<#1#>

נוכחים:

העורר וב"כ עופר קופרמן

ב"כ המשיבה עו"ד נדב אוחנה

פרוטוקול

עו"ד קופרמן:

מגיש את התסקיר בעניינו של העורר.

הטענה שלי זו היתה עתירתי בבית משפט דלמטה, בעניינו של המערער ביקשתי תסקיר משלים וזאת לאור התסקיר שקבע שהחלופה שהוצעה בבאר שבע, שמחזירה אותו לאותו מקום ואותה סביבה בה ביצע את העבירה, ואני חשבתי שיש מקום לבחון חלופה נוספת. כבר בתסקיר הראשון חשבנו שיש מקום לכך. שירות המבחן חשב שהחלופה בב"ש היא מתאימה.

קיימות חלופות נוספות, טובות, כאשר מסתכלים על האדם, והנסיבות שלו..

הכוונה היא שמפעילים אותו. הן נאשם 1 והן 2 אומרים לו להביא את זה, לקחת למסור.. זה עולה באופן חד משמעי.

כאשר מדובר באדם שללא עבר פלילי, ולא מב"ד ומעולם לא הסתבך והרקע להסתבכות זה הפיטורים שלו, שעבד בקירור בני והוא נמצא בארץ רק שנתיים. בתסקיר אין התייחסות לכך – שהם עלו לארץ ומעמדה של אישתו והבנות טרם הוסדר בארץ. כרגע הן הפסיקו להיות תושבות מדינת ישראל כיוון שהוא נעצר.

בתיק העיקרי קבוע לנו לדצמבר.

ישנה התפתחות נוספת. הנאשם 4, המשיב 4, למרות שאנו צירפנו החלטה שהוא נעצר עד תום ההליכים, הוא הגיש עיון חוזר, ושם הוא שוחרר כאשר אפשר לומר שהמדינה בכלל לא התנגדה, השאירה לשיקול דעת בית משפט, לאחר החלטה מנומקת של כב' השופט עטר ששם הוא מנמק. זה נכון שלנאשם 4 יש אישום אחד. הנאשם שכאן, הוא בעצם היה השליח. זה נכון שאצלו הוחזקו הדברים והוא החזיק את הדברים, אבל אציין שלעניין של נאשם 4 ויש לכך משמעות, נאשם 4 הוא הקליינט, הוא שקנה 40 ק"ג 18 ק"ג חומר פעיל ו 18 ק"ג חומר צמחי ואבקש להציץ במרשם הפלילי של נאשם 4, שהוא בעל קיוסק והוא קיבל צו סגירה ויש לו מבדים פתוחים ,והוא קיבל סעיף 60 א. מפנה לתסקיר שלו, ששם כתוב שנאשם 4 מעורב עם חברה שולית ועבריינית. מפנה לעמ' 33 בפרוטוקול של בית משפט קמא מיום 1.10.

אנו הצענו חלופה בב"ש אצל האבא שלו שזה נדחה. יש לנו שלוש ח לופות, אחת בעיר בת ים, אחת באשדוד, ואחת בדימונה, של אנשים נורמטיביים, שמוכנים לפקח עליו. אנו מבקשים ששירות המבחן יבחן זאת.

עו"ד אוחנה:

אנו סבורים כי החלטת בית משפט קמא הינה סבירה ומנומקת היטב. חלקו של העורר כאן הוא חלק משמעותי יותר.

בדירתו מוחזקת כמות אדירה של החומר הזה, מעל 8-9 ק"ג וכב' השופט עטר עמד על המסוכנות הזו. יש הבדל בין בלדר לבין אחראי על הארגון הזה. לא מדובר על אדם שבאישום אחד העביר ממקום אחד לספציפי אחר, זה לא המצב.

לגבי המשיב 4 ההבחנה שנעשתה כאן. כב' השופט עטר עמד על ההבחנה שחלקו של המשיב 4 הוא לא חלק מההתארגנות הזו. חברי עמד על הכמות שנתפסה, הוא קנה את זה מהמשיב 3.

יש הבדל בין שליח לבין אדם שמספק ומחזיק את כל החומר האסור הזה.

לעניין החלופה – אני סבור ששום חלופה לא תשרת את מטרת המעצר.

<#2#>

החלטה

העורר, יליד 1974, הועמד לדין יחד עם שלושה נוספים בבית משפט השלום בב"ש, בכתב אישום ובו שלושה אישומים. שלושת האישומים עניינם בעבירות של איסור הפצת חומרים מסוכנים, וניסיון הפצת חומרים מסוכנים – לפי סעיף 7 א לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים תשע"ג- 2013.

לעורר דנן מיוחסים המעשים שבכל שלושת האישומים. באישום הראשון, נטען, כי היה שותף לקשירת קשר במכירת 10 ק"ג של חומר ממכר מסוכן מסוג הידוע כ"נייס גיא".

נטען כי נאשם נוסף (מס' 2) מסר לידו את הכמות הגדולה הנ"ל של כ – 10 ק"ג מהחומר המסוכן, העורר הביא את החומר המסוכן לרוכש המיועד, וקיבל לידיו 20,000 ₪.

באישום השני נטען, כי לבקשת הנאשם 1, סיפק העורר במספר הזדמנויות כמויות ניכרות של חומר המסוכן הנ"ל, כאשר הכמות הגדולה ביותר היתה מסירת כמות של כ 20 ק"ג מהחומר הנ"ל, לנאשם 1 וקבלת התמורה ממנו.

באישום השלישי נטען, כי במועדים הרלוונטיים לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, נתפסו בביתו של העורר כמויות מהחומרים המסוכנים הנ"ל במשקל העולה על 11 ק"ג. בנוסף נטען כי העורר החזיק ברכבו כמות נוספת של החומר המסוכן בכמות של כקילוגרם אחד.

המדינה ביקשה לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 1.10.14, נעתר בית משפט השלום לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בפני ערר שהגיש העורר על החלטה זו.

ב"כ העורר לא חלק בבית משפט השלום, ואינו חולק על כך כי קיימות ראיות לכאורה, ובצורה משמעותית להוכחת המיוחס לעורר בכל שלושת האישומים. אולם, טענתו הינה כי תפקידו של העורר במעשים נשוא האישומים הנ"ל היה בעיקר תפקיד של בלדר ושליח ולא תפקיד הסוחר הממשי באותם חומרים מסוכנים וממכרים.

ב"כ העורר מפנה לכך שמדובר באדם שעלה לישראל לפני שנתיים בלבד, אין לו רישום פלילי כלשהו, וכי בנסיבות העניין, היה מקום לבחון בצורה יסודית יותר אפשרות לחלופת מעצר.

בהקשר זה מפנה ב"כ העורר לתסקיר שירות המבחן, אשר בסופו לא בא בהמלצה חיובית מחלופת המעצר שהוצעה בבית משפחתו של העורר בב"ש. על פי הטענה שלילת החלופה על ידי שירות המבחן יסודה בכך שהיא ממוקמת בעיר ב"ש, שבה בוצעו העבירות הנטענות, ועל כן היה מקום להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים אשר בו יבחנו אופציות אחרות של חלופות מעצר מרוחקות יותר.

לאחר שעיינתי היטב בהחלטת בית משפט קמא, בכתב האישום על שלושת האישומים שבו המוכחים לכאורה, וכן בתסקיר המעצר, לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטת בית משפט השלום.

אינני מקבל את הטענה המבקשת למזער את חלקו של העורר לתפקיד של "נער שליח" בלבד ברשת הפצת החומרים המסוכנים המסיבית ועתירת הכמויות, כמפורט בעובדות הנטענות בשלושת האישומים.

די בעובדה כי על פי האישום השלישי, העורר הוא זה שהחזיק ברשותו כמות עתק העולה על 10 ק"ג של החומרים המסוכנים, וכמות ניכרת נוספת במכוניתו, כדי לגרוע מניסיון ב"כ העורר למזער את חלקו של העורר במעשים הנטענים לכדי "נער שליח בלבד". יצויין, כי כמויות העתק הנ"ל של החומרים המסוכנים שהחזיק בביתו ובמכוניתו, הינן מעבר לאותן כמויות משמעותיות של החומר המסוכן שהוביל וסיפק בהזדמנויות השונות המפורטות באישום הראשון ובאישום השני.

אכן, העורר נמצא בארץ, כמפורט בתסקיר המעצר, שנתיים בלבד, ואין לו רישום פלילי בישראל. אולם נתון זה כשלעצמו אין בו כדי לגרוע מהמסוכנות הרבה הנודעת מעורר זה באותו תחום קשה של עסקאות, החזקה, והפצת חומרים ממכרים ומסכנים – נושא שההתייחסות אליו אמורה להיות דומה להתייחסות הנדרשת לעבירות המקבילות בסמים מסוכנים על פי פקודת הסמים המסוכנים.

בתסקיר המעצר מציינת קצינת המבחן, כי על אף העדר רישומו הפלילי (בשנתיים בהן הוא בישראל), הרי ש:"... באיזון בין השיקולים התרשמנו כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק".

על בסיס מצע נתונים זה, סבורני כי אי נאותות חלופת המעצר שהוצעה בבית אביו של העורר בב"ש, הולמת את אי נאותות חלופת מעצר, לעת הזאת בעניינו של העורר דנן, גם במקום אחר.

כפי שנפסק בפסיקה של הערכאות השונות, ההתייחסות לשאלת התכנות חלופת מעצר בעבירות מסוג העבירות דנן, וביתר שאת, בכמויות החומרים המסכנים בהיקף שמפורט באישומים דנן, אמורה להיות דומה להתייחסות לסוגיה זו שעה שמדובר בנאשמים בעבירות החזקה, סחר, והפצה של סמים מסוכנים.

בהינתן כל אלה, מוצא אני כי המסוכנות הרבה הנודעת מהמיוחס לעורר, מחייבת בנסיבות העניין את מעצרו עד תום ההליכים.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' חשוון תשע"ה, 28/10/2014 במעמד הנוכחים.