רקע כללי

1. התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 20,663 ₪, לפצות אותו בגין נזקים שנגרמו לרכבו.

בהתאם לכתב התביעה, רכבו של התובע נפגע וניזוק ביום 11.12.13 ע"י רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע מס' 2 (להלן: הנתבע) אשר סטה ממסלול נסיעתו והתנגש ברכבו של התובע, שהיה בחניה מוחלטת בצד ימין של הכביש (להלן: התאונה).

1. התביעה הוגשה גם נגד הנתבעת מס' 1 בהיותה המבטחת של רכב זה בביטוח אחריות צד שלישי (להלן: הנתבעת).
2. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית על פיה הוערכו הנזקים לרכבו בסכום של 16,759₪, בתוספת ירידת ערך שנגרמה לרכב זה בסך של 1,404 ₪, וגם טען לפיצוי בגין שכ"ט השמאי בסך 1,000 ₪.
3. בכתב בהגנתו הנתבע הודה בקרות התאונה (סע' 9 לכתב ההגנה), והוסיף וטען כי ככל שיחויב לפצות התובע, הרי על הנתבעת לשאת בסכום הפיצוי.

גם נטען, שיש לדחות את טענת הנתבעת כי ביום התאונה הנתבע לא החזיק רישיון נהיגה כדין ולהיעדר כיסוי ביטוחי. לגישתו, הוא לא ידע בזמן התאונה אודות ההגבלה או השלילה שהוטלה על רישיונו, ומעולם לא ידע כי עליו לעבור קורס בנהיגה מונעת.

1. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעת, היא עתרה לדחיית התביעה נגדה מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות. לטענת הנתבעת , במועד התאונה הנתבע היה בשלילת רישיון, ומשכך , היא פטורה מחובתה לפצות את התובע על פי תנאי הפוליסה והוראות הדין.
2. בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.10.15 הנתבע חזר בו מטענתו להעדר ידיעה , זאת בדברי ב"כ שהודיע בזו הלשון: " נכון שבדיון הקודם אמרתי שנודע לנו על השלילה. נודע לנו ועשינו קורס, זה היה לפני התאונה, גם מסמכי חברתי מרשי קיבל רק תזכורת בדואר רגיל זה היה במהלך חודש מאי, מיד פנה למשרד הרישוי נתנו לו מספר והוא הזמין קורס. שילם את דמי הקורס מכספי אחותו בנוסף לכך עבר את הקורס בתחילת אוקטובר.." (עמ' 2, ש' 13-16).

יצויין עוד, כי הנתבע אף הודיע כי אין מחלוקת באשר לשאלת האחריות וגם הנזק.

מכאן, ברור כי השאלה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים והטעונה הכרעה סבה סביב תוקפו ותחולתו של הכיסוי הביטוחי נכון ליום התאונה.

1. משום מחלוקת זו דחיתי לשמיעת ראיות הצדדים ליום 2.3.16 . בדיון זה הנתבע הזמין את העד מר' יוסי בוסי שהינו מפקח מקצועי לקורסי חובה של נהיגה מונעת מטעם רשת עמל .

לבד מעד זה, מי מהצדדים לא הביא עדים נוספים, גם הנתבע לא טרח להעיד; אף בסוף הדיון כל הצדדים הודיעו מפורשות שאין בכוונתם להביא עדים נוספים (עמ' 9, ש' 23), ולבקשתם דחיתי ליום 9.3.16 לשמיעת סיכומים בע"פ.

טענות הצדדים

1. בפתח סיכומיו הנתבע חזר והודיע בזו הלשון: :" אין מחלוקת שקרתה התאונה, אין מחלוקת על גובה הנזק שנגרם לנזק של רכב התובע." (עמ' 7, ש' 28). כן הוסיף, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו שנגרמו עקב התאונה בהיותה המבטחת של הרכב. מאחר שהנתבע השתתף בקורס לפני מועד התאונה, אז הוא החזיק ברישיון בר תוקף בזמן התאונה, וזאת גם אם עבר את הבחינה של הקורס רק לאחר קרות האירוע.
2. מצד השני של המתרס, הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה נגדה בשל העדר כיסוי ביטוחי, הואיל ולנתבע לא היה רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. שכן, לטענתה, שלילת הרישיון הסתיימה והוסרה שבוע לאחר אירוע התאונה. זאת ועוד, נטען, שהנתבע לא הצליח להוכיח אחרת ולא הגיש כל מסמך או כל ראיה מתאימה שיש בה כדי לסתור את הרישום בתע"צ של רשות הרישוי, שלפיה הנתבע היה משולל רישיון נהיגה במועד האמור.

דיון והכרעה

1. בפועל אין חולק בין הצדדים כי רשות הרישוי התלתה את רישיונו של הנתבע ביום 26.8.13 והנתבע ידע זאת.

הצדדים גם תמימי דעים, כי הנתבע נרשם לקורס נהיגה מונעת ביום 14.8.13 והתייצב לקורס בימים 14.10.13, 16.10.13 ו- 29.10.13. הנתבע עבר מבחן ראשון ביום 29.10.13 ונכשל, ורק ביום 17.12.13 הוא עבר את הבחינה בהצלחה. בעקבות ההצלחה במבחן השני, התלית רישיונו הוסרה ביום 18.12.13, כאשר התאונה התרחשה שבוע לפני כן, ביום 11.12.13.

אלה עובדות, שכאמור אין חולק לגביהן, והן אף עולות מהתע"צ שהוגשה מטעם משרד הרישוי, ו-נ/1 שהינו אישור רשת עמל וגם עדותו של העד בוסי.

1. נותרנו, אם כך, עם מחלוקת משפטית בלבד הסבה סביב תוקפו של הכיסוי הביטוחי נכון ליום התאונה, ולמחלקת יחידה זו אדרש להלן.
2. סעיף 1(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו- 1986 קובע כי :

" הפוליסה בחוזה לביטוח רכב פרטי (נזקי רכוש ונזקי רכוש של צד ג') תהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת (להלן- הפוליסה התקנית) ".

סעיף 16 לתוספת, בפרק ג' "תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה", מבהיר מיהם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב המבוטח, כדלקמן:

"בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שנכתב במפרט, ובתנאי שהם בעלי רשיון נהיגה בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רשיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 24 חדשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת..".

