<#2#>

נוכחים:

ב"כ גוטליב: עו"ד עופר מגזניק עו"ד אייל שני ומר גוטליב בעצמו

ב"כ אברהם ואדן הנדסה: עו"ד אילן סובל

פרוטוקול

עו"ד סובל:

אנחנו מיקדנו את הערעור שלנו בשני נקודות פשוטות:

האחת – שיש טעות שנובעת כנראה מבלבול כלשהו, שמסתמכת על החלטת של בית המשפט שהשתיקה את מר גוטליב לפי בקשתנו וציוותה למחוק את טענותיו לגבי קיזוז מכתב הגנתו.

בפסק הדין נאמר שהחלטה השתיקה אותנו וזה לא נכון עובדתית.

השניה – אנחנו חשובים ש- 25,000 ₪ לא מרווחים בקלי קלות. זה לא סכום מאוזן אלא זה סכום שאי אפשר להתחמק ממנו. ואם פסק הדין נשאר עם השגיאה שלו אי אפשר לומר שהחיובים מבטלים אחד את השני.

בית המשפט מצא פער להתעלם ממנו לחלוטין.

עו"ד מגזניק:

עניין ההוצאות שמדובר בהם, אלה הוצאות שהיו לכאורה למשיבים בפרויקט בפראג ואשר המשיבים שני הצדדים ניסו לנהל אותו ב- 2003 – 2004 ואז נפסקה להם הפרויקט.

לשאלת בית המשפט – איפה בהחלטה לפני פסק הדין בית המשפט קבע שהם לא יכולים לעלות טענת קיזוז בנוגע להוצאות אני משיב – בית המשפט בפסק דינו הוא מתייחס לזה.

לשאלת בית המשפט – בפסק הדין כל הטענה שלא מתייחס לקיזוז היא מושתקת ובהחלטה ראיתי שזה לא נכון אני משיב – היא כותבת שלושה דברים ואני מפנה לפסק הדין לעמוד 11 בשורה 14.

לשאלת בית המשפט – איפה היא הביעה את דעתה לעיל אני משיב – אני מפנה לעמוד 7 בשורות 1 - 5 לפסק הדין.

אני מפנה לנקודה השניה בפסק הדין לעניין ההתיישנות. נאמר בפסק הדין שאם לא היו נותנים במחוזי אישור לגבות אז היתה לכאורה התיישנות.

עו"ד סובל:

זה נאמר דווקא על גוטליב.

עו"ד מגזניק:

האמירה בעמוד 12 שורות 1 – 4 לפסק הדין.

לשאלת בית המשפט –איפשרו לתבוע דמי תיווך ואפשרו לו לנהל את תביעתו. בית משפט אומר מנעתי ממך לטעון הוצאות מתי מנעת? אני משיב – מפנה לעמוד 12. אי אפשר לקחת אמירה ברורה שאומרת בית משפט מחוזי לא איפשר לך לדון בענייני הוצאות ולהגיד שזה חל על צד אחד.

גם בהחלטה שבית המשפט שואל אליה החלטה של כב' השופטת גרוסמן לעניין ההוצאות, היא מתייחסת בהחלטה שלה אך ורק להוצאות המשיב מר גוטליב שכן המערערים הם אלה שביקשו להשתיק אותו מלטעון כנגדה. אבל היא סוקרת באופן מלא גם את הטענות של גוטליב. מפנה לעמוד 12 לפסק הדין.

אנחנו השבנו במסגרת התשובה לבקשה צירפנו ל תיק המוצגים הסברנו את כל הטענות המקדמיות שלנו וטענות לגופה. יש הכרעה רק בבקשה שהגישו המשיבים כי אלה שהגישו את הבקשה. ולכן הוא לוקח את אותו רציונל, גם מבלי זה הוא אומר בפסק דינו...

גם אם בית המשפט טעה שייחס באופן ערטליאי ולא באופן ספציפי להחלטתו מיום 30/1/12, בכך שלא אמר את התיבה אני מיישם את האמור שם גם על הטענות של המשיבים לקיזוז הוצאות עדיין מעצם החלטתו גם שם כאשר הוא סוקר את טענות המערער וגם בפסק הדין הוא משתמש בזה ככלי לדחות את טענות הקיזוז, וקובע שבית משפט המחוזי לא נתן אישור לטעון טענות שכאלה ומשכך לא ניתן לדון בהם, עדיין הרציונל זהה ולא ניתן עדיין להעלות. היא דחתה את טענת הקיזוז.

חברי נתלה בכך שבית המשפט בכלל פסק הדין שלו השתמש בהרבה מילים ברוחב היריעה ולא במילים מחודדות. אבל עדיין התוצאה וההסבר שניתן הוא הסבר שניתן וההחלטה ניתנה. אני מפנה את בית המשפט למשל לאותו עמוד 12 בפסק הדין בשורות 20 – 24 שם בית המשפט מוצא לנכון כן להעניק השתתפות בהוצאות בגין התביעה שהגישו המשיבים כנגד דנקנר תשלום דמי הביטול ואומר אלה ההוצאות או אמורות לידון במסגרת התביעה הקודמת. פה הוא אומר את הרציונל שלו. הוא בעצם מקבל את טענת המערער, ואומר תבענו אותך ב- 2003 והיית צריך להגיש תביעה שכנגד אי אפשר לטעון ולהפוך ולהגיד שעכשיו אני רוצה חצי.

לשאלת בית המשפט – בטענת קיזוז יש הבדל בין אם אתה תובע לבין טענת הגנה אני צריך לשלם אבל שירידו לי את התשלום מההוצאות אתם מבקשים ואני אוריד, ואין התייחסות בפסק הדין ואי אפשר להשלים בעצמי את פסק הדין. לא בדקתי את טענת הקיזוז, ולא את רכיבי הקיזוז ולא בדקתי אם הם מוצדקים או לא, יש לי בעיה עם הנושא על פניו יש שגיאה. אולי בסוף צריך להגיע לאותה תוצאה, ואני לא אוהבת להחזיר לבית משפט אבל אני לא מצליחה לראות איך אני כותבת פסק דין על סמך ממצאים עובדתיים שלא נבחנו בכלל.

לגבי הנקודה השניה שהעלה חברי ולהפרש בין שני הסכומים שעומד על 25,000 ₪ אנו לא חולקים על הסכום ואומר שלא בדקתי, ואם יש טעות בחשבון אני בטוח שחברי לא יעמוד על כך.

אותה רוחב היריעה שבית המשפט נתן בפסק הדין במילים קיים גם פה והתייחסתי בעיקרי הטיעון מטעמי. רוחב היריעה במובן זה שצריך לקרוא היטב ובמדוקדק ומה שכתב בית המשפט ורק שם רואים מה הוא עשה. בית המשפט היה מודע להפרש והתייחס אליו בשתי נקודות האחד – העלו המשיבים עצמם בהתייחסות שלהם והשניה אנו רשמנו במפורש. בית המשפט בפסק הדין אומר מפנה לעמוד ...

לא היתה למעשה מחלוקת על התביעה העיקרית. באו המשיבים ותבעו תביעה מופרכת על עמלה בעסקת תיווך. השופטת אני חושש קראה מה שיצא לה בסוף, וקלטה שיש עוול מסוים והיא מתייחסת לזה במילה אחת אבל היא מתייחסת לזה מפנה לעמוד 16 לפסק הדין שורות 16 – 21 ובעיקר אני מפנה לשורה 8.

בית המשפט שם לב שיש לו עוול אולי לא ידע איך לפתור את הבעיה אבל הוא נותן חשיבות לעניין ההוצאות.

בית משפט:

לא יכול בית המשפט שיש לו תביעה ראשית שהוא קיבל אותה על 240,000 ₪ ותביעה שכנגד קיבל אותה על 265,000 ₪ לצורך העניין להגיד שזה מתקזז כי זה לא מתקזז.

עו"ד מגזניק:

בית משפט קמא מפנה לשורות 12 – 14 לפסק הדין בעמוד 16 וכן בשורה 16 לפסק הדין.

בית המשפט עשה חיוב בהוצאות. זה לא דרך המלך אבל זה התוצאה של מה שהוא עשה.

אין שום אפשרות שבית משפט יתן דמי תיווך שלא בוצע תיווך. לא בוצע תיווך, והמשיבים לא טוענים אפילו מה הם עשו כדי לעמוד בקריטריונים שנדרשים דמי תיווך. גם אם מנקים את כל הטענות המשפטיות וגם אם מנקים את כל הטענות העובדתיות שבית המשפט קבע.. בית המשפט רשאי לבחון גם ממצאים עובדתיים. אם בית המשפט לא רואה כנגד עיניו את העובדות שמקימות את העילה הוא רשאי לדחות. מה שקרה בבית משפט קמא הוא לא ראה כאלה עובדות אלא ביסס החלטה על היעדר עובדות. התוצאה שהמשיבים לא המציאו את העובדות הנדרשות כדי להקנות להם דמי תיווך. אין הסכם תיווך, אין ראיה להסכמה על תיווך, אין ראיה לרטרואקטיבי. כל העניין הזה לא יכול לעמוד. אני סבור שבית המשפט קמא טעה טעות קשה.

אי אפשר לקחת מתוך ההצעה הזו שאין לה קיבול ולקחת פה קדימה ואחורה בשנים, זה לא מספיק וזה מה שעשה בית המשפט. אני סבור שבית משט של ערעור חייב להתערב. זה נטו קביעה משפטית. איך נטען ומדוע נטען לתת למישהו, למי פניתי, מתי פניתי, איך הציג את המגרש, לקבל דמי תיווך ובית המשפט לא דן בזה ואי אפשר לקבל את הקביעה שלו.

עו"ד סובל:

אני מבקש להשיב בקצרה על שלוש נקודות.

לגבי השגיאה התייחסות להחלטה מיום 30/1. נהוג לומר שהנייר סופג הכל אבל אני סבור שהנייר לא סובל הכל וגם האוזן לא סובלת הכל. חברי עומד כאן ומתפתל לברוא פסק דין חדש. פסק דין שנאמרים דברים שאולי חברי רוצה שיירשמו, אבל הם אינם.

מעבר לזה, שזה יישום לא נכון של ההחלטה, אי אפשר להתעלם מדבר פשוט, אנחנו ניהלנו את המשפט הזה כאשר טענות הקיזוז נדונות.

לא בכדי עמדתי לצלם את כל החומר. הגשנו הררי מסמכים וניתן לראות שגם העדים נחקרו בעניין זה.

חברי שאומר שאולי השופטת גרוסמן התכוונה לשלול מאיתנו את יומינו, חברי מתעלם מכך שחברי עצמו הגיש ראיות בנוגע לשאלת הקיזוז שלנו. וחקר את העד שלנו וסיכם וגם אנחנו סיכמנו והיום נטענות טענות.

זה לגבי הערעור שאנחנו הגשנו.

לגבי הערעור של חברי – לומר שהדבר בא יש מאין יש מנותק מהמציאות. הצלחנו להראות ממה נובע המסמך שעליו מסתמך מר גוטליב. מה שהוא הסתיר והראינו תכתובת שהוגשה בחקירה נגדית שמראה את השתלשלות העניינים שהובילה לחלוקה של 50, 50 בעמלת דנקנר ו- 30% ל- 70% בעמלת אפריקה ישראל.

נכון שבית המשפט קמא קבע לפליאתי לא ערך דיון מפורט ולמעלה מ- 20 מוצגים שהגשנו בכתב ידו של מר גוטליב שמראים את האופן שבו הוא נזקק לקשריו של מר אברהם ליצירת הקשרים עם אפריקה ישראל ובשורה התחתונה נקבע שהממצאים שלנו עדיפה.

עו"ד מגזניק:

התשובה היא קצרה ופשוטה. בהררי המסמכים שהוגשו לכאורה רואים ההפך ממה שאומר חברי. לא שמר גוטליב נזקק לסיועו של מר אברהם קשרים עם אפריקה ישראל אלא להפך.

העדים של אפריקה ישראל לא ידעו לומר דבר וחצי דבר על הפרויקט. הם ידעו שלא היתה יד ורגל בפרויקט הספציפי הזה. הם ידעו להגיד שהעניין לא רק שלא היה בטיפולם אין להם מושג על זה.

לאחר הפסקה הצדדים חוזרים לאולם בית המשפט.

עו"ד סובל:

אנו לא הגענו להסכמה. אני מבקש שיירשם לעניין ההוצאות, אנו הגשנו בקשה פעמיים לעניין כתבי טענות שהוגשו שלא כדין וניתנה החלטה שההוצאות יילקחו בחשבון במהלך פסק הדין ואני מבקש לקחת זאת בחשבון.

מר גוטליב:

אני למרות שאני לא משפטן, אני לא רואה בזה אשמה. מה שאני ידוע שמישהו כותב מכתב הוא כותב מה יהיה בעתיד אחרי יוני 2006. הוא מבקש אישור להצעה שנותנים ואחר כך הוא אומר שזה מתייחס לדברים שהיו בעבר. שהוצג ב- 2003. בית המשפט השלום טעה לראשונה הוא הציג את עצמו כמתווך. בבית משפט שלום זה לא נטען אלא רק כאן נטען.

אני מקבל את הצעת בית המשפט ואני מוכן שבית המשפט ייקבע את הסכום.

לאחר הפסקה הצדדים חוזרים לאולם בית המשפט:

עו"ד סובל:

בעזרת בית המשפט הצלחנו להגיע להסכמה שתחסוך לכל הצדדים משאבים:

ההסכמה היא לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות של הצדדים זה כלפי זה מכל סוג ומין שהוא ומוסכם על שני הצדדים כי לא תוגשנה תביעות על ידי מי מהצדדים זה כלפי זה על בסיס עסקים משותפים שעשו בעבר.

ההסכמה היא כי: מר גוטליב ישלם לאדן הנדסה בע"מ סך של 50,000 ₪ ועוד 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

התשלום ייעשה באופן שהערבון אשר הופקד בערעור אשר הוגש על ידי מר גוטליב יועבר לבא כוח אדן הנדסה בע"מ (כלומר – למשרדי) והיתרה תשולם באופן הבא:

4 תשלומים בסך של 7,500 ₪ כל אחד בכל 15 לחודש החל מיום 15/4/15 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

ועוד 6 תשלומים בסך 5,000 ₪ כל אחד בכל 15 לחודש החל מיום 15/8/15 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

התשלומים ימסרו בשלב זה בהמחאות מעותדות לפקודת ב"כ אדן הנדסה.

10 המחאות מעותדות כמפורט לעיל ימסרו למשרד ב"כ אדן הנדסה עד ליום 12/4/15.

מבקשים ליתן להסכמה זו תוקף של פסק דין.

עו"ד מגזניק

אני מסכים לדברי חברי.

מר גוטליב:

אני מסכים לאמור.

<#7#>

פסק דין

יפה עשו הצדדים אשר הגיעו להסכמה באופן אשר יהווה סוף פסוק למחלוקות הרבות שנים שבין הצדדים.

אני מאשרת את הסכמת הצדדים אשר פורטה בפרוטוקול מפי עורך דין סובל ונותנת לה תוקף של פסק דין.

הערבון אשר הופקד בע"א 37279-10-14 יועבר למשרד ב"כ המשיבים באותו תיק. כלומר – לב"כ אברהם ואדן הנדסה בע"מ.

הערבון אשר הופקד בע"א 5521-10-14 יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ג' ניסן תשע"ה, 23/03/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יונית וסרמן