פ"ל 7749-09-14

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטול כתב האישום נגד הנאשם.

ביום 28.9.2014, הוגש לבית משפט לתעבורה כתב אישום נגד הנאשם, המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת סם מסוכן.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 3.8.2014 בשעה 21:00 או בסמוך לה, בעת שנהג ברכבו בצומת הרחובות האומן ודרך חברון בירושלים, נעצר הנאשם על ידי שוטר ונמצאו עליו סמים. בדיקת שתן שניטלה ממנו ביום 4.8.2014, ותוצאותיה התקבלו ביום 13.8.2014, העלתה כי הוא היה תחת השפעת סם מסוכן.

בגין אירוע זה הוגש כתב אישום נוסף נגד הנאשם עוד ביום 11.8.2014, המייחס לו עבירה של החזקה / שימוש בסם מסוכן, במסגרת ת"פ 38559-08-14. על הנאשם, שלא היה מיוצג, נגזר עונש – לפי הסדר טיעון – של מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מביצוע עבירה ופסילת רישיון נהיגה.

טענות ב"כ הנאשם

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם כבר נשפט על העבירות שביצע במסגרת ת"פ 38559-08-14 ולכן לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום נוסף במסגרת תיק זה. ב"כ הנאשם תומך טענתו בהוראת סעיפים 5 ו-149(5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), הקובעים כי אין לדון אדם פעמיים בשל אותו המעשה. במקרה זה, שני האישומים מכילים את רכיב השימוש בסם, כאשר במסגרת האישום נושא בקשה זו, התווסף לו גם רכיב הנהיגה. מדובר אפוא במעשה אחד, עליו כבר נשפט הנאשם ועל כן אין מקום לדון אותו על אותו מעשה בשנית.

ב"כ המבקש טען עוד כי בהגשת אישום נוסף נגד הנאשם יש משום "סיכון כפול". במסגרת ת"פ 38559-08-14, בשים לב לחומר החקירה, לנסיבות כתב האישום ולסמכות בית המשפט, היה הנאשם חשוף להרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת סם מכח הוראת סעיפים 184 ו – 186 לחסד"פ, על אף שזו לא נכללה במפורש בכתב האישום. ולכן הגשת כתב אישום נושא תיק זה מהווה "סיכון כפול" לנאשם ויש להורות על ביטול האישום נגדו.

עוד טען ב"כ הנאשם כי יש לבטל את האישום נושא תיק זה בהתבסס על הוראת סעיף 149(10) לחסד"פ, שעניינו "הגנה מן הצדק". לשיטתו, האישום נושא תיק זה עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית וכולל פגמים רבים בהתנהלות התביעה שיש בהם להביא לביטול האישום, כמפורט להלן:

1. ביום 3.8.2014 בעת שנעצר הנאשם הודע לו כי הוא מואשם בעבירות של נהיגה תחת השפעת סם ובהחזקת סם ורישיונו נשלל. בסופו של דבר ועל אף שלבית משפט שלום סמכות עניינית לדון גם בעבירה של נהיגה תחת השפעת סם, כלל האישום רק עבירה של החזקת / שימוש בסם.
2. כתב האישום בת"פ 38559-08-14 הוגש בתאריך 12.8.2014, יום לפני שהתקבלה תוצאת המעבדה לבדיקת השתן שנשלחה ביום 6.8.2014. המאשימה נהגה בחוסר תום לב שעה שלא המתינה לקבלת תוצאת המעבדה והזדרזה להגיש כתב אישום חלקי.
3. המאשימה יכלה לבקש לתקן את כתב האישום במסגרת ת"פ 38559-08-14 ולהוסיף את העבירה של נהיגה תחת השפעה, לאחר קבלת תוצאת המעבדה, אך לא עשתה כן.
4. גם לאחר הגשת כתב האישום נושא תיק זה יכלה המאשימה לבקש לתקן ו/או לאחד את האישומים, אך לא עשתה כן.
5. במסגרת הסדר הטיעון יכלה המאשימה לבקש להחילו גם על עבירה הנהיגה תחת השפעת הסם מכוחה של הוראת סעיף 184 לחסד"פ, אולם בחרה שלא לעשות כן.
6. הנאשם שהגיע להסדר טיעון עם המאשימה במסגרת ת"פ 38559-08-14 ולא היה מיוצג, סבר לתומו כי ההסדר סתם את הגולל על כל האירוע וביתר שאת שעה שהעונש עליו הוסכם כלל רכיב של פסילת הרישיון.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי לא אחת ביטלו בתי המשפט כתבי אישום שפוצלו ללא סיבה מניחה את הדעת. התנהלות המאשימה פוגעת בנאשם וגורמת לנאשם לנזק ממשי ויש לבטלו.

המאשימה מנגד, טענה כי "סיכון כפול" יחול כאשר אדם עמד בסיכון של הרשעה בגין אותו מעשה בעבר, אולם מטעם כלשהו, לא הסתיים הדיון בפסק דין מזכה או מרשיע. תנאי זה אינו מתקיים במקרה דנן, שכן אין מדובר באותו מעשה ובנוסף, האישום הראשון לא נקטע, אלא הנאשם הורשע במסגרתו בעבירה של החזקת סם.

באשר לטענה כי הנאשם כבר הורשע בעבירה, תנאי לקבלתה הוא כי מדובר במעשים זהים. בהתאם לפסיקה, אין לראות את המעשים במקרה זה כמעשים זהים, שכן אין זהות מלאה בין יסודות העבירות.

לגישת המאשימה, גם דינה של טענת ההגנה מן הצדק להידחות. טענה זו תתקבל רק במקרים חריגים בהם הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות חמורה ויש להראות כי הרשות התנהגה באופן בלתי נסבל, תוך רדיפה והתעמרות. יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה להוכחת טענת ההגנה מן הצדק, מובילים למסקנה כי יש לדחותה במקרה זה. כתב האישום נושא תיק זה הומצא לנאשם בטרם התגבש עמו הסדר הטיעון ועל כן ידע הנאשם כי תלוי ועומד נגדו אישום נוסף. העונש שנגזר עליו במסגרת ההסדר, מקל וברור כי אינו כולל את האישום דנן. הנאשם, הגם שיכול היה לעשות כן, לא ביקש לצרף את התיקים ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ודומה כי טענה זו מלמדת על חוסר ניקיון כפיו.

ב"כ המאשימה התייחסה עוד בסיכומיה לאינטרס הציבורי וציינה כי כנגד אינטרס הנאשם שלא להיות מוטרד בניהול משפטים, ישנו אינטרס הציבור ובהקשר זה יש לבחון את מהות העבירה נושא תיק זה אל מול העבירה בגינה הורשע במסגרת ההסדר. העבירה נושא תיק זה חמורה מן העבירה בגינה הורשע ובוודאי שאינה שולית.

דיון

עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את כתב האישום נגד הנאשם מהטעם של הגנה מן הצדק, ואסביר.

זיכוי או הרשעה קודמים

עניינה של הטענה לפי סעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, היא "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום". הסעיף מקנה הגנה מפני העמדה נוספת לדין, בכתב אישום אחר, מאוחר יותר, בשל אותו מעשה שעניינו כבר נדון. (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א, 1297, (מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009, עמ' 1297). תנאי סף להעלאת הטענה הוא אפוא קיומו של "פסק דין". בהיעדר פסק דין, אין בסיס לטענה. בנוסף וכאמור, נדרשת זהות בין המעשה שבגינו כבר נשפט הנאשם בעבר, ו"זוכה" או "הורשע", לבין המעשה המיוחס לו בכתב האישום הנוסף. מעשים ייחשבו זהים אם כל רכיביו של האחד כלולים במשנהו.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, [נוסח משולב] (להלן – הפקודה) ולפיה:

"(3) הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" – כהגדרתם בסעיף 64ב;"

סעיף 64ב(2) לפקודה מגדיר "שיכור": "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;"

כתב האישום בת"פ 38559-08-14 ייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים, הקובעת:

"לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברשיון מאת המנהל".

תנאי הסף בדמות קיומו של "פסק דין" מתקיים במקרה זה ונותר לבחון את זהות "המעשים" בכתבי האישום. עיון קצר מעלה כי אין מדובר במעשים זהים. האחד הוא החזקת הסם והאחר הוא נהיגה כשבגופו מצוי סם מסוכן, או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

בנסיבות אלה ומשלא התקיימו התנאים לתחולת הטענה, דין טענה זו להידחות.

סיכון כפול

הרעיון העומד בבסיסה של טענה זו הוא שאין להעמיד אדם בסכנה של הרשעה בפלילים בשל מעשה אחד, יותר מפעם אחת. בשונה מהטענה בדבר זיכוי או הרשעה קודמים, אין צורך בפסק דין קודם, אלא די בעצם העמידה בסכנת הרשעה. גם בטענה זו של "סיכון כפול" נדרשת זהות של המעשים המיוחסים לנאשם בשני ההליכים. כפי שכבר ציינתי לעיל, זהות בין המעשים אינה מתקיימת במקרה זה ועל כן גם הטענה בדבר "סיכון כפול" נדחית. (ראו קדמי, 1336).

הגנה מן הצדק

כאמור, הקריטריונים לתחולת הטענות בדבר הרשעה קודמת וסיכון כפול אינם מתקיימים במקרה זה. ב"כ הנאשם טען להגנת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע: "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

הדוקטרינה של הגנה מן הצדק עניינה בהבטחת הליך פלילי ראוי והוגן לנאשם. עם זאת, לא כל מעשה נפסד של הרשויות יצדיק ביטול של האישום ולמעשה יש להחיל את הדוקטרינה במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד.

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ פ"ד נט(6)776 (2005), קבע בית המשפט מבחן תלת שלבי להחלת הטענה של הגנה מן הצדק. בשלב הראשון, יש לזהות את הפגמים שנפלו בהליך שננקט נגד הנאשם; בשלב השני ייבחן אם בקיומו של ההליך חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, תוך איזון בין אינטרס הנאשם לבין האינטרס הציבורי; ובשלב השלישי, ייבחן אם לא ניתן לרפא הפגמים שהתגלו, באמצעים אחרים מתונים ומידתיים, זולת ביטול האישום.

במקרה זה, וככל הנראה בשל היעדר תיאום בין יחידות התביעה השונות, פיצלה המאשימה את המעשים המיוחסים לנאשם לשני כתבי אישום בתיקים ובבתי משפט שונים. כתבי האישום השונים הוגשו בפער זמנים קטן של שבועות ספורים. הנאשם, שלא היה מיוצג בת"פ 38559-08-14 במסגרתו הואשם בעבירה של החזקת סם, הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, ולפיו נגזר עליו, בין היתר, עונש של פסילת רישיון הנהיגה שלו. סמיכות הגשת כתבי האישום בצירוף העובדה שהנאשם לא היה מיוצג מחזקת את האפשרות כי הנאשם סבר כי הסדר הטיעון כלל את כל העבירות שיוחסו לו במהלך האירוע, וביתר שאת שעה שהעונש שהושת עליו כלל רכיב של פסילת רישיון הנהיגה. לא מן הנמנע כי המחשבה "לסיים" עם האירוע ולהותירו מאחוריו, השפיעה על הנאשם להודות במיוחס לו ולהגיע להסדר לעניין העונש.

שוכנעתי כי בהתנהלות המאשימה במקרה זה יש משום פגיעה בתחושת הצדק וההגינות כלפי הנאשם. פיצול ההתדיינות וניהול הליכים משפטיים מקבילים שלא לצורך וללא הסבר מניח את הדעת, חושף את הנאשם לחוסר וודאות, למתח נפשי ולעלות כלכלית גבוהה נוכח ההליך המקביל (ימי עבודה, עורכי דין וכו'). נזק כספי ובזבוז משאבים נגרמים גם למערכת המשפט, בגין הקצאת כפל שופטים, תובעים, מזכירות, קלדניות וכו'. לכך יש להוסיף את האפשרות לקבלת תוצאות סותרות בשני ההליכים, מה שעשוי להפחית את אמון הציבור במערכת המשפט. מחד, דומה כי במקרה זה בו הנאשם לא היה מיוצג, הוא טעה לחשוב כי הסדר הטיעון כולל גם את העבירה המיוחסת לו בתיק זה, נוכח פסילת הרישיון המצויה בין רכיבי העונש. מנגד, יש ליתן את הדעת לחומרת העבירה של נהיגה בשכרות (תחת השפעת סם) והסכנה הטמונה בביצועה לציבור המשתמשים בדרך.

לאחר ששקלתי ובחנתי את הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות כלפי הנאשם מחד, ומאידך את האינטרס הציבורי שבהעמדתו לדין, זאת בהתחשב, בין היתר, בחומרת העבירה המיוחסת לו; ולאחר שבחנתי את אפשרות ריפוי הפגיעה באמצעים אחרים זולת ביטול כתב האישום, ונוכח הסדר הטיעון אליו הגיע בת"פ 38559-08-14, מצאתי כי במקרה זה יש לבטל את האישום המיוחס לנאשם בתיק זה מהטעם של הגנה מן הצדק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.