1. תחילה אזכיר, כי עול הוכחת התממשותו של סיכון מבוטח או ליתר דיוק קיומם של תנאי הסף הקבועים בהגדרת מקרה הביטוח רובץ על שכמי התובע, שעליו להוכיח כי הנזק הנטען על ידו חוסה תחת ההגדרה הבסיסית. הדבר שונה בהוכחתם של החריגים שלגביהם בעול ההוכחה- נטלי הראיה והשכנוע- נושאת הנתבעת שמחובתה להוכיח כי בנסיבות העניין האירוע מוחרג מתחולתה של הפוליסה, (ע"א 1854/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5), עמ, 661, ע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ג (1), 450). עם זאת, ההבחנה והסיווג של תנאי כחלק מהגדרת הכיסוי או כחריג הינה לעיתים מלאכה מורכבת כאשר: "מקור ראשי לקושי מצוי בחוכמת המנסחים: אלה מסוגלים לשלב בקלות חריגים לכיסוי הביטוחי בתוך עצם הגדרת יסודותיו של מקרה הביטוח" (ע"א 497/85 אשל נ' ריט, פ"ד מב(1) 89, 94).
2. הסיפא של ההגדרה היא הטעונה פרשנות וישום בענייננו; בהקשר זה חשוב להדגיש כי על אף העובדה שסיפא זו הובאה בגדרי הגדרה, אם כי עסקינן בחריג לכלל. הכלל הוא כי ינתן כיסוי ביטוחי לכל הנוהג שהוא בעל רישיון נהיגה בר תוקף או היה לו רישיון כזה בעבר עד לפני שנתיים מהאירוע, כאשר החריג הוא, בין היתר, " ולא נפסלו מלקבל או להחזיר רשיון כזה על פי הוראת.. רשות מוסמכת לכך".
3. הרישא מיועדת להציב את גבולות הכיסוי והיקפו. בהמשך, המנסח ראה לצמצם את גבולות הגדרה זו שעה שהוציא מתחולתה נהגים שנהגו בזמן פסילה. עסקינן בתוספת המיועדת לצמצם התפרשותו של הכיסוי הביטוחי ולא להגדרת היקפו. מכאן, מהותית וגם לשונית עסקינן בסייג וחריג שנטלי הוכחתם מוטלים על המבטחת (רע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1), 450).
4. בפועל בענייננו, כפי שהקדמתי, אין חולק לעניין העובדות. הנתבעת הניחה את מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, אולם עדיין הדבר לא נותן מענה לשאלה המרכזית, שהינה האם במקרה זה התליית רישיונו של הנתבע נופלת בגדרי החריג ?. לשם מענה נכון לשאלה זו חובה תחילה לצקת תוכן פרשני נכון לחריג זה, זאת בזיקה ובהתאם להוראות הדין הרלוונטיות.
5. סמכותה של רשות הרישוי להתלות את רישיון הנהיגה נקבעה בגדרי תקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: התקנות). בהתאם לתקנה 549(א) נהג שצבר בין 12 ל-22 נקודות, יחויב בקורס נהיגה נכונה ובעמידה בהצלחה במבחן בסופו.

עוד נקבע בתקנה 551(א) ו-(ה) לתקנות התעבורה כדלקמן :

" (א) נהג יבצע את אמצעי התיקון שהחליטה עליהם רשות הרישוי לפי תקנה 549 על פי הפרטים שמסרה בהודעה לפי תקנה 550(א)....

.

.

(ה) חלפו שישה חודשים מיום שהודע לנהג לפי תקנה 550 על אמצעי התיקון או מיום שהודעה לו החלטתה של רשות הרישוי לפי תקנת משנה (ד), לפי המאוחר, והנהג לא ביצעם, רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיונו של הנהג בהודעה שתינתן בדרך האמורה בתקנה 550(א) והוראות תקנה 550(ב) יחולו עליה; נהג שקיבל הודעה על התליה כאמור, יפקיד את רישיונו בידי רשות הרישוי בתוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה, והוא יחודש לאחר שיבוצעו אמצעי התיקון שהוטלו עליו, בכפוף להוראות תקנות אלה ".

1. התכלית העומדת מאחורי סמכות זו עולה מפורשות מנוסח התקנות והינה ברורה. נהג שצובר נקודות בעקבות עבירות תנועה, הינו נהג שלא מקפיד לקיים אחר הוראות הדין ונהיגתו טומנת בחובה סכנה ממשית למשתמשי הדרך האחרים וכשירותו לנהוג מוטלת בספק. משום כך, וכמאמץ לצמצום הסכנה ניתנה לרשות הרישוי, האמונה על נושא הכשרת הנהגים, הסמכות לדרוש מהנהג לעבור קורס ומבחן בסופו כדי לוודא כי הנהג הפנים את הכללים לנהיגה בטוחה וגם הוראות הדין הבסיסות בהקשר זה.
2. במידה והנהג לא מקיים אחר הדרישה הנ"ל, הוקנתה לרשות הרישוי הסמכות להתלות את רישיונו עד אשר יוסר החשד לאי כשירותו. דהיינו, עסקינן בהתליית רישיון שיסודה בהנחה כי כשירותו של נהג זה לנהוג מוטלת בספק, זאת בשונה מפקיעת רישיון הנהיגה מחמת עניין טכני או פורמאלי גרידא כגון אי תשלומה של האגרה.
3. אני גם לא רואה כל הבדל בין פסילה להתליית רישיון הנהיגה. השוני הוא סמנטי גרידא, זאת מהטעם שבשני המקרים הנהג מנוע עפ"י דין מלנהוג ברכב, בין אם רישיונו נפסל או הותלה. אדרבה, נוסף להיבט העונשי הרי מאחורי התליית הרישיון קיימת תכלית נוספת ובעלת משקל מרכזי, שהינה שמירה על ביטחון הציבור מפני נהגים שעברם התעבורתי מצביע על מסוכנתם, (ע"א 7602/06 עזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה, בפסק' 21 [פורסם במאגרים] ).
4. בחזרה לענייננו , רישיונו של הנתבע הותלה ביום 26.8.13 . התאונה נשוא התביעה אירעה כאמור ביום 11.12.13. הנתבע אמנם נרשם לקורס ביום 14.8.13 והשתתף בו במהלך חודש 10.13, לאחר שרשות הרישוי התנתה את הפשרת רישיון הנהיגה בביצוע קורס נהיגה מונעת. אולם, הנתבע עמד בהצלחה במבחן שבסוף הקורס האמור ביום 17.12.13, כשבוע לאחר קרות התאונה, וההתליה הוסרה רק ביום 18.12.13. כך, שבזמן התאונה רישיון נהגית הנתבע עדיין היה במצב של התליה.
5. אין בידי לקבל את הטענה שדי היה בהשתתפות בקורס הנהיגה כדי ללמד על כשירותו של הנתבע לנהוג. ההצלחה במבחן הסופי היא הערובה לכך שהתכלית העומדת מאחורי הקורס וההתליה הושגה בהצלחה, ונקודת המוצא בדבר אי הכשירות הוסרה. מה גם, שנכון לשאוף למבחן חד אשר מציב גבולות ברורים וישימים, וכזה שמסיר את הספקות ותורם לוודאות ולאחידות.
6. מסקנה זו גם מתיישבת עם לשון התקנות שיחסה משקל מכריע גם להצלחה במבחן. כך למשל, לפי תקנה 548 לתקנות אמצעי התיקון הרלבנטי לענייננו הוגדר כ " קורסים בנהיגה נכונה ומבחן בסופם ". כן, לפי תקנה 549 לתקנות " נהג שלחובתו רשומות 12 עד 22 נקודות תקפות יחויב לקבל הדרכה בנהיגה נכונה בקורס בסיסי מטעם רשות הרישוי ולעמוד בהצלחה במבחן " (ההדגשות אינן במקור א.ב). ההצלחה במבחן שבסוף הקורס הינה חיונית על מנת לוודא שאכן הנהג זכה להדרכה מתאימה, הבין והפנים את הכללים והינו כשיר שוב לנהוג בדרכים.
7. אשר על כן, לאור האמור לעיל, ומשום שהנתבע נהג ברכב בתקופה בה רישיונו הותלה, אזי אין תחולה לכיסוי הביטוחי ודין התביעה נגד הנתבעת דחיה.
8. כאמור, אין חולק לעניין האחריות, הנתבע הודה כי התאונה התרחשה בשל אשמו הבלעדי; כך הדבר באשר לנזק הישיר והוצאות התובע והכוונה לשכרו של השמאי, גם לעניין נזקים אלה הנתבע הודיע כי אין כל התנגדות או השגה מצידו.

סוף דבר

1. אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת מס' 1, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ובנסיבות ללא צו להוצאות.
2. הנני מקבל את התביעה כנגד הנתבע מס' 2 ומחייבו לשלם לתובע סך של 19,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 23.9.14 ועד היום.
3. הנתבע מס' 2 גם ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, סכום הכולל מע"מ.
4. הסכומים ישולמו לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ו, 17 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.