ניתנה ביום 12 נובמבר 2014

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר – כץ ונציגי הציבור מר רוזנטל וגב' שליסל; סע"ש 3082-09-14), שבה נדחתה בקשתו של המבקש למתן צו מניעה כנגד פיטוריו.

2. הבקשה לסעד זמני: כפי העולה מהבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי, טען המבקש כי הוא פוטר מעבודתו עקב פעילותו למען העובדים ובמסגרת התארגנות העובדים בחברה. בהקשר זה טען המבקש כי בחודש ינואר 2014, כאשר חתם על הצטרפות להסתדרות, הפך מיד פעיל למען העובדים ולצד ועד העובדים, היה בכנס פעילים של ההסתדרות, שמו פורסם בפייסבוק כמי שפעיל למען העובדים, הוא ביקש יום חופש למען פעילות ועד העובדים שנסע לדרום, היה לעובד המקשר בין חברי ועד העובדים לעובדים במחלקתו, והשתתף בכנסי פעילים של הוועד.

המבקש הוסיף וטען כי תוך חמישה ימים קיבל שלושה זימונים לשימוע, וכל הזימונים שלו לשימוע "הותאמו" למאבק הארגוני. בהקשר זה טען המבקש כי הזימון הראשון הגיע יממה לאחר הכרזת סכסוך עבודה בחברה. לאחר שהתברר כי העילה בזימון לשימוע זה אינה אמת הוא נגנז, אולם נשלח לו באותו יום זימון שני לשימוע בעילות אחרות. לאחר שיו"ר ועד העובדים ניסה להביא לביטול כוונת הפיטורים, ולאחר שהבהיר כי המבקש יהיה מיוצג בשימוע על ידי עורך דין, נשלח מכתב זימון שלישי, ובו עילות נוספות, מרובה טענות באופן מלאכותי, כולל התייחסות לאירועים שהתרחשו בשנת 2013. החברה גם עמדה על כך שמועד השימוע יהיה לא יאוחר מהמועד בו מסתיימת תקופת הצינון והעובדים יכולים להתחיל במאבק ארגוני.

המבקש טען כי לא הייתה הצדקה עניינית לפיטוריו, ונפלו פגמים מהותיים בהליך הפיטורים, המצדיקים בפני עצמם את ביטול הליך הפיטורים. מעבר לכך, הפגמים מלמדים שכוונת המשיבה בפיטוריו היא לסמן לעובדיה שלא כדאי להם לקחת חלק בפעילות למען העובדים ולהפגין דומיננטיות במאבק העובדים, כי מי ששותף למאבק העובדים – סופו שיפוטר.

3. החלטת בית הדין האזורי: בית הדין האזורי, לאחר ששמע את עדות המבקש, עדות יו"ר ועד העובדים במשיבה, ועדות שלוש עובדות של המשיבה דחה את הבקשה, מנימוקים שיפורטו להלן.

בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שהמבקש קשור להתארגנות העובדים ופוטר בשל פעילותו בועד העובדים. בהקשר זה נקבע כי על פי עדות יו"ר הועד המבקש לא נמנה המבקש עם אנשי הקשר בין הוועד לבין העובדים, לא פורסם כי הוא איש קשר, ומהראיות עלה שהמבקש איננו חבר ועד ולא פעיל מרכזי בהתארגנות; גם על פי עדות יו"ר ועד העובדים המבקש לא פוטר בשל חברותו בוועד; סמיכות הזמנים בין המועד בו נמסר למבקש הזימון לשימוע למועד ההכרזה על סכסוך העבודה היא צירוף מקרים בלבד. בית הדין האזורי ציין כי ההסתדרות לא הצטרפה כצד ולא הגישה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בעניין פיטוריו של המבקש, למרות שהיא מודעת להליך בעניינו, וגם עובדה זו מעידה על העדר קשר בין הפיטורים לבין מעורבות המבקש בהתארגנות עובדים.

בהתייחס לסיבות לפיטוריו של המבקש ולהליך הפיטורים קבע בית הדין האזורי כי המשיבה נהגה עם המבקש בהגינות, ונתנה לו הזדמנות לתקן את דרכיו, לאחר שנערכו עמו מספר שיחות אזהרה, אולם המבקש לא שינה את התנהלותו; היו נימוקים ענייניים לפיטוריו של המבקש, ובין היתר איחורים חוזרים ונשנים לעבודה, תלונה שהתקבלה אצל המפקח על הביטוח.

באשר להליך השימוע קבע בית הדין האזורי כי הזימון לשימוע הראשון לא נגנז, אלא שנשלח זימון שני לשימוע מתוקן, כאשר הושמט ממנו סעיף אחד, שהתברר כי אינו נכון; במכתב השימוע השני הופנה המבקש למכתב התראה קודם, שבו נכללה הטענה על איחורים, שפורטה במכתב השימוע השלישי, המפורט יותר; מכתב השימוע השלישי הוצא עקב טענות יו"ר ועד העובדים כי הסיבות לשימוע לא ברורות.

לאור כל האמור, דחה בית הדין האזורי את הבקשה. בית הדין האזורי חייב את המבקש בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 9,000 ₪ ובתשלום הוצאות בסך של 1,000 ₪. בית הדין האזורי קבע מועדים להגשת כתב הגנה וכן מועד קרוב לקדם משפט.

