נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד אמיר סלע (מטעם הסנגוריה הציבורית)

ב"כ המשיב עו"ד ליאור קורן

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

לא ראיתי כתב תשובה מעודכן. העתירה המקורית נכתבה על ידי העותר, העתירה דיברה על יציאה לחופשות ותוך כדי דיון הורחבה החזית על ידי המשיב בכתב תשובתו, שאמר שאמנם יש המלצה של מב"ן אבל שב"ס לא מאשר את החופשה בשל עוד סעיפים בפקודת החופשות, 04.40.00, המדברת על התנהגות של אסיר בין כתלי בית הסוהר וכיוון המשיב בעיקר לטיפול.

משכך, כב' הנשיא טל דן בעניין ביום 10.12 ונתן הוראה למשיב שיודיע תוך כ-30 יום האם והיכן נפתחת קבוצה שמתאימה לעותר. הדבר לא קרה. לא הודעה כל הודעה והציפייה גם שלנו וגם של מרשנו היא שכאשר בית המשפט ייתן החלטה, ימלאו אותה באדיקות ולא יחכו לדקה ה-90 או מעבר.

בכלא צלמון נפתחה בינואר קבוצה. מגיש דו"ח עו"ס של אסיר אחר ומכתב מצלמון אסיר 1318008, שם נמצאנו למדים כי נפתחה גם נפתחה קבוצה המתאימה למכחישים. אם בוחנים בכנות את המוטיבציה של העותר לעבור טיפול,

אני מבקש לשים לב במי מדובר שם. שם מדובר במכחיש וידוע שלפני שמתחילים בקבוצה ייעודית, שמנוהלת על ידי מב"ן, ההקדמה היא קבוצה פסיכו חינוכית ולמכחישים. העותר ישתחרר ממילא שחרור מלא ביולי 2016. יש עברייני מין מכחישים שהחלו בין כתלי בית הסוהר טיפולים ראשוניים, לעיתים גם פסיכו חינוכיים, והמשיכו דרכם במסגרות במהלך השחרור המוקדם.

כאשר בוחנים חופשות, בוחנים מסוכנות לטווח קצר. זו הוכחה כלא קיימת. מרשנו כבר יצא לחופשה מיוחדת בת 12 שעות, לבר מצווה, וחזר ללא כל בעיות. שנית, העבירה היא מאוד ייחודית. מדובר באח בבית חולים, שאמנם אין לו רישיון אלא איש סגל בית חולים, אשר מתוך 4 סעיפי האישום, שאותם מכחיש, התקבלה טענתו באשר לשתי טענות. לא מדובר באדם שתקף מישהו או מישהו ברחוב אלא זו הייתה הזדמנות ייחודית שאין סיכוי שהיא תחזור על עצמה. שום בית חולים לא יעסיק אותו ל-12 שעות. אין אפשרות שהוא יחזור ויכנס לחדר ניתוח תוך כדי הרדמה כללית. אפשר למנוע את זה והדבר אושר בעתירה קודמת שבה אושרו לו אותם 12 שעות.

מב"ן כן ממליצים על יציאה לחופשה. אני מציג החלטת חוק שחרור על תנאי ממעצר. מדובר על הכנסת ה-19. אני מבקש לחדד את הדין הנוהג מאז שנת 2012 להשקפתנו. בשנת 2012 בית המשפט העליון הכריע בפרשה שנקראת 6067/11, פרשת עטאף זהאר. בדברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 3, אפשר לראות שהמחוקק החליט "להתכתב" עם אותה החלטה. לימים, בשנת 2013, מרשנו, כאשר ישב בבית סוהר בדרום, הגיש בקשה לטיפול ומה עשה המשיב? התנגד לטיפול. מגיש את ההחלטה בעניין 3340-05-13. משמע, לפחות להשקפתנו, המשיב הוא זה ששם את המקלות בגלגלים, פעם אחת בשנת 2013, כאשר לא ביצע את החלטת כב' הנשיא שהורה לבדוק איפה יש עוד קבוצות.

מגיש פרוטוקול של המחוקק, ועדת הפנים.

מאחר ומדובר ברכיב מסוכנות ומאחר והמחוקק בחר להתערב ממש בסיגמנט החוקי שלוקח העדר הודאה ומוריד ממנה את המסוכנות שעד כה שולטת בכיפה אצל רשויות הטיפול בשב"ס, אני מבקש מבית המשפט לראות לאן הדין הולך והדין הולך, לפי דברי ההסבר ועל פי פרוטוקולים של ועדות הכנסת, מפנה לפרוטוקול ועדת הפנים מיום 28.10.14, ובמיוחד לעמודים 12, 14, 16, 17, 18 ו-38.

להערת בית המשפט, אשר מפנה אותי לכך שמדובר בתיקון לחוק שחרור על תנאי, אני מבקש לעשות היקש מהעדר ההודאה שם לקל וחומר של העדר ההודאה לצורך חופשות כעניין שאין לראות בו רכיב למסוכנות, במיוחד כאשר ספציפית האסיר מבקש משנת 2013 להשתלב בטיפול. בית המשפט מורה למשיב למצוא מסגרת.

