התובע מייצג חברה בבעלותו. הנתבעת נהגה בגמישות ראויה לשבח, כאשר לא נתלתה בכך ובקשה ליתן פסק דין על פי כתב התביעה.

אוטובוס השייך לחברה בבעלות התובע ניזוק בתאונה. תחילה נתבעה חברת דן כמזיקה, אך תביעה זו נדחתה במהלך 2012.

אז פנה התובע לנתבעת שביטחה את האוטובוס והצדדים נחלקו בהערכת הנזק. הסכום שאינו שנוי במחלוקת הועבר, עניינה של התביעה מתרכז בשאלה עד כמה ניזוק המגן האחורי החיצוני (הפגוש) של האוטובוס באירוע.

שמאי התובע מעריך את הנזק בסך 12000 ₪ לערך כאשר הנזק הצריך החלפת הפגוש, ואילו שמאי הנתבעת מעריך את הנזק בשיעור 2000 ₪, כאשר ניתן לתקן את הפגוש בלא צורך בהחלפה.

2 חוות הדעת בעיתיות. זו של הנבעת משום שלא נעשתה בצמוד לאירוע, מאחר והתובע פנה לנתבעת רק לאחר דחיית תביעתו נגד צד ג'.

זו של התובע, משום שלא יכלה לומר האם הוחלף הפגוש בפועל מיד לאחר התאונה או מקץ שנים ספורות.

בנסיבות אלה מן הראוי לאמוד את הנזק לפגוש בסכום של 5000 ₪, מעבר לסכום שכבר ניתן כפיצוי.

את טענת ההתיישנות אני דוחה, משום שהתובעת פעלה לקבלת פיצוי ממקור אחר ולא ישנה על זכויותיה, והנתבעת לא נפגעה מכך.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 5000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, ללא צו להוצאות.

הצדדים רשאים לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.