1. מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון בערעור.

2. עסקינן בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת לימור רייך) מיום 23.07.2014 (ת"א 45035-10-13), לפיו נדחתה תביעת נזיקין שהגיש בגין תאונת עבודה מיום 07.10.2002 מחמת התיישנות (להלן: "פסק הדין").

3. יוער כי עד למתן החלטה זו לא הוגש תצהיר המבקש ו/או כל אסמכתא אחרת לתמיכה בבקשה לפטור מהפקדת ערבון, זאת חרף העובדה כי ההחלטות מיום 17.06.2015 ומיום 01.02.2015 נשלחו לב"כ המבקש על ידי מזכירות בית המשפט באמצעות הדואר האלקטרוני.

4. ערבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו, לטובת המשיבים אם וכאשר ידחה הערעור.

פטור מערבון הוא חריג לכלל והנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לתיתו מוטל על המבקש, הנדרש להוכיח שני תנאים מצטברים:

א. היעדר מסוגלות כלכלית

ב. סיכויים טובים להצלחה בערעור

(ראה בש"א 1528/06 יוסף וורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי)

די שאחד משני התנאים לא יתקיים כדי לדחות את הבקשה.

5. המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר או בכל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

6. המבקש אף לא התייחס כלל לאפשרות, אם קיימת, להיעזר בבני משפחה/מכרים/ידידים לתשלום הערבון ודומה כי לא הניח את התשתית הצריכה לקביעה כי מיצה כל אפשרות ללוות את סכום הערבון כחובתו-

"התנאי בדבר היעדר מסוגלות כלכלית של מבקש הפטור מהפקדת עירבון נבחנת על סמך מצבו הכלכלי הפוזיטיבי, אך גם על סמך יכולתו להסתייע בסביבתו. ... המערערים גם לא הצליחו להוכיח את היעדר יכולתם להיעזר בסביבתם ..."

(בש"א 3166/12 מוטי אשכנזי נ' בנק לאומי למשכנתאות) (ההדגשה שלי – ש.י.)

(ראה בנוסף: ע"א 3477/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב)

7. המבקש מיוצג בהליך זה על ידי עורך דין פרטי ונוכח טענתו בדבר קושי כלכלי לשאת בתשלום הערבון, אך ראוי היה כי יידרש בבקשתו לאופן תשלום ומימון שכר טרחתו.

הדבר לא נעשה וממילא יש בכך כדי לגרוע מ"עוצמת" טענתו (ראה: ע"א 7764/01 פופלבסקי נ' עו"ד אלון נשר ואח').

8. למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות אציין כי מתוך הערכה גסה של סיכויי הערעור, אינני סבורה כי אלה ברף המצדיק לפטור את המבקש מהפקדת ערבון תוך חשיפת המשיבים לאפשרות כי תשלום הוצאותיהם בהליך, ככל שיפסקו, לא יובטח.

9. לאור האמור לעיל מורה אני על דחיית הבקשה לפטור מהפקדת ערבון ובשים לב לכלל השיקולים הצריכים לעניין קביעת שיעורו (ראה: בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל), מוצאת אני להעמידו על סך של 15,000 ₪ ואפשרת הפקדתו בשני תשלומים חודשיים שווים החל מחודש אוגוסט 2015 (עד ה- 15 בכל חודש).

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות בבקשה זו.

הבקשה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים