1. העניין שבפני, תובענה לפיצוי כספי בגין ביטול ועיכוב בטיסה בתקופת מבצע "צוק איתן".
2. לפי המפורט בכתב התביעה, התובעים רכשו מאת הנתבעות שובר חופשה משפחתית, על בסיס הכל כלול, להם ולשלושת ילדיהם, בין התאריכים 23.07.2014 עד 30.07.2014 באגם גארדה באיטליה, בסכום כולל של 21,215.71 ₪, השובר כלל טיסות ישירות, אירוח של שישה לילות בבית מלון Parc Hotel Paradiso על בסיס הכל כלול, רכב צמוד לכל ימי החופשה וכן מיסי נמל, היטלים ודמי רישום (להלן: "שובר החופשה").
3. הנתבעת 1 משמשת כסוכנות נסיעות המשווקת ומוכרת חבילות נופש עבור הנתבעת 2 (להלן: "סוכנות הנסיעות"), ואשר מכרה לנתבעים את שובר החופשה.
4. הנתבעת 2 סיפקה לתובעים את חבילת הנופש לפי שובר החופשה שרכשו, כמו כן, מארגנת חבילות נופש ומקשרת בין ספקי ומפעילי שירותי התיירות השונים וביניהם בתי המלון וחברות תעופה.
5. צד ג' הינה חברת תעופה המשמשת כנציגתה של חברת התעופה האיטלקית NEOS בישראל, אשר הטיסה נשוא ההזמנה הייתה אמורה להתבצע על ידה, צד ג' הייתה אמונה על ביצוע הטיסה במסגרת ההזמנה שביצעו התובעים (להלן: "חברת התעופה")
6. לפי המתואר בכתב התביעה, התובעים רכשו ביום 17.07.2014 שובר חופשה מאת הנתבעת 1, לפיו הוסכם כי ביום 23.07.2014, שעת הטיסה מישראל לאיטליה תהיה 05:40 לפנות בוקר, ושעת החזרה לישראל ביום 30.07.2014 תהיה 03:40 לפנות בוקר(נחיתה בישראל), לדברי התובעים, הטיסה לא יצאה במועד באופן שנקבע, וזאת באופן אשר גרם לתובעים קיצור החופשה עקב ביטול הטיסה האמורה ועיכובים משמעותיים בטיסה הבאה שנקבעה מצד הנתבעות.
7. לטענת התובעים, ביום 22.07.2014, בשעות הלילה, התברר להם כי חברת התעופה החליטה כי לא תקיים את הטיסה לאיטליה, וזאת בעקבות המלצת איגוד התעופה האירופי שלא לטוס לישראל מהטעם כי קיימת סכנה לנחות בנמל התעופה בן גוריון (להלן: "נתב"ג"), התובעים מציינים כי לא פורסם איסור טיסה לנתב"ג וממנו, כמו כן חברות זרות אחרות המשיכו לטוס לישראל ולנחות בנתב"ג.
8. לדברי התובעים, ביום 23.07.2014 בשעה 18:43, קיבלו מהנתבעת 1 העתק הודעת דוא"ל שנשלח אליה מהנתבעת 2, הודעה בדבר שינוי פרטי הטיסה המקורית, לפיה הטיסה תתקיים ביום 24.07.2014 בשעה 08:00 משדה התעופה עובדה (להלן: "הטיסה השנייה"), כמו כן התובעים מציינים כי נדרשו להתייצב בנתב"ג בשעה 01:30 לפנות בוקר לצורך רישום לטיסה והסעה מאורגנת לשדה התעופה עובדה.
9. התובעים מציינים כי עם הגעתם לשדה התעופה עובדה, התחוור להם כי במקום לא נכחו נציגים מטעם הנתבעים, זאת בעוד מספר רב של אוטובוסים הגיע לשדה התעופה, לטענתם מצב זה גרם להתארכות תהליך הבדיקה והרישום לטיסה, קיבלו הודעה לפיה עקב ההמתנה הארוכה, צוות המטוס זקוק למנוחה של 10 שעות וכי הטיסה לא תוכל לצאת בזמן, ובפועל הטיסה יצאה ליעדה בשעה 00:30, לאחר עיכוב מצטבר של 16.5 שעות בשדה התעופה עובדה.
10. התובעים מציינים כי הגיעו לשדה התעופה עובדה לאחר ביקורת הדרכונים והחתמת בנתב"ג, ונאלצו להמתין שם משך שעות רבות בחוסר ידיעה שכן נמסרו להם מסרים סותרים בדבר קיום הטיסה, לדבריהם, משביקשו התובעים להביא לביטול החופשה והשבת הכספים הובהר להם על ידי הנתבעות כי אינם יכולים לעזוב את שדה התעופה שכן הדבר יחשב ויתור על שובר החופשה מצדם, ובכך לטענתם, הם וילדיהם הפכו לבני ערובה של הנתבעות.
11. לגישתם של התובעים, העיכוב בשדה התעופה עובדה נבע מכך שהנתבעות לא נערכו כפי שמתחייב בנסיבות העניין ובכך התרשלו כלפיהם, כמו כן מציינים כי לא היה מדובר ב- "כח עליון" ולא ב- "מצב מלחמה".
12. לטענת התובעים, חופשתם המתוכננת לשישה ימים התקצרה ביומיים, והם הגיעו לאיטליה ביום 25.07.2014 בשעות הבוקר, לגישתם גם היום הראשון באיטליה נגזל מהם שכן נאלצו לנוח ולהתאושש מן התלאות שעברו עד להגעתם.
13. התובעים מציינים כי במהלך החופשה ביצעו מספר פניות אל הנתבעות וביקשו להאריך את חופשתם ביומיים, אותם הפסידו בשל ביטול הטיסה המקורית והעיכוב בטיסה השנייה, לטענתם דרישותיהם נדחו בתוקף על ידי הנתבעות.
14. התובעים דורשים סך של 18,422 ₪ בגין הרכיבים הבאים:

א. סך של 7,072 ₪ בגין החזר כספי עבור יומיים שהפסידו, 3,535.95 ₪ ליום ( 21,215.71 עבור שישה ימי חופשה לחלק ל- 6).

ב. סך של 6,350 ₪ (1270 ₪ לאדם), פיצוי לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012, בגין האיחור בטיסה השנייה.

ג. סך של 2,000 ₪, פיצוי בגין שירותי לינה, מזון ומשקאות שהנתבעות לא סיפקו להם ונאלצו לשהות בשדה התעופה עובדה.

ד. סך של 3,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים וילדיהם.

1. לטענת הנתבעת 1, השיבושים בלוח הטיסות לישראל וממנה נבעו בעקבות מבצע "צוק איתן", בתקופה זו, חלק מחברות התעופה הזרות הפסיקו את טיסותיהם לישראל וממנה, וחלק קיים הטיסות אולם באיחורים ניכרים.
2. הנתבעת 1 מציינת כי עמדה בקשר רציף עם הנתבעת 2 וככל שהועבר אליה מידע, העבירה אותו אל התובעים ועשתה ככל שאל ידה בכדי לסייע לתובעים בנסיבות אלו, לרבות עמידה בקשר רציף עם הנתבעת 2 וכן העברת עדכונים תכופים לתובעים באמצעות דוא"ל ובאמצעות הטלפון, לגישתה אין לראות בה כמי שהתרשלה כלפי התובעים שכן שימשה כמתווכת בלבד ולא סיפקה או התחייבה לספק שירותים לתובעים ומשכך יש לדחות את התביעה כנגדה.
3. הנתבעת 2 מציינת בכתב ההגנה כי היא שימשה כסיטונאית וקמעונאית תיירות, וככזאת היא משמשת כמקשרת וכמתווכת בלבד בין התובעים לבין ספקי ומפעילי שירותי התיירות השונים, כדוגמת בתי המלון, חברות התעופה ועוד, לטענתה, השירותים מבוצעים על אחריותם הבלעדית של ספקי השירות על אספקת השירותים ולא על ידה.
4. לטענת הנתבעת 2, בתקופה האמורה שרר בישראל מצב בטחוני מתוח בעקבות מבצע "צוק איתן", ואשר גרם לחברות תעופה זרות להימנע מלקיים טיסות לישראל וממנה, ההחלטה לבטל הטיסות הייתה החלטה חד צדדית מצדן של חברות התעופה ובהתאם טיסות רבות התבטלו ובכללן גם הטיסה שעליה מיועדים היו התובעים לעלות.
5. לדברי הנתבעת 2, צד ג' אשר שימשה כחברת התעופה ואשר הייתה אמונה על ביצוע הטיסה במסגרת ההזמנה שביצעו התובעים, ביטלה את הטיסה וזאת בשל אילוצים ביטחוניים אשר היו רלוונטיים באותה העת, נוכח המצב הביטחוני המתוח אשר שרר בתקופה זו.
6. לגישתה של הנתבעת 2, אין החלטות ספקי השירות אשר נמצאים מעבר לים, והן החלטות אשר נלקחו בכפוף למצב הביטחוני רובצות לפתחה, שכן במצב דברים מסוג זה אין לה כל שליטה במתרחש, ואינה יכולה לבחור שלא להסכים להחלטות שכאלו, או לכפות ביצוע הטיסות, ולטענתה יש לראות בנסיבות כסוג של כוח עליון ומשכך אין להטיל עליה אחריות.
7. הנתבעת 2 מציינת כי הועבר על ידה, לכל נוסע, יחד עם כרטיס הטיסה מסמך הנקרא "התנאים הכלליים", שם ניתן ביטוי למונח "כח עליון" אשר לפיו "המארגן", קרי הנתבעת 2, תהה פטורה מאחריות כלפי הנוסעים בכל הקשור לביטול או שינוי בתוכנית הטיול בכל פרק זמן שהוא, בין אם נגרם במישרין ובין בעקיפין כתוצאה מ-"כח עליון" אשר מעבר לשליטתה בין אם הוא צפוי ובין אם לאו, לרבות מלחמה.
8. לטענת הנתבעת 2, ההחלטה לפתוח את שדה התעופה עובדה כתחליף לנתב"ג, הייתה של שר התחבורה, ומשעה שעשה זאת, היא פעלה כדי לעדכן את התובעים על מנת לאפשר להם לממש את חופשתם, כמיטב יכולתה, בהתאם לזמינות צד ג', וזאת על אף המצב הביטחוני המתוח.
9. הנתבעת 2 מציינת כי אינה יכולה לקבוע מועדי טיסה כרצונה וכי היא כפופה לזמני הטיסות של חברות התעופה, כמו כן, ההצעה החלופית ניתנה לתובעים ברגע שהתקבלה מצד ג', לגישתה, ביצעה את תפקידה ואין להטיל עליה אחריות נוספת.
10. לטענת הנתבעת 2, המצב הביטחוני המתוח אשר שרר במדינת ישראל בתקופה האמורה גרם לה לנזקים כבדים, ולמרות זאת נאותה לזכות את התובעים בסך של 64 דולרים לנוסע וזאת בגין אי מימוש הטיסה המקורית.
11. צד ג' ציינה בכתב ההגנה מטעמה, כי הטיסה מיום 23.07.2014 בוטלה בעקבות הודעה ממנהל התעופה האיטלקי, לפיה על כל חברות התעופה האיטלקיות חל איסור טיסה לישראל, וביניהן גם חברת התעופה האיטלקית NEOS, לטענתה החלטה זו נבעה כתוצאה ישירה של מבצע "צוק איתן" אשר התרחש באותה התקופה ואשר כלל ירי טילים לעבר מדינת ישראל, חלקם בקרבת נמל התעופה בן גוריון.
12. לטענת צד ג', לא הייתה לה שליטה על הנעשה ולא נותרה בידה ברירה זולת ביטול הטיסה ודחייתה למועד מאוחר יותר, הואיל ואינה יכולה להפר את הוראות מנהל התעופה האיטלקי, עם קבלת ההודעה הודיעה ללקוחותיה כי בשלב זה הטיסה מבוטלת, לגישתה במצב דברים זה אין התובעים זכאים לשום פיצוי.
13. צד ג' ציינה כי לאחר הודעת שר התחבורה בדבר פתיחת שדה התעופה עובדה לטיסות בינלאומיות, החלה לתכנן מחדש את טיסותיה לישראל כך שיופעלו מנמל התעופה עובדה, ולאחר קבלת האישורים הנדרשים מרשות שדות התעופה, נשלחה הודעה לנתבעת 2 בעניין מועד הטיסה החדש.
14. לטענת צד ג', שכרה על חשבונה אוטובוסים לצורך הסעת הנוסעים מנתב"ג לשדה התעופה עובדה, כמו כן ציינה כי נוסעים אשר החליטו שלא לטוס בטיסה החלופית קיבלו את מלוא עלות כרטיס הטיסה.
15. לטענת צד ג', העיכוב בטיסה מנמל התעופה עובדה נבע מטיפול רשלני ולקוי מצד רשות שדות התעופה ועקב היערכות לקויה של הגורמים התפעוליים אשר אמונים על התפעול הקרקעי של המטוסים וכן על הטיפול בנוסעים.
16. בעדותם חזרו הצדדים על טענותיהם.
17. לאחר בחינת טענות הצדדים, בחינת הנספחים שצורפו לתיק בית המשפט ושמיעת הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 ולקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2, אולם במקצתה בלבד, ואפרט טעמי:
18. הנתבעת 1 שימשה כסוכנות נסיעות אשר שיווקה ומכרה לתובעים את שובר החופשה של הנתבעת 2, ובכך תיווכה בלבד בין התובעים לנתבעת 2, כמו כן התרשמתי כי הנתבעת 1 עשתה ככל שאל ידה כדי לסייע לתובעים לרבות עמידה בקשר רציף עם הנתבעת 2 והעברת מסרים ממנה לתובעים בזמן אמת, לגישתי אין לראות בנתבעת 1 כמי שהתרשלה כלפי הנתבעים או כמי שאחראית לסוג וטיב השירותים אשר ניתנו לתובעים על ידי הנתבעת 2 לרבות לעניין איחור או ביטול הטיסה.
19. מעמדה המשפטי של סוכנות נסיעות הוגדר בפרשת דיזנהויז (ח"א י-ם 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות 1979 בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ביום 13.10.2009), ושם נפסק כי הקונסטרוקציה המשפטית ההולמת את מרבית המצבים הרלוונטיים להתקשרות שבין סוכנות למזמין שירות, היא של חוזה לטובת אדם שלישי, והגם שסוכנות הנסיעות אינה יוצאת מן התמונה מרגע שנרקם חוזה, עדיין מחויבת היא בעיקר להעברת מידע ולטיפול בתלונות הלקוח מול ספק השירותים – קרי, להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירותים, ולוודא כי הם ניתנים.
20. הנסיבות הרלוונטיות למקרה שבפני, אינן מצביעות על הפרת החובה של הסוכנות לספק את השירות, להעביר את מלוא המידע וכיו"ב. הטלת אחריות על סוכנות הנסיעות לגבי אופן ההתמודדות של ספק שירותי התיירות עם מצב אשר נגזר כתוצאה ממצב בטחוני בעקבות מתקפת טילים על ישראל, מהווה מתיחת היריעה הרבה מאוד מעבר לנדרש ולראוי בהקשר זה.
21. להבדיל, הנתבעת 2 ארגנה את חבילת הנופש נשוא שובר החופשה אשר התובעים רכשו ממנה ואשר כלל, חבילת נופש מלאה להם ולילדיהם לרבות טיסות, בית מלון על בסיס הכל כלול ורכב שכור לתקופה זו, ככזו יש לראותה כמארגנת לפי סעיף 1 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן:"החוק")
22. בכל הקשור לביטול הטיסה מיום 23.07.2014 בשעה 05:40, מנתב"ג לאיטליה, מקובלת עלי גרסת הנתבעת 2 כי הטיסה בוטלה בנסיבות מיוחדות אשר לא היו בשליטתה, שכן מנהל התעופה האיטלקי פרסם הודעה לפיה הוטל איסור טיסה על כל חברות התעופה האיטלקיות בקשר לטיסות לנתב"ג, לגישתי אירוע זה חוסה תחת סעיף 6(ה)(1) לחוק, נחה דעתי כי הנתבעת 2 עמדה בנטל הנדרש ושוכנעתי כי ביטול הטיסה המקורית לא היה כלל בשליטתה ומשכך אני מוצא שלא להשית עליה חיוב בגין ביטול זה.
23. באשר לטיסה השנייה, אשר נקבעה ליום 24.07.2014 בשעה 08:00 משדה התעופה עובדה לאיטליה, והתקיימה בפועל רק בשעה 00:30 - במקרה זה מצאתי כי מדובר באיחור ניכר מאוד, אשר נגרם כתוצאה מארגון לקוי והיערכות לא מספקת של הנתבעת 2. עוד שוכנעתי כי אין לראות באיחור ניכר זה תוצאה של כוח עליון מכל סוג שהוא.
24. מקום בו הנתבעת 2 החליטה לקיים את הטיסה חרף כל הקשיים, היה עליה להיערך בהתאם ולנקוט בכל האמצעים, לרבות צוות טיסה המסוגל לקיים הטיסה בזמן היעוד.
25. לגישתי, יש לראות איחור זה כבר פיצוי העונה להגדרה לפי סעיף 1 לחוק, שם נקבע כי יש לראות בטיסה שהמריאה באיחור העולה כדי שמונה שעות מהמועד הקבוע, כטיסה שבוטלה אשר בגינה זכאי הנוסע לפיצוי בשיעור שנקבע בתוספת הראשונה לחוק, וזאת לפי סעיף 6(א)(3) לחוק.
26. אכן, ישנה תחושה מסוימת של חוסר נעימות, העולה מן התוצאה – שכן לו הייתה הנתבעת 2 מסתפקת בביטול הטיסה הראשונה בשל המצב, לא הייתה משלמת דבר, וכאשר יצאה מעורה ועשתה מאמצים ניכרים לקיום הטיסה, על כך היא משלמת מחיר נוסף, אולם לגישתי, מקום שהוחלט על מתן שירותי התעופה בסופו של דבר, מן הראוי ליתן אותם ולקיימם בדרך נאותה וראויה, לרבות במועדה. וככל שלא עמדו ביעד זה, הרי שהוראות החוק הברורות מאוד, חלות ורלוונטיות עד מאוד.
27. בכל הנוגע לדרישת התובעים להשבת סך של 7,072 ₪ בגין אי מימוש של יומיים מהחופשה המתוכננת, מצאתי לדחות דרישה זאת. מקום בו הטיסה המקורית בוטלה בנסיבות של כח עליון, ונקבע מועד חדש לטיסה ואשר מומשה יתרת החופשה, אובדן שני ימי החופשה לא נבע מליקוי בשירותי הנתבעת 2 אלא כתוצאה מביטול הטיסה הראשונה, ולכן אין מקום לפיצוי ברכיב זה.
28. יתר על כן, אציין כי הדרישה ברכיב זה הייתה מופרזת לגישתי, מהטעם הברור כי הסכום אותו שילמו התובעים בעבור חופשתם מגלם את עלויות הטיסה, שהייה בבית מלון במתכונת של הכל כלול, וכן רכב שכור לתקופה זו אשר לא ניתן להפרידה לרכיבים השונים. דרישתם של התובעים לפיה ביצעו חלוקה ליניארית של העלות הכוללת של החופשה לפי מספר הימים אינה סבירה, שכן התובעים מימשו את חופשתם בחסר של יומיים (ואת מלוא שירותי התובלה האווירית), ודרישתם כללה הכולל הלכה למעשה גם חלק יחסי משירותי התעופה אשר הוענקו להם .
29. בכל הקשור לדרישותיהם של התובעים לפיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין שירותי לינה, מזון ומשקאות שהנתבעות לא סיפקו לתובעים לכאורה, מצאתי כי יש לדחות דרישה זו, וזאת מהטעם כי הטיסה התקיימה באותו היום, אם כי באיחור ניכר אשר לגביו מצאתי כי הוא בר פיצוי כאמור.
30. לגבי דרישתם של התובעים לפיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה להם ולילדיהם בעקבות ההמתנה הארוכה בשדה התעופה עובדה, מצאתי כי יש מקום ליתן פיצוי בגין אי הנוחות שנגרמה לתובעים. התובעים הגיעו לשדה התעופה בעובדה כאשר אינם יכולים לעזוב את תחומי שדה התעופה מאחר ונרשמו לטיסה, ועל פי הנתונים אשר הוצגו בפני, התנאים אשר שררו לא רק שלא היו מיטביים, אלא העידו על בלבול, חוסר ארגון, והיערכות לקויה למצב. חזקה כי הנתבעת 2 אמורה להיערך כיאות, גם כאשר מדובר בשירות חלופי בשדה תעופה אחר, חוסר ההיערכות ותלאות התובעים (אשר נלוו בילדים קטנים במסע הלא-פשוט) מצדיק פיצוי, אותו אני מעריך בסך של 1,200 ש"ח.
31. בכל הנוגע להודעה לצד שלישי, מצאתי לנכון לחייב את הצד השלישי לשפות את הנתבעת 2 בשיעור של 75% מהתשלום המושת עליה מכח פסק הדין; הצד השלישי לא הוכיח כי אכן האיחור בטיסה השנייה נבע מכוח עליון, וכל טענותיה בקשר לעיכוב זה נותרו בעלמא, ואף לא הובאו ראיות כלל בנוגע לטענות אלו, די בכך כי לא הובאו ראיות התומכות בטענתו צד ג' כדי להצדיק קבלת ההודעה לצד ג'. לא מצאתי לנכון להטיל האחריות על צד ג' במלואו, שכן לגישתי גם לנתבעת 2 הייתה תרומה למצב אשר נוצר, בחוסר ההיערכות למצב המיוחד.
32. לאור האמור לעיל,

א. התובענה כנגד הנתבעת 1 נדחית, ללא צו להוצאות.

ב. אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך 7,650 ש"ח: 6,450 ₪, פיצוי בגין האיחור הניכר בטיסה השנייה מכוח סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (סך של 1,290 ₪ לנוסע, התובעים ושלושת ילדיהם), וכן סך של 1,200 ₪, פיצוי בגין אי הנוחות שנגרמה לתובעים.

ג. צד ג' תשפה הנתבעת 2 בשיעור 75% מהסכום כאמור.

1. ניתן לערער על פסק דין זה ברשות בית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים מקבלתו, ימי פגרה לא יבואו במניין הימים.
2. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ה, 12 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.