30 אוגוסט 2015

1. בפניי ערעור על החלטת הועדה רפואית לעררים בניידות מיום 28.8.14, ועדה הפועלת מכח ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המשיב (להלן ובהתאמה: "הוועדה"; "הסכם הניידות").

הרקע לערעור

2. ועדה שהתקיימה ביום 20.12.12 קבעה למערער 40% מוגבלות בניידות לפי סעיף 7-ג להסכם הניידות, בגין קרסול. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (ב"ל 43082-03-13). בפסק דין מיום 26.6.14 הורה בית הדין לוועדה לפעול כדלקמן:

"עניינו של המערער יושב אל וועדה הרפואית לעררים (ניידות) על מנת שזו תערוך לו בדיקה במישור האורטופדי, כמו גם במישור כלי הדם, ותפרט את ממצאי הבדיקה, לרבות פירוט תחומי התנועה במעלות כנדרש בטופס הבדיקה. לאחר מכן תשקול הוועדה החלטתה בשנית. המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה ולהציג מסמכים מד שקדם למועד התכנסות הוועדה, 20.12.12. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

3. ביום 28.8.14 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין, וקבעה כדלקמן:

"מדובר בחולה עם אי ספיקה ורידית קשה עם פצעים באזור השוקיים הריחקניות עם בצקות קשות מהברך ומטה, היעדר תנועה במפרקי הקרסוליים, תנועות בירכיים והברכיים נבדקו בפרוטרוט, ונרשמו, הוועדה מצירה על מצבו של הקשה של הנבדק. ניתן ליישם לפי סעיף ג-7 40%".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

4. לטענת המערער, הוועדה לא ביצעה לו בדיקה אורטופדית, כפי שנצטוותה לעשות במסגרת פסק הדין. המערער הוסיף, כי הטבלה מולאה, אולם בפועל, הרופאים אפילו לא קמו ממקומם, ובלי שהוא עצמו קם ממקומו או נלקח לחדר הבדיקה. עוד טוען המערער, כי מהמסמכים מימים 20.12.11, 12.2.12, ו-19.11.13, עולה כי הוא סובל מקושי בהליכה, ומגבלת טווחי התנועה בקרסול ובברכיים.

עוד טען המערער, כי קביעת נכות בגין מגבלת תנועות בקרסוליים בלבד, אינה מתיישבת עם קביעת הוועדה לפיה סובל המערער מבצקות מהברך ומטה.

לבסוף טען המערער כי נפלה סתירה בהחלטת הוועדה בכך שקבעה בסעיף 2 לפרוטוקול "כיבים עמוקים על לימפדמה" ואילו בסעיף 3 לפרוטוקול "לנבדק אין לימפדמה אלא בצקות".

בנסיבות אלה, עתר המערער להחלפת הרכב הוועדה.

5. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן. באשר לטענת המערער לפיה לא נערכה לו בדיקה כנדרש במסגרת פסק הדין, טען המשיב כי אין הצדקה לסטות מההלכה לפיה חזקה כי פרוטוקול הוועדה משקף נאמנה את שארע בוועדה.

באשר לפער שבין ממצאי הוועדה למסמכים הרפואיים עליהם הצביע המערער, טען המשיב כי ממצאי הוועדה גוברים, וכי המדובר בתיעוד ישן. בנוגע לסתירה הנטענת בנוגע לקביעה בדבר קיומה של לימפדמה, טען המשיב כי אין המדובר בסתירה מאחר ובסעיף 4 לפרוטוקול ציטטה הוועדה מצב רפואי שהיה נכון ליום 12.2.12, כפי העולה ממסמך רפואי שערך ד"ר אברהמי.

לבסוף ציין המשיב כי אין בהסכם הניידות סעיף חלופי התואם את מצבו של המערער.

דיון והכרעה

6. כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/29 – 01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד (1) 160 (1992); עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.08)).

