לפני: כב' השופטת קרן כהן

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשים (הנתבעים 2 – 4) לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגדם.

הצדדים והרקע לבקשה

2. המשיבה הועסקה על ידי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) כמדריכת סדנאות החל מיום 1.8.2010. המבקשים הם בעלי המניות של הנתבעת. הנתבעת נמכרה בחודש 4/2013 לאחד העובדים וזאת לאחר שהמשיבה הודיעה למבקשים על היריונה.

בכתב התביעה נטען כי המשיבה פוטרה שלא כדין בהיותה בהיריון וכי מרגע הפיטורים ועד למועד הגשת התביעה פעלו המבקשים בחוסר תום לב, הפרו את חוק עבודת נשים ולא שילמו את מלוא זכויותיה בהתאם להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים (להלן: הממונה). בנסיבות אלה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המבקשים בחובות הנתבעת.

3. המבקשים הגישו כתב הגנה שבו הכחישו את טענות המשיבה. לטענתם בשנת 2013 נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים ומצוקה תזרימית ולא נותרה להם ברירה אלא למכור את פעילותה. המשיבה פוטרה בזמן שהנתבעת הפסיקה את פעילותה. עוד נטען כי בשל הפסקה שחלה בעבודתה של המשיבה סברה הנתבעת שאין צורך בקבלת היתר לפיטורי המשיבה, אולם בסופו של יום הוגשה בקשה להיתר. הממונה אישרה את פיטורי המשיבה החל מיום 7.10.2013. המבקשים אף טענו כי עם הפסקת פעילות הנתבעת שולמו כל הזכויות לעובדים ובכללם המשיבה.

עוד נטען כי התנהגות המבקשים הייתה ללא רבב וכי הם גילו אחריות ואכפתיות כלפי המשיבה ופירטו בפניה את מצבה הכלכלי של הנתבעת והבטיחו את תשלום זכויותיה, הבטחה בה עמדו.

4. בנוסף הגישו המבקשים את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדם.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה.

יצוין כי למבקשים ניתנה זכות תשובה אולם הם בחרו שלא לעשות בה שימוש.

נימוקי הבקשה

5. המבקשים טענו כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה נגדם מכיוון שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין המשיבה. עוד נטען כי לא מתקיימים התנאים להרמת מסך מכיוון שפעלו במסגרת תפקידם וסמכותם.

6. המשיבה טענה כי התביעה נגד המבקשים הוגשה בשל התנהלותם ממועד מכירת הנתבעת וכי מתקיימים התנאים להרמת מסך. נטען כי התנהלות המבקשים נגועה בחוסר תום לב קיצוני ובחוסר ניקיון כפיים על אף שהם מחויבים בחובת תום לב מוגברת כלפי המשיבה. המשיבה הוסיפה כי המבקשים לא דאגו לזכויות העובדים בעת מכירת פעילות הנתבעת פרט לזכויותיו של העובד שרכש את הנתבעת וכי הם אף התחייבו בפניו באופן אישי כי יפרעו את חובות הנתבעת כלפיו. עוד נטען כי התנהלות המבקשים גרמה לפגיעה קשה בזכויותיה של המשיבה אל מול המוסד לביטוח לאומי וכי אם תתקבל הבקשה לא יהיה לה ממי להיפרע מכיוון שהנתבעת אינה פעילה. בנסיבות אלה, נטען שקיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב המבקשים באופן אישי בחובות הנתבעת.

הכרעה

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות אולם יש להורות למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, כפי שיפורט להלן.

8. ההלכה היא כי סעד הסילוק על הסף יינתן במשורה. ובלשונו של בית הדין הארצי^[1]:

"סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה';ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' " (ההדגשה הוספה – ק.כ). ׁ

מכאן, שבמקרים שבהן ניתן לתקן פגם שנפל בכתב ההתביעה יעדיף בית הדין את התיקון על פני סילוק התביעה על הסף.

9. המשיבה טענה בסעיף 24 לכתב התביעה כי העילה להרמת מסך היא "התנהלותם מחוסרת תום הלב של הנתבעים 2-4 מרגע פיטורי התובעת לאלתר ולאורך כל הדרך עד לרגע הגשת התביעה, כאשר אינם מנסים ולו במעט, למלא אחר הוראות חוק עבודת נשים תוך כיבוד החלטת הממונה ותשלום זכויותיה החוקיות של התובעת, הינה הסיבה והגורם לתביעה להרמת מסך, ללקיחת אחריות אישית על העוול המשווע שנגרם לתובעת משך תקופה ארוכה".

כידוע, בעת בחינת הבקשה לסילוק על הסף על בית הדין לבחון את פורטה עילת תביעה בכתב התביעה היכולה לבסס עילה להרמת מסך. יצוין כי נוכח האמור בכתב התביעה ספק אם ניתן לבסס עילה להרמת מסך על טענה כללית להתנהלות בחוסר תום לב ללא פירוט עובדות ספציפיות המקימות עילת תביעה.

10. עם זאת, בתגובה לבקשה הוסיפה המשיבה טענות עובדתיות נוספות שיש בהן כדי לבסס עילה להרמת מסך. המשיבה טענה כי המבקשים מכרו את פעילות הנתבעת לאחד העובדים, שהמשיך את פעילות הנתבעת באמצעות חברה אחרת בבעלותו עם שם הדומה לשמה של הנתבעת. עוד נטען כי המבקשים מכרו רק את הזכויות והנכסים של הנתבעת מבלי לדאוג לזכויות העובדים, בין אם באמצעות המשך העסקתם בחברה החדשה ובין אם באמצעות תשלום מלוא זכויותיהם. המשיבה אף טענה כי לא שולמו מלוא זכויותיה בהתאם להחלטת הממונה וכי למיטב ידיעתה אף העובדים הנוספים קיבלו רק חלק מזכויותיהם.

11. מכאן, שבכתב התביעה לא פורטו מלוא העובדות העשויות להקים למשיבה עילות להרמת מסך אולם בתגובה נטענו עובדות נוספות היכולות לבסס עילה להרמת מסך.

כמו כן, מעיון בטענות המשיבה עולה כי מדובר בטענות המחייבות בירור עובדתי, שאין מקומו במסגרת דיון בבקשה לסילוק על הסף ואף מסיבה זו לא ניתן להיעתר לבקשה.

12. בנסיבות אלה, משחלק ניכר מהעובדות המקימות עילה להרמת מסך כנגד המבקשים פורטו לראשונה במסגרת התגובה לבקשה ולא במסגרת כתב התביעה ומשמדובר בטענות עובדתיות הדרושות בירור במסגרת הליך הוכחות, אין מקום לסלק את התביעה על הסף אולם יש מקום להורות למבקשת לתקן את כתב התביעה כך שיכיל את מלוא העובדות המקימות את העילה להרמת מסך.

13. עוד אציין כי כאמור במסגרת בקשה לסילוק התביעה על הסף אין בית הדין בוחן את העובדות הנטענות אלא רק אם יש בהם כדי להקים עילה להרמת מסך. יובהר כי אם בסופו של יום לא יוכחו טענות המשיבה והתביעה נגד המבקשים תידחה, עשוי בית הדין לפסוק לזכותם הוצאות בגין הצורך בניהול ההליך.

סוף דבר

14. הבקשה לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

15. המשיבה תגיש כתב תביעה מתוקן שבו יפורטו מלוא העובדות המקימות לטענתה עילה להרמת מסך כנגד המבקשים וזאת עד ליום 15.7.2015.

16. כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 6.9.2015.

17. יוזכר כי דיון הקד"מ יתקיים ביום 8.9.2015 בשעה 10:00.

18. לעניין הוצאות – נוכח התוצאה אליה הגעתי בדבר דחיית הבקשה לסילוק על הסף מצד אחד, ומצד שני בדבר תיקון כתב התביעה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ה, (14 יוני 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן, (לא פורסם, 13.2.2008). ↑