1. ביום 25/8/14 שיגרה הנתבעת לתיבת הדואר האלקטרוני של התובע דבר פרסומת המציע לו לרכוש טונרים וראשי מדפסות (תוכן ההודעה מצורף כנספח ב' לכתב התביעה). התובע לא הביע הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מאת הנתבעת ואין בידי הנתבעת אישור להסכמה של התובע לשלוח לו דברי פרסומת (עדות מנהל הנתבעת בעמ' 4, ש' 6), וזאת בניגוד לסע' 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב 1982 (להלן: חוק הספאם) האוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת בלא הסכמה מפורשת של הנמען או בדרך של מסירת פרטים שלו תוך כדי רכישת שירות או מו"מ לרכישת שירות (סע' 30א(ג) לחוק הספאם).

לעניין זה יש איפוא לקבל את כל גירסתו של התובע וטענותיו.

בנסיבות כאלה הכלל הוא כי על המפרסם לפצות את הנמען בגין הפרת החוק. בהקשר זה יש להעיר כי אין חובה בחוק של הנמען להסיר עצמו מרשימת התפוצה כתנאי לקבל פיצוי בגין הפרת החוק (רע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ. ניתן ביום 27/7/14. שם בסע' י"ג) ויש איפוא לדחות טענת הנתבעת כלפי התובע שלא דאג להסיר עצמו מרשימות התפוצה שלה.

1. הנתבעת העלתה טענת הגנה ולפיה פורסם התובע כעורך דין ובנסיבות אלה מתיר סע' 30א(ב) לחוק הספאם בסיפא לשלוח הודעה מטעם מפרסם לכתובת מייל של בית עסק ובלבד שמדובר בהודעה חד פעמית; ומאחר שבמקרה זה מדובר במשלוח הודעה אחת, טוענת הנתבעת כי לא הפרה את חוק הספאם.

עוד טוענת הנתבעת, באמצעות מנהלה מר כפיר יום טוב, כי התקשרה עם צד שלישי שהציע שירותיו לצורך משלוח דברי פרסומת ללקוחות פוטנציאליים, תוך הבטחה כי מדובר בשיטת שיווק המותרת על-פי החוק, באופן שהוסבר לו שניתן לשלוח הצעות פרסומת מעסק לעסק באופן חד פעמי, כשאין בדבר להוות הפרה של חוק הספאם.

1. מנגד טען התובע, כי ההיתר לשלוח דבר דואר לעסק אינו מתיר לשלוח את הפרסום עצמו אלא רק הצעה לקבל פרסומות, כבקשה או אישור למשלוח דברי דואר בהמשך.

בנוסף הפנה התובע לכך שלאחר הדיון מיום 15/3/15 אליו לא התייצב מר יום טוב קיבל הודעה נוספת מאת הנתבעת, גם היא שלא כדין. בנסיבות אלה עתר לתיקון גובה סכום כתב התביעה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. טענת הנתבעת היא כי מדובר בתובע אשר מוגדר כעסק, באשר הוא מפרסם עצמו כעסק לעריכת דין (ראו נספח א לכתב ההגנה) ומשכך החריג הקבוע בסע' 30א(ב) סיפא מתיר לנתבעת לשלוח לו דבר דואר באופן חד פעמי ללא הסכמה, מבלי שיהיה בכך להוות הפרה של החוק.

גם אם היה מקום לקבוע כי מאחר ששמו של התובע מופיע בחיפוש באינטרנט כעסק לעריכת דין, וזאת שעה שאינו פעיל במקצוע עריכת הדין על-פי הצהרתו (עמ' 2, ש' 24) – כשאין בית המשפט נדרש להכריע בסוגייה זו לאור נסיבות המקרה דנן – עדיין אין אלא לדחות טענת ההגנה שהועלתה, מבחינה משפטית. כל זאת גם אם שלחה הנתבעת את דבר הדואר מתוך אי הבנת החוק.

1. סע' 30א(ב) לחוק הספאם קובע:

"לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה".

הסעיף האמור אכן מחריג את איסור משלוח דברי פרסומת לנמען שהוא בית עסק, ובלבד שהמשלוח הוא חד פעמי. ואולם מוסיף החריג וקובע תנאי לפיו דבר הפרסומת ששליחתו מותרת הוא של הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת, מבלי לשלוח באותו שלב גם את תוכן הפרסום עצמו, וזאת עד שתתקבל הסכמת בית העסק לקבל פרסומות מאותו שולח. לעניין זה העיר השופט פוגלמן ברע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (ניתן ביום 4/8/14):

" ... ברם פנייה הכוללת כשלעצמה דבר פרסומת אינה יכולה להיחשב פנייה מהסוג המותר בסעיף. אם לא נאמר כך, נימצא מאפשרים לכל מפרסם לשלוח הודעת פרסומת אחת שמשולבת בה גם הצעה לקבל דברי פרסומת בעתיד. פרשנות זו עומדת בניגוד לתכלית החוק. ההצעה שסעיף 30א(ב) סיפה מדבר בה היא הצעה "ניטראלית" שלא כרוכה בה פרסומת של המוצר או השירות שהשולח מבקש לפרסם. (שם, בסע' 16 לחוות דעתו)

1. במקרה דנן שלחה הנתבעת לתובע דבר דואר שאין בו רק הצעה לקבל ממנה פרסומות, תוך בקשה להסכמת בית העסק, אלא שלחה גם את הודעת הפרסומת עצמה, שיש בה תוכן שיווקי, בהיותה מציעה רכישת טונרים למדפסות (נספח ב' לכתב התביעה). מכאן שאין החריג חל על המקרה ואין בו להוות פטור מאחריות של הנתבעת.
2. הנתבעת העלתה טענה נוספת ולפיה משלוח דברי הדואר בפועל נעשה בידי צד שלישי כך שאינה עונה להגדרת "מפרסם" בחוק. יש לדחות הטענה. אין חולק כי בדבר הפרסומת שנשלח מופיעים פרטיה של הנתבעת ומענה לצורך התקשורת לרכישת המוצרים בפרסומת שנשלחה. מעבר לאמור אין בעובדה שהדיוור בפועל נעשה באמצעות חברה המתמחה בשיווק ודיוור כדי לפטור את הנתבעת מאחריות להפרה של החוק. בית העסק שאת מוצריו מפרסמים הוא מי שנהנה מהפרסום, לו השליטה בדברי הפרסום ועליו הנטל להקפיד כי גם אם הדיוור מתבצע בפועל באמצעות חברת פרסום, אותה חברת פרסום פועלת מטעמו על-פי חוק (ראו להשוואה ת"ק (ת"א) 48194-04-14 ספיר נ' לשר. ניתן ביום 22/2/15).

גובה הפיצוי:

1. לא נסתרה טענת מר יום טוב כי הנתבעת לא שלחה בעצמה את הפרסום, וכי הצד השלישי שולחת הפרסום בפועל הסבירה לו שמדובר בפעולה על-פי החוק, תוך שאינה עומדת על ההבחנה בין משלוח הצעה לקבל פרסומות לבין משלוח דבר הפרסומת עצמו. בהתאם לכך תוך שהפנה לרע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי לעיל, ביקש מר יום טוב לשקול את נסיבות ההפרה שבוצעה בתום לב ולהפחית את הפיצוי מהפיצוי המקסימלי.

אכן גובה הפיצוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט תוך שיש לקחת בחשבון את אמת המידה שקבע המחוקק בסע' 30 (י) לחוק הספאם בצד נסיבות ההפרה בכל מקרה.

1. בהתחשב בשיקולי הרתעת נתבעים פוטנציאליים, תימרוץ הגשת תביעות יעילות, תימרוץ אכיפה אזרחית של החוק מצד אחד ומן הצד השני כי מדובר במקרה זה במשלוח דברי הדואר בתום לב לאחר שקיבלה הסבר מוטעה של הוראות החוק מאת חברת הפירסום והשיווק, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי כולל בגובה של 1,200 ₪.

לסכום האמור יש להוסיף הוצאות משפט. בפסיקת הוצאות המשפט במקרה זה יש לקחת בחשבון כי התובע זכה בתביעתו. עוד יש לקחת בחשבון כי נציג הנתבעת לא התייצב לדיון שנקבע ליום 15/3/15 וניתן באותו מועד פסק דין נגד הנתבעת בהעדר הגנה.

התובע עמד איפוא על הוצאותיו בגין התייצבותו המיותרת לאותו דיון. מנהל הנתבעת התנצל כי לא התייצב לאותו דיון וזאת לטענתו בשל עומס ואילוצים משפחתיים שהביאו לכדי טעות. מדברי התובע בבית המשפט (1/7/15, עמ' 2) ניתן ללמוד כי הוא אינו עומד על פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, אך עומד על הוצאותיו. יוער כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי ההצלחה בהגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395) היה מקום במקרה זה כי בית המשפט יורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה משיקול דעתו, וזאת בכפוף לפסיקת הוצאות לתובע בגין הארכת הדיון שלא לצורך.

בשקלול כל האמור יש להוסיף ולפסוק לתובע הוצאות משפט בגין הדיון מיום 1/7/15, ביטול פסק הדין שניתן ביום 15/3/15 בהעדר הגנה והארכת הדיון שלא לצורך סך כולל של 1,000 ₪, הלוקח בחשבון כי מדובר בהוצאות התואמות להליך בבית משפט לתביעות קטנות.

התוצאה:

אשר על כן

1. אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 15/3/15 בהעדר הגנה.
2. בהמשך לבקשת התובע מיום 15/3/15, על דרך הזהירות ככל שהדבר לא עלה מפורשות מההחלטה מיום 15/3/15, אני מורה על תיקון כתב התביעה והעמדתו על סך של 3,500 ₪.
3. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1,200 ₪ בתוספת 1,000 ₪ הוצאות משפט, וזאת תוך 30 ימים מהיום.

טוב תעשה הנתבעת אם תפעל להסרת כתובות התובע מרשימות התפוצה שלה באופן מיידי, ככל שלא עשתה כן עד היום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, א' אב תשע"ה, 17 יולי 2015, בהעדר הצדדים.