התובעת עבדה כמטפלת בקשישים בבתיהם וכעובדת ניקיון בבית גיל הזהב, במשך כ-12 שנה. האם כתוצאה מכך נגרמו לה פגיעות אורתופדיות שונות, על פי תורת המיקרוטראומה? זוהי השאלה המונחת לפתחו של בית הדין בתביעה זו.

1. התובעת, ילידת 1962, הגישה ביום 28.1.2014 טופסי תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה, בגין ליקויים אורתופדיים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מתנאי עבודתה: פגימות בברכיים, דורבן בכף רגל שמאל, "מרפק טניס" ביד ימין, פגימות בכתפיים.
2. ביום 31.3.2014 דחתה פקידת התביעות את התביעה כולה, מהטעם שאינה עומדת בתנאי סע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. על כך הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, הליקויים בברכיה, בכתפיה, בכף רגל שמאל ובמרפק ימין, נגרמו כתוצאה משנים של עבודה שוחקת ומאומצת.
2. על פי אישורי מעסיק שצורפו לתצהירה, עובדת התובעת משנת 2002 כמטפלת בקשישים בחברת מט"ב, שישה ימים בשבוע משעות הבוקר עד אחר הצהריים, ומשנת 2011 בבית גיל הזהב כעובדת ניקיון, חמישה ימים בשבוע בין השעות 17:00-21:00.
3. על פי תצהירה, בעבודתה בבתי הקשישים מבצעת היא עבודות ניקיון, שטיפת רצפות, הדחת כלים, מקלחת את הקשישים, מחליפה להם חיתולים, מכינה להם ארוחה קלה ומעת לעת מלווה אותם לסידורים, אם יש בכך צורך.

בהמשך היום, בעבודתה השניה בבית גיל הזהב, שוטפת התובעת רצפות ומדיחה את הכלים בחדר האוכל.

1. לדבריה, מדובר בעבודה מונוטונית עם פעולות דומות, חד גוניות, אשר חוזרות ונשנות במשך שעות: התכופפות, הרמת הקשישים, סחיטת סמרטוטים, הדחת כלים ועמידה ממושכת.

לטענתה, רק בשנים האחרונות החלה לסבול מהגבלות תנועה וכאבים, אשר מעולם לא סבלה מהם לפני שהחלה לעבוד.

1. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, באופן המקים תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. התובעת הייתה מבצעת בעבודותיה פעולות מגוונות, אשר היו כרוכות במאמץ שונה, בתנועות שונות ובתדירות משתנה.
2. עוד טוען הנתבע כי אין לסמוך על עדותה היחידה של התובעת, אשר לא הוכיחה טענותיה כדבעי ולא הגישה כל ראיה אובייקטיבית באשר לתנאי עבודתה או לסדר יומה. כך, לא הגישה תדפיס דו"ח נוכחות ממקומות עבודתה ולא זימנה לעדות איש. גם את אישורי המעסיק טוען הנתבע כי אין לקבל כראיה, מאחר שהחתומים עליהם לא התייצבו להיחקר על תוכנם. כמו כן טוען הנתבע כי קיימות סתירות בין האמור בתצהירה לבין דבריה בהודעתה לחוקר המל"ל.
3. הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת פנתה לטיפול רפואי בגין הפגימות הנטענות שנים רבות לפני הגשת התביעה למל"ל, אך אין טענה זו מענייננו בשלב זה.

עדויות

1. שמעתי את עדותה של התובעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהיר התובעת ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
2. סע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מגדיר "פגיעה בעבודה" כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע", ומגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."
3. הפסיקה הוסיפה סוג נוסף של תאונת עבודה, היא פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה: "רצף של אירועים זעירים ומבודדים בזמן, אשר כל אחד מהם הוא תאונה זעירה" (ר' בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', נג (2) 529, ניתן ביום 25.3.1999, פורסם במאגרים האלקטרוניים). וכן:

"... קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה 529, 532)

1. טענת התובעת לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה דינה להידחות מכיוון שעבודתה של התובעת, כעולה הן מתצהירה הן מעדותה בפנינו, כללה מגוון רחב של תנועות הפועלות על איברים שונים בגוף.
2. אמנם נפסק כי אין לשלול אפשרות לקיומה של תשתית עובדתית בתביעת מיקרוטראומה, רק בשל העובדה שעבודתו של המבוטח הייתה מגוונת וכללה פעולות שונות באופן שגרתי. ניתן לבסס תשתית עובדתית מספקת אם ניתן לבודד בתוך מגוון התנועות רצף או רצפים של תנועות דומות במהותן, הפועלות על אזור מוגדר בגוף, וכאשר אותו רצף משתרע על פני פרקי זמן משמעותיים (עב"ל נירה צבי –המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.8.2015, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
3. בענייננו, התובעת ביצעה בעבודתה פעולות חוזרות ונשנות, בשונה מתנועות חוזרות ונשנות (ר' לעניין זה אבחנתו של כב' הנשיא שפיצר בתיק בל 1058/05 רוט חפציבה – המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע, ניתן ביום 17.11.2005, פורסם במאגרים האלקטרוניים). אין ספק כי התובעת עבדה בעבודה גופנית קשה, אך לא איתרתי בתצהירה ובעדותה רצפי תנועות חוזרות ונשנות במשך פרקי זמן משמעותיים, כפי שנדרש על מנת לבסס עילת תביעה על פי תורת המיקרוטראומה.
4. בשולי הדברים אתייחס לטענות הנתבע בעניין הסתמכות על עדותה היחידה של התובעת. כידוע, רשאי בית הדין לפסוק במקרה של עדות יחידה של בעל דין, כל עוד יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו (סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). כך שעצם העובדה שמבוטח התובע את המל"ל מסתמך רק על עדותו היחידה, אינה סותמת את הגולל על תביעתו. על התובע לתמוך טענותיו בתצהיר ערוך כדין ורצוי שיצרף מסמכים לתמיכה בטענותיו, וייתכן בהחלט שיהיה די בכך להוכחת תביעתו. בפרט נכון הדבר כאשר עסקינן בענייני ביטחון סוציאלי, בהם ראוי לעודד תובעים לעמוד על מיצוי זכויותיהם ולהקשות עליהם ככל הפחות. ונזכיר כי גם הנתבע, הוא המל"ל, נהנה מהקלות פרוצדוראליות בהליכים הללו, כגון העדר חובה להגיש תצהיר מטעם עדים אותם מבקש הוא להעיד, והסתפקות בכתב הגנה מצומצם.
5. משמעות הימנעות מהבאת עד בתביעה נגד המל"ל פחותה בהרבה לעומת תביעה אזרחית רגילה, כפועל יוצא מהשאיפה להפחית את הוצאותיו של התובע סביב התביעה, לרבות הוצאות על זימון עדים מטעמו. מאותו טעם מוגבל שכר הטרחה של ב"כ תובעים נגד המל"ל. לכן, במקרה בו מבוטח מעיד לבדו, והמל"ל אינו נותן טעם מדוע שלא להסתמך על עדותו, כגון סתירות בעדות או סדקים באמינות המבוטח, אין כל מניעה עקרונית מלקבל את התביעה.
6. בענייננו, קיבלתי את גרסתה העובדתית של התובעת, אשר התיישבה הן עם האמור בתצהירה הן עם דבריה בעדותה ובהודעתה לחוקר. שינויים כאלה ואחרים עליהם הצביע הנתבע אינם ברי משמעות בעיני. חרף האמור, מבחינה משפטית אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. כנהוג בתביעות ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ז, (02 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.