1. תביעה על סך 9,200 ₪.
2. לטענת התובע, ביום 9.1.13 נפל עץ על רכבו, בעת שחנה בשטחה המוניציפלי של הנתבעת. התובע העמיד את הרכב לבדיקת שמאי, אשר הכריז על הרכב "אובדן כללי", ובהתאם, העריך את נזקי התובע בסך של 9,200 ₪ (חוות דעת השמאי צורפה לכתב התביעה). לטענת התובע, הואיל והנזק נגרם בשטחה המוניציפלי של הנתבעת, הרי שזו הפרה את חובתה החקוקה, וכן התרשלה, בכך שלא דאגה מבעוד מועד לגיזום העץ האמור. משכך, לטענת התובע, נדרשת הנתבעת לפצותו בגין נזקיו האמורים. לכתב התביעה צירף התובע תמונות של הרכב, אשר צולמו על ידו במקום האירוע.
3. הנתבעת מצדה הגישה כתב הגנה שבו ביקשה לדחות את התביעה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אין די בעצם נפילת עץ בשטחה המוניציפלי על מנת לחייבה בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מאותה נפילה. עוד טענה הנתבעת, כי בעת שנפל העץ התחוללה בירושלים סופה קשה ביותר וחריגה בעוצמתה, אשר כללה רוחות חזקות ושלגים; כי עירייה סבירה לא יכולה הייתה, לפיכך, לצפות מראש, כי דווקא העץ המסוים הזה יקרוס כתוצאה מאותה סופה ולא יכולה הייתה למנוע זאת; וכי לא מתקיים קשר סיבתי בין מעשיה ומחדליה לבין הנזקים הנטענים.
4. במעמד הדיון שהתקיים בתביעה טען התובע כי פנה לנתבעת לאחר שהבחין בנפילת העץ על רכבו (עם חזרתו לרכב החונה). לדברי התובע, הנתבעת הבטיחה לשלוח נציג שיגיע למקום, יבדוק את הנושא ויצלם את הרכב, אך לא עשתה כן, ולכן, הוא נדרש לפנות את העץ בעצמו. עוד טען התובע, כי נפילת העץ אמנם התרחשה בעת מזג אוויר סוער – דבר שאינו חריג בירושלים – אך כי לא ירד שלג באותה יום, אלא רק יום לאחר מכן. בתגובה לטענות שהעלה נציג הנתבעת בעת הדיון, שלפיהן בתמונות שהוצגו על ידו כלל לא נראה עץ שנפל על רכב, אלא רכב החונה בסמוך לעץ גזום, אמר התובע, כי התמונות צולמו לאחר שנגזם העץ. התובע הוסיף, כי יתכן שיצליח לאתר תמונות המתעדות את הרכב כשהוא "מכוסה" בעץ ובשלג. ואולם, בסופו של יום, תמונות אלה לא אותרו על ידו, ולא הוצגו לבית המשפט.
5. מנגד טענה הנתבעת במעמד הדיון, כי התמונות שצירף התובע אינן מבססות את טענתו שלפיה עץ נפל על רכבו ואף נראות "מבוימות"; כי אין מדובר בחנייה מוסדרת; כי לא נתקבלה אצלה כל תלונה לגבי העץ האמור; כי מדובר באזור שמתקיימים בו סיורים מטעמה וכי העץ האמור ככל הנראה לא אובחן, בסיורים אלה, כמסוכן; כי בניגוד לטענת התובע, נציג מטעמה דווקא הגיע למקום לאחר האירוע ובחן את הנושא; כי אין חולק כי באותה עת שרר מזג אוויר סוער ביותר בירושלים, נתון אשר הוביל לדחיית תביעות רבות אחרות שהוגשו נגד הנתבעת בנסיבות דומות.
