טוען...

החלטה שניתנה ע"י נחמה נצר

נחמה נצר28/10/2014

בפני כב' השופטת נחמה נצר

המבקשת

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד נדב אוחנה

נגד

המשיב

קאתם אלוקילי (עציר) – בעצמו

ע"י ב"כ עוה"ד אבנר שמש – בהעדר

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המבקשת:

התקשרתי לסניגור ואני מגיע למענה קולי.

המשיב:

אחרי שבית המשפט שואל לעמדתי, ביחס לאפשרות כי ההחלטה שצריכה להינתן הבוקר תינתן גם שלא בנוכחות בא כוחי, אני אומר שאין מניעה מבחינתי שההחלטה תינתן.

<#2#>

החלטה

בדיון שהתקיים בפני ביום 22.10.2014 השמיעו ב"כ הצדדים את טיעוניהם ביחס לבקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. בתום הדיון ולרגל הצורך בעיון מעמיק בחומר החקירה, נדחה מתן ההחלטה להיום בשעה 09:00 כאשר מועד הדיון תואם עם ב"כ המשיב.

עד השעה 09:35 לא נרשמה התייצבותו של עו"ד שמש ואף לא נתקבלה כל הודעה מטעמו באשר לסיבת אי התייצבותו.

שאלתי את המשיב מה מבוקשו וזה ציין, כי אין מניעה מבחינתו שבית המשפט ימסור ההחלטה.

על כן בדעתי לפנות עתה להשמיע ההחלטה בסוגיית המעצר, הגם שב"כ המשיב אינו נוכח.

ראוי כי עו"ד שמש ימסור לבית המשפט בתוך 48 שעות הסבר בכתב באשר לסיבת אי התייצבותו לדיון ובעיקר מדוע לא הודיע לבית המשפט על אי התייצבותו כאמור.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשע"ה, 28/10/2014 במעמד הנוכחים.

נחמה נצר , שופטת

<#6#>

החלטה

לבית משפט זה הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים. מהותם של האישומים הינה דומה עד למאוד הגם שאלו נסובים על אירועים שבוצעו בתאריכים שונים אך סמוכים זה לזה.

בפני משיב יליד 1984 הנתון במעצר בגין ההליך דנא מאז 06.10.2014.

על פי המתואר בכתב האישום באישום הראשון המשיב קשר קשר עם אחרים, שניים או שלושה, שזהותם אינה ידועה, לבצע פשע בדמות שוד של תחנת הדלק "פז בר" בדרך חברון בבאר שבע.

על פי הנטען ביום 18.09.2014, סמוך לשעה 01:30 לפנות בוקר הגיע רכב מסוג מיצובישי שזהותו הוסוותה ולוחית הזיהוי הוסתר, כאשר ברכב זה, כך על פי הטענה, נמצאו המשיב והקושרים ואלה הגיעו יחד לתחנת הדלק ובהגיעם לשם יצאו מהרכב, כשהם רעולי פנים, אוחזים באבן גדולה ובמוט ברזל, ניגשו למתלונן שהוא המתדלק בתחנת הדלק, איימו עליו, נכנסו לחנות הנוחות וכן למחסן החנות והוציאו משם אל תוך שק גדול אותו נטלו מהמקום קרטונים של סיגריות וכן מחשב נייח לצד מחשב נייד. נטען כי התנהלות השודדים נקלטה והונצחה במצלמות האבטחה המותקנות בתחנת הדלק, אם כי ברור כי על פי המונצח לא ניתן היה לזהות את השודדים מאחר ואלו היו רעולי פנים ולמעט עיניהם, כל מרכיב אחר בפניהם היה מוסתר.

כתב האישום מוסיף ומציין כי כמחצית השעה לאחר השעה שבה בוצע השוד וכמונצח במצלמות האבטחה, התקשר המשיב לאחד בשם אוסאמה אבו טהה והציע לו לרכוש כ- 80 פקטים של סיגריות וזה האחרון הסכים. עוד נטען, כי במהלך יום ה- 18.09.2014 נפגשו המשיב ואוסאמה ליד ביתו של המשיב והמשיב מסר לאוסאמה באמצעות השק שבעזרתו נשדדו קופסאות הסיגריות מתחנת הדלק ובמעמד זה כאמור, העביר המשיב לאוסאמה 50 קרטונים של סיגריות לצד 65 קופסאות סיגריות בתפזורת.

כאמור, האישום הראשון מייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות מאחר ומדובר בשוד שבוצע בחבורה, כאשר השודדים היו מצוידים בשקים.

