הצדדים בתיק כמעט ואינם חלוקים בעובדות.

1. הנתבעת, חברת דואר ישראל בע"מ, היא מובילת הדואר הלאומית, היתה אמורה לספק לתובע משלוח לביתו במועד שתואם בין הצדדים, וזאת תחת הזמנתו של התובע לסניף הדואר הקרוב למקום מגוריו, כדי לאסוף דבר דואר שמיועד לו.

תואם מועד מסירה ליום שישי 19/9/14 בין השעות 9:00 ל- 12:00. שליח מטעם הנתבעת לא הגיע למסור את המשלוח באותו מועד.

1. מועד מסירה חלופי תואם ליום שני, 22/9/14 בין השעות 15:00 ל- 18:00. למרות טווח השעות שתואם, התקשר השליח אל התובע בשעה 11:16 ולאחר מכן בשעה 11:21 והודיע כי הגיע אל מענו של התובע לצורך מסירת המשלוח. בנסיבות אלה, ומאחר שהשליח מטעם הנתבעת לא יכול היה להבטיח שיוכל להגיע בשנית בטווח השעות שתואם, נאלץ התובע לנטוש מקום עבודתו ועיסוקיו ולהתייצב בביתו לקבל פני השליח.

יצויין בהקשר זה כי באותו יום שישי (19/9/14), שם לב התובע כי מוסר המשלוח בושש לבוא, או אז פנה בעצמו לנציגי שירות של הנתבעת שהבטיחו לבדוק סיבת האיחור, אך אלו לא השיבו לתובע. יתרה מזאת, את השיחה לתיאום מועד חלופי יזם התובע עצמו בשיחה מול מוקד השירות ביום ראשון בבוקר. יצויין כי הפרטים בנ/1 שהציגה הנתבעת, ואשר לכאורה הם תיאור מהלך מסירת דבר הדואר לתובע, מעבר להיותם חלקיים והסתברו כלא מדוייקים, ספק אם הם מתייחסים לתובע בענייננו, שהרי שמו של הנמען בנ/1 אינו תואם לשמו של התובע.

1. התובע עותר לפיצוי בגין מה שהוא מגדיר התנהגות שיטתית של הנתבעת ויחס המחפיר, מקומם ומזלזל ביחס לזמנו של התובע; ובהשוואה לאיחור הגעתו של טכנאי שהפיצוי בגינו הוסדר במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"ע-1981, טוען התובע לפיצוי בסך של 1,200 ₪.
2. מנגד טוענת הנתבעת כי יש מקום לדחות את התובענה באשר לנתבעת חסינות מפני התביעה לפי סע' 19, 78 וסע' 81 לחוק הדואר, תשמ"ו-1986 המגבילים את האחריות של הנתבעת לנזקים לדברי דואר.

דיון ומסקנות:

1. סעיפי החוק אליהם הפנה נציג הנתבעת בכתב ההגנה ובדיון נוגעים לאחריות של הנתבעת ולהגבלת האחריות בהתייחס לנזק, אובדן או גניבה (ראו סע' 77 לחוק הדואר). סע' 78 לחוק הדואר מגביל אמנם את אחריות הנתבעת ביחס לאיחורים וטעויות. ואולם, יש לשים לב שהגבלת האחריות מתייחסת לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או במסירה מוטעית.

ובלשון הסעיף: "אין בעל הרשיון הכללי, עובדיו או כל הבאים מטעמו אחראים לנזק שנגרם –

1. בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר הדואר;
2. ..."

הדבר נלמד גם מסע' 81 לחוק הדואר, המתייחס לנזק שנגרם ומגביל היקף אחריותה של הנתבעת לשווי הנזק של דבר הדואר.

ובלשון הסעיף: "אין בעל רשיון כללי חייב בפיצויים לפי סע' 77 אלא כדי שווי הנזק לדבר הדואר או כדי ערכו של דבר הדואר אם נגנב או אבד, אך לא למעלה מן הסכום שייקבע השר לעניין אותו סוג של דבר דואר"

1. בהתאם לאמור, סעיפי חוק הדואר הרלוונטיים אכן מגבילים את אחריותה של רשות הדואר, ואולם זאת רק לגבי נזק שנגרם לדבר הדואר או לנמען, לרבות נזק שנגרם בשל איחור.

יש לשים לב כי תביעתו של התובע אינה תביעה נזיקית במהותה ולפיכך התייחסותה של הנתבעת לאחריותה ביחס לנזק במשלוח, לרבות הגבלת חוק הדואר את גובה הפיצוי בגין נזק למשלוח או בין איחור במסירת המשלוח, אינה רלוונטי לשאלה שבמחלוקת בתיק זה.

בנסיבות אלה גם תקנות הדואר (היקף אחריות לדבר דואר פנים), שתש"ע-2012 אינן נוגעות לענייננו, באשר כדברי נציג הנתבעת עצמו הן תקנות הרלוונטיות להגבלת סכום הפיצוי במקרה של אובדן, גניבה או נזק ישיר לדבר הדואר.

1. בענייננו, הפיצוי הנתבע הוא בעילה שיש לראותה כעילה מעין-חוזית, בגין העובדה שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה להגיע למענו של התובע במועד שנקבע בין הצדדים כחלק מהשירות לו התחייבה כלפיו, וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים, שעה שכלל לא נטען לנזק שנגרם בשל אותו איחור בקבלת דבר הדואר.
2. המקרה דנן אינו נכנס איפוא בגדרי חוק הדואר ותקנותיו לעניין הגבלת האחריות הנזיקית של רשות הדואר כמובילת דואר לאומית, ביחס לנזקים הנגרמים לדבר הדואר. משכך, חוק הדואר אינו יכול להוות אמת מידה לקביעת גובה הפיצוי בגין הפרת התחייבות של הנתבעת להתייצב בטווח המועדים שסוכם עם התובע לצורך אספקת דבר הדואר, ויש איפוא לאמוד את הפיצוי תוך השוואה להסדרים דומים קיימים.
3. בחקיקה הצרכנית החדשה, הוכר הצרכן כמי שזכאי לקבל שירות נאות, יחס הולם וכחלק מכך גם כמי שזמנו אינו הפקר (ראו לעניין זה חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012; תקנות הגנת הצרכן (מתן שירות טלפוני), תשע"ב-2012; סע' 18 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 ('חוק הטכנאים')).

תכלית התיקונים השונים היא שיפור איכות השירות, מניעת תחושת תיסכול ובזבוז משאבים אצל הצרכן ומניעת השחתת זמנו של הצרכן לריק (ראו דברי הסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה בשירות טלפוני), התשע"ד-2014; דברי הסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת זמן המתנה לקבלת מענה טלפוני אנושי), תש"ע-2009; הצעת חוק חובת מסירת זמן המתנה משוער במענה טלפוני, תשס"ז-2007; הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2011; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 25) (הגבלת זמן המתנה ופיצוי ללא הוכחת נזק), תשס"ח-2008).

1. בסע' 18 לחוק הגנת הצרכן הביע המחוקק דעתו המפורשת לענין גובה הפיצוי שיינתן לצרכן בשל המתנה ארוכה לטכנאי, מעבר לטווח השעות שתואם איתו. הסכומים הנקובים שם יכולים לשמש אמת מידה לכוונת המחוקק לעניין גובה הפיצוי במקרים דומים ובאופן שלמעשה מצד אחד ראוי להכיר בזכותו של הצרכן לפיצוי בגין איחור במתן שירות שתואם ומצד שני גובה הפיצוי ראוי כי יוגבל לאותם סכומים ולא תינתן בידי הצרכן אפשרות לטעון לפיצוי גדול יותר בגין נזק שנגרם לו.

בהתאם לכל האמור, ומשאין חולק כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה כלפי התובע להתייצב בטווח הזמנים שתואם בינם, ותוך השוואה להסדרים הקבועים בסע' 18 לחוק הגנת הצרכן כאמת מידה, אני סבור כי יש מקום להורות לנתבעת לשלם לתובע סך של 600 ₪ בגין אי התייצבות השליח מטעם הנתבעת במועד שתואם ליום 19/9/14. לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין שינוי מועד המשלוח ביום 22/9/14, באשר השליח הציע למעשה לתובע מועד חלופי לאספקת דבר הדואר והתובע נענה להצעתו ובכך למעשה תואם בין הצדדים מועד חלופי מוקדם יותר באותו יום.

התוצאה:

1. הנתבעת תשלם לתובע סך של 600 ₪ פיצוי בתוספת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ וזאת תוך 45 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.