תביעה לפיצוי בגין נזקי רטיבות לדירת התובעת שמקורם לטענתה בנזילה מדירה שבבעלות הנתבע אשר ממוקמת מעל דירת התובעת.

בכתב התביעה נטען כי הבעיה היא מזה שנים, כאשר התגוררה בדירה אימה ז"ל של התובעת . הנתבע סירב לתקן ולא שעה לדרישות של מחלקת תרבות הדיור בעיריית צפת המגובות בחוות דעת מקצועית המצורפת לכתב התביעה.

הנתבע טען כי היה נכון לבצע תיקון אך התובעת רצתה רק כסף – סכום של 30,000 "ח.

לטענתו, בעלי מקצוע שהזמין אמרו לו שהרטיבות בדירת התובעת לא נובעת מדירתו אלא מקומה שניה ומהגג בשל תפירות.

עוד טען הנתבע כי לפנים משורת הדין החליף ריצוף וצנרת בחדר האמבטיה ולמרות זאת המשיכה התובעת לדרוש ממנו 30,000 שח.

מצב הדירה של התובעת, כך הנתבע , נובע מהיותה ישנה ולא עברה צביעה וסיוד שנים רבות. עוד טען כי הדירה לא מאווררת ויתכן כי גם זו סיבה שהיא נראית כך.

דיון והכרעה:

בישיבה הראשונה שהתקיימה בתיק ביקשה התובעת להסתמך על חוות דעת המהנדס מטעם מחלקת תרבות הדיור של העירייה בה נקבע כי:

" על הדייר מדירה מס' 15 לתקן את הנזקים שנגרמו לדיירת מדירה מס' 9 כתוצאה מהנזילה שהייתה בדירתו ויש לקלף את הצבע והטיח המתפורר, לבצע תיקוני טיח וצבע בכל המקומות שיש סימני רטיבות בדירה מס' 9".

הנתבע התנגד להגשת חוות הדעת בטענה כי המהנדס כתב בשוליה כי היא לא תהווה ראיה בבית המשפט.

לאור זכותו של התובע לחקור את עורך חוות הדעת בחקירה נגדית, לא היה מנוס מלדחות את הדיון על נמת לאפשר לתובעת להמציא חוות דעת של מומחה מטעמה שיהא מוכן לבוא לבית המשפט ולהיחקר על חוות דעתו על ידי הנתבע.

בישיבה שהתקיימה ב14.4.2015 התייצב אינסטלטור מר בן זקן רחמים ,(להלן: "המומחה"), אשר ביקר בדירת התובעת. המומחה העיד כי הוא עובד באינסטלציה חמישים שנה:

"הנזילה היא כתוצאה מהמקלחת למטבח. ישנם שני כתמים חזקים מאוד, קילופי טיח בתקרה וזה מתפשט לקירות ובמרכז החדר מעבר למטבח ולא בצדדים. הדירה בנויה משני חדרים ופינת אוכל וסלון. היום אין רטיבות יש את הנזק שנגרם כתוצאה מהרטיבות. לא הבחנתי שיש חדירה של מים הכול יבש. זה מתחת לדירה של הנתבע. הדירה של הנתבע היא חדר פחות מהדירה של התובעת . בחדר שמתחת לגשר ששם אין הדירה של הנתבע אין שום נזק............ היא שילמה לי 100 ₪ אני לא מכיר את התובעת לפני כן, היא הגיעה אלי דרך משיהו שטיפל באמא שלה והוא נתן לה את הכתובת שלי".

התובעת העידה וחזרה על טענותיה שבכתב התביעה.

הנתבע חקר את המומחה ואת התובעת בחקירה נגדית. הנתבע חזר וטען כי פנה לאמה של התובעת והציע לה לתקן על חשבונו את דירתה והיא לא הסכימה.

לאחר ששמעתי בהרחבה את טעונת ועדויות הצדדים, ועיינתי במוצגים שהונחו על שולחני, הגעתי למסקנה ברורה כי תביעה זו בדין יסודה.

הנימוקים והשיקולים שהביאוני למסקנה זו יפרוטו להלן באופן תמציתי לפי מצוות תקנה 15 ב לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז 1976:

א. עדותו של המומחה מטעם התובעת מר בן זקן רחמים לא נסתרה ואני סומך ידי עליה. מה גם שהיא מקבלת חיזוק משמעותי מחוות הדעת של מהנדס המחלקה לתרבות הדיור.

ב. האמנתי לגרסת התובעת ואני לא מקבל את טענת הנתבע שהועלתה במהלך הדיון לפיה הציע לאמה של התובעת תיקון הדירה על חשבונו ושהיא סירבה. בסעיף 15 לכתב ההגנה טען הנתבע כי :

" בנוסף , למען הסדר הטוב ומשום שהשלום והאמת אהבו, אבקש מבית המשפט להורות על הזמנת איש מקצוע בתחום האינסטלציה והיה והוא יאמר שיש עדיין בעיה בדירה מסב' 15 דייר מס' 15 ישלם את עלות הביקור ויתקן את הטעון תיקון בדירתו , ( הדגשה שלי, מ. חלאילה) , אך והיה אם בעל המקצוע ימצא שאין נזילה מדירה מס' 15 גב' תקווה תשלם את עלות הביקור.

עינינו הרואות שהנתבע בבואו לספר את מה שהיה, טוען כי היה מוכן לתקן נזקים בדירת התובעת, אך בבואו להתחייב , מוכן להתחייב לתקן את דירתו שלו בלבד.

נזקים:

לעניין עלות התיקונים- דרישת התובעת לפיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין ראש נזק זה נראית לי סבירה . היא נתמכת בהצעת מחיר שצורפה לכתב התביעה ומעבר לזה אציין כי עיינתי בתמונות הצבעוניות ומדובר אכן בנזק חמור, שעולה בקנה אחד עם דברי המומחה מר בן זקן רחמים לפיהם יש "שני כתמים חזקים מאוד".

אשר לראש הנזק של אובדן דמי שכירות- אני מקבל את טענת התובעת לפיה לא מצאה מי שמוכן לשכור את הדירה במצבה כפי שהוא כיום. לעניין החובה להקטין את הנזק על ידי ביצוע התיקון על חשבונה והשכרת הדירה והגשת תביעה נגד הנתבע רק בגין עלות התיקון, ענתה באופן ספונטאני , ואני מאמין לה, כי כל עוד לא הייתה בטוחה כי הנזילה בדירתו של התובע תוקנה, לא הייתה יכולה לתקן את דירתה שכן הרטיבות תחזור. בהקשר זה אציין כי לא התרשמתי כלל שתיקון הצנרת בדירתו של הנתבע נעשה מתוך לקיחת אחריות או התחשבות כלשהי בתובעת או באמה . הוא נעשה לפי ש "אדם קרוב אצל עצמו". הווי אומר - הרטיבות החמירה באופן שגם הנתבע לא יכול היה להמשיך בהשכרת דירתו.

אמה של התובעת נפטרה בשנת 2013. מכאן שתקופת השכירות האבודה היא למצער שנה. מכאן סבור אני כי הסכום שתבעה התובעת בסך של 17,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות הוא סכום סביר לדירה קטנה ואין בו הגזם.

אשר לנזק הלא ממוני, התובעת מבקשת סך של 5,000 ₪. אני סבור כי סכום זה מופרז קמעא. אני פוסק לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין ראש נזק זה.

סוף דבר הוא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

סך של 8,000 ₪ עלות תיקון נזקי הרטיבות.

סך של 17,000 ₪ פיצוי בגין אובדן דמי שכירות.

סך של 2,500 ש"ח בגין נזק לא ממנוי.

סה"כ ישלם הנתבע לתובעת סך של 27,500 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ . סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ה, 18 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.