3

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע בת"ק 27868-06-14 מיום 11.9.2014 מפי כב' השופטת בדימוס דרורה בית אור

1. המשיב התגורר בדירה אשר הינה בבעלות בנו ברח' אבשלום 56/6 בבאר שבע בין התאריכים 18.3.2011-03.2014 (להלן:"הדירה") כאשר בהתאם להסכם שכירות שהוצג למבקשת המשיב שכר את הדירה מבנו תמורת שכר דירה של 1,000 ₪.

המשיב הינו נכה המתקיים מקצבת נכות, ולאור זאת הוא זכאי להנחה בדמי הארנונה החודשיים המשולמים למבקשת, ולאור החוזה שהוצג על פיו המשיב הוא המחזיק בדירה, הוא חויב בתשלום דמי ארנונה מופחתים .

בחודש מרץ 2013 לאחר שבחקירה שביצעה העירייה התברר, כי בנו של המשיב ובתו מתגוררים יחד עמו בדירה משמע הוא אינו מתגורר בדירה לבדו, הוחלט על ביטול ההנחה בתשלומי הארנונה, לאחר שהמבקשת מצאה כי יש לראות במשיב כדייר משנה ובבנו כמחזיק בדירה. נוכח האמור חויב בנו בתשלום ארנונה מלא בדירה והמשיב זוכה בסכומים ששולמו על ידו.

המשיב הגיש בבית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע שכותרתה : "תביעה לביטול תשלומי ארנונה שלא כחוק" בה עתר לבטל את תשלומי הארנונה הנוספים בהם חויב בנו בסך של 6,352 ₪ . המשיב טען בבית המשפט קמא, כי בניגוד לממצאי החקירה ילדיו אינם מתגוררים עמו ועל כן אין לבטל את ההנחה לה הוא זכאי.

2. בית המשפט קמא בחן את הדברים ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בדו"ח החקירה שהמציאה המבקשת קבע, כי אין זה ברור כיצד הגיעה החוקרת מטעם המבקשת למסקנה שהמשיב אינו מתגורר לבדו בדירה, כאשר אין כל פירוט של הנסיבות בשלן הגיעה למסקנה זו. מנגד מציין בית המשפט, כי המשיב צירף מסמכים רפואיים המעידים על מצבו וכן תצהירים לפיהם בנו מעולם לא התגורר עמו בדירה. על כן, קיבל בית המשפט את טענת המשיב ודחה את טענת המבקשת, כי בנו של המשיב התגורר יחד עמו בדירה תוך שקבע, כי אין לבטל את ההנחה בארנונה לה זכאי המשיב בגין תקופה זו.

כנגד פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

3. בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, כי פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן בחוסר סמכות עניינית שכן הסמכות לדון בענייני ארנונה נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים או לבג"ץ, וכי הסעד הנדרש אינו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות ועל כן פסק הדין בטל מעיקרו; כי באופן עקרוני בית המשפט התערב בהחלטתה זאת בניגוד לכללי המשפט המנהלי בנוגע לביקורת שיפוטית על החלטות המנהל; כי בית המשפט שגה אף בפן העובדתי עת שקבע בניגוד לממצאי החקירה כי המשיב מתגורר לבדו בדירה, כאשר החוקרת מטעם העירייה לא העידה בפני בית המשפט ולא נחקרה אודות הדו"ח; וכי הותרת ההנחה בארנונה על כנה, בניגוד למצב העובדתי הקיים הינה בבחינת "חוטא יוצא נשכר".

4. בתגובתו ציין המשיב, כי המבקשת לא העלתה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית - לא בכתב הגנתה ולא בדיון בבית המשפט קמא, אלא זאת עלתה רק בבקשה זו. כמו כן טען המשיב, כי בעניין אחר שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות כשהסוגיה המרכזית בו נגעה אף היא לתשלום הארנונה והמבקשת הייתה צד להליך, לא הועלתה על ידי המבקשת כל טענה בדבר חוסר סמכות. נוכח כך, ומאחר שהמבקשת לא העלתה את הטענה בבית המשפט קמא ואף לא בהליך אחר, עומד כנגדה השתק שיפוטי והיא מנועה מלהעלות טענה זו כעת. בנוסף, טוען המשיב, כי המבקשת צירפה את תצהיר החוקרת בלא שקיבלה רשות ומכאן שמדובר בצירוף ראיה חדשה בהליך ערעור הטעונה אישור; כי התנהלות המבקשת רעה ויש לגנותה; וכי החלטת בית המשפט קמא נכונה ומעוגנת היטב בראיות.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וכי יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא.

6. סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות מוסדרת בסעיף 60(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984:

(א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד:

(1) לתשלום סכום שאינו עולה על 33,800 שקלים חדשים;

(2) למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי הענין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1).

ובתביעה-שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר.( ההדגשה שלי- י.ר.ל.)

7. סמכות זו נובעת מתכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר מיועד להקל על האזרח הפשוט ולחסוך את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים הרגילים, במקרים בהם מדובר בסכומים כספיים נמוכים, ומכאן קבע המחוקק הגמשה של דיני הראיות והפרוצדורה הנהוגים בהליכים אלו אל מול ההליכים המתנהלים במסלולים הרגילים.

ברע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) סיכם בית המשפט העליון את מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות בזו הלשון:

"בעניין זה יודגש כי אופיים של ההליכים היו אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית.." ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07).

8. במקרה דכאן, מדובר בתביעה אשר מעבר לכך שהיא אינה תובענה לתשלום סכום מסוים, הרי המדובר למעשה עתירה כנגד החלטת הרשות- עיריית באר שבע, אשר ביטלה את ההנחה בארנונה שניתנה בדירה האמורה. נמצאנו למדים, כי הסעד לו עתר המבקש בבית המשפט קמא אינו בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות משני טעמים: ראשית בשל כך שאין המדובר בתביעה אזרחית לתשלום סכום או להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה בהן מוסמך בית המשפט לתביעות קטנות לדון, ושנית בשל כך שעתירה כנגד החלטת הרשות בענייני ארנונה, נתון בסמכותו היחודית של בית משפט אחר.

בהתאם לסעיף 5 לחוק חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 וסעיף 1 לתוספת הראשונה לחוק זה, הסמכות לדון בענייני ארנונה נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. על כן, עתירת המשיב כנגד החלטת המבקשת בענייני ארנונה, נתונה לסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

9. אכן יש ממש בטענת המשיב, כי המבקשת לא העלתה את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית בבית משפט קמא. בעבר היה מקובל כי ביכולתו של בעל דין להעלות טענה מסוג זה בכל שלב. עם זאת, ברבות השנים נקבע כי בית המשפט לא יזקק לטענה זו אם היא נטענה באיחור. כך, שמי שנמנע מלהעלות טענת חוסר סמכות, אף אם מדובר בחוסר סמכות עניינית בפני בית המשפט בהזדמנות הראשונה נוצרת בעניינו מניעות מהעלאת טענה זו מאוחר יותר. בנוסף, יש בכך משום חוסר תום לב דיוני ופגיעה ביעילות הדיונית.

עם זאת, לא נחסמה הדרך ובית המשפט עדיין יכול לדון בטענות בדבר חוסר סמכות אף שהיא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בהקשר זה נפנה לדבריו של כב' הש' הנדל ברע"א 5462/14 ימימה ברזלי נ' יאיר (ג'ייסון) ברזילי (11.09.2014):

"אמנם, דרך המלך היא העלאת הטענה לחוסר סמכות עניינית כבר בהזדמנות הראשונה, בסמוך לפתיחת ההליך והגשת כתבי הטענות לבית המשפט או במהלך הדיון הראשון בתיק. יחד עם זאת, גם אם לא נקט בעל דין דרך זו – אין בכך בהכרח כדי לסתום את הגולל על האפשרות לקבל את טענתו בהמשך".

10. בענייננו, מן הראוי היה שהמבקשת הייתה מעלה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית בבית המשפט קמא ונראה כי הדבר נעשה באופן מודע, זאת בשים לב לפסק הדין הנוסף אליו הפנה המשיב, שאף שם לא הועלתה הטענה. עם זאת, נראה שבנסיבות מקרה זה אין בכך כדי לסתום את הגולל על קבלת הטענה, שכן המדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בחוסר סמכות מובהק. אין מקום כי בחינה מסוג זה של הנחה במתן ארנונה תעשה בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר לא רק שהוא נעדר סמכות לדון בעתירה מסוג זה כנגד רשות מנהלית, אלא שזו אף מסורה באופן ייחודי לערכאה אחרת.

11. מעבר לכך, הרי אף לגופו של עניין נראה כי הכרעת בית המשפט קמא מעוררת קושי רב. אין זה ברור מדוע מצא בית המשפט לשלול את דו"ח החקירה שהוגש מטעם המבקשת וזאת מבלי שנחקרה החוקרת, כאשר על פניו נראה דווקא כי יש בסיס למסקנת הדו"ח לפיה המשיב לא התגורר בדירה לבד; ולעומת זאת ראה בית המשפט לנכון להסתמך על תצהיר של בנו של המשיב (תצהיר שלא נמצא כלל בתיק במערכת נט המשפט); מבלי שבנו של המשיב נחקר על תצהירו, וכאשר הוא לא להתייצב לדיון. נוכח האמור לא היה מקום ליתן לתצהיר הבן משקל מלא ולבסס עליו הכרעה, ודאי מצב בו הוא עומד בניגוד למסקנת החוקרת בדו"ח המפורט וללא שהבן הובא לעדות או נחקר נגדית.

12. מעבר לכך, לא ברור מהו מעמדו של המשיב בתובענה זו שהרי חיוב הארנונה, לאחר שבוטלה ההנחה, הוטל על בנו של המשיב אשר לא היה כלל צד להליך ולא על המשיב בעצמו. על כן מי שנפגע בפועל על ידי ההחלטה הוא בנו של המשיב ולו המעמד בעניין זה, ולא למשיב.

13. נוכח כל המקובץ, הבקשה מתקבלת ופסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא יבוטל.

לעניין ההוצאות יוער, כי התנהלותה של המבקשת בכך שנמנעה מלהעלות את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית בבית המשפט קמא אינה במקומה, כאשר לפחות בהליך נוסף בו פסק בית המשפט לתביעות קטנות לטובתה של המבקשת, בחרה המבקשת שלא להעלות טענה זו ואף לא ביקשה לערער על פסק הדין (ראו ת"ק 9883-11-12 סוסו משיאשוילי נ' עיריית באר שבע (2.3.2014) אליו הפנה ב"כ המשיב].

עם זאת, במכלול נסיבות העניין ולאור התוצאה הסופית, אמנע מחיוב המבקשת בהוצאות, בתקווה שעניין זה לא ישנה.

העירבון על פירותיו יושב למבקשת.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.