באישום השני נטען כי ביום 22.09.2014 סמוך לפני השעה 03:00 לפנות בוקר, המשיב קשר קשר עם 4 או 5 אנשים שזהותם אינה ידועה זו הפעם על מנת לשדוד מתדלק בתחנת דלק סונול בכניסה לישוב חורה. נטען, כי במסגרת הקשר הצטיידו הקושרים ברכב, שזהותו ולוחית הזיהוי שלו הוסוותה וכן בציוד אשר נועד להסתיר את זהותם של השודדים. נטען כי סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר הגיעו המשיב והקושרים האחרים, 5 או 6 במספר לתחנת הדלק, הסיעו את רכבם לאחור מספר פעמים לתוך דלת החנות וגרמו לשבירתה, או אז ירדו המשיב והאחרים לתוך החנות, אחזו בסכינים, איימו על המתדלק במקום, דרשו ממנו שלא לעורר קולות ושניים מהם נכנסו למשרד החנות, נטלו משם כונני מחשב ושלושה ארגזי קרטון שהכילו סיגריות. כמו כן, נטען כי מדלפק הקופה נלקחו סיגריות נוספות ואף באה דרישה למתדלק למסור את הכסף שבקופה, אלא שהמתדלק לא הצליח לפתוח את הקופה, או אז נטלו השודדים את כל מגירת הקופה עמם, אשר הכילה כסף מזומן בסכום של כ- 900 ₪. גם במקרה הזה נטען, כי בסמוך לאחר ביצוע השוד, התקשר המשיב לאותו אוסאמה והציע לו את מרכולתו הגנובה וכי באותו היום ובתיאום מראש הגיע אוסאמה לביתו של המשיב בפזורה ושם מסר לו המשיב 95 קרטונים של סיגריות ו- 332 קופסאות סיגריות בתפזורת. על פי הטענה, קופסאות בתפזורת אלו הונחו בתא המטען של הרכב שבאמצעותו הגיע אוסאמה לביתו של המשיב.

גם באישום השני העבירות המיוחסות למשיב הן קשירת קשר לביצוע פשע לצד שוד בנסיבות מחמירות.

המבקשת, במסגרת טיעוניה בפני סברה, כי יש בתשתית הראייתית העולה מתיק החקירה כדי לבסס ולהקים סיכוי סביר להרשעה של המשיב בעבירות המיוחסות לו בשני האישומים.

ב"כ המשיב חלק על מסקנה זו ובמהלך טיעוני ב"כ הצדדים בפני ניסה כל אחד בתורו להצביע על אותם רכיבים בתשתית הראייתית העשויים דווקא לצדד בעמדתו הנטענת.

בטרם אפנה לנתח את העולה מתיק החקירה, אקדים ואביא מושכלות ראשונים ביחס לאופן שבו על בית משפט לבחון את התשתית הראייתית ולו לרגל בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כאמור, בשלב הבחינה של הראיות לכאורה לצורך הליכי מעצר, על בית משפט לבחון האם יש בכוחו של חומר הראיות הגולמי, שהרי זה טרם עבר את מבחן הביקורת השיפוטית ואת מבחן החקירה הנגדית, כדי להצביע על סיכוי סביר להרשעה. משמעות הדברים היא כי בית המשפט נדרש להעריך את הפוטנציאל הראייתי הטמון באותה תשתית והאם יש בכוחה בבוא היום להביא לאפשרות הרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, (בהקשר זה אפנה להלכה בעניין זאדה נ. מ"י בש"פ 8087/95 פד"י נ (2) 133).

אין מחלוקת כלל כי בשלב הדיון בבקשת המעצר, החומר המוצג לעיון בית המשפט הוא חומר גולמי והתמונה העולה הימנו היא תמונה חלקית ובוודאי איננה מיצוי של מערך התמונה כולה שיכול ויתגלה אם והיה והראיות ישמעו במלואן. אמנם בשלב הדיון כאמור, בית המשפט צריך להיזהר מלבטא עמדה ביחס למשקל הראיה, מהימנותם של העדים וסתירות שעשויות לעלות מהעדויות המהוות חלק מחומר החקירה ואולם גם בשלב הדיון בבקשת המעצר הבדיקה השיפוטית איננה בדיקה טכנית ובית המשפט בוודאי אינו רשאי להתעלם מסתירות מהותיות גלויות העשויות להחליש עד למאוד את התשתית הראייתית כפי שהיא מתגלה מתיק החקירה.