6. עם תום הדיון ניתנה החלטה, שלפיה נדרשה הנתבעת להציג אסמכתות לטענה בדבר השלג שפקד את ירושלים בעת האירוע נשוא התביעה, ושלפיה, לאחר מכן, יודיע התובע אם הוא עומד על תביעתו, וככל שכך, יצרף את התמונות הנוספות שברשותו.
7. בעקבות ההחלטה האמורה הציגה העירייה אסמכתות לכך שבמועד האמור פקד את ירושלים שלג (בהמשך התברר כפי שיפורט להלן, כי מדובר באסמכתא המתייחסת בטעות לשלג של שנת 2015). בתגובה הודיע התובע, כי הוא עומד על תביעתו. כמו כן, ציין התובע, כי העובדה שהנתבעת ערכה סיור במקום, ולא אבחנה את העץ (שבסופו של יום קרס), כעץ מסוכן, מעידה על רשלנותה. אשר לתמונות הנוספות, ציין התובע, כי למרבה הצער הן לא אותרו על ידו. הנתבעת השיבה לתגובה זו של התובע, אך עשתה כן באמצעות עורכת דין מטעמה, ולכן, הוצאה תשובתה מהתיק.
8. בהמשך, התבקשה הנתבעת, פעם נוספת, לצרף אסמכתות לטענתה בדבר השלג, שכן התברר כי האסמכתא שצורפה על יה התייחסה לשנת 2015. בתגובה צירפה העירייה מסמך מאת השירות המטאורולוגי, שלפיו במועד הרלבנטי נשבו בירושלים רוחות חזקות במיוחד וכן ירד שלג.
9. לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
10. ראשית, תמונות הנזק שצורפו לתביעה מתעדות את רכב התובע כשהוא חונה ליד עץ גזום. מתמונות אלה לא ניתן להבין כי לרכב נגרם נזק כתוצאה מקריסת עץ. תמונות המתעדות את קריסת העץ הנטענת על הרכב, כאמור, לא הוצגו בסופו של יום לבית המשפט.
11. בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנזקים המתוארים בחוות דעת שמאי התובע אכן נגרמו לרכב כתוצאה מקריסת עץ כנטען על ידי התובע, דבר שדי בו כדי להביא לדחיית התביעה.
12. מעבר לכך, גם אם היה מוכח שהנזק שנגרם לרכב התובע, אכן נגרם כתוצאה מקריסת עץ בשטחה המוניציפלי של הנתבעת, היה התובע נדרש להרים את הנטל ולהראות כי נזק זה נגרם (או ליתר דיוק לא נמנע) כתוצאה מהתרשלות הנתבעת (ר' למשל ת"ק 31655-03-14 והאסמכתאות שם).
13. במקרה הנוכחי, התובע לא הרים נטל זה.
14. ראשית, הנתבעת צירפה אסמכתא לכך שלא נתקבלו אצלה פניות לגבי העץ האמור קודם לאירוע נשוא התביעה. כמו כן, לטענת הנתבעת, היא מקיימת סיורים במקום, שבהם לא הבחינה כי מדובר בעץ המהווה סכנה.
15. לעניין אחרון זה טען התובע, כי בכך דווקא יש כדי להעיד על רשלנות הנתבעת (שכן העץ בסופו של יום קרס). ואולם, לא ניתן להתעלם מכך שהעץ האמור קרס במועד שבו אירעה בירושלים סופה אשר כללה רוחות חזקות במיוחד ושלג. לגבי סופה זו אף נפסק, במגוון הקשרים, ולגבי מספר נותני שירותים, לרבות בהקשרים דומים לזה הנוכחי, כי מדובר בסופה שעוצמתה הייתה בלתי צפויה, ואשר גרמה לנזקים שקשה היה לצפות מראש את התחרשותם ושלא ניתן היה למונעם באופן סביר. דין קביעות אלה זו יפה גם למקרה הנוכחי.
16. נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.
17. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪.
18. ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.  

ניתן היום, ב' אב תשע"ה, 18 יולי 2015, בהעדר הצדדים.