצו) ולתשלום דמי הודעה מוקדמת, אולם לאור התנהלותה של הנתבעת ולאור העובדה שהנתבעת לא הוכיחה שהתובע התפטר בניגוד לרצונה, החלטנו גם לא לפסוק לטובת הנתבעת תשלום דמי הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה שביקשה להחתים את התובע על טפסים בנוגע לסיום עבודתו, כך שאין היא זכאית לקבל ממנו דמי הודעה מוקדמת, מהעדויות עלה שיחסי העבודה הסתיימו בהסכמת הצדדים.

30. על כן אנו קובעים שהתובע עבד בענף הבניה והוא זכאי לשכר מינימום שעתי על פי ענף הבניה כאשר שעות עבודתו בימים א' עד ה' היו בין 9 ל-9.5 שעות ובימי ו' עבד התובע 6.5 שעות. התובע זכאי לדמי חופשה בשיעור של יומיים בהתאם לדוחות השכר וכן ל-8.66 ימי הבראה בהתאם לדוחות השכר. התובע זכאי ל-20 ימי חג (בכל תקופת עבודתו הוא זכאי ל-24 ימים, אך הוא קיבל 4 ימים על פי תלושי השכר). התובע זכאי להפרשות פנסיוניות בשיעור של 12% ( הפרשות לפנסיה ולקופת הפיצויים)

31. מכל האמור לעיל, להלן הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע:

הפרשי שכר וגמול שעות נוספות:

התובע עבד תקופה של 37 חודשים. בכל חודש שולם לתובע שכר מינימום ע"פ מכסת שעות של 186 שעות בחודש. עד לחודש ספטמבר 2012 שולם לתובע שכר מינימום בסך 22.04 ₪ ומחודש אוקטובר 2012 שולם לתובע שכר מינימום בסך 23.12 ₪.

על פי צו ההרחבה בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים משנת 2015, שבוע העבודה בענף הבניין הינו בן 42 שעות, על הנתבעת לשלם לתובע עבור כל שבוע תשלום 10.5 שעות נוספות וכן הפרשי שכר שעתי.

כאמור התובע עבד בכל שבוע 52.5 שעות, כך שבשנה עבד 2,730 שעות ובחודש 227.5 שעות. על פי הצו משרה מלאה היא 182 שעות, כך שהתובע זכאי ל-45.5 שעות נוספות בחודש מתוכם 43 שעות הן בתעריף של 125% ו-2.5 שעות בתעריף של 150%.

בשנת 2011 התעריף השעתי בענף הבניה עמד על סך של 24.37 ₪, ומשנת 2012 עד לסיום עבודתו עמד על 25.35 ₪ (תעריף שכר המינימום 23.90. בשנת 2011 היתה תוספת של 2% ובשנת 2012 תוספת של 4%). סעיף 8 לצו קובע כי שבוע עבודה מלא יהיה בן 42 שעות כלומר 182 שעות חודשיות. סעיף 16 לצו קובע כי שכר המינימום של עובד בוותק של התובע המהווה דרגה ראשונה הוא 4,350 ₪ בשנת 2011 הוספו שני אחוזים ובשנת 2012 הוספו ארבעה אחוזים.

מאחר שהתובע קיבל את השכר השעתי על פי תעריף של שכר מינימום, יש לבצע השלמות על פי השכר בענף הבניה.

עבור התקופה מפברואר 2011 ועד דצמבר 2011, התובע זכאי להפרשים של 2.33 ₪ לשעה רגילה (24.37-22.04), 8.42 ₪ לשעה נוספת של 125% (30.46-22.04) ו-14.515 ₪ לשעה נוספת של 150%.

בשנת 2012 התובע קיבל מחודש ינואר עד ספטמבר שכר שעתי של 22.04 ומחודש אוקטובר עד סיום עבודתו, קיבל שכר של 23.12 ₪.

בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2012 זכאי התובע להפרש בגין השעות הרגילות לסך של 3.31 ₪, עבור שעה נוספת של 125% זכאי התובע ל-9.64 ₪ (31.68-22.04) ועבור שעה של 150% זכאי התובע ל-15.985 ₪ (38.025-22.04).

מאוקטובר 2012 ועד סיום עבודתו זכאי התובע להפרשים כדלקמן: 2.23 ₪ לשעה רגילה (25.35-23.12), 8.56 ₪ לשעה נוספת של 125% (31.687-23.12) ו-14.9₪ לשעה נוספת של 150% (38.025-23.12).

עבור שנת 2011 התובע זכאי להפרשים בסך של 9,045 ₪ (החישוב החודשי הוא: 424.06 הפרשי שעות רגילות, 362 הפרשים של שעות נוספות של 125% ו-36.28 הפרשי שעות נוספות של 150%).

עבור תשעת החודשים הראשונים לשנת 2012 זכאי התובע ל-9,487 ₪ (החישוב החודשי הוא: 602.42 עבור שעות רגילות, 414.52 עבור שעות נוספות של 125% ו-37.25 עבור שעות נוספות של 150%).

מחודש אוקטובר 2012 ועד סיום עבודתו, זכאי התובע ל-13,790 ₪ (החישוב החודשי הוא: 405.86 הפרשי שכר לשעות רגילות, 368.08 הפרשי שכר עבור שעות נוספות של 125% ו-37.25 הפרשי שכר עבור שעות נוספות של 150%).

סך הכל זכאי התובע להפרשי שכר בגין השעות הרגילות והשעות הנוספות על פי התעריף של ענף הבניין – 32,322 ₪.

בסעיף 10 לכתב תביעתו כתב התובע שהשכר שקיבל שווה במדויק למכפלת שעות עבודתו, לכן אנו קובעים שאין להעניק לתובע הפרשי שכר מעבר להפרש בין שכר המינימום לתעריף של שכר מינימום ענפי וכן את ההפרש בין שכר המינימום לתוספת בגין השעות הנוספות. כאמור קבענו שהרישום בנוגע לשעות העבודה בתלושי השכר אינו נכון, על כן התובע זכאי לסכום של 32,322 ₪ בלבד.

פדיון חופשה:

התובע זכאי להפרשים בסך של 2 ימי חופשה, שכר העבודה היומי של התובע הוא 202.8 ₪ (25.35*8) ולכן התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 405.6 ₪.

דמי חגים:

התובע זכאי ל-20 ימי חג ועל כן על הנתבעת לשלם לו סך של 4,056 ₪ בגין ימי חג.

דמי הבראה:

התובע זכאי ל-8.66 ימי הבראה בסך של 3,213 ₪ (8.66*371).

הפרשות פנסיוניות:

על פי סעיף 25 לצו ההרחבה בענף הבניין, היה על הנתבעת להפריש לתובע 6% משכרו. אנו דוחים את טענת הנתבעת שהתובע לא זכאי להפרשות בשל מעמדו בישראל, (ראו למשל בר"ע 36959-06-15 ) שכרו הבסיסי של התובע עמד על 4,613 ₪. התובע עבד 37 חודשים על כן הוא זכאי להפרשות בסך של 10,240 ₪ (276.78*37).

התובע זכאי לסכום זהה בגין הפרשות לקופת הפיצויים שעל הנתבעת היה להפריש לו.

32. סופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע:

הפרשי שכר בסך של – 32,322 ₪;

פדיון חופשה בסך של – 405.6 ₪;

דמי חגים בסך של – 4,056 ₪;

דמי הבראה בסך של – 3,213 ₪;

פיצוי בגין אי הפרשה לקופת פנסיה וקופת פיצויים בסך של – 20,480 ₪;

התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.

הנתבעת תשלם את הסכומים שפסקנו לעיל בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו בסך כולל של 7,500 ₪, שעליה לשלם בתוך 30 יום, אחרת הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

33. פסק הדין ניתן בהרכב של שניים, לאור ההחלטה מיום 4.4.2016.

34. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ז, (19 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.