1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 02.01.2014, בין כלי רכב, מ"ר 56-161-76 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 99-946-50 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 80% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 20%.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת הרחובות ראשון לציון ויסוד המעלה בתל-אביב, כאשר בפני הרכב המגיע מרחוב ראשון לציון מוצב תמרור עצור טרם ההשתלבות שמאלה לרחוב יסוד המעלה (ת/2). יש לציין כי מכיוון רחוב ראשון לציון לכיוון רחוב יסוד המעלה מותרת פנייה שמאלה בלבד.

אין חולק כי רכב הנתבעים השתלב או ניסה להשתלב ברחוב יסוד המעלה, עליו נסע רכב התובעת, לאחר שהגיח מרחוב ראשון לציון. רכב הנתבעים היה צריך לעצור את רכבו עצירה מוחלטת לפני הפנייה שמאלה לרחוב יסוד המעלה. נהג רכב הנתבעים מעיד כי אכן עצר את רכבו טרם הפנייה שמאלה לרחוב יסוד המעלה, אולם איני מקבל גרסה זו. שהרי אם היה עוצר ומאפשר לרכב התובעת להתקדם בנסיעתו התאונה לא הייתה קורית בפועל.

נהג רכב הנתבעים העיד כי רכב התובעת הוא אשר סטה שמאלה לעבר נתיב נסיעתו ומשכך ארעה התאונה. אולם, בהמשך עדותו דווקא תומך בגרסתה של נהגת רכב התובעת, לפיה רכב הנתבעים סטה לעבר נתיב נסיעתו של רכב התובעת. כך למשל, נהג רכב הנתבעים מעיד כי הוא פנה שמאלה מרחוב ראשון לציון לרחוב יסוד המעלה כשהוא משתלב לנתיב השמאלי ברחוב יסוד המעלה, כאשר רכב התובעת בנתיב הימיני ברחוב יסוד המעלה. אלא שבהמשך עדותו אומר נהג רכב הנתבעים כי על נתיב שמאל ברחוב יסוד המעלה חונים כלי רכב, כאשר התנועה היא יותר בנתיב הימיני (עמ' 3, שורות 12-11 לפרוטוקול). ללמדך, כי סביר יותר להניח כי רכב הנתבעים הוא אשר סטה ימינה לנתיב הימיני ברחוב יסוד המעלה, מאשר רכב התובעת סטה שמאלה.

כמו גם, לא ברור מה לו לרכב התובעת לסטות שמאלה (עמ' 3, שורות 20-19 לפרוטוקול) לנתיב השמאלי אם ממילא חונים בנתיב השמאלי רכבים המפריעים לתנועה בנתיב השמאלי. הטענה כי משאית חסמה בנתיב הימיני את דרכו של רכב התובעת, זכרה לא בא בטופס ההודעה על התאונה, הגם שמדובר בטופס האמור לשקף את אשר ארעה בפועל.

כמו כן, נהג רכב הנתבעים אינו שולל כי מיד לאחר התאונה אמר בפני נהגת רכב התובעת כי הוא מצטער ולא הבחין ברכב התובעת (עמ' 4, שורות 30-27 לפרוטוקול).

משכך, אני סבור כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים. יחד עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב התובעת מאחריות לקרות התאונה באשר אני סבור כי היה ביכולתה למנוע את התאונה לו הייתה ערה מספיק למתרחש סביבה. בעניין זה, יש לומר כי נהגת רכב התובעת מעידה כי התאונה התרחשה כאשר היא עברה עם רכבה את הצומת רכב הנתבעים השתלב לכביש ברחוב יסוד המעלה והתנגש ברכבה בדופן שמאל כולל דלת שמאל קדמית (עמ' 1, שורות 29-27 לפרוטוקול), בעוד שמתמונות הנזק ניתן לראות כי רכב התובעת נפגע בפינה השמאלית קדמית של הרכב בלבד. דבר המלמד כי שני כלי הרכב היו פחות או יותר באותו מיקום אך במקביל. לכן, צריכה ויכולה הייתה נהגת התובעת לנקוט בצעדים מונעים שסביר כי היו מונעים את התאונה.

משכך, שיעור חלוקת האחריות לקרות התאונה כפי שצוין בפתח סעיף 5 לעיל.

בתביעה העיקרית

6. לפיכך, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 2,649 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית משפט, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

בתביעה שכנגד

7. לפיכך, הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 981 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית משפט, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ו, 18 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.