בקשה ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' הש' ג. ציגלר) מיום 10.9.14 ולפיה נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

לאחר עיון בבקשה מצאתי כי יש לדחותה אף ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

הנדרש לנדון

1. המשיב הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בגין תאונת דרכים מיום 1.12.12 .

2. בדיון שנערך מיום 18.2.14 מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

3. ביום 22.6.14 התובעים הגישו בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכאטרי. המבקשת התנגדה למבוקש.

בהחלטתו מיום 10.7.14 איפשר בית המשפט קמא למשיב לתקן את כתב תביעתו ולצרף את החומר הרפואי הנטען באשר לפגיעתו הנפשית.

4. המשיב הגיש ביום 30.7.14 כתב תביעה מתוקן , ובנוסף הגיש ביום 6.8.14 חומר רפואי נוסף בתחום טיפולי פסיכיאטריה, לתמיכה בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום זה.

בית משפט קמא קיבל את בקשת המשיב למינוי מומחה רפואי פסיכיאטרי בקבעו :

"בהמשך להחלה קודמת, ממסמכים שהתקבלו, מבדיקות שנערכו לתובע, ומהחומר הרפואי שצורף, נראה כי יש ראשית ראיה למינוי מומחה, גם אם בדוחק.

בנסיבות אלה, ומאחר שזו הדרך היחידה להוכחת טענותיו של התובע, ימונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה .."

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

5. לטענת המבקשת, לא היה כל מקום למינוי מומחה בתחום הנפשי בהעדר כל ראשית ראיה לנזק שכזה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה שכן תלונות בתחום זה החלו להופיע אצל המשיב כשנה וחצי לאחר התאונה. יתר על כן גם בדיון מיום 18.2.14 לא אוזכרה כל בעיה נפשית שנגרמה למשיב כתוצאה מהתאונה. אמור מעתה אם למשיב בעיה נפשית כל שהיא הורתה אינה קשורה לתאונה.

6. מעיון במסמכים הרפואיים שצירף המבקש לבקשתו עולה כי המשיב נדרש למעקב רופא פסיכיאטר, אשר המליץ לו על טיפול תרופתי ואף נקבעה לו תוכנית טיפולית.

כך בתיעוד מיום 20.2.14 מביקור אצל הפסיכיאטרית ד"ר פרס וינשטוק דבי, צויין כי המשיב –

"..חושב כל הזמן על התאונה ומה שקרה אח"כ...משחזר שוב ושוב את התאונה- התנהגות הימנעותית – מתקשה לנהוג..."

"במצב ירוד- ללא חשק לעשות כלום- חש עצוב- חש כאבים עזים בגב ובכתף... לא זכור לו מצב כזה מעברו. בביקור הבא להציע לו טיפול פסיכולוגי" .

הוא אובחן כסובל מ POST TRAUMATIC STRESS DISORDER ונקבע לו טיפול תרופתי.

כך גם הוחלפו התרופות שניתנו לו בביקור מיום 28.4.14

ובבדיקה מיום 8.5.14 צויין כי אין הטבה וכי מומלץ להעלות את המינון התרופתי.

כך גם הומלץ להמשיך בטיפול תרופתי בתיעוד מיום 12.6.14.

במסמך רפואי מיום 30.6.14 שנערך ע"י ד"ר וינשטיין גבריאל, צויין כי המשיב הופנה אליו ע"י הפסיכיאטרית המטפלת, ובסוף הטיפול המליץ ד"ר וינשטיין – "לשקול ניסיון טיפול באלטרולס 10 מ"ג לפני שינה, אם מתאפשר מבחינת הטיפול הפסיכיאטרי שמקבל".

7. אכן ראשיתו של התיעוד הרפואי באשר לטיפולים הנפשיים הוא כשנה וחודשיים לאחר התאונה ועל אף שכך נראה כי די בו להוות ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום זה, מה גם שתלונות המשיב, כפי שמופיעות בתיעוד, מציינות את התאונה כגורם למצבו. ודוק, הובהר בפסיקה כי די בקשר סיבתי נחזה אף אם בדרגת הסתברות נמוכה על מנת להצדיק את מינוי המומחה הרפואי לבחינת הנכות (ראה: רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (1991) ראה: רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, (1990) ; רע"א 3497/98 רין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, (1998)).

8. נוסיף ונעיר כי בכל הקשור לפערי זמן בין מועד אירוע לפניה לטיפול נפשי הבהיר בית המשפט העליון כי אין להקפיד על כך יתר על המידה וזאת נוכח חששו של אדם לפנות לטיפול שכזה מחשש לסטיגמות ודעות קדומות –

"בנוסף, ככלל, יש לגלות רגישות רבה כשמדובר בטיפולים נפשיים בנוגע לטענה של איחור בפניה לקבלתם, כיוון שלא אחת נמנעים הסובלים מבעיות בתחום זה לפנות לקבלת טיפול אצל גורם טיפולי בתחום הנפשי מחשש לסטיגמות, מאי הכרת הנושא,דעות קדומות וכו'"(רעא 3007/12 - פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ(2012) וכן ראה תא (תל-אביב-יפו) 9472-02-12 - גלעד פטיטו נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בעמ (2012); תא (תל-אביב-יפו) 27401-12-09 - מ.ס. נ' כלל חברה לביטוח בעמ, (2012)

ואכן בית המשפט קמא לא התעלם מכך שחלפה למעלה משנה ממועד התאונה ועד למועד בו החל החל המבקש לקבל טיפול נפשי והדגיש בהחלטתו "נראה כי יש ראשית ראיה למינוי מומחה, גם אם בדוחק" (ה.ש – צ.ו) ועל אף שכך מצא כי די בתיעוד בכדי להעלות כדי ראשית ראיה, ובדין סבר כך.

9. לבסוף נזכיר את גישת הפסיקה לפיה על דרך הכלל לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה המבררת על מינוי מומחה שכן זו דרכו היחידה של בעל הדין אשר נפגע בתאונת דרכים להוכיח נזקיו. כפי שהובהר בעניין שיק נ' מטלון הנ"ל -

"מאחר שמשמעות דחיית בקשה כזו היא סגירת הדרך להוכחת נכות תולדת התאונה, או כל עניין אחר רפואי, אין מקום לדחייה כאמור, מקום כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אולם יש לבדוק בכל מקרה אם אמנם מינוי כזה דרוש, ולדחות בקשה כאמור, אם אין לה יסוד לאור החומר הרפואי המובא לפני בית המשפט. כאשר הדברים אינם ברורים, ייזהר בית המשפט בדחיית בקשת מינוי המומחה, העלולה לקפח את זכויות המבקש " (בדומה ראה - ת"א 1173/05 פרץ ליאת נ' כלל חברה לביטוח (2006)).

10. מכלל האמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעניין מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין ומכיוון שלא נדרשה תשובת הצד שכנגד איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים. בסמכותי כרשם