4. בקשת רשות הערעור: המבקש טען כי נקודת המוצא של בית הדין האזורי הייתה שגויה, שכן בית הדין האזורי בחן אם המבקש פוטר בשל חלקו בהתארגנות ראשונית, בעוד המבקש טען כי פוטר בשל מעורבותו בפעילות ועד העובדים ובמאבק העובדים ולא עקב פעילותו בהתארגנות ראשונית; המבקש גם לא טען כי היה חבר ועד עובדים או פעיל מרכזי בהתארגנות העובדים, וכל בקשתו הייתה למנוע את פיטוריו על רקע הפגיעה בו בשל פעילותו בוועד העובדים, תוך מתן משקל לעובדה שהתארגנות העובדים במשיבה היא התארגנות ראשונית, ולעובדה שמאבק העובדים שהתנהל ברקע לפיטוריו היווה תמריץ לקידום פיטוריו. כן טען המבקש כי בית הדין האזורי טעה ביישום ההלכה לעניין נטל ההוכחה, שכן על המעסיק להוכיח כי הפיטורים אינם קשורים לפעילותו של העובד במסגרת ההתארגנות, ולא מוטל על העובד הנטל להוכיח כי פוטר על מנת לפגוע בהתארגנות. במקרה הנדון, במכתב הפיטורים המשיבה לא הכחישה כי העובד היה היה פעיל בהתארגנות העובדים, ולכן היה מוטל על החברה הנטל להוכיח העדר קשר בין הפיטורים לבין פעילותו של המבקש בהתארגנות העובדים.

המבקש הוסיף וטען כי בית הדין האזורי טעה בממצאים שקבע על בסיס עדותו של יו"ר ועד העובדים במשיבה; בית הדין האזורי התעלם מכך שלאחר שיו"ר ועד העובדים פנה לחברה בבקשה למנוע פיטורים של פעיל בהתארגנות העובדים, נשלח למבקש מכתב זימון נוסף לשימוע שכלל עילות חדשות, והמשיבה התעקשה לקיים את השימוע בטרם תסתיים תקופת הצינון של ההודעה על סכסוך עבודה. מכך ניתן ללמוד שהיה למשיבה תמריץ לפטרו, על מנת לפגוע בו כמי שמזוהה עם ועד העובדים ופעיל במסגרתו ועל מנת להשיג אפקט רחב יותר של הרתעת העובדים מפעילות בוועד העובדים.

המבקש טען כי בית הדין האזורי טעה בקביעתו כי הוא פוטר משיקולים ענייניים, וזאת נוכח עדותו של יו"ר הוועד כי התנכלות המשיבה לפעילים ארגוניים החלה לאחר ההכרזה על סכסוך עבודה, ונוכח סמיכות הזמנים בין זימונו לשימוע לבין ההכרזה על סכסוך עבודה; בית הדין האזורי לא השווה בין תגובת המשיבה לבית הדין, בה נערך מקצה שיפורים לפרוטוקול השימוע, כדי להצדיק את פיטוריו של המבקש, ובכלל זה הציגה המשיבה לראשונה בבית הדין פרוטוקול שימוע שנערך למבקש בחודש פברואר 2014, שהסתיים בהחלטה שלא לפטר את המבקש; מכאן ניתן ללמוד כי לא עילות הזימון המקורי לשימוע בחודש אוגוסט 2014 הן שעמדו בבסיס הפיטורים. המבקש הוסיף וטען כי בית הדין האזורי טעה בממצאיו לגבי העילות לפיטוריו של המבקש; בית הדין האזורי טעה במשקל שנתן לשיחות השימוע שנערכו עם המבקש בעבר, ובכן בקביעתו כי לא חל שיפור בהתנהלותו של המבקש; בית הדין האזורי התעלם מכך שהמבקש קודם בתפקידו סמוך לפני פיטוריו, חנך נציג חדש, ולא היו כל טענות כנגד תפקודו בכל התקופה שמחודש פברואר 2014 ועד לזימונו לשימוע בחודש אוגוסט 2014.

לעניין ההוצאות טען המבקש כי חיובו בשכ"ט עו"ד והוצאות גבוהות אינו עולה בקנה אחד עם מהות התיק שהובא לפני בית הדין, והוא חורג מגדר הסביר שלא לצורך.

5. הכרעה: לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיבה. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.

6. ההחלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה ככלל לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן או אי מתן סעדים זמניים. מה גם, ש עיקר טענותיו של המבקש הן כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, שנקבעו על יסוד התרשמותו מהעדויות וממכלול הראיות שהיו לפניו. לאחר בחינת טענותיו של המבקש וכלל החומר שבתיק, לא מצאתי כי במקרה הנדון יש הצדקה לחריגה מהכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בשלב זה. לא נעלם מעיני כי אפשר שבחלק מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בעיקר אלה המבוססות על עדותו של יו"ר ועד העובדים, נפלו אי דיוקים. אולם, אין באי דיוקים אלה כדי לבטל, בשלב זה של בקשה לסעד זמני, את התרשמותו של בית הדין האזורי ממכלול העדויות והראיות. כפי שציין בית הדין האזורי בהחלטתו, קביעותיו הן לכאורה בלבד ולצורך ההכרעה בסעד הזמני. ברי, כי אין באי מתן הסעד בשלב זה של הדיון למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד אשר ימצא לנכון בתום הדיון. לפיכך, ונוכח העובדה שבית הדין האזורי קבע מועד קרוב לדיון, נכון יותר לקדם את שמיעת ההליך העיקרי.

7. אשר לחיוב המבקש בהוצאות: אכן, המבקש חויב בהוצאות על הצד הגבוה. אולם, סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקש נזק של ממש, ואין מקום למתן רשות ערעור בעניין זה בלבד, בשלב זה של ההליך. המבקש רשאי לבקש מבית הדין האזורי כי בפסיקת ההוצאות בפסק הדין בהליך יביא בחשבון את חיובו בהוצאות בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, וכן יהיה רשאי להעלות את טענותיו בעניין חיובו בהוצאות גם בערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיוגש ערעור.

8. סוף דבר – הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ה (12 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.