נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מוטי רייזמן ועו"ד מורן אפריים

ב"כ הנאשם עו"ד ריכמן

הנאשם בעצמו

כתב האישום

ביום 26.01.16, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ונשלח לתסקיר אשר יבחן את שאלת ההרשעה.

עמדת המאשימה הייתה להימנע משליחתו לתסקיר ולהרשיעו.

נוכח הודאת הנאשם, נקבע כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום– בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 16.4.14, בבת ים, החזיק הנאשם ברכבו באגרופן בתוך תא בדלת הנהג שברכב, שלא כדין, מחוץ לתחום ביתו או חצריו, ולא הוכיח כי החזיק בו למטרה כשרה.

תסקיר שירות המבחן

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו, הנאשם בן 24, רווק המתגורר בבית הוריו בחולון. עובד מזה שנה וחצי במסעדה. סיים לימודי אוטוטרוניקה ושואף להמשיך ללמוד תחום זה כהנדסאי רכב ולהשתלב במקצוע. תיאר קושי סביב תנאי המחייה בהם גדל והתפתח. בבדיקה הראשונה שמסר בחודש מרץ 2016 נמצאו שריד סמים אך מאז לא נמצאו שרדי סם יותר בבדיקות שמסר. באשר לעבירה נשוא הדיון הנאשם מקבל אחריות לביצועה מכיר בתוצאות מעשיו ומבטא נכונות לבצע של"צ. שירות המבחן סבור כי יש בעונש של של"צ כדי להקטין סיכון להישנות ביצוע עבירות. לפיכך, מוצעת בזאת תכנית של"צ בהיקף של 180 שעות, במסגרת עמותת "ברכת הכהן" בתפקיד עוזר מטבח. וכן, המליץ שירות המבחן על העמדת הנאשם בצו מבחן למשך שנה, במהלכה ישולב בקבוצה טיפולית לתעסוקה. עוד המליץ השירות על מתן הוראה למסירת בדיקות שתן לאיתור שרידי סם על מנת לוודא המשך ניקיונו מסמים. לעניין ההרשעה, היות ומדובר בעבירה ראשונה ויחידה, ולאור גילו הצעיר ושאיפותיו המקצועיות, המלצת שירות המבחן היא לסיים ההליך מבלי להרשיעו בדין.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הציגה תמונה של האגרופן, הנאשם נעדר הרשעות קודמות, החזיק בתא דלת הנהג ברכבו בשעה 5:00 בבוקר, המיקום מעיד על הזמינות של שליפת האגרופן, מדובר באגרופן ובשונה מסכין שאפשר להטיל ספק במטרתו הבלתי כשרה הרי אגרופן שימושו לצורכי אלימות. הערך המוגן הוא שלום הציבור ושלמות הגוף. המתחם לעבירה הוא בין 3 חודשי מאסר אשר יכול לרצות בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאס בפועל. מדובר בעברת פשע. התסקיר בעייתי לדעת התביעה. לפי התסקיר אין פגיעה קונקרטית לנאשם. מדובר במי שכבר סיים את לימודיו. עתרה לשלושה חודשים עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם, הפנתה לכך שהנאשם בחור צעיר, נסיבותיו האישיות של הנאשם שהינן מורכבות וקשות. הנאשם סיים לימודי אלקטרוניקה בשנת 2013 אשר בכוונתו להמשיך וללמוד הנדסאות רכב. שירות המבחן הצביע על בעיה רפואית ממנה סובל הנאשם ולמרות הקשיים שלו אין לו הרשעות קודמות ומדובר באירוע מצער בחייו. האירוע משנת 2014, מדובר באגרופן מפלסטיק הנאשם אפשר את החיפוש. שנשאל "מדוע היה לו את זה הוא אמר שזה קישוט ואני לא רב מכות". נסיבות האירוע אינו מהחמורים "כאשר מכמינים סכין בגרביים". הנאשם לוקח אחריות ומביע צער וחרטה. בדיקות שתן שהנאשם מסר היו נקיות. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן והמלצה הגורפת של התסקיר ואין הישנות לעבירות. יש כאן פגיעה קונקרטית אומנם הוא לא לומד כרגע אך בכוונתנו בעתיד כן ללמוד וכל תוצאה אחרת תביא לפגיעה שלו בעתיד. ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה.

