כתבי האישום והסדר הטיעון

ביום 05.03.15 הצדדים הגיעו להסדר לפיו, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וצירף תיק נוסף, ת"פ 3867-10-14 גם הוא מתוקן וכן בטרם הרשעה נשלח לקבלת תסקיר, אשר יבחן את שאלת ההרשעה. המאשימה ביקשה כי שירות המבחן ישוחח עם המתלוננת.

על סמך הודאת הנאשם נקבע כי ביצע את המיוחס לו בכתבי האישום המתוקנים:

ת"פ 14444-04-14 בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 04.04.14, במהלך פגישה של הנאשם עם הפסיכותרפיסטית, שנקבעה באופן בהול לבקשת הנאשם, איים הנאשם לרצוח את גרושתו, בכך שאמר לפסיכותרפיסטית: "מה שאני עומד להגיד לך זה מה שאני שם אתו ולא מתחרט לגביו אני רוצה לרצוח את גרושתי". בתאריך 23.04.14, בשעה שאינה ידועה למאשימה, התקשר הנאשם לאחרת, העובדת עם גרושתו של הנאשם בסניף בנק, בכך שאמר לה: "אני הולך לרצוח את גרושתי, אהיה בכלא, שם יהיה לי אוכל והילדים יהיו במשפחת אומנה, זה יהיה טוב לכל הצדדים, חיי הכלב האלה נמאסו עליי".

ת"פ 3867-10-14 בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (שתי עבירות).

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 27.06.14, הנאשם הפר את צו ההגנה ואת ההוראה החוקית אשר ניתנו על ידי בית המשפט לשם הגנה על שלומה ובטחונה של גרושתו של הנאשם, בכך שנמצא מחוץ לדירת גרושתו, ערך קניות בחנויות בחולון שמרחקן מדירת המתלוננת אינו עולה על 500 מטרים.

תסקיר שירות המבחן

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו, הנאשם בן 56 גרוש בפעם השנייה ואב לשני ילדים. סיים שירות צבאי מלא. הנאשם נעדר עבר פלילי, הנאשם תאר קשר מורכב עם גרושתו, המתלוננת בתיק הנוכחי. מדבריו, כל אחד מבני הזוג למעשה נהל את חייו באופן עצמאי ובנפרד מהאחר. יחסי התקשורת בניהם היו מרוחקים ודפוסי הבילוי היו שונים. בהתייחסותו לעבירה הנוכחית הנאשם מסר כי בפער לאמור בכתב האישום, הרי בתקופה זו הוא ובת זוגו, בהליכי גירושים והתגוררו תחת קורת גג אחת. מסר כי לנוכח הימשכות הליכי הגירושים חווה מצוקה זאת במיוחד נוכח מאפייני הקשר ביניהם כמתואר. לדבריו מתוך המשבר בעת שיחתו עם חברתו לעבודה, התבטא כאמור בכתב האישום, כשהוא מדגיש כי לא היה בכוונתו לפגוע באשתו וכי הדברים מתוך סערת רגשות כשאינו נותן דעתו לחומרת העניין. לנוכח התבטאותו, חברתו לעבודה חשה כי הנאשם זקוק לעזרה ופנתה לעו"ס של מקום עבודתם. לדברי, למחרת נפגש עם העו"סית של מקום עבודתו והיא בקשה שייפגש עם מטפלת פרטנית, והעבודה תממן את הטיפול. הנאשם הסכים ולדבריו התבקש להגיע באותו השבוע לפגישה עם המטפלת הפרטנית. הנאשם הגיע לפגישה ובמהלך הפגישה, איים לרצוח את גרושתו, אולם הדגיש כי היה זה ברגע של סערה רגשית כשלא התכוון לכך. שירות המבחן ביקש דחיה של מועד הדיון.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר משלים ממנו עולה ממשיך ליטול טיפול תרופתי המותאם למצבו הנפשי ואותו מקבל מרופא המשפחה. שירות המבחן התרשם כי הרקע לביצוע העבירות להבנתו של הנאשם קשור למשבר שחש בעת גירושיו והוא אינו זקוק כיום למעורבות טיפולית נוספת כטיפול שיחתי. לאור האמור מעריכים אמנם כי בעתיד ובמידה ויחווה מצוקה רגשית אזי עלול לנקוט בהתנהגות בעייתית, אולם, כיום הנאשם חש התייצבות בחייו, עובד באופן מסודר, רואה את ילדיו ונוטל הטיפול התרופתי. מכאן שירות המבחן סבור כי אינו זקוק להמשך קשר עם שירות המבחן. לעניין הרשעתו בדין, הנאשם תיאר כי במידה ויורשע בדין יפוטר ממקום עבודות בבנק. אולם לא הציג אסמכתאות לכך. לנוכח חומרת העבירות והעובדה כי לא הוצגו אסמכתאות ביחס לפגיעה קונקרטית במידה ויורשע בדין, שירות המבחן לא בא בהמלצה לעניין זה. שירות המבחן המליץ על הטלת מע"ת וקנס.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הפנתה את בית המשפט לנסיבות ביצוע העבירה, חומרת העבירות וריבוי העבירות. הערך המוגן שנפגע הינו שמירה על שלווה ושלומו ובטחון של אדם ועל קיומם של צווים שיפוטיים. המתחם הראוי בגין מתחם האיומים נע בין שלושה חודשי מאסר בפועל לתשעה חודשים. בגין האישום של ההפרה המתחם נע בין מאסר על תנאי ל תשעה חודשי מאסר בפועל.

