1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילה, ולחלופין חיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, מכוח האמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2. המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה לפינוי מושכר, בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי. בכתב התביעה נטען שהתובעת היא בעלת זכויות לצורכי השכרת נכס מקרקעין המצוי בפרדס חנה-כרכור, והכולל מבנה, סככה ושתי מכולות (להלן הנכס), וכי היא השכירה את הנכס למבקש החל מיום 1.10.09. המשיבה טענה כי הנכס הושכר למבקש בהתאם לחוזה שכירות בכתב מתאריך 1.10.09, אשר לא נחתם אך הצדדים פעלו על פיו. לטענת המשיבה, החל מחודש דצמבר 2013 המבקש אינו משלם דמי שכירות עבור הנכס, דבר המקנה לה את הזכות לפנותו מהנכס.

3. בבקשה המונחת לפניי עותר המבקש לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילה. בבקשתו אישר המבקש כי הוא שילם למשיבה דמי שכירות החל מיום 1.10.09, אך טען כי גילה לתדהמתו שהמשיבה אינה בעלת הנכס ואינה בעלת הזכות להשכרתו, וזאת לאחר שביום 29.9.13 קיבל מכתב מהמועצה המקומית פרדס חנה כרכור, בו הודיעה לו המועצה כי היא בעלת הזכויות בנכס, ודרשה ממנו לפנותו. מכאן, לשיטת המבקש, למבקשת אין זכויות בנכס, אין לה עילת לדרוש את פינוי הנכס, ואין בינה לבינו יריבות. לחלופין טען המבקש, כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, וזאת משום שעסקינן בתביעה קלושה, שלא צורפו לה מסמכים המעידים על כך שהמשיבה היא בעלת זכויות כלשהן בנכס.

4. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה על הסף הואיל ולא צורף לבקשה תצהיר התומך בעובדות עליהן היא מבוססת. המשיבה הוסיפה שלא מתקיימים במקרה דנן המבחנים לסילוק התביעה על הסך מחמת העדר עילה והעדר יריבות. המשיבה הדגישה כי היא חולקת על הטענות העובדתיות של המבקש, כאשר לשיטתה היא השכירה את הנכס על פי זכות שבדין. המשיבה הוסיפה כי אף אם נניח שטענותיו העובדות של המבקש נכונות, הדבר אינו מוביל בהכרח, מבחינת משפטית, לדחיית התביעה, בין היתר נוכח הכלל החל בדיני חכירה, ולפיו אדם המחזיק בנכס אינו יכול להישמע בטענה לפיה פלוני שנתן לו את זכות החזקה הנכס אינו בעל זכויות באותו נכס.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות.

6. באשר לבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה, הכלל הוא שעל בית המשפט לשאול עצמו האם יש בידי התובע עילת תביעה, והאם יש בינו לבין הנתבע יריבות, בהנחה שכל העובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. במקרה דנן אין לומר שגם בהנחה שכל העובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות, אין בידי המשיבה עילת תביעה, ואין בינה לבין המבקשת יריבות. המשיבה טוענת כי היא בעלת הזכות להשכיר את הנכס; כי בינה לבין המבקש נכרת הסכם מכוחו היא השכירה את הנכס בפועל למבקש; וכי הצדדים פעלו בהתאם להסכם זה מספר שנים, עד אשר הפסיק המבקש לשלם את דמי השכירות. בהנחה שטענות אלה נכונות, אין לומר שלמשיבה אין עילה לדרוש את פינויו של המבקש מהנכס בשל אי תשלום דמי שכירות, או כי אין בינה לבין המבקש יריבות. אמנם, המבקש טוען כי המשיבה אינה בעלת זכויות כלשהן בנכס, וכי אין לה זכות להשכיר אותו, אך טענות אלה, שממילא לא נתמכו ע"י תצהיר של המבקש במצורף לבקשה, טעונות בירור עובדתי, ואין בהן די כדי להביא לסילוק התביעה על הסף, בטרם שמיעת ראוית.

7. גם דינה של הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות להידחות. תכליתה של תקנה 519 היא הבטחת הוצאות הנתבע, מקום בו עסקינן בתביעת סרק או בתביעה קלושה על פניה. כלל הוא שיש לעשות שימוש בתקנה זו במשורה, שמא תיחסם או תיפגע זכות הגישה לערכאות. אין בבקשה בסיס של ממש לטענה לפיה מדובר בתביעה שסיכוייה להתקבל קלושים, באופן המצדיק את חיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות. אזכיר שוב שהמשיבה טוענת כי יש בידה זכות להשכיר את הנכס, והמבקש אף אישר כי הוא החזיק בנכס למשך תקופה מסויימת לאחר ששילם למשיבה דמי שכירות. כאמור, טענותיו של המבקש בעניין העדר זכות של המשיבה בנכס טעונות בירור, ואין בהן כדי לבסס את הטענה לפיה מדובר בתביעת סרק, קל וחומר לאור העובדה שלבקשה לא צורף תצהיר של המבקש.

8. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסכום כולל של 1,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

9. המחלקה לניתוב תיקים מתבקשת לקבוע מועד לדיון בתובענה.

10. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.