ניתן ביום 08 אוקטובר 2015

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב - מוטולה

נציג ציבור (עובדים) מר ראובן רבינוביץ, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דיתי שרון

בשם המערערת – עו"ד נעמי אשחר, עו"ד דוד חזן

בשם המשיב – עו"ד אחמד סעדי

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על החלטתו של רשם בית הדין, השופט כאמל אבו קאעוד, מיום 31.12.2014, שבה דחה את בקשתה של המערערת לסלק על הסף את הערעור שהגיש המשיב בתיק ע"ע 3752-10-14.

רקע:

1. ביום 10.8.2014 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה בתיק סע"ש
   7391-09-12, שבו נדחתה תביעתו של המשיב. פסק הדין נמסר למשיב ביום 13.8.2014.
2. המשיב הגיש את הערעור ביום 1.10.2014 בשעה 18:36, ללא שהגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
3. ביום 22.10.2014 הגישה המערערת בקשה לסילוק הערעור על הסף, עקב האיחור בהגשתו ועקב סיכויי הערעור הנמוכים. בתמצית, טענה המערערת כי נוכח העובדה שהערעור הוגש לאחר השעה 17:00, יש לראותו כערעור שהוגש ביום 2.10.2014; המועד האחרון להגשת הערעור היה יום 30.9.2014, ולכן הערעור הוגש באיחור בן יומיים; סיכויי הערעור נמוכים, נוכח העובדה שהערעור סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.
4. ביום 6.11.2014 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה, במסגרתה ביקש להאריך את המועד להגשת הערעור. המשיב טען בתגובתו כי אין למנות במניין הימים להגשת ערעור את יום 1.9.2014, ולכן המועד להגשת הערעור היה יום 1.10.2014; עקב תקלה במחשב במשרדו חל איחור קל בהגשת הערעור באמצעות מערכת נט המשפט; מאחר שמדובר בתקלה טכנית שאינה תלויה בבא כוח המשיב, ומדובר באיחור קל, יש להאריך את המועד להגשת ערעור; סיכויי הערעור טובים.
5. בהחלטה מיום 31.12.2014 דחה רשם בית הדין את בקשת המערערת לסילוק על הסף כמפורט להלן:

"ביום 30.9.14 חלה השבתה בבתי המשפט, וכפועל יוצא המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 1.10.14. נוכח האמור, הערעור הוגש באיחור של כשעה וחצי. זאת, בצירוף העובדה כי טענות המערער [המשיב בהליך זה – ל.ג] בערעור מכוונות בין היתר גם כנגד קביעות משפטיות של בית הדין קמא (למשל אי פסיקת פיצוי על אף שנקבע כי המערער הועבר מתפקידו הניהולי מבלי שנערך לו שימוע) סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד. נוכח האמור, המועד להגשת הערעור מוארך עד למועד הגשתו בפועל והבקשה לסילוק על הסף נדחית איפוא".

החלטה זו היא מושא הערעור בהליך זה.

תמצית טענות הצדדים בערעור על החלטת הרשם:

1. המערערת טענה כי הרשם שגה בהחלטתו בנוגע לסיכויי הערעור. נוכח העובדה שבכתב התביעה ובשאר כתבי בי דין שהגיש המשיב הוא לא ביקש סעד הנובע מאי עריכת שימוע בעת שינוי תפקידו, לא ניתן היה לפסוק לו סעד זה, ולכן אין סיכוי לטענה זו בערעור; מעבר לכך, נוכח טענה זו, נמנע בית הדין האזורי מלחייב את המשיב בהוצאות; הערעור סב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ולכן סיכויי הערעור נמוכים; אין בתקנות או בפסיקה התייחסות למספר השעות שבהן מוגש הערעור באיחור, ולכן גם איחור של שעה מהווה איחור של יום בהגשת הערעור; הטענה בדבר השבתה של מערכת בתי המשפט ביום 30.9.2014 לא הועלתה על ידי המשיב ולא הייתה הסיבה לאיחור, שכן המשיב טען שאין להביא בחשבון את יום 1.9.2014 במניין הימים להגשת ערעור. כמו כן, המשיב הגיש את הערעור באמצעות מערכת נט המשפט, והמערכת לא הושבתה; התנהלות המשיב נגועה בחוסר תום לב, נוכח הצגת העובדות בהודעת הערעור באופן המנוגד לקביעותיו של בית הדין האזורי; החלטת הרשם אינה מנומקת במידה מספקת, ואין בה התייחסות לכל טענות המערערת.
2. המשיב טען כי הארכת המועד להגשת ערעור עקב השבתה של בתי המשפט היא אוטומאטית וחלה על כל ההליכים, ואין אבחנה בין ערעור שהוגש במזכירות בית הדין לבין ערעור שהוגש במערכת נט המשפט; לפיכך, האיחור בהגשת הערעור היה אחור קל, בן שעה חצי, ונבע מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת ב"כ המשיב, ולכן התקיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור; טענות המשיב בערעורו מכוונות כנגד קביעות משפטיות; בבית הדין האזורי הועלתה הטענה כי המשיב הועבר מתפקידו מבלי שנערך לו שימוע.

הכרעה:

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של רשם בית הדין להאריך את המועד להגשת ערעור ולדחות את הבקשה לסילוק על הסף של הערעור.
2. אשר למועד הגשת הערעור: מקובלת עלינו קביעתו של רשם בית הדין כי נוכח העובדה שביום 30.9.2014 חלה השבתה בבתי המשפט, המועד להגשת הערעור היה יום 1.10.2014. זאת, בהתאם לתקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א – 1981, הקובעת כי "תקופה שתקנות אלה חלות עליה לא תובא במניין הימים לגבי חישוב מועד או זמן לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג שנקבע בחיקוק או בהחלטת בית המשפט, בהחלטת הרשם או בהחלטת רשם ההוצאה לפועל". הוראת התקנה היא ברורה וחד משמעית, ועל פיה נקבע המועד להגשת הערעור, ללא קשר לנסיבות במקרה זה או אחר. לפיכך, המועד להגשת הערעור היה יום 1.10.2014, בין אם הערעור הוגש במזכירות בית הדין ובין אם הערעור הוגש באמצעות מערכת נט המשפט. אין גם רלוונטיות לשאלה אם המשיב היה מודע להשבתה אם לאו, ואם ההשבתה השפיעה על מועד הגשת הערעור. אין זה סביר כי מזכירות בית הדין או רשם בית הדין יבדקו בנוגע לכל הליך אם ההשבתה השפיעה על מועד הגשת הערעור אם לאו, ובהתאם יקבעו אם הערעור הוגש במועד או באיחור. על המועד להגשת ערעור להיות ודאי וברור, ואין מקום לקביעת מועדים שונים להגשת ערעור בהתאם לנסיבות.
3. אשר לטעם המיוחד להארכת מועד להגשת הערעור: אכן, נוכח העובדה שהערעור הוגש לאחר השעה 17:00, הרי שבהתאם לתקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, תשנ"ב – 1991, יש לראות את הערעור כאילו הוגש ביום 2.10.2014. אולם, בבחינת השאלה אם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור יש משקל למידת האיחור. בבחינת מידת האיחור, יש שוני בין מצב בו ערעור הוגש באיחור בן מספר שעות ביום האחרון להגשת ערעור, עקב תקלה במחשב או תקלה במערכת נט המשפט, לבין מצב בו ערעור הוגש באיחור גדול יותר. נוכח האמור, מקובלת עלינו גישתו של הרשם שלפיה יש להתחשב בכך שהערעור הוגש באיחור בן שעה וחצי בלבד.
4. אשר לסיכויי הערעור: הן בבקשתה לסילוק על הסף של הערעור והן בסיכומי הטענות בערעור פרשה המערערת בהרחבה את טענותיה בהתייחס להודעת הערעור שהגיש המשיב. אכן, סיכויי הערעור מהווים שיקול מכריע בהכרעה בבקשה להארכת מועד, ולכן על רשם בית דין לבחון אותם בטרם הכרעה בבקשה. יחד עם זאת, דיון בבקשה להארכת מועד אינו דיון בערעור לגופו. לפיכך, במסגרת בחינת סיכויי הערעור אין מקום להתייחס לטענות הצדדים אחת לאחת, אלא יש לערוך בחינה כללית של סיכויי הערעור. במקרה הנדון, לא מצאנו להידרש לשאלה האם יש בסיכויי הערעור כשלעצמם טעם מיוחד, שכן שוכנענו כי נוכח האיחור המזערי, כך שעל פני הדברים לא נוצרה ציפייה סבירה לסופיות ההתדיינות, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הרשם להאריך את המועד להגשת ערעור.
5. אשר להנמקת ההחלטה: לאור האמור בסעיף 12 לעיל, לא נפל פגם בכך שהרשם לא התייחס בהחלטתו בהרחבה לטענות המערערת בנוגע לסיכויי הערעור אחת לאחת. מקומו של הדיון בטענות אלה הוא בדיון בערעור על פסק הדין ולא בהחלטה בבקשה להארכת מועד.
6. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין למערערת, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ו (08 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.