1. המשיבה מנהלת חשבון בנק אצל המבקש, במסגרתו אושרה לה הלוואה על סך 120,000 ₪ למימון רכישת רכב חדש מחברת א.מ. פריים מוטור ראשון לציון (2010) בע"מ (להלן – הסוכנות).

לבקשת המשיבה, הועבר סכום ההלוואה במלואו ישירות לחשבונה של הסוכנות, אולם בפועל המשיבה מעולם לא קיבלה לידיה את הרכב.

לאור זאת, הגישה המשיבה תלונה במשטרת ישראל נגד הסוכנות ומנהלה, וכן תביעה כספית לבית המשפט השלום באשקלון על סך 136,900 ₪ נגד הסוכנות, מנהלה וסניף הבנק המבקש.

בכתב התביעה מייחסת המשיבה לבנק רשלנות, בעיקר בכך שהעביר לידי הסוכנות את מלוא סכום ההלוואה מבלי שהתקבלו אצלו רישיון רכב ופוליסת ביטוח עם רישום שיעבוד הזכויות ברכב לטובתו.

הנתבעים הגישו כתבי הגנה מטעמם וביום 21/10/12 ניתן פסק דין נגד הסוכנות ומנהלה לאחר שלא התייצבו לדיון המקדמי שנקבע בתובענה.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתובענה, שלחה המשיבה למבקש בקשה להשיב על שאלון ולגילוי מסמכים, במסגרתם התבקשה, בין היתר, חשיפת דו"ח ביקורת פנימית שנערכה בסניפים אחרים של בנק הפועלים ונחשף לעיונם של בעלי דין אחרים התובעים את הבנק בסוגיה דומה. משסירב המבקש להשיב על שאלותיה של המשיבה בענייני הדו"ח ומשסירב להעביר לעיונה עותק הימנו בנימוק של היעדר רלוונטיות להליך, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא (ביום 2/8/12) בקשה לצו גילוי מסמכים ולהשיב על שאלון, ובהחלטתו מיום 21/10/12 הורה בית המשפט קמא למשיבה לפנות אל המבקש בבקשה מתוקנת (לגלמ"ס ולהשיב על שאלון) לאחר שתעיין בתובענה האחרת (ת.א 50723-07-11 המתנהלת בביהמ"ש השלום בת"א) במסגרתה נחשף דוח הביקורת ותבסס את הקשר בין ההליך האחר לבין ההליך קמא (להלן- ההליך האחר).

ביום 12/12/12 העבירה המשיבה למבקש בקשה מתוקנת להשיב על שאלון ולגילוי מסמכים (נספח ז' לבקשת רשות לערער), במסגרתה חזרה המשיבה על בקשתה לקבל העתק מ"...פרוטוקולים ו/או דו"ח... של הבנק... בקשר עם פיגור באספקת הרכבים על ידי מי מהנתבעים... (סעיף 10 לבקשה) וכן "העתק כל בדיקה/ חקירה/ דו"ח... שנעשו על ידי הבנק... ביחס למי מהנתבעים... במועד כלשהו לפני הגשת התביעה." (סעיף 11 לבקשה).

לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים ולאחר שהצדדים הגישו ראיותיהם ונקבעו מועדים לשמיעת העדויות, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא ביום 16/6/14, "בקשה למתן צו" אשר יורה למבקש להעביר לעיונו של בית המשפט העתק מן הדו"ח הפנימי אשר יקבע האם ניתן להורות על חשיפתו לעיונה של המשיבה.

המבקש התנגד לבקשה בטענה למסע דיג אסור, לחיסיון ולהיעדר רלוונטיות, וכן בטענה שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ולאחר שבבקשתה המתוקנת לגלמ"ס, ויתרה המשיבה על הדרישה לעיון בדו"ח הביקורת ובכך זנחה היא, לשיטתו, את בקשתה.

