1. התובעת היא רופאה העובדת אצל הנתבעת בבית חולים שיקומי בבת ים (להלן – בית החולים) החל מיום 2.11.08 ועד היום. התובעת עבדה בבית החולים כ"רופאת בית" וגם בתורנויות.

2. עד לחודש יולי 2012 התובעת קיבלה שני כרטיסי נוכחות, אחד לצורך רישום שעות העבודה כרופאת בית והשני לצורך רישום שעות העבודה בתורנויות. בתום התורנויות בשבת, שהסתיימו ביום ראשון בשעה ב- 8:00 בבוקר, קיבלה התובעת יום מנוחה. לאחר התורנויות ביום חול עבדה התובעת עד לשעה 10:00 בבוקר ומאז ועד לסוף היום לא עבדה.

התורנויות שולמו על ידי הנתבעת לפי תעריף שונה, אם מדובר בתורנות שבת או בימי חול, ולא כשעות נוספות.

ביום 18.7.12 התבקשה התובעת לחתום על מסמך לפיו יחול שינוי בשיטת התשלום לרופאים בגין תורנויות. לפי הנאמר באותו מסמך, השינוי מהווה שיפור התגמול לרופאים בגין התורנויות, כאשר התורנות תחשב כעבודה בשעות נוספות, ושעות היעדרות (לאחר התורנות) לא יזכו בתשלום.

על פי הנאמר בכתב התביעה השיטה החדשה לא יושמה עד ליום 1.7.14. בכל חודשי העבודה בשנת 2014 קיבלה התובעת שכר ברוטו קבוע בסך 10,000 ₪ בתוספת שעות נוספות שבוצעו בפועל.

3. בחודש יולי 2014 נקראה התובעת למשרדי הנתבעת ושם סופקו לה תלושי שכר חדשים רטרואקטיבית, עבור כל שנת 2014, בהם ביצעה הנתבעת ניכוי בשכר עבודה וקיזזה משכר היסוד של התובעת את "שעות המנוחה".

הנתבעת דרשה מן התובעת לחתום על מסמך לפיו ינוכה לה בשכר של חודש אוקטובר 2014 סך של 9,000 ₪ בגין חוסר בשעות עבודה בחודשים קודמים. התובעת סירבה לחתום על ההסכמה לקיזוז. הנתבעת הודיעה לתובעת כי הקיזוז ייעשה בחודש אוקטובר 2014 והעמידה לפניה אופציה לפיה התובעת יכולה לחתום על הסכמה לפריסת הסכום שיקוזז בתשלומים.

4. התובעת דרשה בתביעתה תשלום בגין שעות נוספות שהיא ביצעה במסגרת תורנויות עד לחודש אוגוסט 2012, אשר לא שולמו כלל. התובעת אף דרשה הפרשי שכר לאחר שינוי השיטה, בגין יום המנוחה אשר הופחת משכר הבסיס של התובעת.

נאמר בתביעה כי "הואיל ובעת הגשת התביעה אין בידי התובעת נתונים מלאים אודות שעות עבודתה, לרבות בשל העובדה שדוחות הנוכחות של התובעת לפני חודש אוגוסט 2012 נרשמו באופן מפוצל כמפורט לעיל, מעמידה הנתבעת את תביעתה בעילה זאת על הסכומים והנתונים המפורטים בנספח החישובי.

התובעת אף הגישה תביעה לפיצויי הלנת שכר בגין תשלום עבור שעות נוספות שבוצעו בחודשים ינואר 2013 וינואר 2014, ששולמו רק בשכר חודש פברואר של אותן השנים. בדיון מיום 14.2.16 (ע' 15 לפרוטוקול הדיון) הודיע ב"כ התובעת שהוא חוזר בו מן התביעה בגין פיצויי הלנת שכר, שלגביה בכל מקרה חלה התיישנות, בהתחשב כי התביעה הוגשה לבית הדין ביום 7.10.14.

לגרסת התובעת הניכוי מהשכר בשל "שעות היעדרות" של מנוחה לאחר עבודה בתורנות, אינו כדין ויש להשיב את הסכומים לתובעת. כמו-כן טענה התובעת כי התלושים המתוקנים שמסרה הנתבעת לתובעת החל מחודש ינואר 2014 הינם תלושים פיקטיביים, שאינם עומדים בדרישת חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) ועל כן יש לחייב את הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק.

5. בסמוך לפני הגשת התביעה הודיעה הנתבעת לתובעת על כוונתה לנכות משכרה של חודש ספטמבר 2014 סכומים, כאשר התובעת לא נתנה הסכמתה, ובניגוד לאמור בסעיף 25 לחוק הגנת השכר. לכן, מבוקש צו קבוע המונע מן הנתבעת לבצע את הניכוי האמור.

6. יחד עם התביעה הגישה התובעת בקשה דחופה לצו מניעה זמני, שבה מבוקש להורות לנתבעת להימנע מלנכות משכרה של התובעת סכומים בניגוד לחוק הגנת השכר, במועד תשלום שכר חודש ספטמבר 2014 (שאמור להיות משולם ביום 9.10.14).

הנתבעת הגישה תגובה לבקשה ובה טענה כי הסכום שהיא מבקשת לקזז מהשכר הינו בגין השבת תשלום עודף (באופן חלקי) בסך 5,008.75 ₪ ששולם לתובעת במהלך חודשים מרץ-מאי 2014 מחמת טעות, בגין שעות שבהן לא עבדה בפועל (שעות היעדרות) ואשר אינן מזכות אותה בתשלום בגינן.

לגרסת הנתבעת, במסגרת שינוי שיטת התגמול, החל מחודש אוגוסט 2012, שעות היעדרות לאחר תורנות, המהוות למעשה שעות מנוחה חלופיות לשעות התורנות, לא מזכות בתשלום שכר. בהתאם לאותו שינוי, שהביא לשיפור בתנאים, נהגו ונוהגים הצדדים (הכוונה לנתבעת וכל הרופאים שמועסקים אצלה ועובדים בתורנויות) החל מחודש אוגוסט 2012.

אולם, במשכורת חודשים מרץ, אפריל ומאי 2014, עקב תקלה במערכת הנוכחות, קיבלו התובעת ויתר הרופאים המבצעים תורנויות תשלום עודף שגוי – כלומר, שולם שכר חודשי מלא ותוספת תשלום עבור תורנויות, מבלי להפחית שעות היעדרות לאחר תורנות.

כתוצאה מאותה טעות קיבלה המבקשת תשלום יתר.

לאחר שנשקלו השיקולים למתן צו זמני, הוחלט ביום 2.11.14 לדחות את הבקשה. יצוין כי באותה עת השתתף במותב מר יגאל ליבר (נציג מעסיקים), אשר בינתיים סיים את כהונתו כנציג ציבור. לכן, הוא לא השתתף בדיון לשמיעת הוכחות, שהתקיים בהרכב חסר של המותב.

7. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, מיום 29.10.08, התובעת הייתה זכאית לתשלום בסך 6,000 ₪ לחודש כרופאת בית, בהיקף של 75% משרה, 32 שעות שבועיות. כמו-כן, סוכם כי בנוסף למשרה של רופאת בית, התובעת תעבוד במשרה נוספת כרופאה תורנית בבית החולים החל מיום 15.11.08, כאשר תפקיד הרופא התורן שונה מהותית מתפקיד רופא בית. לפיכך התובעת מבצעת את עבודתה בבית החולים בשתי משרות שונות בעלות מאפיינים שונים.

בנוסף למשכורת כרופאת בית, קיבלה התובעת תשלום עבור ביצוע תורנות בהתאם לסוג התורנות שהיא ביצעה. כך, תעריף תורנות שבת וחג גבוה מהתעריף של תורנות בימי א-ה; תעריף בגין תורנות מלאה שונה מהתעריף אשר משולם בגין תורנות חלקית.

התובעת גם קיבלה שכר בגין עבודתה כרופאת בית על אף שלא עבדה את מלוא היקף המשרה כפי שהוסכם עימה. בימים עוקבים ללילות שבהן עבדה התובעת במשרה האחרת כרופאה תורנית, עם סיום ביצוע התורנות, היא נעדרה מעבודתה כרופאת בית. על אף זאת, שולם לה מלוא שכרה עבור משרתה כרופאת בית.

8. בשנת 2012 התקבלה החלטה אצל הנתבעת בדבר שינוי ושיפור התגמול לרופאים בגין ביצוע תורנות. השינוי בשיטה, שהיה לטובת הרופאים, נכנס לתוקף בחודש אוגוסט 2012. הנתבעת החליטה לשלב בין שתי המשרות, על אף המאפיינים השונים, ולשנות את שיטת התגמול, לטובת הרופאים.

בטרם השינוי נערכה פגישה עם התובעת, בה הוצג והוסבר לה השינוי, בהתאם לנתוניה האישיים. התובעת אישרה והביעה את הסכמתה לשינוי. במסגרת השינוי בשיטה שעות מנוחה חלופית לשעות שבהן עבדה התובעת בתורנות, לא מזכות בתשלום שכר. בהתאם לאותו שינוי נהגו ונוהגים הצדדים מחודש אוגוסט 2012 ועד היום.

