בעניין: התנגדות לביצוע שטר

1. ביום 19/8/14 הגיש התובע לביצוע שטר על סך 168,350 ₪ אשר נמשך מחשבונה של הנתבעת לפקודת גד גוונים לנדל"ן בע"מ (להלן: "הנפרעת"). מועד הפרעון של השטר הוא 25/7/14 והשטר חולל בציון אכ"מ ונה"ב.

2. על השטר עצמו הודפסו המילים "שלמו ל.." והמילה "פקודת" הוספה בכתב יד. בגב השטר יש חותמת וחתימה של הנפרעת.

3. הנתבעת הגישה התנגדות במסגרתה טענה כי מסרה לבתה רות זפרני (להלן: "רות") שני שיקים על החלק על מנת שתשלם באמצעותן לגני הילדים של ילדיה. הנתבעת טוענת כי אינה יודעת בוודאות מתי, כיצד ומדוע הגיע השיק נשוא תיק זה לנפרעת. למיטב ידיעת הנתבעת, רות מסרה את השיקים למעסיקיה בנפרעת לאחר שאלו לחצו עליה לעשות כן תוך שהם מבטיחים לה להפוך למעין שותפה בחברה הנפרעת, אשר עמדה בפני קשיים כלכליים כבדים. הנתבעת טוענת כי המילה "פקודת" לא נכתבה על ידה והחתימה ליד התוספת, המתיימרת להיות חתימתה, זויפה.

4. הנתבעת מעלה מספר טענות, אשר ידונו להלן תוך התייחסות לטענות הנגד שהועלו בתגובת התובעת. יוער כי בהתאם להחלטתי מיום 29/10/14, ניתנת ההחלטה בהתנגדות על בסיס החומר המצוי בתיק.

5. הטענה הראשונה הינה כי זיוף חתימתה של הנתבעת ליד המילה פקודת אינו מאפשר לרכוש זכות על פי החתימה לפי סעיף 23 לפקודת השטרות. נטען כי לפי סעיף 64(א) לפקודה, כאשר נעשה שינוי מהותי בשטר ללא הסכמת הצדדים החבים לו, השטר מתבטל. נטען כי המילים המודפסות "שלמו ל..." מעידות על כוונת הנתבעת כי השטר לא יהיה סחיר ולחילופין יש בהן כדי לפגוע בטהירותו. דהיינו, הבנק שקיבל לידיו את השטר, אינו רשאי לרכוש זכות טובה מזו שהיתה לנפרעת וכל טענת הגנה שיש לנתבעת כנגד הנפרעת קיימת גם כלפי הבנק התובע.

6. במענה לטענה זו, מפנה ב"כ התובע לפסיקה של כל הערכאות, לרבות פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין יצחקי (ע"א 6909/00) בהן נקבע כי הדיבור לפקודת הוא מיותר ולכן המילים "שלמו ל.." אינן מהוות הגבלה של הסחרות. בתשובה לטענה זו, מצטט ב"כ הנתבעת מתוך פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ציטיאט (ע"א 1560/90) אמירה לפיה משמעות המילה "לפקודת" היא סחירות – עבירות וטהירות. עוד נטען כי כיוון שהבנקים השונים לרבות התובע מדפיסים על גבי השיקים את המילה "לפקודת" ורק כאשר הלקוח מבקש זאת מדפיסים את המילים "שלמו ל..." יש לקבוע כי מבחינת התובע השיק לא היה סחיר. נטען כי הבנקים בישראל מטעים את הציבור בכך שהם מנפקים שיקים שבחלקים רשום "שלמו לפקודת" ובחלקם "שלמו ל..." ובכך יוצרים מצג כלפי לקחותיהם לפיו ישנו הבדל מהותי בין שני הכיתובים הללו.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי יש לקבל את ההתנגדות בטענה לפיה הוספת המילה "פקודת" תוך זיוף חתימתה של הנתבעת ליד התוספת בכתב יד, פגעה בטהירות של השטר ולדחות את ההתנגדות בטענה לפגיעה בסחרות. ברע"א 3691/11 אושר פסק דין של בית המשפט המחוזי בו נקבע כי השימוש במילים "שלמו ל" אינו מלמד על הגבלת סחירות. לא מצאתי בתגובה של התובע כל מענה משכנע לטענה לפיה השינוי בכתב יד פגע בטהירות של השטר. לטעמי העובדה שהשינוי הזה בוצע בכתב יד, חייבה לעורר חשד דווקא כאשר מקבל השטר הוא בנק, שכן הבנק אמור להכיר את ההלכות של בית המשפט העליון לפיהם הדיבור לפקודה הינו מיותר.

השוו – ת.א. (שלום חיפה) 27786-09-09 פסק דין מיום 26/1/11 וההלכות המוזכרות שם.

8. הטענה השנייה של הנתבעת הינה כי התובע אינו אוחז כשורה כיוון שלא נתן תמורה עבור השטר וכיוון שהחתימה ליד המילה ל"פקודת" זויפה וכיוון שקיבל את השטר בחוסר תום לב ולא נקט בזהירות הנדרשת בעת קבלתו. באשר לתמורה, נטען כי כיוון שלמיטב ידיעת הנתבעת מצבה הכלכלי של הנפרעת היה קשה וחשבון הבנק שלה היה ביתרת חובה גדולה והשיק חולל בציון אכ"מ, לא ניתן לומר כי התובע נתן לנפרעת תמורה בת ערך. ב"כ הנתבעת מפנה לעניין זה לפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין בן עליזה (ע"א 665/83), שם נקבע כי זיכוי זמני של חשבון הבנק יכול להיחשב כתמורה בת ערך אך ורק כאשר יש לו משמעות כספית. באשר לתום הלב, נטען כי כאשר בנק מסחרי מקבל שטר בסכום גבוה מאוד ממושך שהוא אדם פרטי ובשטר נעשה שינוי בכתב יד, חובה על הבנק להטיל ספק במקורויות השטר ובמהימנות החתימות. נטען כי במצב כזה על הבנק להתקשר עם מושך השיק ולוודא כי השיק נמשך על הסכום הנקוב והחתימות עליו מקוריות או לבצע זיכוי על תנאי של חשבון הנפרעת עד לפרעון השטר על ידי הנמשך.

9. בתגובה לטענות אלו מצרף התובע לתגובה מסמכים בנקאיים המלמדים כי השטר הוסב והופקד על ידי הנפרעת בחשבונה אצל התובע לביטחון ביום 27/2/14 כאשר החשבון היה ביתרת חובה. נטען על בסיס מסמכים כי כנגד הפקדת השיק העמיד התובע לנפרעת הלוואה על סך 100 אלף ₪. כמו-כן הפקדת השטר היוותה בטוחה כנגד כלל ההתחייבויות בחשבון. ב"כ התובע מפנה לסעיף 17 לתנאי ניהול החשבון לפיו מוקנת לו זכות עכבון על כל השטרות המופקדים בחשבון. כמו-כן מצרף ב"כ התובע אגרת חוב מיום 24/5/12 מכוחה רובץ שיעבוד קבוע ושוטף על שטרות המופקדים בחשבון הנפרעת. מודגש כי השטר חולל גם בציון נה"ב כאשר הנתבעת נמנעת מלפרט לעניין כשלון העסקה מתי נודע לה הדבר ומתי פעלה לביטול השיק. עוד מודגש כי הנתבעת לא צירפה טופס בקשת ביטול שיק ולא צירפה תצהיר של בתה רות בכל הנוגע לעילות הביטוי הנטענות.

10. בתשובה לתגובה נטען כי בשלב ההתנגדות אין חובה להביא את כל הראיות אלא רק לשטוח את כל טענות ההגנה. נטען כי לאחר קבלת ההתנגדות תגיש הנתבעת תצהירי עדות ראשית לרבות תצהיר של בתה.