על אחת כמה וכמה מקום בו התשתית הראייתית הנטענת איננה ישירה אלא נסיבתית בלבד.

בבש"פ 8311/13 אברמוב נ. מ"י (עליון 19/12/13) בהתייחסו לתשתית ראייתית הנסמכת על ראיות נסיבתיות אומר השופט דנציגר, בין היתר את הדברים הבאים:

"הלכה מושרשת היטב היא כי ניתן להרשיע אדם על בסיס ראיות נסיבתיות, ובלבד שבית המשפט בחן את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסבריו של הנאשם במבחני ההגיון, השכל הישר ונסיון החיים וקבע כי אלו מובילות מעבר לכל ספק סביר למסקנה מרשיעה, ברורה כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו. במסגרת זו מוטל על בית המשפט לבחון האם המסקנה המרשיעה הינה המסקנה ההגיונית היחידה העולה מהראיות הנסיבתיות, או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני למכלול הראיות הנסיבתיות שעשוי להתיישב עם חפותו של הנאשם, ובלבד שלא מדובר בהסבר מופר דמיוני או תאורטי על פניו.".

(ההדגשות אינן במקור – נ.נ.).

בהקשר זה ראה גם ע"פ 6073/11 סגל נ. מ"י (11/06/12).

בהתאמה לכך נקבע, כי ניתן לעצור נאשם עד תום ההליכים גם כאשר הראיות נגדו הן ראיות נסיבתיות ובלבד "כי הראיות הללו הינן על פניהן בעלות עוצמה, משתלבות זו בזו ויוצרות על פני הדברים מסכת ראייתית רצופה של עובדות פליליות שיכולה לבסס הרשעה". (ראה בעניין זה עניין אברמוב שהוזכר לעיל וכן בש"פ 991/99 מ"י נ. קנילסקי (17/02/99) וכן בש"פ 8048/13 ג'ודא נ. מ"י (05/12/13).

לצד אמירות אלו הדגיש בית המשפט העליון כי מאחר ומדובר בראיות נסיבתיות לכאורה, ומאחר וראיות אלו טרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי על חלקיו השונים, כי אז יש הכרח לקבוע כי הראיות הן נסיבתיות לכאורה, הן בעלות עוצמה במידה המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה ומקום שבו קיים הסבר חלופי סביר או הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי, כי אז נראה כי יהיה בכך כדי לכרסם ולהחליש את אותה תשתית ראייתית נסיבתית כאמור.

בבש"פ 3484/14 מ"י נ. חיימוב (נבו) ציין בית המשפט העליון כי אם מתקיים סימן שאלה בדבר עוצמתן המצטברת של הראיות הנסיבתיות או כי מתקיים חוסר או חולשה ראייתי אשר ראוי לבירור במסגרת ההליך העיקרי, כי אז על בית המשפט לשקול היטב האם קיימת הצדקה להורות על המשך מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים או שמא ניתן להסתפק בשחרורו לחלופת מעצר.

משמעות הדברים היא, כי לא די בקיומן של ראיות נסיבתיות לכאורה, אלא דווקא בשל טיבן ואופיין של הראיות הנסיבתיות על בית המשפט להקפיד כי תשתית ראייתית נסיבתית זו היא בעוצמה המחייבת דווקא מעצר על פני אפשרות שחרור לחלופה.

בהידרשו לבחינת סוגיית עצמת הראיות, מדגיש בית המשפט העליון כי מקום בו לצד המסקנה המפלילה שמציגה המבקשת קיימת לפחות מסקנה "מזכה" כי אז הכף תטה אל עבר שחרור לחלופה בשל העובדה כי אפשרות קיומה של מסקנה אחרת שאינה מפלילה יש בה כדי להקהות מעצמת התשתית הראייתית כאמור.

ובאשר ליישום הלכות אלו בעניינו של המשיב שבפני.

אין מחלוקת כי המשיב לא זוהה בזירת מעשה השוד ולא נמצאה בכליו או בשליטתו ראיה מסבכת אשר יכולה היתה להעיד על מעורבות ישירה של המשיב באירועי השוד. למעשה, ניתן לומר כי התשתית הראייתית אשר הובילה את המבקשת לייחס למשיב ביצוע עבירות של שוד, היא העובדה כי בסמיכות זמנים למעשי השוד יצר המשיב קשר עם אותו אוסאמה אבו טהה והציע לו לרכוש קרטונים או קופסאות של סיגריות. כבר כאן המקום לומר, כי תוכן השיחות כשלעצמו שבהן מציע המשיב לאותו אוסאמה סיגריות, הוא כשלעצמו אינו בעל תוכן מפליל, שהרי הסיגריות אינן אסורות בהחזקה וממילא הפצתן אינה אסורה ואף אינה טעונה היתר מיוחד או מפורש. אמנם, סמיכות הזמנים בין מועדי ביצוע השוד לבין הצעת הסיגריות לאותו אוסאמה יש בה כדי להחשיד ואולם העובדה כי בכליו של המשיב לא נמצאו סיגריות או כל ראיה אחרת אשר יכולה היתה לקשור אותו או את הסיגריות ככל שהמשיב אכן מכר כאלו לאבו טהה, כסיגריות שנשדדו מתחנות הדלק, כי אז עצם קיומן של שיחות הטלפון אין בו כדי לחייב מסקנה אחת יחידה כי מקורן של הסיגריות שהציע המשיב, הוא ממעשי השוד וכל שכן כי המשיב הוא זה שביצע או נטל חלק פעיל בעבירות השוד.

זאת ועוד, הסיגריות ואפילו הקרטונים של הסיגריות לא נמצאו כבעלי זיהוי מיוחד והעובדה כי בסיגריות שנתפסו בסופו של יום בכליו של אבו עסא אחמד כמתואר להלן ובשליטתו של אותו אוסאמה אין בה כדי להעיד שסיגריות אלו נשדדו באחד או בשני אירועי השוד המתוארים בכתב האישום.

בית המשפט אינו נדרש לידיעה שיפוטית כדי לומר שקופסאות סיגריות הן בבחינת "מטבע עובר לסוחר" וכשם שלא ניתן לזהות שטרות של כסף, או מטבעות של כסף, אלא אם כן אלו עברו תהליך סימון מיוחד, כך גם לגבי קופסאות סיגריות שלא ניתן לייחד אלו על פני אחרות.

ובאשר לקופסאות הסיגריות שנתפסו, כפי שעולה מתיק החקירה, בחיפוש שנערך בביתו של אבו עסא אחמד, שהוא הנהג והבעלים של רכב הסוזוקי בלנו בצבע לבן שעל פי הטענה הגיע לביתו של המשיב כאשר אותו אחמד נוהג ברכב ולצדו יושב אבו טהה, וכאשר בחיפוש כאמור, נמצא כי בחדר השינה של אחמד נמצא שק לבן שתיאורו עשוי להיות תואם לתיאור השק שעל פי הטענה נלקח מתחנת הדלק פז בר ואשר באמצעותו הוצאו מהמקום קרטונים של סיגריות. במהלך החיפוש כאמור, נמצא השק בחדר השינה של אחמד וכאשר בשק נמצאו 50 פקטים של סיגריות ו- 65 קופסאות סיגריות בתפזורת.

בעיני משמעות ממצא זה היא כי גם על פי עקרון החזקה התכופה שהוא עקרון מוביל בדיני הראיות, הרי שלכל היותר ניתן לומר כי אבו עסא אחמד קשור באופן שלא ניתן להקל ראש במשמעותו, בביצוע מעשי השוד או בקבלת הרכוש שנשדד באותם מעשי שוד.

אינני סבורה כי שיחות הטלפון חשודות, מפלילות ככל שתהיינה, שקיים המשיב עם אבו טהה יש בהן כדי ליצור לחובתו חזקה תכופה בפרט כאשר לא נמצאו, לא בכליו, לא בשליטתו ואף לא בחזקתו, חפצים העשויים להעמיד כנגדו מסקנה מפלילה ולו ברמה לכאורית, כי זה היה חלק מאלו שביצעו את מעשי השוד ולמצער כי קיבל לידיו רכוש שהושג עקב ביצוע עבירות פשע.

יתרה מכך, גם החיפוש שבוצע ברכבו של אבו עבד העלה כי בתא המטען נמצאו קופסאות סיגריות רבות בתפזורת (332 קופסאות). כאן המקום לציין, כי אוסאמה אמנם אישר כי רכש את הסיגריות שנמצאו בתא המטען וגם אלו שנמצאו בביתו של אבו עסא בשתי הזדמנויות שונות מאדם שאת זהותו הוא אינו מכיר ואשר הקשר שנוצר ביניהם היה באמצעות שיחות טלפון שהתקבלו למכשיר הטלפון הנייד שברשותו של אותו אוסאמה. יצוין, כי אוסאמה היה עצור ובמהלך ימי מעצרו הוא השתתף במסדרי זיהוי תמונות, אך לא הצליח לזהות את המשיב כמי שמכר לו את הסיגריות. נכון כי אבו עסא זיהה את המשיב כמי שמכר את הסיגריות לאבו טהה אוסאמה בשתי הזדמנויות שונות.

