1. עניינה של התביעה משלוח פרסומים לתובעת באמצעות מסרונים; ולטענת התובעת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, המכונה 'חוק הספאם'.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

2. אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת שיגרה לתובעת לפחות 24 הודעות פרסומת כפי שאלה הובאו בכתב התביעה (צורפו כנספח 1 לכתב התביעה). לטענת התובעת הודיעה פעמיים במסרון חוזר לנתבעת כי מבקשת להסיר את מספר הטלפון שלה מרשימת התפוצה של הנתבעת (נספח 2 לכתב התביעה) ולמרות האמור המשיכה הנתבעת לשלוח אליה מסרונים.

3. בדיון בפניי טענה הנתבעת ששלחה את המסרונים האמורים למספר הטלפון הסלולרי של התובעת, לאחר שאחת מלקוחותיה של הנתבעת מילאה פרטיה בטופס הצטרפות למועדון הלקוחות של הנתבעת ורשמה את מספר הטלפון של התובעת (טופס ההצטרפות למועדון הלקוחות סומן במהלך כתיבת פסק הדין נ/1).

הטענה לא הוכחשה והתובעת הודיעה כי אינה מבקשת לזמן אותה לקוחה שפרטיה ידועים, לברר פשר העניין (עמ' 5, ש' 28). בנסיבות אלה לא נסתרה טענת הנתבעת כי שלחה את המסרונים לאחר שמספר הטלפון, שלימים התברר כי הוא של התובעת, נמסר לה לכאורה כדין והיתה רשאית לעשות בו שימוש לצורך משלוח דברי פרסומת.

4. סע' 30א(י)(1) לחוק הספאם מטיל חובת פיצוי של נמען על 'מפרסם' שמשגר דבר פרסומת ביודעין בניגוד להורות החוק; או אז רשאי בית המשפט לפסוק לנמען בשל ההפרה פיצויים שאינם תלויים בנזק. במקרה זה משלא נסתרה הטענה לפיה לא היתה מודעת הנתבעת שמספר הטלפון שמסרה אותה לקוחה הוא מספר הטלפון הסלולרי של התובעת, הרי שמשלוח המסרונים למספר הטלפון של התובעת, היה לכאורה כדין מאחר שנשלח מבחינתה לאותה לקוחה שאישרה קבלת הודעות מאת הנתבעת. משלוח כזה אל התובעת אינו עונה איפוא על תנאי החוק המקימים עילת פיצוי מאחר שמשלוח ההודעות לא נעשה ב'יודעין' ואף לא בחזקת הידיעה הקבועה בסע' 30א(י)(5) לחוק.

5. בצד האמור לא ניתן להתעלם מ-2 הודעות ששלחה התובעת אל הנתבעת בבקשה להסירה מרשימת התפוצה (נספח 2 לכתב התביעה). נציג הנתבעת לא הכחיש כי אותה עת דיוורה הנתבעת את הודעותיה באמצעות תוכנה שלא ידעה לנטר מסרונים נכנסים ולפיכך ההודעות ששלחה התובעת אל הנתבעת נשלחו למספר טלפון קווי ומשכך למעשה לא התקבלו אצל הנתבעת (עמ' 4, ש' 27).

6. סע' 30א(ד) לחוק מחייב מפרסם לאפשר לנמען להודיע על סירוב מלהמשיך לקבל דברי פרסומת בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת. כלומר, אם שלחה הנתבעת מסרונים – צריכה היתה לאפשר לנמענים לבקש להסירם מרשימת התפוצה באמצעות מסרון. משלא איפשרה כן הנתבעת, הרי שזכאית התובעת לפיצוי.

7. בעת קביעת גובה הפיצוי יש להתחשב בכך שההפרה לא נעשתה כאמור ביודעין. זאת ועוד, יש להתחשב בכך שהנתבעת לכאורה שומרת את טפסי ההצטרפות של לקוחותיה למועדון הלקוחות ולכאורה מקפידה לשלוח דברי פרסומות רק לאותם לקוחות. יתרה מזאת, נציג הנתבעת הסביר בבית המשפט כי נכון להיום הוכנסה אצל הנתבעת הטכנולוגיה המתאימה המאפשרת לקבל הודעות סירוב של נמנעים לקבל דברי פרסומת באמצעות מסרונים (עמ' 4, ש' 27). התרשמתי מכנותו של נציג הנתבעת כי לכל היותר מדובר בתקלה שלא איפשרה קבלת מסרונים אצל הנתבעת לצורך בקשות הסרה וכי נכון להיום הנתבעת תיקנה את אופן התנהלותה והחליפה תוכנת משלוח מסרונים, כדי לעמוד בדרישות החוק. בנסיבות אלה התרשמתי כי במסגרת הפיצוי אין צורך לקחת עוד בחשבון אלמנט הרתעה של הנתבעת מפני הפרת החוק.

8. מכל האמור אני מוצא שבאיזון שבין אי מתן אפשרות לתובעת למסור לנתבעת הודעה לפיה היא מסרבת להמשיך לקבל דברי פרסומת באמצעות מסרון לבין היקף ההפרה כמו גם נסיון כנה של הנתבעת לעמוד בדרישות החוק – שעה שמלכתחילה הפרת החוק לא נעשתה ביודעין כפי שקבעתי – אני מורה לנתבעת לפצות את התובעת בסך כולל של 1,800 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

לא מצאתי לפסוק בנסיבות האמורות הוצאות משפט.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ו, 04 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.