בהחלטתו מיום 3/9/14 נעתר בית המשפט קמא לבקשה והורה על העברת דו"ח הביקורת לעיונה של המשיבה מן הטעם ש"הפרשה הנדונה בהליך האחר רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת בהליך זה ... המשיב אינו יכול אף להשמע בטענה כי הדו"ח חסוי. שעה שנדחתה טענה זו בהליך האחר, מושתק המשיב מלהעלות טענה זו בפני."

אשר לטענת המבקש לפיה בבקשתה האחרונה לגילוי מסמכים זנחה המשיבה בקשתה לעיון בדו"ח הפנימי, קבע ביהמ"ש קמא כי "ממכלול דרישותיה של המבקשת והשאלות בשאלון, הייתה חובה לפרט כי נערך הדו"ח הנדון ולטעון לחסיונו. ניתנה תשובה כללית כי נערכו בירורים שחסויים שכן היו לקראת הליך משפטי. לפיכך לא עולה כי המבקשת ויתרה על זכותה לעיון בדו"ח".

1. נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתו, חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא וטוען כי הדו"ח האמור נערך לגבי סניפים אחרים של הבנק, כשמונה חודשים לאחר הגשת התביעה על ידי המשיבה, לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים בהליך קמא ולאחר שבדרישתה האחרונה לגילוי מסמכים ויתרה המשיבה על בקשתה לעיון בדו"ח.

עוד טוען המבקש כי חשיפת הדו"ח עלולה לפגוע בחובת החיסיון של הבנק כלפי לקוחותיו וכן בגוף המבקר ובהליך הביקורת עצמו, וזאת כאשר הדו"ח האמור איננו רלוונטי, לשיטתו, להליך בין הצדדים ולא נערך בנוגע לסניף הבנק המבקש.

לשיטת המבקש, קיים שוני מהותי בין שני ההליכים, בעוד שבתובענה קמא טוענת המשיבה כי הבנק התרשל בכך שהעביר את מלוא התמורה לסוכנות מבלי שקיבל לידיו רישיון רכב משועבד, הרי שבהליך האחר נטען כי הבנק הציג לתובעים מצג שווא לפיו לא יפעל להעברת הכספים לפני קבלת אסמכתא על רישום השיעבוד כשבפועל לא פעל על פי מצג זה.

יתרה מזאת, טוען המבקש, כי חשיפת הדו"ח לעיונה של המשיבה בשלב זה של ההליך, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, עלולה להביא להיפוך סדר הבאת הראיות ולפגיעה בהגנתו, שעה שגרסתו נחשפה לעיון המצהירים העתידיים העלולים לנסח את גרסתם לאחר שלמדו את גרסתו הוא.

לסיכום טענותיו, טען המשיב, כי התשובה למחלוקת המצויה בין הצדדים איננה מצויה בדו"ח הביקורת המבוקש אלא בנהלי העבודה של הבנק במקרים של נטילת הלוואות כדוגמת זו שנטלה המשיבה – אשר כבר הועברו לעיונה של המשיבה במסגרת ההליכים המקדמיים.

1. בתגובתה לבקשת הרשות לערער, הקדימה המשיבה וטענה כי בבקשתו, מעלה המבקש טענות שכבר נבחנו ונדחו על ידי בית המשפט קמא וכן טענות אשר כלל לא נדונו על ידי בית המשפט קמא (הפרת חובת סודיות בנקאית והיפוך סדר הראיות) – ודי בכך כדי לדחותן על הסף.

אשר לטענת המבקש להיעדר רלוונטיות, טוענת המשיבה, כי בית המשפט קמא נתן דעתו לכך בהחלטתו מיום 21/10/12 – לגביה לא השיג המבקש והוא מנוע מלעשות כן בשלב זה.

אשר לטענת החיסיון, טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט בהליך האחר – לפיה לא מדובר במסמך חסוי – הפכה חלוטה שעה שבקשת הרשות לערער שהוגשה בעניין נדחתה, ולא הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת – והמבקש מושתק מלהעלותה.

בניגוד לטענות המבקש, טוענת המשיבה, כי היא מעולם לא זנחה בקשתה לגילוי הדו"ח המבוקש, וכי אין ולא הייתה כל מניעה מלפנות בבקשה זו לעיון במסמך ספציפי גם בשלב זה של ההליך עם סיום עריכת הדו"ח.

בתשובתו לתגובת המשיבה, הוסיף המבקש וטען כי מתגובת המשיבה עולה כי זו כבר מודעת לתוכן המסמך המבוקש ואין מקום להמשיך ולעמוד על גילויו ביחוד לנוכח הוראות סעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב – 1992 הקובעת כי דו"ח פנימי שכזה אינו יכול לשמש כראיה בבית המשפט.

אשר לטענת החיסיון, מוסיף המבקש וטוען כי מובן שהדו"ח המבוקש העוסק בעניינם של התובעים בהליך האחר אינו חסוי עבורם – אולם הוא חסוי כלפי המשיבה אשר אינה צד לדו"ח ולא הצביעה על הרלוונטיות שלו בעניינה.

1. לאחר עיון בבקשת הרשות לערער, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש – על נספחיהן – לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

את התנגדותו להעברת דו"ח הביקורת המבוקש לעיונה של המשיבה, תולה המבקש בשתי טענות עיקריות – טענת החיסיון והטענה בדבר היעדר רלוונטיות.

טענת החיסיון – דינה להידחות.

הבנק (המבקש) עצמו שב ומדגיש כי מדובר בדו"ח ביקורת פנימית שנערך לגבי סניף אחר של הבנק – כך שלא קמה לו טענת החיסיון כלפי המשיבה. טענת החיסיון, יכולה הייתה להישמע בטענה שהמסמך המבוקש חסוי מכיוון שהוכן לקראת הליך משפטי – אולם טענה זו נדונה במסגרת ההליך האחר על ידי בית המשפט השלום והמחוזי תל אביב ונדחתה, תוך חיוב הבנק בהצגת אותו הדו"ח.

ככל שטענת החיסיון מתייחסת לסודיות פרטיהם של לקוחותיו (שבעניינם נערך הדו"ח), ניתן להתגבר על כך ללא קושי בדרך של הסתרת הפרטים האישיים של הנוגעים בדבר – ומחיקת פרטים אישיים אלה מהדו"ח.

טענת הבנק להיעדר רלוונטיות של הדו"ח – דינה להידחות.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת באשר לרלוונטיות של הדו"ח המבוקש להליך קמא. המדובר בשני הליכים משפטיים מקבילים במסגרתם מועלות שאלות משפטיות (ועובדתיות) דומות, נגד אותם הנתבעים – בנק הפועלים על סניפיו השונים ואותה סוכנות הרכב.

ומשכך, הגם שהבנק טוען שמדובר בפעילות שונה בין סניפים שונים של הבנק, הרי שכולם כפופים לאותו הגוף ולאותם הנהלים – ומשכך יכול ודו"ח הביקורת ישפוך אור על אופן התנהלות הבנק גם בעניינה של המשיבה.

זאת ועוד, הבנק מודע לחובת הגילוי החלה עליו מעצם היותו מוסד בנקאי, ובכל זאת מלבד אותן טענות לחיסיון והיעדר רלוונטיות – הוא אינו מגלה טעם ממשי להתנגדותו לגילוי הדו"ח.

בניגוד לטענת הבנק, אני מוצא כי אין המדובר במסע דיג פסול, וכי חשיפת הדו"ח המצוי בידי הבנק אינה עלולה לגרום לו להכבדה כלשהי או לפגיעה בהתנהלותו השוטפת או בפעילותו – כך שלא הייתה כל מניעה להורות על העברת הדו"ח לעיונה של המשיבה.

1. לאור כל האמור לעיל – לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית המשפט קמא, ואני דוחה את בקשת הרשות לערער.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.