1. בפניי בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי, שהוגשה בנוגע לשטח הידוע כגוש 8326 חלקה 40 בישוב חבצלת השרון. הבקשה הוגשה ע"י המבקשים, חרף העובדה שהבעלים הרשום של הנכס הנה הגב' אסתר סדובסקי, כאשר המבקשים טוענים בבקשתם כי הנם בעלי הזכויות בשטח, מכוח הסכם מכר, וכי הנם המחזיקים בפועל. המבקשים לא צרפו לבקשתם הסכם מכר או תצהיר לאימות טענותיהם בהקשר זה.
2. עסקינן בצו מנהלי שהוצא ביום 23/9/14, אשר מופנה לגב' סדובסקי, שהנה כאמור הבעלים הרשום של המקרקעין. הצו מורה על הפסקת עבודות בניה, שכללו כבישת דרך תוך הידוק מצעים, בשטח כולל של כ – 280 מ"ר, אשר בוצעו בתחום השטח החקלאי של המקרקעין ללא היתר.
3. המבקשים טוענים כי מדובר בהנחת מצע כורכר אשר אינה חייבת בהיתר כדין. עוד מפנים המבקשים לסעיף 31(א) לתקנות התכנון והבניה ( עבודות ומבנים הפטורים מהיתר ), התשע"ד -2014 (להלן: "תקנות הפטור"), לפיו ביצוע עבודות פיתוח, לרבות מסלעה, חיפוי קרקע וריצוף חצר פטורים מהיתר. לשיטת המבקשים, הכורכר עומד בהגדרת התקנה ואינו מצריך היתר ומשום כך יש להורות על ביטולו של צו ההפסקה המנהלי.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה ואף עותרת לאשר את הצו המנהלי כצו הפסקה שיפוטי.

ראשית, מציינת המשיבה כי המבקשים לא צרפו ולו ראשית ראיה לכך שהם בעלי זכויות במקרקעין ובהמשך לכך לא הוכיחו כי הנם "נפגעים" ע"י הצו במובנו של החוק. המסקנה המתבקשת הנה שיש לדחות את הבקשה מחמת העדר זכות עמידה.

לגופם של דברים, מתנגדת המשיבה לבקשה בטענה כי המבקשים לא הוכיחו כי העבודות שבוצעו תואמות לתכנית החלה על המקרקעין, כנדרש בסעיף 2 לתקנות הפטור. עוד טוענת המשיבה, כי כבישת הדרך אותה בצעו המבקשים מהווה "דרך", הטעונה היתר לפי סעיף 145(א)(1) לחוק התכנון והבניה. לבסוף, מדגישה המשיבה את חזקת התקינות ואת העובדה שהנטל להוכיח כי הצו המנהלי הוצא שלא כדין, רובץ לפתחם של המבקשים, אשר לא השכילו להרימו.

1. בהתאם לסעיף 236 לחוק התכנון והבניה, "הרואה עצמו נפגע ע"י צו הפסקה מנהלי, רשאי להגיש לבית המשפט המוסמך לדון בעבירה שבגללה ניתן הצו, בקשה לביטול הצו".

הצו שבנדון הופנה לגב' סדובסקי, שהנה הבעלים הרשום של המקרקעין. המבקשים לא צרפו לבקשתם ראיה כלשהי, המוכיחה כי הנם בעלי זכות במקרקעין או בעלי זכות לגבי המקרקעין ולא טרחו לצרף אפילו תצהיר לאימות טענותיהם, בדבר היותם נפגעים מן הצו. בנסיבות אלו, הצדק עם המשיבה, כי המבקשים לא הוכיחו, ולו לכאורה, כי יש להם זכות לבקש את ביטול הצו המנהלי ודי בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה לביטול הצו המנהלי.

1. מעבר לצורך אציין, כי גם לגוף הבקשה, לא מצאתי כי יש מקום לקבלה.

מן התמונות שצורפו לבקשה ולתצהיר המפקח עולה, כי מדובר לכאורה בכבישת דרך תוך הידוק מצעים בשטח כולל של כ – 280 מ"ר. המבקשים לא בארו בבקשתם מהי תכליתה של כבישת המצעים והידוק הכורכר ולא סתרו את האמור בצו, לפיו מדובר לכאורה בעבודות אשר מטרתן כבישתה והתוייתה של דרך.

בהתאם לסעיף 145 (א)(1) לחוק התכנון והבניה, התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה טעונים היתר בניה. סעיף 31(א) לתקנות הפטור, איננו מייתר הצורך בקבלת היתר בניה ככל שמדובר בהתווייתה של דרך, ונראה כי עניינו בביצוע עבודות פיתוח בחצרות, כדוגמת מסלעה, חיפוי קרקע וריצוף חצר ( ראו נוסף לנוסח הסעיף גם את דברי ההסבר לתקנות הפטור, המופיעים באתר משרד הפנים, ולפיהם עבודות הריצוף מיועדות לחצר בלבד ולא לשטחים פתוחים נרחבים ). המסקנה המתבקשת הנה שהתווית הדרך, המבוצעת במקרקעין, טעונה היתר בניה ולא נפל פגם בהוצאת צו ההפסקה המנהלי.

יתרה מזאת, המבקשים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי ביצוע העבודות על ידם מתאים לתכניות ולהנחיות המרחביות החלות במקום, כנדרש בסעיף 2 לתקנות הפטור.

1. הנטל להוכיח כי צו הפסקה מנהלי, אשר ניתן מאת הרשות המוסמכת, הוצא שלא כדין או נפל בו פגם המחייב את ביטולו, מוטל על כתפי המבקש את ביטולו של הצו. המבקשים לא הוכיחו את זכותם לגבי המקרקעין נשוא הבקשה ולא השכילו להוכיח כי הצו הוצא שלא כדין. הוכח לכאורה כי נעשתה במקרקעין עבודה הטעונה היתר ללא היתר וכי העבודה נתפשה בעיצומה ( ר' תצהיר המפקח והתמונות הנלוות, נספח "ה" לתגובת המשיבה ).

בנסיבות אלו, לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על ביטולו של צו ההפסקה המנהלי והוא מאושר, כבקשת המשיבה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ה, 07 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.