במשכורת של חודשים מרץ, אפריל ומאי 2014, עקב תקלה במערכת הנוכחות קיבלה התובעת, כמו שאר הרופאים אשר מבצעים תורנות, תשלום עודף שגוי. התובעת קיבלה שכר חודשי מלא בסך של 10,000 ₪ ובנוסף תשלומים נוספים בגין תורנויות. המערכת לא הפחיתה ולא לקחה בחישוב את מלוא שעות היעדרות לאחר תורנות בהן התובעת לא עבדה בפועל. התובעת קיבלה תשלום יתר בגין התקופה שבין ינואר עד יולי 2014 בסך של 9,342.07 ₪. לפנים משורת הדין ובהתבסס על ההנחה וההבנה שעצם החובה להשיב את סכום החוב כאמור מקובלת על התובעת, הנתבעת קיבלה החלטה שהתובעת, כמו גם העובדים האחרים, תשיב חלק מסכום החוב. בחודש אוגוסט 2014 נקראה התובעת לשיחה אישית עם מ"מ מנהל בית החולים, מר יהושע בליומין (להלן - מר בליומין); מנהלת רפואית בית החולים, ד"ר נחמה מונסטירסיק, מנהלת כספים ובקרה בבית החולים, גב' מרגלית לוי, מנהלת משאבי אנוש בית החולים, גב' ריבי ברוך ורכזת משאבי אנוש בנתבעת, גב' טלי ישעיהו (להלן – גב' ישעיהו). במהלך השיחה הוסברה לתובעת הטעות, והוצגו לפניה נתונים באשר לחוב.

ביום 7.9.14 נערכה פגישה בין אותם גורמים מטעם הנתבעת והרופאים שמבצעים תורנויות, ניתן הסבר נוסף לגבי שיטת התגמול והטעות שקרתה, וחולקו מסמכים בדבר ההתחשבנות. לאחר מכן נערכו מספר פגישות אישיות בין התובעת לבין מר בלוימין שבהן הוצעו אופציות להתחשבנות. לגישת הנתבעת, התובעת הודיעה בעל פה שהיא תשיב את הסכום בתשלום אחד. הסכום שקוזז משכר התובעת בחודש ספטמבר 2014 היה בסך 5,008.75 ₪.

הנתבעת מבקשת לקזז מכל סכום אשר ייפסק לזכות התובעת סך של 4,334 ₪ בגין יתרת החוב של התובעת, שלא קוזז.

הנתבעת טענה כי כל שכרה של התובעת, הן עבור עבודתה כ"רופאת בית", הן בגין תורנויות, שולם כדין ואין היא זכאית לכל סעד המבוקש בתביעתה.

9. ההליכים בתיק

לאחר שהתקיים דיון בבקשה לסעד זמני וניתנה החלטה, התקיים קדם משפט ודיון להוכחות לפנינו.

במהלך הדיון מיום 14.2.16 סוכם כי תינתן הכרעה עקרונית בפן העובדתי והמשפטי, ללא חישובים.

כמו-כן, הסכימו הצדדים כי השינוי בשיטת התשלום לתובעת היה החל מחודש אוגוסט 2012, כאשר השאלות הנתונות להכרעה בתיק הינן:

1. האם התובעת זכאית לתשלום גמול שעות נוספות בגין שעות התורנות עד לשינוי בחודש אוגוסט 2012?;
2. האם הפחתת שכר הבסיס שביצעה הנתבעת בגין יום מנוחה (או שעות מנוחה) לאחר תורנות, לאחר חודש אוגוסט 2012, היא כדין?;
3. האם ניכוי השכר שבוצע משכרה של התובעת בחודש ספטמבר 2014 היה כדין?

ב"כ הנתבעת הבהיר - והבהרתו מקובלת עלינו - כי הסעדים שבית הדין יכול לתת אינם יכולים לחרוג מאלה שהתבקשו בכתב התביעה.

10. עדויות שנשמעו

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה. מטעם הנתבעת העידו מר בליומין וגב' ישעיהו.

לאחר שמיעת הוכחות בתיק, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב וסיכומי תשובה והתיק הועבר להכרעה.

11. עובדות המקרה

נציין כבר עתה כי רוב העובדות אינן במחלוקת והן כדלקמן:

1. התובעת החלה לעבוד בבית החולים כרופאת בית וגם בתורנויות ביום 2.11.10, לאחר שנחתם הסכם העסקה ביום 29.10.08.
2. סוכם שהתובעת תקבל שכר בסיס (בהתחלה סך של 6,000 ₪) בגין עבודתה כרופאת בית, והתורנויות ישולמו לפי תעריף (בהתאם אם היו תורנויות בשבת או בימי חול, תורנות מלאה או חלקית).
3. הנתבעת ספקה לתובעת שני כרטיסי נוכחות – אחד שהיא הייתה צריכה להדפיס בתחילה ובסיום העבודה כרופאת בית ואחר עבור תורנויות.
4. התורנויות בשבת היו מהשעה 8:00 עד לשעה 8:00 ביום ראשון. תורנויות בימי חול (מלאות) היו מסוף יום העבודה הרגיל (16:00 או 16:30) עד למחרת בשעה 8:00. תורנות חלקית הייתה עד לשעה 22:00.
5. בתום תורנות בשבת קיבלה התובעת יום מנוחה ביום א'. אם מדובר בתורנות בימי חול, היא עבדה למחרת התורנות עד לשעה 10:00 וקיבלה מנוחה עבור יתר יום העבודה.
6. התובעת עבדה כרופאת בית 5 ימים בשבוע, ולא עבדה בימי שישי.
7. קיים שוני בין עבודת רופא כ"רופא בית" לבין העבודה בתורנות. רופא בית אחראי על חולים במחלקה מסוימת או בחלק ממנה, הוא אחראי על קבלת חולים, פעילות רפואית שוטפת ובקרה. במסגרת תפקידו, רופא בית מבצע ביקור חולים, משתתף בישיבות צוות לגבי החולים המאושפזים במחלקה ומקיים פגישות עם בני משפחה של המאושפזים. כמו-כן, רופא בית אחראי על גיבוש תכנית טיפולית של החולים וכן על עדכון ודיווח בדבר מצבם של החולים למנהל המחלקה. כמו-כן, במסגרת תפקידה כרופאת בית התובעת אחראית על מחלקת מונשמים (ראו תצהירו של מר בליומין, סעיף 6).
8. רופא תורן הוא רופא שנמצא בבית החולים בשעות הערב, הלילה או בסופי שבוע לאחר שרופאי הבית מסיימים את משמרתם ועוזבים את בית החולים. תפקידו הוא לתת מענה ככל שנדרש לא רק במחלקה עליה הוא אחראי כרופא בית (אם בכלל, שכן ישנם רופאים תורניים שאינם רופאי בית) אלא במחלקות נוספות. רופא תורן אחראי על קבלה ראשונית של מטופלים אשר מגיעים בשעות התורנות, בכל מחלקה, ואחראי על התחלת הטיפול הרפואי (סע' 7-8 לתצהירו של מר בליומין).
9. רופא תורן מורשה לישון בשעות התורנות, והתובעת העידה שהיא אכן ישנה בתורנויות. אם יש צורך בשירות התורן, עליו לגשת באופן מידי. היו כשתיים-שלוש קריאות במשך הלילה כממוצע (ראו ע' 17-18 לפרוטוקול הדיון, עדות התובעת).
10. החל מחודש אוגוסט 2012 שינתה הנתבעת את שיטת התשלום, כך ששעות התורנות שולמו כשעות נוספות/שעות עבודה במנוחה שבועית, ושעות היעדרות (אי עבודה) לאחר סיום התורנות הורדו מהשכר הבסיס. על מנת שלא לפגוע בשכר הקובע לזכויות סוציאליות, בוצעה התקזזות בין שעות התורנות לבין שעות היעדרות מתוך השכר הבסיס. הנתבעת הסבירה את השינוי לרופאים והחלה בביצועו כאמור החל מחודש אוגוסט 2012. סה"כ השכר הנטו שקיבלה התובעת עלה כתוצאה מהשינוי.
11. בשנת 2014, עקב תקלה במערכת חישובי השכר של הנתבעת לא נוכו שעות היעדרות ועל כן, לפי גישת הנתבעת, שולמו תשלומי יתר לתובעת, בסך של 9,342.07 ₪.
12. מתוך הסכום הנ"ל ניכתה הנתבעת משכר התובעת בגין חודש 9.14 (אשר שולם בחודש 10.14) סך של 5,008.75 ₪.

12. המחלוקת העובדתית בתיק

עיקר המחלוקת העובדתית שבין הצדדים היא בנוגע לקיזוז משכר העבודה של התובעת בגין חודש 9.14. האם התובעת הסכימה לכך, או התנגדה לקיזוז.

לפי עדותו של מר ליובלין, הוא הציג לפני התובעת מספר אפשרויות של ניכוי: בתשלומים, או על ידי לקיחת הלוואה מהנתבעת כדי להחזיר את הכספים. התובעת בחרה בתשלום בפעם אחת, כאשר אף ציינה כי היא נערכה בהתאם מול הבנק, וביקשה לדחות את תשלום המשכנתא בחודש אחד (ראו סעיף 22 לתצהיר מר בלוימין)

גב' ישעיהו לא נכחה בשיחה ולא יכולה להעיד על כך (ע' 21 ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון).

לגישת התובעת, היא לא הסכימה כלל וכלל לניכוי משכרה.

בהמשך נתייחס לשאלה האם יש כלל נפקות להסכמה או אי הסכמה של התובעת לגבי הניכוי/קיזוז.

13. מהות העבודה בתורנויות. האם מדובר ב"שעות עבודה"

לפי השיטה הראשונה של תשלום שכר לתובעת, הנתבעת התייחסה לשעות עבודה במשרה של "רופאת בית" ולשעות עבודה כרופאה תורנית כשתי משרות שונות, כך שסופקו שני כרטיסי נוכחות שונים, והתשלום נעשה לפי רכיבים שונים באותו תלוש שכר, ללא כל תוספת בגין שעות נוספות עבור שעות התורנות.