מדובר בנאשם יליד 1959 ללא הרשעות כאשר נשלח לתסקיר ממנו עולה תמונה חד משמעית לפיה יש להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה וקונקרטית. ב"כ המאשימה הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן מצבו הנפשי של הנאשם, חששה של המתלוננת והתנהלותו הבעייתית של הנאשם במידה ויחווה מצוקה רגשית. ב"כ המאשימה טענה כי לא הוצגו מסמכים ואסמכתאות לפגיעה קונקרטית וחד משמעית של ההרשעה וזאת בהתאם להלכת כתב. התביעה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ברף האמצעי של המתחם ובנוסף מבקשת להטיל ענישה נלוות בדמות מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בנאשם בן 57 שמעולם לא הסתבך בביצוע עבירה פלילית. העבירות אשר בוצעו לפני שנתיים על רקע משבר נפשי עקב בעיות נפשיות. אין מחלוקת כי הוא אדם נורמטיבי לפני ההסתבכות הזו. הנאשם עובד בעבודה יציבה שהיא אחת הנקודות החשובות ביותר בחייו. הנאשם כלל לא איים בפני גרשתו. המקרה הראשון הנאשם פונה לידידה, ומביע אמירה אובדנית ובסערת הרגשות אומר את שאומר. כעבור 10 ימים ובפניה האיום השני וזאת במסגרת טיפולית אשר אמורה להיות חסויה. הנאשם לקח אחריות והתנצל. משלם מזונות ורואה את הילדים ואין לו קשר עם גרשתו. מדובר באירוע חריג במהלך שנות חייו של הנאשם שלא מאפיין אותו והוא עובד בבנק קרוב ל- 30 שנה והוא לא הצליח להשיג אסמכתא. ב"כ הנאשם ביקש שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל של"צ. לחלופין במידה ובית המשפט ירשיע ביקש מאסר על תנאי והתחייבות.

הנאשם טען כי הדברים נאמרו ברגע של כעס לדברי הנאשם הרשעתו תגרור באופן מהיר לפיטוריו. בנק הפועלים צריך להוציא 70% מכוח האדם וכל עילה הכי קטנה להוציא אדם מופעלת. לדבריו בשיחה עם המנהל הישיר שלו נאמר לו שעצם הבקשה לקבל את הנוהל תגרור את פיטוריו.

דיון והכרעה

לשאלת ההרשעה אני סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם. הפסיקה חזרה ושנתה את המבחן הכפול על פי הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, לעניין זה ראה רע"פ 8453/15 פלוני נ' מדינת ישראל כב' הש' שוהם (03/01/16)

"בהתאם לקביעתו של בית משפט זה בעניין כתב, האפשרות להימנע מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה, מהווה חריג לכלל, על-פיו משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם. משכך, הימנעות מהרשעה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן, המקיימים שני תנאים מצטברים. הטעם הראשון הוא, כי הותרת ההרשעה על כנה עלולה להסב פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. על-פי הטעם השני, נסיבות ביצוע העבירה מאפשר, באותו מקרה מסויים, לוותר על הרשעה, מבלי לפגוע מהותית ביתר שיקולי הענישה (ראו גם: רע"פ 3989/15 גוזלאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.8.2015); רע"פ 2744/15 דרדיק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.6.2015); רע"פ 2136/15 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.3.2015); רע"פ 1931/15 מויססנקו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.3.2015)).

בעניינו של הנאשם לא מתקיים המבחנים האמורים, נוכח העובדה כי הנאשם לא הציג חשש לפגיעה קונקרטית, הרי ששירות המבחן לא בא בהמלצה כזו. הנאשם בדיון טען כי עצם הפניה למעסיק יש בה כדי להביא לפיטוריו. בית המשפט אינו יכול לקבל טענה זו, כאשר נאשם מבקש שלא להיות מורשע הנטל עליו להוכיח פגיעה קונקרטית. משלא נעשה הדבר אין לו אלא להלין על עצמו. לגבי הפגיעה בשיקומו של הנאשם זהו רכיב ששירות המבחן צריך לשקול כגורם מטפל. אולם שירות המבחן מעריך כי בשעת דחק הנאשם עלול להתנהג בצורה דומה. בנסיבות אלו בהעדר פגיעה קונקרטית ונוכח ריבוי העבירות בית המשפט סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם.

נוכח הודאת הנאשם בכתבי האישום אני מרשיע את הנאשם בת"פ 14444-04-14 בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977. בת"פ 3867-10-14 בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (שתי עבירות).

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מהארועים הוא מאסר על תנאי ועד 9 חודשי מאסר.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; היותו נעדר עבר פלילי.

נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו הנאשם גרוש כיום המשמר את הסדרי הראיה. תחושת הנאשם כי ביצע את העבירה בשל מצוקה נפשית וכיום הנאשם מטופל, הרי שיש מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

1. אני דן את הנאשם למאסר למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע.
2. הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 1,000 ₪ שלא יעבור עבירה דומה לעבירה בה הורשע והתנאי הוא למשך 3 שנים מהיום. היה ולא יחתום הנאשם על התחייבות זו היום, ייאסר למשך שבוע.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.

במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יישמדו, יחולטו, יושבו לבעליהם על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.

ככל שהופקד פיקדון בתיק על-ידי הנאשם, יש להחזירו לידיו או לגורם אחר לפי בקשת הנאשם, בהיעדר מניעה על-פי דין.

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשע"ו, 29 מרץ 2016, במעמד הצדדים.