1. לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף.
2. המבקש, הנתבע, טוען בתמצית, בין היתר, כי עסקינן בתביעה במסגרתה עתרה התובעת לסעדים נוספים בגין אותה עילת תביעה, בהליך תלוי ועומד בבית משפט אחר, בלא שנתקבל היתר לפיצול סעדים; כמו כן, כי התביעה התיישנה וכי היא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.
3. העובדות בתמצית
4. ענינה של התביעה - מעשים ומחדלים אשר בצע הנתבע כנגד התובעת ואשר עולים כדי עוולות נזיקיות.
5. כנטען, התובעת הינה רופאה תעסוקתית אשר בין השנים 1999-2007 שמשה כרופאה תעסוקתית בפיקוד צפון ובהמשך, במקביל, בחיל הים, כאזרחית עובדת צה"ל.
6. הנתבע, שמש בזמנים הרלבנטיים כראש מדור רפואה תעסוקתית במפקדת קצין רפואה ראשי, ובמסגרת תפקידו שמש כמגדיר והקובע את הכללים במרפאות התעסוקתיות בצה"ל וכמנחה מקצועי של כל בעלי התפקידים במרפאות התעסוקתיות בצה"ל, לרבות של התובעת.
7. התובעת טוענת כי נאלצה לסיים את תפקידה בחיל הים לאור מעשיהם ומחדליהם של מפקדים שונים, אשר גרמו לאי סדרים ולמדיניות שאינה לפי צו מצפונה ובתוכם הנתבע.
8. לאחר סיום עבודתה הגיעה התובעת למסקנה כי לאורך שנות עבודתה, ניזוקה מצד גורמים רבים ולאחר שחקרה בדבר, הגישה 11 תביעות כנגד גורמים שונים.
9. התובעת טוענת כי הגדרות תפקידים, אשר נבנו על ידי הנתבע, גרמו לאנדרלמוסיה בתפיסת תפקידה הניהולי במרפאה ובתפיסת תפקידם של מפקדיה הישירים בכל המערכים בהם עבדה. כתוצאה מכך, נתפסה כמי שפועלת בחוסר סמכות, אינה יודעת את מקומה, פוגעת בסדר הציבורי, מפריעה למפקדיה ומטרידה בעלי תפקידים בסביבתה.
10. כמו כן, כי הנתבע פעל לפי סטנדרט כפול כשהצהיר כי התובעת אינה פועלת באופן היררכי ואף עוקפת סמכויות באופן שיטתי, בכל הקשור לתלונותיה כנגד מפקדה הישיר; כאשר במקביל שיתף פעולה עם תלונות אחיות כנגדה, שלא נעשו לפי כללי ההיררכיה ובוצעו תוך עקיפת סמכויות.
11. בשל אלה, מייחסת התובעת לנתבע התרשלויות רבות אשר גרמו לנזקים בין השנים 2003-2007, הן בחיל הים והן בפיקוד צפון.
12. הבקשה לסילוק על הסף
13. הנתבע עתר לסילוק התביעה על הסף ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה, בהתאמה.
14. כנטען, בבית משפט השלום בחיפה תלויה ועומדת תביעת נזיקין שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע ושניים אחרים ואשר עילתה, נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאופן מילוי תפקידו של הנתבע (ת.א. 44447-10-13 – להלן: "התביעה הנוספת"). התביעה דנן, כך נטען, אינה אלא עתירה לסעדים נוספים בגין אותה עילת תביעה בתביעה הנוספת, בלא שהתבקש והתקבל היתר לפיצול סעדים, כפי שמחייבת תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי.
15. בנסיבות אלה, האופן הראוי בו היה על התובעת לנקוט, הוא בקשה לתיקון התביעה הנוספת. נטען גם כי התובעת נקטה בדרך של הגשת התביעה דנן, חלף תיקונה של התביעה הנוספת, שכן תביעתה דנן התיישנה.
16. עוד נטען כי הגשת התביעה דנן מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט שכן חלק נכבד מכתב התביעה מוקדש לטענות התובעת בדבר אמירות, לכאורה, מצד הנתבע, כעד הגנה בהליך אחר שמנהלת התובעת, כנגד מש"קית ת"ש אשר שירתה עמה.
17. התובעת טענה מנגד ובתמצית, כי אין זהות או חפיפה רעיונית בין שתי מערכות העובדות בתביעה דנן ובתביעה הנוספת; כי זהות בעילה אין משמעה זהות בעובדות ולפיכך לא נתבעים בתביעה דנן סעדים שונים מאותה מערכת עובדות, ובהתאם, אין ולא היה מקום לבקש היתר לפיצול סעדים.
18. עוד טענה התובעת, כי עוולת הרשלנות משמעותה השמת מדיניות משפטית זהה ולא השמת מערכת עובדתית זהה; כי התביעה לא התיישנה; כי אין מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט; וכי עומדות לצידה ההלכות הידועות בענין סילוק על הסף.
19. דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להורות על מחיקת התביעה על הסף. להלן טעמי.

• מיצוי זכויות בדרך היעילה ביותר והיתר לפיצול סעדים

1. השוואת כתבי התביעה, בהליך דנן ובתביעה הנוספת, מלמדת כי עסקינן באותה מערכת יחסים בין התובעת לבין הנתבע, במסגרת עבודתם המשותפת בצה"ל.
2. כך, בסיסה של התביעה שלפני הינו תקופת עבודתה של התובעת תחת פיקוחו/הנחייתו של הנתבע ורשלנות הנתבע בשני עניינים: (1) הגדרות התפקידים שנבנו על ידיו אשר השפיעו על תפקודה הניהולי של התובעת במרפאה ובהתאם השפעתם על דעות של אחרים לגביה ו – (2) כי פעל לפי סטנדרט כפול כאשר האשים את התובעת בהתנהלות אסורה, בניגוד לנהלים.
3. בהתאם, אף התביעה הנוספת עוסקת בשני עניינים עיקריים ודומים: (1) הסכמתו הרשלנית של הנתבע לאופן חישוב תפוקות המרפאה בה עבדה התובעת, כחלק מהערכת תפקודה של התובעת - פעולה שהינה רשלנית וגרמה לנזקים; ו – (2) מסמך שהפיק ופרסם הנתבע בתשובה לערעור התובעת על ממצאי ביקורת שנערכה במרפאתה בשנת 2006, בו שזורים לטענתה טיעונים מסולפים, אשר מפקד סביר לא היה מהין להעלותם על הכתב.
4. השוואת כתבי הטענות דלעיל, מלמדת כי הרקע העובדתי זהה (ראה הפתיח לתביעות), התקופות משיקות ובעיקר כי בסיסן - תקופת עבודתה של התובעת בשנים כמפורט לעיל, תחת פיקוחו/הנחייתו של הנתבע - זהה.
5. סבורני כי המסקנה לפיה עסקינן באותו ענין נלמדת אף מטענות התובעת, לפיהן יש קשר סיבתי בין "...כל הנזקים המפורטים בסעיפים 50-69 ולבין ההתרשלויות של הנתבע כמתואר בסעיפים 38-49" (סעיף 70 לכתב התביעה; כך במקור).
6. ודוק. קריאת סעיפים 38-49 לכתב התביעה דנן מלמדת כי אלה עוסקים, בין היתר, במסמך "איפיון תפקיד הרופא התעסוקתי בצה"ל", אשר קבע את אופן חישוב תפוקות המרפאה, כחלק מהערכת תפקודה של התובעת. מכאן, לאור העניינים בהם עוסקת התביעה הנוספת כמפורט לעיל, ברי כי בשתי התביעות מדובר בעניין זהה, הקשור עם תפקידו של הנתבע כמגדיר תפקידים וכמנחה מקצועי בתחום הרפואה התעסוקתית בצה"ל ובהשלכות שיש לכך על התובעת.
7. המסקנה, אם כן, כי עניינן של התביעות חד הוא: אופן התנהלותו של הנתבע במשך שנות העבודה המשותפות והשלכתו על התובעת.
8. ההלכה הפסוקה קובעת כי במצב דברים זה על בעל הדין לרכז את תביעותיו במקום אחד. יפה לענין זה סיכום המצב המשפטי, כפי שהובא בבית המשפט המחוזי בירושלים, כבוד השופטת כנפי – שטייניץ, כדלהלן:

"הכלל הוא כי מוטל על התובע להקפיד על מיצוי זכויותיו בדרך היעילה ביותר. עליו לרכז את כל העילות הצומחות לו בהתייחס למסכת עובדתית אחת, ולהביאן בפני ביהמ"ש במסגרת תביעה אחת, על מנת שהנתבע לא יוטרד בתביעות רבות בגין אותו מעשה. אם לא עשה כן, אין הוא רשאי להגיש תביעה חדשה באותה עילה לשם קבלת סעד נוסף, אלא אם קיבל היתר לכך מבית המשפט (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וכן ע"א 8/83 גורדון ואח' נ' כפר מונאש – מושב עובדים ואח', פ"ד לח(4) ע' 797, רע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, פ"ד נז(5) ע' 691). לצורך תקנה 45 זכה המונח "עילת תביעה", בפסיקת בתי המשפט, לפירוש רחב. נקבע כי זהות העילה תיבחן על יסוד מידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים, ואפילו אם בתביעה המאוחרת נכללו רכיבים שלא נזכרו בתביעה הקודמת. למותר לציין שאין בשוני בסעדים הנתבעים כדי ליצור שוני בעילה. עוד נפסק:

"אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה האם מדובר בשתי התדיינויות באותו ענין עצמו, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות – ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה – במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות" (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, ניתן ביום 21.7.03). [ראה ת"צ 844-11-10 מיכאל שורץ ואחרים נגד בנק אוצר החייל בע"מ, פורסם במאגרים, מתאריך 17.4.2011; ההדגשות שלי – נ.ע.].

1. התובעת אמנם טוענת כי עסקינן בעובדות ובתקופות שונות אשר ההשקה ביניהן הינה בגדר "זוטות" אך בכל הכבוד סבורני, כי בחינה פרטנית ודווקנית מעין זו, שעה שעסקינן באותה מסכת יחסים, אינה יכולה לעמוד ואין בה כדי להוות טעם לאי ריכוזן של הטענות בהליך אחד .
2. יפה לענייננו אף ההלכה, כדלהלן:

"[כאשר] מדובר בשתי תביעות נזיקין המבוססות על אותו מעשה, המהווה שתי רשלנויות נפרדות, החובה היא לכלול את שתי הרשלנויות בתביעה אחת ולא ניתן לפצלן על פני שתי תביעות נפרדות. אפילו במובן "הרחב יותר" כלשון השופט זוסמן, עדיין לנו עניין באותה עילה ראשית- עילת נזיקין המבוססת על רשלנות". [ע"א 457/87 קרטין נגד מדינת ישראל, פ"ד מד (4) 643, בעמוד 650].

1. התובעת מודה בכתב התביעה כי החלה בהגשת "סריה של תביעות משפטיות", לאחר שעם סיום עבודתה בחודש אוגוסט 2007, חקרה את האירועים שחוותה בעבודתה בצה"ל.
2. כלומר, בעת הגשת התביעה הנוספת, התובעת ידעה ו/או היה עליה לדעת את המסכת המהווה אף את הבסיס לתובענה דנן וממילא לא הוצג כל טעם ענייני או דיוני, אשר מנע ממנה לתבוע במסגרתה אף בגין האירועים בתביעה דנן.
3. יתר על כן, בצדק נטען כי האופן הראוי בו היה על התובעת לפעול, לו סברה כי נעלמו מתביעתה הראשונה סעדים ונזקים שלא נתבעו, היה בדרך של הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה הנוספת ובכך להימנע מהטרדת הנתבע בהליך נוסף בקשר עם אותו ענין. לא בכדי אין התובעת סותרת טענות אלה של הנתבע במסגרת תשובתה ואינה נותנת הסבר לאי הכללת הטענות דנן בתביעה הנוספת.