להשקפתנו, הגם שבכתב תשובה מעודכן אנו רואים קטגוריה א', אנו סבורים שהמשיב לא עמד בחובתו כלפי בית המשפט באשר לשילוב בטיפול. אני מפנה לדיון שנערך לפני כחודש, שגם אודותיו לא קיבלנו תשובה, ולפיכך, אם המשיב ימשיך עם הקו הזה של אי מציאת מסגרות, למרות שהן נפתחות, אנו סבורים שבית המשפט גם אם לא ישחרר היום את מרשנו, ראוי שבית המשפט יאמר את דעתו על כישלון ב מציאת קבוצות ובהתמשכות ההליך יתר על המידה כך שבסוף עלול לפגוע לא רק בעותר אלא גם בקהילה שהוא חוזר אליה.

ב"כ המשיב: אנו מבקשים לא לקבל את ההקבלה ואת ההיקש מאסירים אחרים לאסיר הזה. חברי הציג מסמך של אסיר אחר עם עבירות מין אחרות. אין שום קשר בין האסיר ההוא שחברי הציג לבין האסיר דנן. חברי נכנס למהות העבירה ואומר שאי מסוכנות כאשר הוא לא יהיה יותר בבית החולים. אם הוא מכחיש, למה הוא נכנס לזה בעצם? אם הוא מכחיש, מה הנפקות אם הוא ישמש אח או איש סגל בבית החולים?

בחופשה המיוחדת נבחנים פרמטרים אחרים יותר ממה שנבחן בסבב החופשות ונבקש לא לקבל את ההקבלה שעשה חברי.

אנו נמצאים בסבב שלישי של דיונים, כאשר הראשון היה בפני בית משפט זה והשני בפני הנשיא טל.

חברי מפנה לקבוצות טיפוליות בבתי סוהר אחרים אבל העותר מסרב לעבור לבתי כלא אחרים. הוא מתעקש להישאר רק במעשיהו. בעקבות הכוונת בית המשפט, נעשה ניסיון לשלב את העותר בקבוצה בבית סוהר מעשיהו, אך לאחרונה, ואת התגובה של העותר לאותו ניסיון, שחברי אומר שאנו בשב"ס לא מכבדים, מדובר במי שמכחיש בעקשנות עורף את המעשים ומתנהג בסוג של ציניות במהלך הראיון לקבוצות, כאשר יש באמת ניסיון לשלב אותו, ואנו רואים את היחס של העותר.

מפנה לסעיף 11ח לכתב התשובה, דברים שנאמרו על העותר בגזר הדין של בית המשפט המחוזי.

בסופו של יום נעשה ניסיון כן ואמיתי לשלב אותו והוא מסכל פעם אחר פעם לשלב אותו, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו ונבקש לדחות את העתירה.

ב"כ העותר: ב"כ המשיב מציג את המסמך מיום 15.3.15. אני מבקש לא לקחת את ההערה לגבי השאלה אם צריך טיפול פסיכו חינוכי או ייעודי.

המדינה לא ביצעה דברו של בית המשפט. המדינה מנסה לצאת מזה על ידי הכפשתו של העותר, שבבית משפט, מול נשיא בית המשפט, אמר שהוא מוכן לעבור לאן שצריך ולעשות מה שצריך. הוא אמר שהוא מוכן לעבור לבית סוהר אחר אם יש בו טיפול לעברייני מין. מדוע שהוא יסתובב כיום בסיבוב פרסה בחודש מרץ, ולכן אלא לראות בדברים של גורמי הטיפול כקיבעון ולא סתם קיבעון. זהו בדיוק הקיבעון שמדברת עליו יו"ר ועדת הפנים, ח"כ מירי רגב. היא אומרת שהעובדים הסוציאליים של שב"ס מקובעים. הם לא רק מקובעים אלא לא ביצעו את מה שבית המשפט הורה להם ולא צריכים לקבל על זה פרס.

החלטה

העותר נדון ל-5 שנות מאסר שמניינן מיום 24.7.11 בגין עבירות של אינוס ומעשה מגונה במסגרת עבודתו בבית חולים שערי צדק.

העתירה במקורה הוגשה בחודש אוקטובר 2014 ובה ביקש העותר להשתלב בסבב חופשות.

לטענתו, התנהגותו מופתית, הוא היה משוחרר לאורך משפטו וכפר במיוחס לו מאז חקירתו הראשונה ועד היום.

לאורך כל מאסרו נפגש עם גורמי טיפול והומלץ ליציאה לחופשה על ידי העובדת הסוציאלית שטיפלה בו לאורך תקופה ממושכת, אלא שזו יצאה לחופשת לידה והעובד הסוציאלי החדש שנפגש עם העותר והבין כי הוא כופר במיוחס לו, שלל כל אפשרות להוצאתו לחופשה.

בדיון שהתקיים בפני כב' הנשיא, השופט טל, בחודש יוני 2014, נקע כי עמדת המשיב המתנה את יציאתו של העותר לחופשות והשתתפותו בהליכים טיפוליים מקובלת, וכי חזקה על הגורמים הטיפוליים שיבחנו השתתפות העותר בתהליכים טיפוליים גם אם הוא מכחיש את ביצוע המעשה.

לאחר מכן הועברה הודעת עדכון ולפיה ניתן לשלב אסירים המכחישים ביצוע העבירה בקבוצות פסיכו חינוכיות המתקיימות אך אינן מתקיימות במחלקות לעברייני מין ואז הוצע לעותר לעבור לבית סוהר אחר לבחינת שילובו לטיפול אלא שהוא סירב לכך.

ביום 10.12.14 התקיים דיון לפניי במסגרתו נטען על ידי ב"כ העותר כי העותר נמצא באגף התורני של בית סוהר מעשיהו, משפחתו גרה בבית שמש ובני משפחתו באים לבקר אותו וב"כ העותר דרש לדעת מתי תיפתח קבוצה בשנת 2015 שכן העותר הביע הסכמתו לטיפול.

ב"כ המשיב טען באותו דיון כי העותר מבקש להישאר במעשיהו ובאם יסכים לעבור, תיבחן התאמתו לכל קבוצה שתיפתח.

העותר הצהיר בפניי כי הוא מוכן לעבור לבית סוהר אחר אם יש בו טיפול לעברייני מין מכחישים.

משכך, ניתנה החלטה ולפיה תוך 30 יום יודיע ב"כ המשיב היכן נפתחת קבוצה לעברייני מין מכחישים, תיבחן התאמתו של העותר לטיפול זה ויימסר מועד פתיחתה.

ביום 4.2.15 התקיים דיון לפני כב' הנשיא, השופט טל, במסגרתו נטען על ידי ב"כ המשיב כי קבוצה טיפולית לעברייני מין אמורה להיפתח בכלא מעשיהו במהלך חודש מרץ והתאמתו של העותר לקבוצה תיבחן.

כב' הנשיא קבע כי יתקיים דיון בעתירה היום על מנת לוודא אם העותר שולב בקבוצה טיפולית לעברייני מין.

על מנת להפיס דעתו של העותר ובא כוחו, לא נדרש המשיב לעדכן את בית המשפט אלא במהלך הדיון אם העותר שולב בקבוצה טיפולית לעברייני מין.

מתברר כי ראש תחום טיפול ושיקום עדכן ביום 15.3.15 את קצין העתירות בכלא שרון כי העותר עבר ראיון לבדיקת התאמתו לקבוצות פסיכו חינוכיות לעברייני מין ביום 10.3.15. המדובר בקבוצה ראשונית לאסירים השפוטים בגין עבירות מין ואינם יכולים או אינם מתאימים להשתלב במחלקה

הטיפולית.

העותר לא היה מעוניין למסור את פרטיו האישיים בתחילת השיחה, מסר בהמשכה כי הוא מעוניין בקבוצה רק לצורך קידום חופשותיו ואינו סבור כי הוא זקוק לטיפול, לאורך הראיון שיתף פעולה באופן חלקי, מתחכם ואנטגוניסטי, תוך שלילת נזקקות טיפולית והסכמה פסיבית בלבד.

לאור כך, לא נמצא העותר מתאים להשתתף בקבוצה.

כפי שנכתב על ידי ראש תחום טיפול ושיקום, אסיר המעוניין להשתלב בטיפול צריך להביע מוטיבציה ולשתף פעולה, דברים שלא עשה העותר, אך אם בהמשך יביע מוטיבציה ונזקקות טיפולית, תיבחן השתתפותו בקבוצה פסיכו חינוכית, בהתאם לקביעה.

איני מוצאת להרהר אחרי העדכון שהתקבל מראש תחום טיפול ושיקום.

התרשמות גורמי הטיפול הינה כי העותר מתחכם, משתף פעולה באופן חלקי ומעוניין בשילוב בקבוצה לצורך רווחים משניים בלבד.

משכך, ובהעדר טיפול, החלטת המשיב שלא לשלב את העותר בסבב חופשות הינה החלטה סבירה.

טענת ב"כ העותר כי העותר יצא לחופשה חריגה אינה קשורה לשילובו בסבב חופשות, שכן התנאים לשילוב בסבב חופשות שונים לחלוטין מהתנאים הנדרשים לאישור חופשה חריגה.

טענת ב"כ העותר בדבר מסוכנותו של העותר, המוגבלת לעבודתו בבית החולים, מוטב כי לא היו נשמעות שכן מדובר במי שמכחיש ביצוען של העבירות.

מעבר לאמור, כפי שעולה מגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אין מדובר במעידה חד פעמית ומכאן החשש מפני מסוכנותו הנסתרת של העותר מעיני כל מפני כל הסלמה נוספת.

לאור כל האמור, הנני דוחה את העתירה.

חזקה על המשיב כי אם יביע העותר רצון של ממש, אמיתי וכן, בשילובו בטיפול, תיבחן התאמתו.

ניתנה והודעה היום כ"ז באדר תשע"ה, 18/3/15 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.