ביום 4.11.14 ניתן פסק דין בעתירתה של המבקשת, עתירה שכוונה כנגד מחדלה של המשיבה 1 באי־מינוי יועץ משפטי בהתאם לדין. בפסק הדין, שניתן על יסוד הודעתם של בעלי הדין בדיון שנתקיים בעתירה, נרשם כי המשיבה 1 תפעל בהקדם לקידום מינויו של יועץ משפטי על פי הדין. אלא שחלפו חודשים ארוכים, ומינוי אין. מכאן באה בקשת המבקשת לפי פקודת בזיון בית המשפט, על מנת לכפות על המשיבה 1 לעשות כפי שנצטוותה לעשות. במהלך הדיון בבקשה הובהר על ידי ב"כ המשיבה 1, כי ההליך נמצא בסיומו, ובא כוח המשיבה 1 הבטיח כי הוא יסתיים בהקדם, וההליך אמנם הסתיים בתוך זמן קצר, כך הודיעה המשיבה 1 לבית המשפט. עתה באה בקשת המבקשת לפסוק הוצאות בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. המשיבים מתנגדים לבקשה, כיוון שלשיטתם בית המשפט קם מכסאו, ומכל מקום הם פעלו כיאה על פי פסק הדין ולכן אין לחייבם בהוצאות.

אכן, בית המשפט קם מכסאו במתן פסק הדין, אלא שהבקשה דנן מוגשת על־פי פקודת בזיון בית המשפט, ובסמכותו (חובתו) של בית המשפט להידרש לה. ולגופם של דברים, בפסק הדין נמנעתי מליתן צו להוצאות, מתוך תקווה שהמשיבה 1 תעשה בהקדם למינוי יועץ משפטי. אלא שהמינוי התמהמה, ונראה כי בלא פנייתה של המבקשת לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, היה המינוי מתמהמה עוד.

בנסיבות אלה הנני רואה לפסוק הוצאות למבקשת בבקשתה לפי פקודת בזיון בית המשפט, אם כי הוצאות אלה תהיינה מתונות, כיוון שתוך זמן לא רב לאחר הדיון בבקשה קיימה המשיבה 1 אחר פסק הדין.

המשיבה 1 תשלם למבקשת שכר טרחת עורכי דין בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.