הנתבעת מדגישה את השוני הקיים בין שעות העבודה של התובעת כרופאת בית, לבין התורנויות, שבהן היא רשאית לישון, ומדובר יותר ב"שעות שהייה ונוכחות" לגביהן אין חובה על פי דין לשלם שכר והצדדים היו רשאים, וכך היה בפועל, להגיע להסכמה לגבי התשלום עבור אותן שעות (סעיף 45 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

משמעות הטענה היא כי שעות תורנות אינן בגדר "שעות עבודה" המזכות בשכר ובתוספת בגין שעות נוספות לפי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

ב"כ הנתבעת מסתמך על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בענין מיטראני (לה/59-9 ד"ר מיטראני נ' מדינת ישראל, פ"ד יז 302 )25.2.76, להלן – פסק דין מיטראני). בפסק דין זה, שעסק בשאלה האם שכר בגין תורנות המשולם באיחור יכול להיחשב כ"שכר מולן" כמשמעותו בחוק הגנת השכר, נפסק:

"עבודה בתורנות או כוננות הינה כורח המציאות בענפי עבודה ובתחומי פעולה שאינם סובלים הפסקת-מעש מוחלטת ביממה. אחד הבולטים בתחומים אלה הוא תחום הרפואה.... לגבי רופאי בתי-החולים קיים צורך להטיל ולחלק ביניהם נטל של משימות נוספות שבפיקוח נפש, המתבצעות לאחר יום העבודה ובנוסף עליו. מרופאים אלה נדרש איפוא, לעיתים מזומנות, לבצע משימת תורנות בבית-החולים או לעמוד במצב של נכונות להיענות לקריאה מביתו. הצד השווה לשני המצבים הוא, שהרופא עומד לפי תור קבוע מראש לרשות העבודה, כשהנדרש ממנו הלכה למעשה תלוי בנסיבות, שלרוב אין לצפותן מראש. הדגש איננו על כמות או היקף העבודה האמורה להיעשות, אלא בנכונות לעשות בעת מצוא.

לשאלה, האם משימות מעין אלו מהוות יום עבודה, יש להשיב בשלילה. המדובר אמנם בעבודה, שהתמורה המשתלמת עליה היא ללא ספק שכר עבודה, והעבודה נעשית בתחום של יממה קלנדרית, אך היא נעשית מחוץ ליום העבודה. רופא בית-חולים שסיים את יום עבודתו ונמצא בתורנות או בכוננות, אינו עושה משמרת שניה או שעות נוספות ובוודאי לא יום עבודה, אלא משימה בעלת אופי משלה העומדת בפני עצמה, עם היותה חלק בלתי-נפרד מעבודתו".

על אף הנאמר באותו פסק דין, אנו סבורים כי במתן תשובה לשאלה האם שעות תורנות, במתכונת כפי הייתה אצל הנתבעת, הן "שעות עבודה" כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה) יש להתייחס לשאלה האם הן עונות להגדרה של "שעות עבודה" לפי אותו חוק: הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה.

אנו סבורים כי התשובה לאותה שאלה צריכה להיות חיובית.

להנמקה, נפנה לפסק הדין המעמיק של בית דין זה (אב בית דין כב' השופט ספיבק) בסע (ת"א) 54860-01-12‏ ‏ ד"ר דניאל לנצברג נ' מדינת ישראל (23.7.14), אשר מסביר מדוע יש לראות בשעות תורנות כ"שעות עבודה, על אף האמור בפסק דין מיטראני:

"ראשית השאלה המשפטית שבה דן והכריע בית הדין הארצי בעניין מיטראני היתה השאלה האם זכאי רופא בתורנות לפיצויי הלנה במקרה ששכר התורנות משולם לו באיחור. זוהי שאלה אחרת ונפרדת מהשאלה שבפנינו, הנוגעת למספר שעות העבודה, הרגילות והנוספות, שבהן ניתן להעסיק את הרופא המתמחה;

שנית בפסק דין מיטראני לא מצאנו כל הבחנה בין כוננות לתורנות. לעומת זאת, מהראיות שהוצגו בפנינו עולה בבירור שיש להבחין בצורה חדה וברורה בין הכללים המשפטיים החלים על כוננות רופאים לבין אלה החלים על תורנות רופאים. בכוננות הרופא אינו מחויב ואינו נדרש לשהות בבית החולים ולעמוד לרשות מעסיקיו באופן מלא, ועל כן יש הגיון רב בקביעה שבפסק דין מיטראני לפיה מדובר "במשימה בעלת אופי משלה העומדת בפני עצמה". שונים לחלוטין הם פני הדברים כשעסקינן בתורנות, וזוהי סיבה מרכזית לכך שנכון לדעתנו להתייחס אליהן כאל שעות עבודה לכל דבר ועניין (לעניין זה, ראו בין היתר את הערתה של כב' השופטת (בדימוס) עדנה ארבל בסעיף 25 לדעת המיעוט שלה בעניין גלוטן (בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סג (3) 209 (29.11.09) לפיה ברור שלשיטתה שעות תורנות של רופאים, להבדיל משעות כוננות, יש להחשיב כשעות עבודה);

שלישית פסק דין מיטראני ניתן בשנת 1976, דהיינו לפני לא פחות מ- 28 שנים. במהלך העשורים הללו חלו שינויים במבנה התמחות רופאים ותורנויות רופאים בעולם וגם בישראל, והדבר מחייב ממילא בחינה מחדש של שאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת רופאים מתמחים. כך בוודאי בשים לב להלכות חדשות יותר בנוגע לפרשנות חוק זה שניתנו ברבות השנים (ראו למשל: ע"ע 305/05 מאיר נ' החברה להגנת הטבע (1.2.07); ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון בע"מ נ' דלאיכה נאדל (4.5.08); ע"ע 1351/04 זרצקי נ' ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ (6.4.06)) כמו גם לשינויים בפסיקה כמו גם ברגולציה, בעולם וגם בישראל, שאף בהם יש כדי להשפיע על ההכרעה בשאלת תחולת (או אי תחולת) הוראות החוק".

נוסיף לכך כי חוק שעות עבודה ומנוחה בוחן את עומס העבודה שמוטל על עובד ספציפי, במטרה לשמור על שעות המנוחה ומכאן, הגבלת העבודה בשעות נוספות. אין התייחסות בחוק ל"משרה" אלא לאדם.

אם מאמצים את גישתה של הנתבעת, לפיה כל משרה תחשב לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה בנפרד, ניתן להגיע לתוצאה אבסורדית לפיה אותו מעסיק יעסיק עובד במשרה של עובד בניין יום עבודה מלא, ולאחר מכן במשרה נוספת כעובד ניקיון, מבלי לשלם לו כלל תוספת עבור שעות נוספות.

התכלית של חוק שעות עבודה ומנוחה היא להגן על כבוד האדם של העובד, תוך שמירה על זמן מנוחה ועל איכות החיים שלו.

לפי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, בשעות התורנות התובעת הייתה בבית החולים, מוכנה ומזומנת לקריאות, שהתרחשו בפועל במשך הלילה, בין שתיים לשלוש קריאות בממוצע. לא התברר כמה שעות עבודה בפועל היו בימי שבת, שבהן התובעת גם ביצעה קבלת חולים. סביר כי מדובר ביום עבודה מלא, לכל הפחות.

לכן, אנו סבורים כי שעות התורנות של התובעת הן בגדר "שעות עבודה" המזכות בשכר ו/או תשלום בגין שעות נוספות ו/או תוספת בגין עבודה ביום מנוחה שבועית.

14. זכאות התובעת לתוספת תשלום בגין התקופה הראשונה

בהתאם לקביעתנו לעיל, שיטת התשלום בתקופה הראשונה (עד לחודש אוגוסט 2012) שבה נחשבו המשרות של רופאת בית ושל רופאה תורנית כמשרות נפרדות, ולא נצברו לצורך חישוב של שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית, הייתה שלא כדין.

לכן, המהלך של הנתבעת, שהחליטה על שינוי בשיטה, שלפיה כלל השעות נספרו כשעות העבודה של התובעת, תוך תשלום התוספת, היה לגיטימי ביותר.

בגין התקופה הראשונה, אנו קובעים כי יש לחשב את שעות העבודה של התובעת כך שהעבודה כרופאת בית היא משרה אחת והתורנויות מהוות "עבודה נוספת" ובגין אותן שעות זכאית התובעת לתוספת בגין שעות נוספות ו/או תוספת בגין עבודה במנוחה שבועית.

15. שיטת התשלום בתקופה השנייה

בתקופה השנייה, כאמור, הנתבעת אכן חישבה את שעות התורנות כשעות נוספות, או שעות עבודה במנוחה שבועית, והפחיתה מהשכר הבסיס של התובעת (10,000 ₪) את שעות המנוחה (מנוחת פיצוי) שלאחר התורנות.

אם התובעת עשתה תורנות ביום שבת, היא קיבלה מנוחת פיצוי ביום ראשון (סיימה לעבוד בשעה 8:00 ביום א'). אם התורנות הייתה ביום חול, היא עבדה למחרת היום עד לשעה 10:00 וקיבלה מנוחה עד לסוף של אותו יום (חזרה לעבודה למחרת). אותן שעות נוכו מהשכר של התובעת, אבל מבלי לפגוע בהיקף המשרה שלה כמשרה מלאה (לצורכי זכויות סוציאליות).

על כך הצהירה גב' ישעיהו:

"מערכת תשלום השכר מתרגמת את כמות השעות הנוספות למכרות של שעות עבודה רגילות וזאת עד לאיפוס שעות החוסר... המערכת מבצעת למעשה "השלמה" משעות נוספות (לאחר תרגום) לשעות עבודה רגילות וזאת עד לאיפוס "שעות חוסר תורנות" בהתאם לדוח הנוכחות. בשיטה זו התובעת מקבלת תשלום עבור עבודה במשרה מלאה ותשלום נוסף עבור יתרת העבודה בשעות נוספות. בשיטה זו גובה ההפרשות לתנאים סוציאליים אינו משתנה מחודש לחודש על אף שעות החוסר" (סע' 14-15 לתצהירה של גב' ישעיהו).

16. תורנות בשבת – עבודה ביום המנוחה השבועית

הנתבעת היא מוסד רפואי ולכן, חל ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים.

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע, בנוגע לעבודה במנוחה שבועית בסעיף 17, כדלקמן:

(א) הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:

(1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל. היה שכרו של העובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעסיק בעד כל יחידה שנעשתה בשעות המנוחה השבועית שכר עבודה לא פחות מ-½1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות;

(2) יתן לו המעסיק, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק.

(ב) היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעסיק זכאי ליתן לעובד, במקום הגמול לפי פסקה (1) של סעיף קטן (א) מנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה משעות המנוחה השבועית שבה עבד.

לאחר שינוי השיטה, הנתבעת שילמה שכר של 150% בגין תורנויות בשבת, וגם נתנה יום מנוחת פיצוי. סעיף 17 (א)(1) קוים באופן ברור. ואולם, השאלה היא האם פעלה כדין הנתבעת עת לא שילמה עבור שעות מנוחת פיצוי כפי שנקבע בסעיף 17(א)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

השאלה מתעוררת כאשר מדובר בעובד המקבל משכורת חודשית, מאחר שאילו מדובר בעובד בשכר שעתי או יומי, לא יכול להיות ספק, לדעתנו, כי שעות המנוחה אינן בתשלום.

תשובה לאותה שאלה ניתנה בפסק דין בעס"ק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – איגוד ערים, חיפה, פ''ד לח(2003, 289 (להלן – פסק דין ארגון הכבאים), אשר דן אמנם בזכות לפדיון בגין מנוחת פיצוי במסגרת הסכם קיבוצי, אך נאמר בו, בהתייחס להסדר החוק (דעת הרוב כב' השופט רבינוביץ):

סעיף 17(א)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע:

"הועבד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:... יתן לו המעביד, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד".

פירוש הדברים, שהעובד זכאי לשעות מנוחה ביום חול חלף שעות המנוחה שעבד בשבת. עבור ימי המנוחה בחול מקבל העובד תמורה במסגרת המשכורת החודשית אותה הוא מקבל. אין הוא מקבל תוספת שכר עבור שעות המנוחה החלופיות אותן הוא מקבל בחול חלף שעות המנוחה שעבד בשבת, אלא הוא מקבל את משכורתו החודשית הרגילה בשלמות, מבלי לגרוע ממשכורתו זו בשל שעות המנוחה החלופיות בהן נח ולא עבד" (פיסקה 12 לפסק^-דין אלון דב"ע נד/2-13 אלון נ' עירית ירושלים).

נאמר מפורשות בפסק הדין ארגון הכבאים כי לא ניתן לגרוע ממשכורתו של עובד בשל שעות המנוחה החלופיות (לשבת) בהן לא עבד.

מעבר לכך, סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע במקרה של עובד שמועסק בשעות המנוחה השבועית זכאות כדלקמן:

(1) תשלום בגין שעות אלה של שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל.

(2) יתן לו המעסיק, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק.

מדובר בשתי הטבות מצטברות, כאשר אין במתן מנוחת פיצוי כדי להצדיק הפחתה כלשהי מהשכר החודשי של העובד, עת הוא עובד במשרה אותה סוכם איתו.

אין אפשרות להפחית מהשכר החודשי של עובד את השעות של מנוחת הפיצוי, שניתנות במקום השעות שבהן עבד העובד ביום המנוחה.

פרשנות של הוראות בדיני עבודה צריכה להיות לטובת העובד, ונראה לנו כי הן מלשון הסעיף והן מתכליתו לא יכולים להגיע לפרשנות אחרת מזו שלפיה העובד יהיה זכאי לשכר חודשי מלא אם הוא קיבל יום מנוחת פיצוי במקום העבודה ביום המנוחה השבועית.

אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי כך יוצא שהתובעת תקבל 250% מהשכר בגין עבודתה בשבת. זאת, מאחר שהיא עובדת בהיקף משרה שנקבע לה (100% של השכר) גם מבלי לחשב את שעות התורנות בשבת. התובעת קיבלה, מעבר למשרתה בשבוע העבודה הרגיל (והכולל את מנוחת הפיצוי) תשלום של 150% (לפחות) בגין שעות העבודה במנוחה השבועית, וזאת בהתאם לדין.

17. הפחתת שכר לאחר תורנות ביום חול

כפי שאף אומר ב"כ התובעת בסיכומיו, אין חקיקה ספציפית המחייבת את הנתבעת לשלם עבור שעות היעדרות לאחר תורנות בימי חול (שהחלה בסוף יום העבודה הרגיל ועד לשעה 10:00 למחרת).

ב"כ התובעת טוען כי תהיה תוצאה בלתי הגונה, אשר תקפח את התובעת, במידה והתובעת תהיה מועסקת בשתי משמרות בשבוע בנות 24 שעות כל משמרת, ייחשב כאילו עבדה לכל היותר 18 שעות שבועיות במסגרת משרת היסוד שלה וכל השאר ייחשבו שעות נוספות שאינן מזכות בתשלום זכויות נלוות.

אין אנו מסכימים עם מסקנה זו של ב"כ התובעת.

באופן עקרוני, לצרכי זכויות סוציאליות, לא חייבים להיחשב יותר ממשרה מלאה. העבודה הנוספת/בשעות נוספות אינה נחשבת (אלא במקרים חריגים, בהתאם להסכמים קיבוציים או אישיים) לצרכי זכויות סוציאליות.

אם התובעת עובדת בתום יום העבודה, עד למחרת, משרתה לא תפגע, כי שעות אלה באות במקום שעות העבודה הרגילות, אך אין התובעת זכאית לתשלום בגין השעות שבהן לא עבדה (שעות מנוחת פיצוי) בתום התורנות.

מאחר שבשונה מן מנוחת הפיצוי במקום העבודה ביום המנוחה השבועית, לא קיים הסדר חקיקתי או אחר המזכה בתשלום של יום מנוחת פיצוי בתשלום, כדין פעלה הנתבעת עת קיזזה את שעות המנוחה שניתנו לאחר תורנות בימי חול.

18. ניכוי משכר התובעת בחודש ספטמבר 2014

התובעת טוענת כי הניכוי בסך 5,008.75 ₪ משכרה בגין חודש ספטמבר 2014 היה שלא כדין.

אין חולק כי הניכוי נבע מטעות במערכת הנהלת חשבונות של הנתבעת, שלא הפחיתה את "שעות המנוחה" מהשכר הבסיס של התובעת בחודשים ינואר עד יוני 2014.

מאחר שקבענו שחלק מן ההפחתות שנעשו משכר התובעת אינן כדין (הפחתה בגין תורנות בשבתות), סביר להניח כי הסכום ששולם ביתר, אם יש כזה, ייפחת באופן משמעותי.

בכל מקרה, אם מדובר בסכום שקיבלה התובעת ביתר, בהתאם לקביעות שבפסק דין זה, מדובר בניכוי בהתבסס על סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, ולכן, הוא כדין.

19. לסיכום:

לאור קביעתנו לעיל, אנו מצהירים כי התשובות לשאלות שהיו נתונות להכרעה הן כדלקמן:

1. התובעת זכאית לתשלום גמול שעות נוספות בגין שעות התורנות מתחילת העבודה עד לשינוי בחודש אוגוסט 2012;
2. הפחתת שכר הבסיס שביצעה הנתבעת בגין יום מנוחה לאחר תורנות בשבת, לאחר חודש אוגוסט 2012, אינה כדין. יש לחשב שכר בגין אותן שעות ולהשיב אותו לתובעת;
3. הפחתת שכר הבסיס שביצעה הנתבעת בגין שעות מנוחה לאחר תורנות, בימי חול, לאחר חודש אוגוסט 2012, היא כדין;
4. בהתאם לחישובי הניכויים שייערכו עבור החודשים ינואר עד יוני 2014, ייקבע האם הניכוי שנעשה בשכר התובעת בחודש ספטמבר 2014, בסך של 5,008.75 ₪ הוא כדין והאם יש להשיב כספים לתובעת.

ב"כ התובעת יגיש חישוב בהתאם לפסק דין זה.

החישוב יוגש בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, ויישלח ישירות לבית הדין ולב"כ הנתבעת.

אם לא תהיה התנגדות מטעם ב"כ הנתבעת תוך 30 ימים מקבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעת, תוך 30 ימים מיום קבלת התחשיב את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום.

היה ותתעורר מחלוקת לגבי התחשיב, יוכלו הצדדים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מ- 90 יום מקבלת פסק הדין.

במקרה זה ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו.

20. על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

21. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏31 דצמבר 2017, ‏י"ג טבת תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.