7. לאחר שעיינתי בהוראותיו של פסק הדין מחד, ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שהוועדה מילאה אחר הוראותיו של פסק הדין במלואן, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה, ואפרט:

ראשית הוועדה שמעה את טיעוני המערער, ורשמה אותם, כלדקמן:

"הוועדה התכנסה על פי פסק דין מאת כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי מתאריך 26.6.14. מדובר בחולה עם לימפדמה קשה, פצעים כרוניים קשים יותר משמאל, עם קיבעון מפרקי קרסוליים. על סמך מכתב מאת ד"ר אברהמי, כירורג כלי דם, מתאריך 12.3.13, מדובר בכיבים ונו-סטטיים לאחר ניתוחי ורידים רבים. נותח גם בצרפת. בבדיקתו אז, כיבים עמוקים עם לימפדמה. הוועדה התבקשה לפרט את ממצאי הבדיקה לרבות טווחי התנועה במעלות כפי הנדרש בטופס הבדיקה".

(סעיף 4 לפרוטוקול).

שנית לפי הפרוטוקול, הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית (סעיף ג' לפרוטוקול), ורשמה את ממצאיה, לרבות פירוט תחומי התנועה במעלות. עיון בממצאי הבדיקה, מעלה כי זו מצאה מגבלת תנועה וקשיון במפרקי הקרסוליים. כמו כן, ערכה הוועדה למערער בדיקת כלי דם, בהתאם לדרישת פסק הדין, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן:

"שינויים קשים מאד של אי ספיקה ורידית כרונית בשתי הרגליים, שמאל יותר מימין. מימין שינויים דלקתיים קשים, משמאל נפיחות גדולה יותר וכיב מזוהם בצד הפנימי של הקרסול על גבי שטח די גדול של השליש התחתון של השוק. דופק דורזליס נימוש דו צדדי אין בעיית עורקים אלא רק בעיה קשה של אי ספיקה ורידית כרונית. לנבדק אין לימפודמה אלא בצקות. והשינויים הם משניים לבעיה הורידית".

על סמך כל אלה, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה, כי אין מקום לשנות מקביעתה הקודמת, לפיה דרגת המוגבלות של המערער הינה בשיעור 40%, לפי סעיף ג-7 להסכם הניידות, המתאים למצב של קישיון פרקי הקרסול של שתי הגפיים;

שלישית על פי ההלכה הפסוקה, פרוטוקול הוועדה משקף נאמנה את שאירע בוועדה. לא השתכנעתי שמתקיימות במקרה שלפניי נסיבות המצדיקות שלק לקבוע שכך גם במקרה שלפניי;

רביעית אין בידי לקבל אף את טענתו הנוספת של המערער, לפיה שגתה וועדה בכך שלא נתנה דעתה למסמכים מימים 20.12.11, 12.2.12, ו – 19.11.13, וזאת מאחר שבמסגרת פסק הדין המחזיר, הוועדה לא התבקשה ליתן דעתה למסמכים אלה, וכידוע, כשמדובר בדיון חוזר על הוועדה לפעול בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, ולא להרחיב את היריעה מעבר לכך. לגופה של הטענה אוסיף, שממילא אין הוועדה נדרשת ליתן דעתה באשר לפרטי כל מסמך ומסמך המובא בפניה, ודי בכך שתציין את תמצית המסמכים שהובאו בפניה ושהניעו אותה לקבוע את שקבעה. ולמעלה מהנדרש, אבהיר שממילא ממצאי הוועדה גוברים על ממצאי רופאים אחרים, ועל פי ההלכה הפסוקה, די לציין את השוני בממצאים על מנת לצאת ידי חובת הנמקה (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). הדברים נכונים בפרט בשים לב לכך כי אין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין, ומשמדובר במסמכים ישנים, מהשנים 2011 – 2013;

וחמישית, אין בידי לקבל את טענת המערער בדבר סתירה בקביעת הוועדה בנוגע לקיומה של לימפדמה. מקריאה בהחלטת הוועדה עולה כי זו קבעה כי המערער אינו סובל מליפדמה, כי אם מבצקות. בסעיף 4 לפרוטוקול ציטטה הוועדה את דברי המערער, במסגרתם טען כי בהתאם למסמך ערוך ע"י ד"ר אברהמי, שקבע כי זה היה מצבו הרפואי של המערער נכון ליום 12.2.12.

8. נוכח כל האמור, מצאתי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין כראוי. אין מקום להשבת עניינו של המערער לוועדה פעם נוספת. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ה, (30 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים.