טוען...

החלטה

עירית וינברג-נוטוביץ02/10/2014

לפני כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ

העוררת

מדינת ישראל

נגד

המשיב

טלעת מצרי (עציר)

<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת עו"ד דפנה ינוביץ-דוד

ב"כ המשיב עו"ד איתי בר עוז

המשיב הובא על ידי שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המשיב: אני מבקש שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות ובצו איסור פרסום מחשש לחייו של המשיב. ההליך העיקרי וכל ההליכים הנלווים התנהלו בהסכמה בדלתיים סגורות.

ב"כ העוררת: אין התנגדות.

<#3#>

החלטה

הדיון יתקיים בדלתיים סגורות.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ה, 02/10/2014 במעמד הנוכחים.

עירית וינברג-נוטוביץ , שופטת

ב"כ העוררת: חוזרת על נימוקי הערר.

מגישה את גיליון עברו הפלילי של המשיב. מדובר בעבריין רציבידיסט שנכנס פעם אחר פעם לישראל, בעברו הרחוק יש גם עבירות אלימות, מאסרים על תנאים, מאסרים בפועל לא הועילו והוא נכנס פעם אחר פעם לישראל. משכך, קיים פוטנציאל מסוכנות.

אני ערה לטענת חברי שהמשיב היה בארץ תקופה של חודשים ארוכים, ככל שוועדת המאוימים דנה בעניינו מכוח צו ביניים.

ההחלטה של ועדת המאוימים ניתנה ביום 17.9.14.

אני סבורה שאין בכך כדי לסתור את הטענה שבעצם מדובר בעבריין רציבידיסט. הפוטנציאל לכאורה קיים.

כנגד המשיב מאסר על תנאי של 4 חודשים. ההגעה לבית המשפט לא הרתיעה אותו והוא חוזר ונכנס לישראל. הוא טוען שהוא מאוים. יש שתי החלטות של ועדת המאוימים שהאחרונה שבהם היא מספטמבר 2013 שלפיה הוא אינו מאוים. חברי רוצה לתקוף את ההחלטה הזאת והתיק קבוע להוכחות לחודש נובמבר.

יש נגד המשיב מאסר מותנה של 4 חודשים, אז מה המוזרות בזה שהוא עצור עד תום ההליכים? לא הצלחתי להבין עד תום את התמרמרות השופט מזרחי ואנו פעלנו ביושר, היינו ערוכים לקיים דיון ענייני שבית המשפט ייתן החלטה אבל המשיב ביקש להיות עצור עד תום ההליכים וביקש גם לסיים את התיק ובסופו של דבר הוחלט לקיים הוכחות.

הנאשם הזה נכנס פעם אחר פעם לישראל ולכן טווח הענישה לשיטתנו מצוי בחלק העליון של הרף.

ביהמ"ש מתקומם שהוא עצור כבר 6 חודשים מעבר למה שהיה צריך לשהות, יש לו מאסר על תנאי של 4 חודשים, הוא כבר ריצה 9 חודשים. אנחנו מוכנים לעשות כל מאמץ.

העתירה שלנו למעצר עד תום ההליכים אך יחד עם זאת, אנו עותרים לשחרור בערבויות משמעותיות שיש בהם כדי להבטיח.

מגישה את פסיקת בית המשפט העליון, ביהמ"ש העליון מאשר את מעצרו עד תום ההליכים.

ככל שביהמ"ש יחשוב שיש לשחררו בערבויות, אני מגישה פסק דין של אדם שהיתה לו הרשעה אחת בכניסה לישראל שלא כחוק, ביהמ"ש השית עליו הפקדה של 7,500 ₪ במזומן.

ב"כ המשיב: המצב הוא הרבה יותר מורכב ממה שהוצג על ידי העוררת שלא העלימה דבר אך לא הראתה את התמונה במלואה.

מגיש צו ביניים שבימ"ש נתן בעניינו של המשיב ביום 4.12.12, הצו עמד לתוקפו עד יום 17.10.13. מדור במי שחרף 13 הרשעות קודמות שגם היו אז והמאסר המותנה בן 4 חודשים שהיו אז בימ"ש עליון סבר שהוא לא מסוכן ונתן לו להיות במדינת ישראל למעלה משנה כאשר במשך כל אותה תקופה הוא לא ביצע כל עבירה, מגיליון המרשם 90 אחוז מההרשעות הינן עבירות שב"ח ועבירות נלוות, אותן עבירות אלימות הוא נשפט עליהן בבימ"ש שלום בחאן יונס וזה היה בשנות ה- 80'.

מציג לבימ"ש שלוש החלטות של ועדת המיון בעניינו. מה שחשוב בהם זה שכתוב שלפי עמדת שירות הבטחון הכללי האיש עוכב בסוף שנות ה- 80' בחאן יונס על רקע חשד לשת"פ, הוא אומר האיש הזה מאוים רק שאין אינדיקציות עדכניות למאוימות, זו הסיבה שבקשתו נדחתה.

בתיק העיקרי לאחר החלטת בג"צ ולאור פסיקת ביהמ"ש העליון, בג"צ ניר עם הכהן ומוכתסב, אלו אמירות להעביר את הזירה של תקיפה של החלטות מינהליות מבג"צ אל בתי המשפט הפליליים כיוון שלהם יש את הכלים לעשות כן.

אנחנו עומדים לנהל תיק ואנו נתנו מענה מפורט לכתב האישום, טענו לצורך ועוד.

לגבי המעצר – המשיב ביצע עבירת שב"ח בודדה ללא עבירות נלוות, הוא אסיר חצי שנה, מוזר לי ולפי דעתי בימ"ש נכבד קמא הביע תרעומת על כך שהמערערת התנגדה לבקשה לעיון חוזר, עמדתה היתה שמתנגדים לרוצים לעצור אותו וכך היה גם בדיון ואין סיבה שהאיש יהיה עצור אחרי שהוא מרצה מאסר של 6 חודשים.

אין לו יכולת להפקיד כסף בכלל. אנחנו ביקשנו בבקשה לעיון חוזר שהמשיב יהיה במעצר בית בתוך תחומי מדינת ישראל.

מגיש פסיקה במקרים דומים, ראשית של ביהמ"ש המחוזי בת"א, בימ"ש שלום שחרר בתנאים של ערבות צד ג' בלבד ואפילו בלי הפקדה כספית, הגשנו ערר כדי להוסיף תנאי בית של מעצר בארץ, למשיב הזה אין אפשרות של מעצר בית בארץ ואני מבקש להוסיף תנאי מתנאי השחרור והתנאי הוא שהוא יתייצב כל יום בתחנת המשטרה ברמלה ויחתום אצל היומנאי, ברגע שהאיש לא מסוכן ואני מאיין כך את עילת ההימלטות, אם הוא ייכנס לשטחים יכולים להרוג אותו, יש לו סכנת חיים מוחשית וזה התגבר וזה לא היה רק בסוף שנות ה- 80', גם בסוף שנות ה- 2000 היו איומים על חייו, אני מבקש להוסיף תנאים שיאיינו את עילת ההימלטות.

מגיש פסיקה במקרים דומים בהם לא היתה אפשרות למעצר בית לשב"חים מאוימים ובימ"ש קבע לשחררם בתנאים של ערבויות וחתימה בתחנת המשטרה ללא מעצר בית.

ב"כ העוררת: הבקשה שלו להיות בישראל נדחתה, לא הוגש ערר מצדו על תנאי השחרור, וכעת בדלת האחורית הוא מנסה בעצם להכניס... הלכת קונטוס קובעת ששחרור בתחומי מדינת ישראל ייעשה במקרים חריגים ביותר, מדובר באנשים שעדיין ועדת המאוימים לא נתנה החלטה בעניינם, יש להם אישה וילדים בישראל וגדלו פה והוספת תנאי זה מערער את כל הערר שלנו ואם חברי רצה היה מגיש ערר לבימ"ש מחוזי, אנו עומדים לבקשתנו למעצר עד תום ההליכים או שחרור בהפקדות גבוהות מאוד.

ב"כ המשיב: לעוררת אין עדים. המשפט לא צפוי להסתיים בנובמבר. ככל שלא תהיה החלטת שחרור, התיק יגיע לבית המשפט העליון. לדעתי זה מגוחך. העונש המקסימלי על העבירה הזו הוא שנה.

ב"כ העוררת: על החלטת ועדת המאוימים יש אפשרות להגיש ערר לבג"צ והמשיב לא הגיש בג"צ.

חברי הגיש גם בקשה לקבלת חומר חקירה מועדת המאוימים ונדחה בהחלטה מפורטת של כב' השופט ימיני מבית משפט השלום ברמלה שטוען שמדובר בטענה כבושה.

<#6#>

החלטה

בפניי ערר על החלטת כב' השופט מזרחי בבית משפט השלום בראשון לציון שניתנה במסגרת מ"ת 26635-04-14 מיום 30.9.14 לפיה שוחרר המשיב בתנאים של חתימה על התחייבות עצמית וערב ישראלי כערב צד ג' בסך 5,000 ₪.

העוררת מבקשת כי בית המשפט יקבע כי נפלה טעות בהחלטה ויש לבטלה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו או לחילופין להתנות את שחרורו בהפקדה כספית משמעותית בנוסף על התנאים שנקבעו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 16.4.14 המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

כמו כן, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 27.4.14 התקיים דיון בהליך המעצר והמשיב ביקש להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 9.9.14 הוגשה על ידי ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. ב"כ המשיב טען כי לא מתקיימת עילת ההימלטות מהדין שכן המשיב מאוים בשטחים ולפיכך ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל.

ביום 30.9.14 שוחרר המשיב בהחלטה נשוא ערר זה.

בהחלטת בית משפט קמא צוין כי תיקו העיקרי של המשיב קבוע להוכחות ליום 17.11.14 ומשמעות הדבר כי המשיב ירצה ענישה שהיא מעל ומעבר לסביר נוכח כתב האישום, אף אם המשיב יורשע והמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו יופעל.

ב"כ המבקשת טוענת כי בית משפט קמא טעה בכך שהתעלם מעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל 13 הרשעות קודמות שנצברו בין השנים 1983 עד 2012 בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק (7 עבירות), התחזות לאחר (שתי עבירות), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (שתי עבירות), תגרה במקום ציבורי (שתי עבירות), פציעה שלא כדין, העלבת עובד ציבור וכן מהעובדה כי המשיב ריצה מספר מאסרים בפועל ובגין הרשעתו האחרונה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים.

עוד נטען על ידי ב"כ המבקשת כי טעה בית משפט קמא בכך שקבע שהמשיב ירצה ענישה שהיא מעל ומעבר לסביר עד לתום בירור האשמה בעניינו וכי נתן משקל משמעותי לכך שתיקו העיקרי של המשיב נקבע ליום 17.11.14.

בדיון שבפניי הדגיש ב"כ המשיב את העובדה כי המשיב פנה לוועדת מאוימים ובתקופה בה עניינו היה תלוי ועומד בפני הוועדה, רשאי היה לשהות בתחומי מדינת ישראל.

עוד עולה מטיעוני ב"כ המשיב כי ביום 23.1.13 וביום 17.9.13 דחתה ועדת האיומים את טענותיו של המשיב בדבר היותו מאוים.

ב"כ המשיב הציע כי בית המשפט יכביד את תנאי השחרור בכך שיחייב את המשיב להתייצב בכל יום בתחנת משטרה ויהיה בכך כדי לאיין את החשש להימלטות מהדין.

ב"כ העוררת התנגדה לכך בכל תוקף בטענה כי המשיב לא הגיש ערר על תנאי שחרורו שמשמעותם הינה כי אסור לו לשהות בתחומי מדינת ישראל ועתה מבקש הוא, בדלת האחורית, להכשיר את שהיית המשיב בתחומי מדינת ישראל.

לאחר ששמעתי את הצדדים, סבורה אני כי דין הערר להתקבל.

הרשעותיו הרבות של המשיב מצביעות על כי המשיב הינו עבריין רציבידיסט החוזר ומבצע עבירות של כניסה לישראל שלא כדין למרות מאסרים רבים שריצה.

העובדה כי העבירה האחרונה נעברה על ידו ב-29.1.12 וכי חלפו כשנתיים מאז ביצועה ועד לביצוע העבירה נשוא ערר זה, נובעת מכך שעניינו של המשיב היה תלוי ועומד בפני ועדת המאוימים ובפרק זמן זה ועד לקבלת החלטה רשאי היה המשיב לשהות בתחומי מדינת ישראל ואכן הוא שהה בה.

אין להתעלם מכך שהמשיב השלים עם החלטת ועדת המאוימים ולא פעל להשיג עליה.

עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב לפרק הזמן הממושך שחלף מאז מעצרו, סבורה אני כי האיזון הנכון הינו בהכבדת תנאי השחרור של המשיב באופן שיוטל עליו להפקיד פיקדון כספי להבטחת התייצבותו למשפט.

לא ניתן לקבל את הצעתו של ב"כ המשיב להכביד בתנאי השחרור בדרך של התייצבות במשטרה מאחר והחלטת השחרור משמעותה איסור שהייה בתחומי מדינת ישראל.

לפיכך, אני מקבלת את הערר ומורה כי בנוסף לתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, המשיב יפקיד סך 10,000 ₪ במזומן כתנאי לשחרור.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ה, 02/10/2014 במעמד הנוכחים.

עירית וינברג-נוטוביץ , שופטת

ב"כ המשיב: לאור שינוי תנאי השחרור ועל מנת לאפשר למשיב לנסות ולעמוד בהם, אבקש לדחות את תזכורת הערבויות הקבועה בבית משפט קמא ליום 5.10.14 ותחת זאת לקבוע תזכורת ערבויות ליום 21.10.14.

ב"כ העוררת: אין התנגדות.

<#9#>

החלטה

לבקשת ב"כ המשיב ובהעדר התנגדות, ועל מנת לאפשר למשיב לנסות ולעמוד בתנאים הנוספים שנקבעו, אני מורה על ביטול ישיבת תזכורת הערבויות הקבועה ליום 5.10.14 ועל ביטול זימון המשיב לישיבה זו.

נקבע לתזכורת ערבויות בבית משפט השלום בראשון לציון ביום 21.10.14 שעה 09:00 לפני שופט תורן.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ה, 02/10/2014 במעמד הנוכחים.

עירית וינברג-נוטוביץ , שופטת

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
02/10/2014 החלטה עירית וינברג-נוטוביץ צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
עורר 1 - מבקש מדינת ישראל אילת גורצקי
משיב 1 - משיב טלעת מצרי (עציר) איתי בר עוז