11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין, אני קובע כי למרות שניתן היה לפרט טוב יותר את טענת ההגנה ולצרף תצהיר של הבת רות, יש לקבל את ההתנגדות בטענה לפיה התובע אינו אוחז כשורה. הלכה פסוקה הינה כי בשלב ההתנגדות אין מקום לקבוע מסמרות בכל הנוגע לטיב האחיזה של צד ג' בשטר. בשלב זה די לנתבעת לעלות טענות הגנה אשר בכוחן להקים לה הגנה מפני תביעת הצד הקרוב לשטר וכן טענה כלשהי שאינה חסרת ממשות על פניה בכל הנוגע לטיב האחיזה של הצד הרחוק בשטר. במקרה שלפניי עומדת לנתבעת טענת הגנה אפשרית לפיה המשקל המצטבר של סכום השטר, זהות מושכת השטר, ותוספת המיותרת בכתב יד של המילה "פקודת", חייבו את הבנק התובע בביצוע בדיקה מול המושכת טרם קבלת השטר כבטוחה למתן הלוואה כנגדו.

12. הטענה השלישית של הנתבעת היא טענה לכישלון תמורה מלא והטענה שהנפרעת הוציאה את השטר במרמה מידי בתה של הנתבעת. הנתבעת טוענת כי לא קיבלה דבר מהנפרעת כנגד השטר ואף לא מסרה את השטר לנפרעת. נטען כי הנפרעת הפעילה מכבש לחצים על רות אשר נקלעה לאיומים כי אם לא תמסור את השטר תאבד את מקום עבודתה. במענה לטענה זו טוען התובע כי הנתבעת התרשלה כאשר מסרה את השטר לבתה ללא הגבלת סחרות מבלי למלא את סכום השטר. עוד נטען כי טענה זו לא פורטה כנדרש כאשר לא צורף תצהיר של רות. עוד נטען לעניין זה כי הנתבעת לא פנתה למשטרה בתלונה כי חתימתה זוייפה והשטר הוצא מידיה במרמה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, החלטתי לקבל את ההתנגדות בטענה זו, בכפוף להפקדה בשל חוסר הפירוט של הטענה. אומנם בשלב ההתנגדות, הנתבע לא נדרש להביא את כל ראיותיו והוא יכול להצהיר על דברים שאינם ידועים לו מידיעה אישית, תוך ציון מקור הידיעה. עם זאת, במקרה כגון דא בו טענות ההגנה המרכזיות מצויות בידיעתה האישית של בתה של הנתבעת, ראוי היה להגיש תצהיר של הבת כבר בשלב ההתנגדות. אי הגשת תצהיר כאמור מרוקנת מתוכן את זכותו הדיונית של התובע לחקירה נגדית בכל הנוגע לטענות ההגנה כלפי הצד הקרוב. ברי כי אם הנתבעת היתה נחקרת בחקירה נגדית על טענות אלו, היתה הנתבעת משיבה כי אינה יודעת ויש להפנות את השאלות האלו לבתה רות. כמו-כן יש ממש בטענת התובע לפיה טענות אלו לא פורטו כנדרש. לא ניתן כל הסבר מדוע הנתבעת או בתה רות לא הגישו תלונה למשטרה בגין מעשה המירמה והזיוף שהם מייחסים לנפרעת.

13. לאור האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות בטענה לפיה השטר אינו סחיר. אני מקבל את ההתנגדות ללא תנאי בטענה לפיה התובע אינו אוחז כשורה ובטענה כי השטר אינו טהיר. אני מקבל את ההתנגדות בטענות לכישלון תמורה מלא ומירמה מצד הנפרעת בכפוף להפקדת הסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 26/2/15.

על החלטה זו רשאית הנתבעת להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ה, 26 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה