מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 6.4.14 בחולון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 37-023-11 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 28-833-69 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

עדותו של התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעים, היתה אמינה וקוהרנטית והוא תיאר התאונה באופן ברור ומשכנע. לדבריו רכב הנתבעת עמד מימינו, הוא חלף על פני רכב הנתבעת, ואז חש במכה. הוא אמנם לא ראה את רגע הפגיעה, ברם בדיעבד התחוור לו, כי נהגת הנתבעת למעשה ביצעה פניית פרסה במקום אסור, בעת שחלף על פניה, וכי כך נפגע רכבו.

עדותה של נהגת הנתבעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעת, לא הפריכה את גרסת התובעים, ואף איששה אותה. נהגת הנתבעת הודתה, כי התכוונה לבצע פניית פרסה במקום. היא אף הודתה כי מיהרה על מנת לאסוף את ביתה מהגן שהיה בצידו השני של הכביש, וכי התובע הלין כלפיה על המקום בו עמדה לאחר התאונה. היא אמנם טענה, כי בעת התאונה היה רכב הנתבעת בעצירה מוחלטת, אף כי אישרה, כי נעצרה רק לצרכי ביצוע פניית הפרסה, וכי התכוונה להתחיל בפניית הפרסה, ובלשונה: "נעצרתי בצד הכביש על מנת לבצע את הפרסה. עמדתי שם אולי 15 שניות. המתנתי שכאשר יהיה שום רכב ואני יבצע (צ"ל: אבצע) את הפרסה" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 21-22), וכן (במענה לשאלה: "אם לא היתה קורת התאונה היית לוקחת שמאלה כדי לבצע פרסה?"): "כן" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 17-18). בעדותה הספונטנית לא טענה כי רכב התובעים סטה לעבר רכבה. כמו כן, נהגת הנתבעת הכחישה נחרצות בעדותה קיומם של נזקים ברכב התובעים (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 3, 7 – 8).

עדותה אינה מתיישבת עם טופס ההודעה מטעמה (נ/1) במסגרתו תיארה את נסיבות התאונה באופן שונה, כך שרכב הנתבעת עמד בעצירה מוחלטת, בעוד רכב התובעים שהגיע במהירות מאחורה סטה ימינה ופגע ברכב הנתבעת, ללא איזכור של כוונתה לבצע פניית פרסה כאמור. יתר על כן, בטופס ההודעה טענה נהגת הנתבעת, כי רכב התובעים השתפשף בצידו הימני, טענה אותה הכחישה בעדותה. נהגת הנתבעת לא סיפקה הסברים משכנעים לפערים בין גרסתה המקורית בטופס ההודעה לבין גרסתה בעדותה בפני בית המשפט.

מיקומי הנזק ברכב התובעים תומכים אף הם בגרסת התובעים, שכן ניכרת פגיעת מעיכה בדופן ימין של רכב התובעים, המתיישבת יותר עם הטענה, כי רכב הנתבעת אכן החל בביצוע הפניה מאשר עם הטענה, כי רכב התובעים השתפשף על רכב הנתבעת בעודו בעמידה.

בנסיבות העניין ונוכח הפגיעה בחלקה האחורי ימני של דופן רכב התובעים לא מצאתי לנכון לייחס אחריות כלשהי לתובע לקרות התאונה.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 13,893 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.