1. יוצא אם כן, כי בדין טען הנתבע כי היה מקום להגיש בקשה לפיצול סעדים; יפה לענייננו הניתוח המשפטי בענין שורץ הנ"ל, כדלהלן:

"תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלהלן:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

המבקשת סומכת טענתה על ההלכה שנפסקה בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם (פ"ד מב(1) 541 (1988), שם נקבע כי "כל עוד לא נסתיים הדיון בתביעה הראשונה, אין תקנה 45 מונעת הגשת תובענה בשל אותה עילה שבה נתבע סעד אחר". גישה שונה מן הגישה שננקטה בעניין מרקוביץ, הועלתה בע"א 372/85 פרץ נ' פרץ, שם נאמר:

"בהקשר זה יש מקום להעלאתם של ספקות, אם יש להוסיף ולקיים את התיזה שהוצגה בע"א 91/63 ...לפיה ניתן לבקש רשות גם אחרי שהוגשה התביעה השנייה, ובלבד שהתביעה הראשונה – בה נתבעו מקצת הסעדים – עדיין תלויה ועומדת... תקנה 45 דהיום... מתייחסת, לפי לשונה, לכך שמי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת "לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו", אלא ברשות. "לא יתבע" נאמר בתקנה, ו"לא יזכה בסעד" לא נאמר, קרי עצם הגשת התביעה היא הנמנעת.

...

הגישה, הדורשת קבלת הרשות לפני הגשתה של התביעה השנייה, גם משתלבת היטב עם מגמתה הבסיסית של תקנה 45, ובכך העיקר לצורך הסוגיה שלפנינו, והמקרה שלפנינו גם מדגים מטרה זו היטב: האינטרס הציבורי מחייב ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה. גם המתדיין האינדוווידואלי זכאי לכך שיראה קץ להתדיינויות וכי לא יוטרד פעמים חוזרות. ייתכן שתובע פלוני יראה, בנסיבות מסוימות, תועלת בפיצול הדיון כדי להכביד עולו על הנתבע, אך בית המשפט אינו צריך להושיט לו עזר בכגון דא, ומכאן מגמתה וכוונתה של תקנה 45" (פ"ד מ(4) 781).

וראה גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בע' 136:

"....הגישה, שהיתה מקובלת עד כה, מתבטאת בכך שניתן לבקש היתר לפיצול סעדים גם לאחר שהוגשה התביעה השניה, ובלבד שטרם נסתיים הדיון בתובענה הראשונה.

ניכרת מגמה לשנות את הגישה האמורה ולתחום את המועד שבו ניתן יהיה להגיש את הבקשה, עד לפני הגשת התובענה השנייה. גישה זו תואמת את מטרתה הבסיסית של התקנה ל'ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה...'" (ההדגשה במקור).

על פי ההשקפה שהובעה בענין פרץ, רשאי תובע לבקש היתר לפיצול סעדים כל זמן שהתובענה הראשונה תלויה ועומדת בבית המשפט, אולם לפני הגשת התובענה השניה. דומה כי פרשנות זו היא פרשנות ראויה גם נוכח נוסחה של התקנה, וגם נוכח תכליתה שנועדה לחסוך מן הנתבע התדיינות שניה באותה עילה, וחיסכון במשאבי זמן והוצאות. ואולם, גם אם ההלכה היא כבענין מרקוביץ, עדיין אין בכך כדי להועיל למבקשת, וזאת משני טעמים: האחד, על פי ההלכה, וכל עוד לא הוכרעה התובענה הראשונה, "דרך המלך" לתבוע נזקים נוספים שנגרמו בשל אותה עילה לאחר הגשת התובענה, היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון התובענה הראשונה (רע"א 2695/08 דוכן נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 21.5.08). והשני, כי הסעדים הנתבעים בשתי התובענות שניהם סעדים כספיים בגין נזק שנגרם למבקשת בשל אותה עילה. על פי הכלל כאשר מדובר בפיצולו של אותו הסעד, לא ניתן לקבל היתר לפיצול סעדים:

"ספק אם היה ניתן כלל להיעתר לבקשה לפיצול סעדים ככל שנוגעת היא לסעד הכספי. הכלל הוא כי אין אפשרות ליתן היתר לפיצולו של סעד אחד לכמה חלקים (תקנה 44(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי)..." (ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י בע"מ, פ"ד נח(6) 447, וראה גם ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252). [שם, סעיף 7 להחלטה; חלקן של ההדגשות אינן במקור – נ.ע.; ראה גם ספרה של ד"ר נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א, 1991) עמוד 103-104].

1. הלכות אלה תומכות ומחזקות את המסקנות דלעיל והואיל והתובעת לא עתרה בבקשה מתאימה, טרם הגשת התובענה דנן, אין מנוס מסילוק תביעתה על הסף.

• נימוקים נוספים לסילוק על הסף

1. בשל האמור סבורני כי מתייתר הצורך לדון, הן בסוגיית ההתיישנות והן בטענות הנתבע לענין הגשת התביעה בשל דברים שאמר כעד.
2. יחד עם זאת, יש בטענות נוספות בכתב התביעה כדי לתמוך בסילוקה על הסף. כך התובעת, בהגינותה ותוך גילוי נאות יש לציין, טוענת, בין היתר, כי:

1. כמפורט לעיל, התובעת הגישה 11 תביעות בקשר עם אותה תקופת עבודה וסבורני כי יש בדברים אלה של התובעת, גם אם נאמרו תוך גילוי נאות ומבלי להסתיר את מניעיה, כדי ללמד על שימוש שאינו ראוי, בלשון המעטה, בהליך המשפטי.
2. תובע אינו יכול לנהל ניסיונות משפטיים כאלה ואחרים על גבם של צדדים אחרים תוך סרבול וגרימת הוצאות שלא לצורך [ראה לענין זה פסק דינו של כבוד השופט שיינמן, בת.א. (מרכז) 18310-06-10 הררי נגד עיריית ראשון לציון, פורסם במאגרים, מיום 20.5.2011 וההפניות שם].
3. אף בענייננו וכאמור, איני סבור כי היה מקום לפצל את ההליכים, וזאת מבלי לקבוע דבר לענין התביעה לגופה. בצדק הובאו על ידי הנתבע אף הדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) כדלהלן:

"...זכות הגישה לערכאות אינה זכות כה עילאית עד שתגבר על כל זכות אחרת בכל מקרה, בכל מצב ובכל עת. כנגדה עומדת זכותו של נתבע שלא יוטרד לשווא וכי לא תפגענה זכויותיו שלו..." [רעא 740/06 פרח מצפור בנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם במאגרים, מיום 21.2.2006].

1. אף לאור האמור, דינה של התובענה סילוק על הסף.

• אין מדובר בחסימת הדרך לתובעת

1. צודקת התובעת באשר להלכות הנוהגות בכל הקשור לסעד המבוקש הניתן במשורה, בשל היותו קיצוני (סעיפים 45-50 לתשובה). יחד עם זאת, לאור האמור, מתקיימים טעמים ונסיבות המצדיקים היעתרות לבקשה וסילוק התביעה על הסף.
2. לכך יש להוסיף כי אין בהחלטה דנן כדי לחסום את דרכה של התובעת, שכן אין בה משום מעשה בית דין וממילא תוכל התובעת, לו תחפוץ בכך, להגיש בקשה מתאימה בתביעה הנוספת לצירוף העניינים דכאן.
3. סיכום
4. לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה.
5. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 6,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום.
6. זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.