דיון והכרעה

לשאלת ההרשעה אני סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם. הפסיקה חזרה ושנתה את המבחן הכפול על פי הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, לעניין זה ראה רע"פ 8453/15 פלוני נ' מדינת ישראל כב' הש' שוהם (03/01/16)

"בהתאם לקביעתו של בית משפט זה בעניין כתב, האפשרות להימנע מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה, מהווה חריג לכלל, על-פיו משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם. משכך, הימנעות מהרשעה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן, המקיימים שני תנאים מצטברים. הטעם הראשון הוא, כי הותרת ההרשעה על כנה עלולה להסב פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. על-פי הטעם השני, נסיבות ביצוע העבירה מאפשר, באותו מקרה מסויים, לוותר על הרשעה, מבלי לפגוע מהותית ביתר שיקולי הענישה (ראו גם: רע"פ 3989/15 גוזלאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.8.2015); רע"פ 2744/15 דרדיק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.6.2015); רע"פ 2136/15 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.3.2015); רע"פ 1931/15 מויססנקו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.3.2015)).

לעניין העבירה, אותה עבר הנאשם של החזקת אגרופן בית המשפט העליון התייחס לחומרת העבירה ברע"פ 1949/15 אימן תקרורי נ' מדינת ישראל (02.04.15) נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת אגרופן שלא למטרה כשרה, מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, עולה כי שירות המבחן התרשם, כי רמת הסיכון להישנות התנהגות פורעת חוק מצידו של המבקש, היא מזערית, וכי אין נזקקות להתערבות טיפולית בעניינו. אשר לשאלת הרשעתו בדין, המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את המבקש. אלא להטיל עליו צו של"צ בהיקף של 120 שעות, וזאת נוכח החשש שהביע המבקש, כי הרשעתו בדין תחבל בתוכניותיו להמשך הלימודים ובהתפתחותו התעסוקתית. בית המשפט העליון מתייחס לעצם חומרת העבירה של החזקת סכין/אגרופן שאינה מאפשרת אי הרשעה ראה סעיף 11 לפס"ד.

"עוד רואה אני לציין, כי המבקש אף אינו עונה על התנאי השני שנקבע בהלכת כתב, הנוגע לסוג העבירה ולנסיבות ביצועה. בהקשר לקריטריון זה, נראה כי צדק בית משפט קמא בכך שבחן את טיבו ואופיו של כלי המשחית אותו נשא המבקש ברכבו, ואת האינטרס הציבורי, שעניינו שמירה על שלומו של הזולת, ומניעת פגיעה בגופו וברכושו. גם אם מעשיו של המבקש אינם מגיעים לרף חומרה גבוה, בשים לב לעובדה כי המבקש לא עשה שימוש באגרופן, הרי שעצם החזקתו של כלי נשק קר כדוגמתו, אשר שימושו הטבעי אינו למטרה כשרה, אינה מאפשרת להימנע מהרשעתו של המבקש."

הנאשם אינו עומד באף אחד מהתנאים לשאלת ההרשעה. לעניין חומרת העבירה כאמור מדובר בעבריה חמורה בו קיים סיכון רב ממי שמחזיק באגרופן ככלי משחית גם אם לא נעשה שימוש בכלי הרי שהפוטנציאל מעיד על הסיכון. בנוסף, גם לשאלת שיקומו של הנאשם, כאשר בית המשפט שוקל את מידת הפגיעה בנאשם למול הפגיעה באינטרס הציבורי, הרי שלא הוצג לבית המשפט נזק קונקרטי. העובדה כי הנאשם למד בעבר ויש לו כוונות ללמוד בעתיד אינו שונה מכל אדם אחר צעיר. אולם אין בכך להוות נזק קונקרטי. שיקולי שירות המבחן לעניין שאלת ההרשעה אינם עומדים בתנאי ופסיקה ובנסיבות אלו אין מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בשאלת ההרשעה.

נוכח הודאת הנאשם, הנני מרשיעו במיוחס לו בעובדות כתב האישום בעבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

ב"כ הנאשם הציגה פסיקה התומכת בעמדתה, כפי שטענה ב"כ הנאשם כי הענישה היא תמיד אינדיבידואלית. הפסיקה שהוגשה בכל אחד מפסקי הדין מצא בית המשפט נסיבות ייחודיות. מי בשל מחלה מי בשל פגיעה קונקרטית בתעסוקה. כפי שציינתי איני סבור כי במקרה הנוכחי יש מסה קריטית של שיקולים שיש בכוחה להעביר את המטוטלת מאי הרשעה לאי הרשעה.

מדיניות הענישה ההולמת בעבירה של החזקת סכין

פסיקת בתי המשפט בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה. מספר דוגמאות לענישה הנוהגת:

רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו ניתן ביום 12.06.08] ע"י כבוד השופט ג'ובראן. המבקש הורשע ע"י בית משפט השלום בעכו בביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, בכך שהחזיק סכין בכיכר בית העלמין בכרמיאל. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו נעדר עבר פלילי ומקבל אחריות על מעשיו ואף הביע חרטה. שירות המבחן המליץ להסתפק במאסר מותנה. הנאשם נדון לחודשיים מאסר בפועל ומאסר על תנאי. המבקש ערער על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה, הערעור נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה גם כן.

רע"פ 5127/09 יפקח נ' מדינת ישראל [פורסם באתר בתי המשפט ניתן ביום 19.07.09] ע"י כבוד השופט לוי. המבקש הורשע ע"י בית משפט השלום בחיפה בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בעקבות ויכוח בינו לאחר, בעת שהיה בגילופין, החזיק הנאשם בסכין שאורך להבה כ- 23 ס"מ, ומשהבחינו בו מאבטחים ושוטרים, נמלט תוך שהוא אינו מרפה מהסכין. המבקש נדון לחמישה חודשי מאסר בפועל וכן למאסר על תנאי. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון כנגד חומרת העונש, נדחתה גם כן.

רע"פ 3446/10 סאלח עבד אל חלים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו ניתן ביום 06.04.11] ע"י כבוד השופטים לוי, ג'ובראן והנדל. המבקש הורשע ע"י בית משפט השלום בחיפה בעבירה של החזקת אגרופן ברכבו שלא כדין. בית משפט השלום החליט שלא להרשיע את המבקש וחייבו לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, וכן הועמד במבחן שירות המבחן לתקופה של שנה וחויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל והמבקש הורשע בעבירה שיוחסה לו. הדיון הוחזר לבית המשפט השלום לצורך קיום דיון לעונש והמבקש נדון לחודשיים מאסר על תנאי, שירות לתועלת הציבור, צו מבחן והתחייבות שנותרו על כנם. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי. בית משפט העליון קיבל את הערעור והחזיר את פסק הדין המקורי של בית משפט השלום על כנו.

רע"פ 2968/12 אלזיד נ' מדינת ישראל [פורסם באתר בתי המשפט ניתן ביום 06.05.12] ע"י כבוד השופטת נאור)כתוארה אז). המבקש הורשע בביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה בכך שהחזיק סכין במגן השמש ברכב בו נהג. שירות המבחן המליץ על אי הרשעתו לצד הטלת של"צ. בית משפט השלום הרשיע והטיל 160 שעות לתועלת הציבור. על גזר הדין הוגשו שני ערעורים לבית המשפט המחוזי, הן על ידי המבקש והן על ידי המדינה. הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

רע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו ניתן ביום 15.07.12 ע"י כבוד השופט ג'ובראן. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים המייחס לו עבירה של החזקת אגרופן שלא כדין. לפי המתואר בכתב האישום המבקש נתפס כאשר הוא מחזיק באגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים וזאת "לצורך הגנה". בית משפט השלום בירושלים החליט שלא להרשיע את המבקש והטיל עליו 180 שעות של"צ. בבית המשפט המחוזי הערעור התקבל והמבקש הורשע העונש נותר אותו עונש. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע הוא מע"ת ועד למאסר בפועל למשך שמונה חודשים.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; היותו נעדר עבר פלילי; האמור בתסקיר והמלצות שירות המבחן.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

1. אני דן את הנאשם למאסר למשך 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע.
2. הנאשם ישלם קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם עד ליום 01.09.16.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.

במידה וקיימים מוצגים הרי שהם יישמדו, יחולטו, יושבו לבעליהם על פי שיקול הדעת של קצין החקירות.

ככל שהופקד פיקדון בתיק על-ידי הנאשם, הקנס יקוזז מהפיקדון ואת היתרה יש להחזירו לידיו או לגורם אחר לפי בקשת הנאשם, ובהיעדר מניעה על-פי דין.

הנאשם יפנה למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום קנס.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בנוכחות הצדדים.