עם זאת, עצם מכירת הסיגריות היא כשלעצמה אינה בעלת גוון פלילי או גוון מסבך ואין אפשרות להוכיח כי הסיגריות שמכר המשיב לאוסמה מקורן דווקא במעשי השוד, מה גם שהעברת השליטה בסיגריות בפועל נעשתה שעות רבות לאחר אירועי השוד וניתן בהחלט לחשוב על אפשרות שהסיגריות שמכר המשיב לאוסאמה, חרף הכחשתו של המשיב, היו ברשותו עוד טרם מעשי השוד, או כי הגיעו לידיו בלי כל קשר לסיגריות שנשדדו באירועים המתוארים בכתב האישום.

לא מיותר לציין, כי למעט זיהויו של המשיב כמי שמכר את הסיגריות לאוסאמה, אין בתיק החקירה ראיה מסבכת נוספת בפרט כאשר תוכנן של שיחות הטלפון שהושמו בהאזנה על פניהן אינן מעידות דווקא על הקשרים פליליים כמסקנה יחידה ובלעדית. מעבר לדרוש, אציין כי לכל היותר ניתן לומר, כי בתיק החקירה מצויה תשתית ראייתית ברמה לכאורית לאפשרות כי המשיב שלח ידו לרכוש שהושג בעבירה, אך מכאן ועד לאפשרות לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב בביצוע עבירות של שוד, הדרך עוד ארוכה ובעיני ארוכה עד למאוד, אם בכלל קיימת.

כזו היא תמונת הדברים סברתי, כי לא ניתן להצדיק המשך הימצאותו של המשיב מאחורי סורג ובריח כאפשרות יחידה וגם אם קיימת תשתית מסבכת במידה כזו או אחרת את המשיב בביצוע מעשים בעלי גוון פלילי, אינני סבורה כי המסוכנות הנובעת ממעשים אלו אינה ניתנת להסרה, אלא בהיות המשיב מאחורי סורג ובריח דווקא.

על כן מסקנתי הינה כי בשים לב למהותה של התשתית הראייתית, אופייה, היקפה ועוצמתה, רשאי המשיב להישמע בטיעון כי במקרה הנתון ניתן גם ניתן להבטיח את שלומו ובטחונו של הציבור מפניו גם שלא באמצעות השמתו מאחורי סורג ובריח.

בית המשפט ייתן אפוא בידי המשיב האפשרות לשכנע בקיומה של חלופת מעצר ראויה והולמת.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשע"ה, 28/10/2014 במעמד הנוכחים.

נחמה נצר , שופטת

המשיב:

בדעתי להציע חלופה. אני הבנתי שהדיון נקבע היום לשעה 15:00 וגם בני משפחתי נערכו להופיע היום בשעה 15:00.

<#8#>

החלטה

כפי שאמרתי בראשית הדיון היום, תמוה בעיני דבר היעדרותו של עו"ד שמש מהדיון בפרט כאשר מועד הדיון נקבע בתיאום מלא עמו.

בהחלטה דלעיל סברתי, כי ניתן לאפשר למשיב להציג חלופת מעצר ראויה והולמת.

כיוון שבא כוחו של המשיב אינו נוכח ואף החלופה שבדעת המשיב להציע אינה מצויה באולמי, אין מנוס אלא מלדחות המשך הדיון למועד קרוב על מנת לאפשר למשיב להציג את החלופה באותו דיון נדחה.

קובעת, אפוא, כי המשך הדיון בעניינו של המשיב ייעשה בפני ביום 03.11.2014 בשעה 09:00.

המשיב עצור עד למתן החלטה אחרת ויש להזמינו באמצעות שב"ס.

<#9#>

ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשע"ה, 28/10/2014 במעמד הנוכחים.

נחמה נצר , שופטת

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
19/10/2014 החלטה שניתנה ע"י נסר אבו טהה נסר אבו טהה צפייה
22/10/2014 החלטה שניתנה ע"י נחמה נצר נחמה נצר צפייה
28/10/2014 החלטה שניתנה ע"י נחמה נצר נחמה נצר צפייה
25/12/2014 החלטה שניתנה ע"י נחמה נצר נחמה נצר צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מבקש 1 מדינת ישראל אלון אלטמן
משיב 1 קאתם אלוקילי אבנר שמש