נוכחים

ב"כ המאשימה עו"ד שמוקלר

הנאשם וב"כ עו"ד רוזנטל

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. מדובר בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, כשרישיון הנהיגה אינו תקף וללא ביטוח.

על פי כתב האישום, בתאריך 20.10.14 בשעה 19:55 לערך, נהג הנאשם בקטנוע מסוג MAX-T, מ.ר. 67-964-725 ברחוב נויפלד בנתניה. בנסיבות המתוארות, פנה הנאשם שמאלה לרחוב גד מכלוף, המשיך בנהיגה ופנה שמאלה לרחוב הרב זוארץ, כשהגיע לכיכר פנה ימינה ברחוב שפרינצק, ובהמשך פנה שמאלה לרחוב אהרונוביץ. באותה עת, נהג הנאשם חרף היותו פסול לנהיגה על פי גזר דין שניתן ביום 2.3.14 בבית משפט השלום לתעבורה - תל אביב (כב' השופט האוזרמן) בתיק 7765-10-13, בו נדון בנוכחותו, בין היתר לפסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים, למאסר על תנאי בן 6 חודשים ולפסילה על תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם הפקיד את רישיון הנהיגה באותו יום.

תנאי המאסר ותנאי הפסילה הינם ברי הפעלה בענייננו.

לאור טיעוני הצדדים וגילו של הנאשם, כבן 21 שנים, מצאתי לנכון להפנות הנאשם לשירות המבחן להכנת תסקיר בעניינו, וזאת מבלי שהדבר ייצור ציפייה אצל הנאשם לעונש שיוטל עליו.

בתסקיר שירות המבחן מיום 12.3.15, סקרה קצינת המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם וציינה כי הנאשם כבן 21, רווק, מתגורר בבית הוריו בנתניה, בשל מעורבותו בעבירות דנן נמצא בתנאי מעצר בית ותחת איזוק אלקטרוני, כשלאחרונה הותר לו לצאת לעבוד.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית, ותיאר כי מגיל צעיר החל לעבוד בשל בעיות כלכליות בבית. על רקע מצבה הקשה של משפחתו, קיבל לדבריו פטור משירות צבאי, בשל אי התאמה. הנאשם מסר כי בשנים האחרונות אביו אינו עובד, לאחר שחנות למוצרי מזון שהייתה בבעלותו נקלעה לחובות ולקשיים כלכליים וכי אמו עובדת כטבחית.

מעיון בגיליון רישומו התעבורתי, עולה כי לנאשם רישיון נהיגה משנת 2010 ולחובתו 8 הרשעות קודמות, בכללן גם עבירה של נהיגה בפסילה משנת 2012 בגינה הורשע בשנת 2014, ובגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי של 6 חודשים. מעיון בגיליון רישומו הפלילי, עולה כי הנאשם נעדר עבר פלילי.

קצינת המבחן ציינה כי הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירות ומסר כי נסע לבקר חבר שלו, למרות שידע שהוא בפסילה. עוד הוסיפה כי הנאשם התקשה להסביר את הנסיבות להתנהגותו הבעייתית ולקשייו לעמוד בתנאי הפסילה. יחד עם זאת, מסר הנאשם כי ההליך המשפטי והאופציות העונשיות הקיימות, חידדו לו את חומרת התנהגותו בעבירות.

קצינת המבחן התרשמה מבחור צעיר אשר לאורך חייו נמנע ממעורבות שולית ועשה מאמצים לתפקד באופן תקין. עם זאת, התרשמה כי התנהגותו של הנאשם בעבירות מאפיינת דפוס התנהגות אימפולסיבי וילדותי, תוך שהוא מתקשה לבחון השלכות מעשיו. הנאשם הסתייג מהאפשרות לשילובו בטיפול בשירות המבחן, שכן לתפיסתו למד הלקח ואינו זקוק להתערבות טיפולית. על כן, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לגביו.

בבואה לגבש המלצה בעניינו של הנאשם, קצינת המבחן לקחה בחשבון את גורמי הסיכון להישנות ביצוע עבירה דומה, וביניהם חומרת התנהגותו של הנאשם בעבירות, החזרתיות בביצוען, נטייתו להתנהגות אימפולסיבית וילדותית וקושי בעמידה בגבולות שהוצבו בפניו, וכן את גורמי הסיכוי לשיקום, ובהם המאמצים שעושה לתפקד באופן תקין לאורך השנים, על אף קשייו, והתרשמותה מכך שההליך הפלילי המתנהל כנגדו מהווה עבורו גורם המציב גבול ברור.

לפיכך, המליצה קצינת המבחן על הטלת ענישה קונקרטית ומוחשית בדרך של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

בדיון מיום 18.3.15, לאור טיעוני ב"כ הצדדים והמלצת שירות המבחן למאסר בדרך של עבודות שירות, הוריתי לממונה על עבודות שירות להכין חוות דעת בעניינו של הנאשם, וזאת מבלי שהדבר ייצור ציפייה אצל הנאשם לעונש שיוטל עליו.

בחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 1.6.15, נמצא כי הנאשם אינו מתאים לעבודות שירות נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם לרבות בנאשם, בהתבסס על חוות דעת שניתנה ע"י משטרת ישראל.

בהחלטתי מיום 1.6.15, הוריתי לממונה על עבודות שירות להשלים את חוות דעתו תוך התייחסות לשאלה האם ניתן לשבץ את הנאשם לעבודות שירות במקום כלשהוא ברחבי הארץ או במסגרת מתקן שב"ס. בחוות דעת הממונה מיום 16.6.15, נמצא כי עמדת משטרת ישראל להעסקת הנאשם בעבודות שירות בעינה עומדת גם כשנתבקשה לבחון העסקתו של הנאשם במקום מרוחק מביתו, ולכן הוא איננו יכול לפעול להשמתו.

ביום 20.10.15 התייצב קצין מודיעין ובילוש משטרת נתניה בלשכתי ובדיון בדלתיים סגורות, הציג בפני מידע מודיעיני חסוי, אליו אתייחס בהמשך, ואת הסבריו לאמור בחוות דעת הממונה.

הממונה שב על המלצתו זו גם בחוות דעת נוספות שהגיש בתאריכים 21.10.15 ו-29.11.15, ואמר כי הנאשם לא אושר להעסקה במתקני שב"ס, בציון כי אי התאמתו של המועמד לביצוע עבודות שירות אינה מוגבלת לשטח זה או אחר, ועל כן הממונה אינו מתבקש לבחון מקום השמה בין מעסיקים שונים.

בדיון מיום 22.12.15 הצהיר ב"כ הנאשם לפרוטוקול הדיון כי הוא לא מבקש לזמן את הממונה (עמ' 16, שורה 10 לפרוטוקול).

לאור טיעוני ב"כ הנאשם באותו דיון, מצאתי לנכון להפנות הנאשם לשירות המבחן להכנת תסקיר משלים ומעודכן בעניינו, אשר יבחן את האפשרות להארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, וזאת מבלי שהדבר ייצור ציפייה אצל הנאשם לעונש שיוטל עליו.

בתסקיר משלים מיום 8.2.16, קצינת המבחן ציינה כי הנאשם תיאר כי מקיים אורח חיים תקין ושלל כל קשר עם גורמים שוליים. לדבריו, מאז ההליכים המשפטיים בתיק הנדון, נמנע לחלוטין מביצוע עבירות תעבורה. הנאשם הביע בפני קצינת המבחן חששו מהאפשרות כי ירצה מאסר בפועל, שכן מסייע רבות להוריו בפרנסת הבית. מעיון בגיליון רישומו הפלילי, עלה כי בתקופת הדחייה לא נפתחו כנגדו תיקי משטרה. קצינת המבחן ציינה כי גם כיום הנאשם מסתייג מהאפשרות להשתלב בהליך טיפולי וממוקד בעבודתו. על כן, לא באה בהמלצה שיקומית בעניינו. לצד זאת, ציינה כי ניכר שההליכים המשפטיים הנוכחיים, ובכלל זה, החשש מהאפשרות שיידון לעונש מאסר, מהווים עבורו גורם מרתיע ומציב גבול, באופן אשר יש בו כדי להפחית הסיכון להישנות התנהגות דומה. לאור זאת, ולאור גילו הצעיר, האחריות שלוקח על התנהגותו בעבירה והבנתו כי ביצוע עבירת תעבורה נוספת תחייב הפעלת המאסר המותנה, המליצה קצינת המבחן לשקול בחיוב הארכת המאסר על תנאי לצד רכיבי ענישה הכוללים פסילה וקנס משמעותיים.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו יושתו על הנאשם 9 חודשי פסילה בפועל, תוך הפעלת הפסילה על תנאי בחופף, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה על תנאי וקנס. לעניין רכיב המאסר, סיכמו הצדדים על 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, תוך הפעלת המאסר על תנאי בחופף, אך מאחר והנאשם נמצא לא מתאים לביצוע עבודות שירות, עתרה המאשימה למאסר מאחורי סורג ובריח של 6 חודשים, תוך הפעלת המאסר על תנאי בחופף, ואילו ב"כ הנאשם עתר לבטל את ההרשעה או לחילופין להאריך את המאסר המותנה העומד לחובתו.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם נוהג משנת 2010 וצבר לחובתו 8 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות של פקיעת רישיון רכב, נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף לסוג הרכב, וכן נהיגה בזמן פסילה בגינה עומדים לחובתו מאסר על תנאי בן 6 חודשים ופסילה על תנאי של 6 חודשים ברי הפעלה בענייננו. ב"כ המאשימה הפנתה לחומרתה של עבירת הנהיגה בזמן פסילה כפי שעולה מהפסיקה ולמתחם הענישה הנהוג בעבירה זו, כאשר מדובר בעבירה חוזרת, אשר נע בין מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד מאסר בפועל למשך שנה, תלוי בעברו של הנאשם ובקיומו של תנאי בר הפעלה, זאת לצד רכיבים של פסילה ממושכת של חודשים ועד שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

בטיעוניו לעונש ביקש ב"כ הנאשם להימנע מהשתת מאסר בפועל וטען טענות חילופיות כדלקמן:

יש לבטל את הרשעת הנאשם בשל שיקולי צדק ולאור תיקון 113 שאומר שייגרם נזק בלתי הפיך אם אדם ללא עבר פלילי או תעבורתי ייכנס למאסר, תוך הפנייה לע"פ 1106/03 עמר שמעון נ' מדינת ישראל.

לחילופין, טען כי על אף המידע המודיעיני בדבר סכנה לנאשם ולסובבים אותו, הסמכות הקובעת נתונה לבית המשפט ולא לממונה על עבודות שירות, תוך הפנייה לפס"ד מוסלי. כן, הגיש לעיוני רשימת מוסדות וגופים בהם מועסקים עובדי שירות כחלופת מאסר בשב"ס, הנושאת תאריך 17.12.12 (נ/1). ב"כ הנאשם הפנה לת"פ 44544-04-13 מדינת ישראל נ' אלסאנע. , שם בית המשפט קבע כי התשתית לפיה הגיעה הממונה למסקנה שיש להפסיק ריצוי עונש הנאשם בעבודות שירות, רעועה ואין בה כדי לבסס מנהלית ההחלטה שניתנה. לפיכך, הורה לממונה על עבודות שירות לזמן את הנאשם לראיון התאמה.

לחילופי חילופין, ביקש כי באם ביהמ"ש יקבע כי הנאשם לא מתאים לביצוע עבודות שירות, יאזן את הענישה באמצעות הטלת עונש פסילה ארוך יותר מזה שהסכימו ביניהם הצדדים בהסדר.

לחילופי חילופי חילופין, טען ב"כ הנאשם להארכת המאסר המותנה העומד לחובת הנאשם, בהתאם לתסקיר המשלים של שירות המבחן.

ב"כ הנאשם הפנה לאמור בתסקיר המשלים, לכך שלא נפתחו כנגד הנאשם תיקים חדשים ולכך שלא הפר את תנאי מעצר הבית הקשים בהם הוא נתון מסוף שנת 2014. לטענתו, יהיה זה ראוי וצודק להאריך את המאסר המותנה משאין לנאשם עבר פלילי.

כמו כן, ביקש לראות בעובדה שלא נפתחו כנגד הנאשם תיקים ולא בוצעו הפרות של תנאי המעצר, הליך שיקום לכל דבר ועניין. לדבריו, אם אדם הוא נורמטיבי, צריך להיזקף לזכותו הליך שיקום למרות שאינו צריך הליך טיפולי כזה או אחר.

ב"כ הנאשם הפנה לפ"ל 5851-01-12, שם בית המשפט האריך מאסר על תנאי בשל העדפת האינטרס השיקומי, וכן לעפ"ת 6597-09-15, שם בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המדינה על הארכת המאסר המותנה מטעמי שיקום.

לאור העובדה כי הנאשם הפקיד את רישיון נהיגתו ביום 11.11.14, ב"כ הנאשם ביקש לנכות את ימי הפסילה.

דיון

שאלת ביטול הרשעתו של הנאשם בדין

עפ"י ההלכה הפסוקה, הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים:

(א) על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

(ב) סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה.

עוד נקבע כי ביהמ"ש יפעיל סמכותו להימנע מהרשעת אדם לאחר שנמצא כי אכן עבר עבירה, רק במצבים "חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן", כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלת ההרשעה לאינטרס הציבורי - חברתי הכללי (ראה ע"פ 2083/96 כתב וכן רע"פ 3515/12 שבתאי).

כמו כן, נפסק כי בין השיקולים שיש להביא בחשבון אם להטיל על הנאשם שירות לציבור ללא הרשעה, יש לבחון האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס התנהגות כרונית או המדובר בהתנהגות מקרית (שם, ע"פ 2083/96 דברי המשנה לנשיא ש. לוין).

במקרה שלפנינו התנאים להימנעות מהרשעה לא מתקיימים, לא הוכח כי הרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, לכל היותר ניתן לומר כי תהיה הכבדה על התנהלותו של הנאשם. מה גם, המדובר בהתנהלות מצד הנאשם המצביעה על זלזול בחוק והתעלמות מפסיקת ביהמ"ש ואין המדובר באירוע חד פעמי (שהרי זוהי לו עבירה שנייה של נהיגה בזמן פסילה), ועל כך על הנאשם לתת את הדין.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה, הנאשם מסר לשירות המבחן כי נסע לבקר חבר שלו, למרות שידע שהוא בפסילה והתקשה להסביר את הנסיבות להתנהגותו הבעייתית.

לטעמי, חומרת העבירות ונסיבות ביצוען אינן מצדיקות את בקשת ב"כ הנאשם להימנע מהרשעה. עוד יש לומר כי למעט הטענה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, לא הובאו בפני כל ראיות כי הרשעתו של הנאשם בעבירה זו תפגע בעתידו.

בעבירות תעבורה מקובל להימנע מהרשעה בעבירות קלות יחסית כגון אי שמירת מרחק וגרימת נזק [ראה ת"ד (רמ') 45717/08 מדינת ישראל נ' כהן, לא פורסם (מיום 18.6.11)], ונהיגה בפזיזות ורשלנות [ראה ת"פ (אשד') 1099/08 מדינת ישראל נ' עמר, לא פורסם (מיום 28.3.11)]. האינטרס הציבורי שבהרשעה בעבירת נהיגה בפסילה הינו רב, בהיות עבירה זו מהחמורות שבדיני התעבורה שהפכה למכת מדינה במקומותינו וכדי לבטא את חומרת המעשים ולשרש את התופעה מן היסוד.

בפס"ד כתב צוין כי נסיבות מקלות יש בהן כדי להוות שיקול לקולא בגזר הדין אך לא בהכרח להוביל לאי הרשעה – שבגדרו יבואו מקרים חריגים בלבד: "גם כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם אין לוותר על הרשעתו אלא, לכל היותר, יש לתת ביטוי לכך באמצעות הקלה בעונש...יוצאים מכלל זה אותם מקרים חריגים שבהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקה שלא להטביע אות קלון של פליליות".

ראו לעניין זה גם רע"פ 5860/15 פלונית נ' מדינת ישראל, שם קבע כב' השופט שהם: "אינני סבור כי נסיבותיה האישיות של המבקשת נכנסות לגדר אותם מקרים חריגים, בהם תהא הצדקה להימנעות מהרשעה. זאת, לאחר שהובהר כי לא צפוי למבקשת נזק קונקרטי וממשי כתוצאה מהרשעתה. כבר עמדתי בעבר על כך, שבסוגיית ההימנעות מהרשעה, יש להצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לנאשם, ואין ניתן להסתפק ב"תרחיש תיאורטי" לפיו אפשר שייגרם נזק מעין זה, בנסיבות מסוימות...". גם שם עברה הפלילי של המבקשת היה נקי.

באשר לע"פ 1106/03 עמר שמעון נ' מדינת ישראל, אליו הפנה ב"כ הנאשם, ובו הורשע המערער באיומים שאיים על אשתו, שם שירות המבחן המליץ על העמדתו של המערער בפיקוח טהור משך שנה וחצי, ובית המשפט המחוזי מצא לנכון לבטל את הרשעתו בשים לב כי מאסר מותנה חב הפעלה עמד לחובתו, מן הטעם שמדובר בעבירה של איום בלבד שהינה קלה מעבירה של אלימות פיזית, ומן הטעם שבני הזוג עברו תהליך של שיקום מערכת היחסים שלהם. כאמור לעיל, נסיבות אלה לא מתקיימות בענייננו.

לפיכך, לא מצאתי להורות על ביטול ההרשעה.

האם יש בנסיבות העניין יסוד סביר לפגיעה בחיי אדם, בין בנאשם ובין באחרים

לאחר שעיינתי במידע המודיעיני שהוצג בפני בדיון מיום 20.10.15, מצאתי כי הוא מעלה חשש לפעילות פלילית של הנאשם, כי המידע נאסף לאורך זמן, וכולל גם ידיעות עדכניות נכון למועד הצגת החומר בפניי (ראה ידיעה 15-0414-866), ועל כן, אני קובעת כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. מכאן, שהתנגדות המשטרה להמשך ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, בין במתקן משטרתי, בין במתקן שב"ס ובין במקום אחר, הינה סבירה בנסיבות העניין, וכפועל יוצא מכך גם חוות דעתו השלילית של הממונה היא סבירה והגיונית.

אף אם הנאשם מוכן לסכן עצמו, על ידי שהייה במקום של עבודות שירות, לא יהיה זה נכון לסכן אחרים הנדרשים לשהות בקרבתו.

יצוין בהקשר זה כי המונח "יסוד סביר לחשש" משמעו כי די בחשש כללי שאינו ממשי וקונקרטי על מנת שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויטיל עונש אחר במקום עבודות שירות. מהחלטתה של כבוד השופטת קיסר בת"פ (רמלה) 2721/07 מדינת ישראל נ' שעבאן, עולה כי מההיסטוריה החקיקתית ניתן ללמוד שניסוח זה של המחוקק, המסתפק ב"יסוד סביר לחשש", היה מודע. זאת, תוך דחיית הצעות ניסוח לרף ראייתי גבוה יותר. משמע, די בחשש סביר לחיי הנאשם או אחרים, בעת ביצוע העבודות, כדי להפסיקן (וראו גם ת"פ (ראשל"צ) 15286-05-19 מדינת ישראל נ' עזמי (מיום 1.8.13)).

באשר לת"פ 44544-04-13 מדינת ישראל נ' אלסאנע, אליו הפנה ב"כ הנאשם, אציין כי ענייננו שונה, שכן שם בית המשפט קבע כי המידע המודיעיני שהוצג בפניו לא היה עדכני וכי לא היתה תשתית גם לא לכאורית לטענה שצוינה בהודעה, לפיה קיים סיכון לנאשם או לסובבים אותו.

אינני מתעלמת מההלכה שנפסקה בדעת רוב בע"פ 779/08 מוסלי נ' מדינת ישראל, לפיה סמכות הממונה על עבודות שירות לפי סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין כפופה לסמכותו של בית המשפט, ומשקבע בית המשפט שהנאשם יישא מאסר לריצוי בעבודות שירות, הממונה לא מוסמך לקבוע שאינו מתאים לכך, גם מנימוקים של הגנה על שלומו ושלום הסובבים אותו. אם כי המקרה שבפני שונה מהמקרה בע"פ 779/08, שכן באותו מקרה בית המשפט קבע שהמערער ירצה מאסר בעבודות שירות ורק לאחר מכן התקבלה חוות דעת הממונה לפיה המערער אינו מתאים לרצות מאסר בעבודות שירות. בעקבות פסק הדין, תוקן סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין אשר קובע כי בית המשפט לא יחליט על ריצוי מאסר בעבודות שירות, אלא לאחר שיקבל חוות דעת הממונה בדבר התאמת הנאשם לעבודות שירות והאפשרות להשמתו בהם.

יפים הדברים אשר נאמרו בעניין פ"ל (חי') 7800-01-12 מדינת ישראל נ' גורג דבס: "הממונה הינו גוף מקצועי ולא בנקל ורק במקרים חריגים, תינתן על ידי בית המשפט החלטה הנוגדת את עמדת הממונה על עבודות השרות... עם זאת סמכות הממונה על פי סעיף זה כפופה לסמכות בית המשפט ושיקול דעתו של הממונה איננו בא להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט אשר שתפקידו להחליט על אופן ריצוי עונש המאסר."

באשר לרשימת מקומות העבודה שהציג ב"כ הנאשם, אציין כי לאור תיקון 102 לחוק העונשין, הממונה לא חייב לבדוק את כל מקומות העבודה לצורך קביעת התאמתו של הנאשם לבצע עבודות שירות, להבדיל מבדיקתם לצורך השמתו.

משקבעתי כי הנאשם אינו מתאים לנשיאת עונשו בדרך של עבודות שירות, שומה עלי לגזור עליו עונש אחר, בהתאם לעקרון המנחה – עקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40 ב לחוק העונשין, תוך התחשבות בחומרת העבירה, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמו גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה

חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה מפורטת כחוט השני בפסיקת בתי המשפט.

ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו לבן נקבע: ".. נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב..".

ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, ציין כב' השופט רובינשטיין: "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור".

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו

עבירת נהיגה בזמן פסילה הינה מהעבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה. חומרתה נעוצה בסיכון הכבד לשלום הציבור, שכן מעצם הטלת הפסילה, אנו למדים כי רשות מוסמכת, מצאה כי עניין לנו במי שנהיגתו עלולה לסכן את ביטחון המשתמשים בדרך. לסיכון זה אף נלווה מחיר כלכלי, שכן נהיגה בפסילה מהווה כשלעצמה החרגה מתנאי הפוליסה הביטוחית, ובקרות תאונה ייפרע ניזקה מהקופה הציבורית. ערך נוסף הראוי להגנה הינו שלטון החוק וחובת הכיבוד והציות לו, שכן עסקינן במי שבחר לרמוס צו שיפוטי, לו היה מודע היטב.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם

ידועה ומוכרת הפסיקה המאפשרת אף בעבירה ראשונה מסוג זה לגזור עונש של מאסר בפועל, וראו רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל, שם אישר בית המשפט העליון עונש של מאסר בפועל למשך 8 חודשים בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, על אף שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה לנאשם נעדר עבר פלילי אשר לא ריצה מאסר מעולם, וחרף נסיבות אישיות חריגות.

בעפ"ת 28631-11-12 אדקידק נ' מדינת ישראל אושר עונשו של נאשם שהורשע בנהיגה בפסילה בפעם השנייה והוטלו עליו 14 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רישיון נהיגה למשך 5 חודשים וקנס.

בפ"ל 2461-08-14 מדינת ישראל נ' אבוטבול, הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח ואי ציות לתמרור 815. שם הנאשם החזיק ברישיון נהיגה משנת 88' ולחובתו היו 49 הרשעות קודמות בתעבורה, כשבעברו עבירות חוזרות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וכן עבירה של נהיגה בזמן פסילה. הנאשם נעדר עבר פלילי והיה בעל נסיבות משפחיות וכלכליות לא פשוטות. בית המשפט גזר על הנאשם, בין היתר, מאסר ל-6 חודשים בדרך של עבודות שירות ופסילה למשך 5 שנים.

בפ"ל 4435-03-11 מדינת ישראל נ' שגיב אליאס (עציר), שם דובר על נאשם שנהג בזמן פסילה בפעם השלישית, כאשר שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה תלויים כנגדו. ביהמ"ש החליט שלא להורות על הפעלת המאסרים המותנים לנוכח תסקיר חיובי, ויחד עם זאת איזן החלטה זו בתקופת פסילה ארוכה ולצידה של"צ.

מתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה נע בין אי הטלת מאסר עובר להטלת מאסר על תנאי או הארכת מאסר מותנה, פסילה בת מספר חודשים, פסילה על תנאי וקנס, ועד למאסר בפועל של 12 חודשים, פסילה לשנים, פסילה על תנאי, מאסר מותנה וקנס.

ברי, עת מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם השנייה ואילך העונש ההולם צריך לעמוד על מאסר בפועל, שברף הנמוך יכול וירוצה אף בדרך של עבודות שירות, כאשר התקופה תקבע בהתאם לקיומו של תנאי מאסר בר הפעלה והעבר התעבורתי.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

בפניי נאשם שהיה מודע היטב לעובדת היותו פסול לנהיגה. הנאשם התקשה להסביר בפני שירות המבחן את הנסיבות להתנהגותו ולקשייו לעמוד בתנאי הפסילה, ולא טען כל טענה שניתן להתחשב בה לקולא.

בחינת קיומם של שיקולים חריגים, המצדיקים חריגה ממתחם הענישה

האפשרות לשקול חריגה לקולא ממתחם הענישה שנקבע, נעוצה בקיומם של שיקולי שיקום חריגים, המצביעים על פוטנציאל שיקומי יוצא דופן, שיש באי חריגה מהמתחם כדי להכשילו.

כעולה מהתסקיר המשלים של שירות המבחן, מאז נפסל רישיון הנהיגה של הנאשם וההליכים המשפטיים בתיק הנדון, הוא נמנע מביצוע עבירות תעבורה. כמו כן, מעיון בגיליון רישומו הפלילי עולה כי בתקופה מאז ניתן התסקיר הראשון, ביום 10.3.15 ועד לתאריך מתן התסקיר המשלים ביום 8.2.16 לא נפתחו כנגדו תיקי משטרה. עוד צוין בתסקיר כי הנאשם לאורך חייו נמנע ממעורבות שולית ועשה מאמצים להשתלב כנדרש במסגרות חייו השונות, וזאת על אף קשיים ומורכבות בתא המשפחתי.

לאור זאת, ועל אף שלא נעלמה מעיני הסתייגותו של הנאשם מהאפשרות להשתלב בהליך טיפולי, מצאתי כי קיימים שיקולי שיקום, המצביעים על פוטנציאל שיקומי, אשר באים לידי ביטוי בכך שלא נפתחו כנגדו תיקים נוספים במהלך תקופה של כשנה וחצי ובכך שלא הפר את תנאי המעצר בהם הוא נתון מזה זמן רב. שיקולים אלה מצדיקים חריגה לקולא ביחס למתחם הענישה הנוהג, באופן שיש בו כדי להאריך את המאסר על תנאי העומד לחובת הנאשם.

קביעת העונש הראוי במתחם שנקבע

במסגרת זו נתתי דעתי, לחומרא ולקולא, לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, בין השאר בהתאם לסעיפים 40יא(1),(2),(4),(8),(10),(11) לחוק העונשין.

לקולא, ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם הודאה ונטילת אחריות על ביצוע מעשי העבירה.

הבאתי בחשבון את התקופה הארוכה בה היה הנאשם נתון במעצר בית ואת העובדה כי לא הפר אותו.

נתתי דעתי לכך שלא נפתחו כנגדו תיקים נוספים במשך תקופה של כשנה וחצי.

הבאתי בחשבון כי הנאשם נעדר עבר פלילי.

הבאתי בחשבון כי נסיבותיו המשפחתיות והכלכליות אינן פשוטות.

נתתי דעתי לגילו הצעיר של הנאשם (כבן 21) ולכך שלא ריצה מאסר מימיו, אף לא בעבודות שירות.

לחומרא, הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2010 ולחובתו 8 הרשעות קודמות, ביניהן עבירה של נהיגה בזמן פסילה, שבגינה כאמור עומד לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה, פקיעת רישיון רכב, נהיגה כשרישיון הנהיגה אינו תקף לסוג הרכב. יתר העבירות מרביתן מסוג ברירת משפט.

האם ניתן להאריך את עונש המאסר המותנה מבלי להפעילו

סעיף 55(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע כי: "מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי".

סעיף 56(א) לחוק העונשין קובע, כי: "בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

לאמור, "דרך המלך הינה, שלא להאריך עונש שנפסק על תנאי, אלא להפעילו" (עפ"ת 7895-09-11 מדינת ישראל נ' די קסטרו). אולם, רשאי בית המשפט להאריך את תקופת התנאי מטעמים מיוחדים שירשמו מקום שלא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

המחוקק לא הגביל את רשימת הטעמים המיוחדים, אך בדיקת הפסיקה הרלוונטית מעלה כי מקום בו התנאי הושת בגין עבירות מלפני עשור (ראה ת"פ 3639/09 מדינת ישראל נ' צברי), מקום בו הוכח שיקומו של הנאשם והוא כיום במקום אחר לגמרי ותיקן מחדלו, או כאשר מדובר בתנאי מאסר בלתי מידתי, כי אז ייאות בית המשפט ובמשורה להאריך התנאי או לחדשו.

ידוע כי שיקולי השיקום והמלצת שירות המבחן אינם מחייבים את בית המשפט, אשר אינו כבול בהמלצת שירות המבחן, ואולם לעתים דווקא העדפת שיקולי השיקום עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי של הבראת הנאשם.

אמנם, כאמור, הנאשם הסתייג מהאפשרות להשתלב בהליך טיפולי. עם זאת, נראה כי מאז ביצוע העבירה בתיק דנן בתאריך 20.10.14, לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים בתעבורה, עברו הפלילי נותר נקי והוא לא הפר את תנאי המעצר בהם היה נתון מיום 1.11.14 ולו פעם אחת. ניתן לומר כי הלכה למעשה, משך תקופה של כשנה וחצי, הנאשם קיים אורח חיים תקין ונמנע מביצוע עבירות, ומשכך סבורתני כי יש לראות בכך שיקום במובנו "הרחב", שכן שיקום יכול להתבטא לא רק במובנו "הצר" – השתתפות בטיפול, סדנא אלא גם בבחינת שינוי אורחות חייו של הנאשם, הבאה מהפנמת המעשה, העונש הצפוי ומעבודה פנימית שעושה הנאשם בכוחות עצמו.

כולי תקווה כי הנאשם ישכיל להמשיך ללכת בדרך זו ולא ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח.

על פי הלכת רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן "...אין הערכאה הדיונית מחויבת אפוא להטיל מאסר על כל מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה , חרף החומרה הרבה הנלווית למעשה זה. אולם, כלל דומה חל גם על המקרה ההפוך, היינו, אין לקבוע אפריורי כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה לעולם לא תוביל להשתת מאסר על הנהג. כל מקרה ונסיבותיו".

משהצדדים הגיעו להסדר, במסגרתו יוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לצד הפעלת המאסר על תנאי בחופף, אך משהנאשם לא נמצא מתאים לריצוי המאסר בעבודות שירות מטעמים ביטחוניים/מערכתיים שאינם תלויים רק בו, ולאחר שקלול כל הנתונים, תוך התחשבות בעברו הפלילי הנקי של הנאשם, בכך שלא נפתחו נגדו תיקים נוספים במשך השנה וחצי האחרונה, בגילו הצעיר, בהודייתו המהירה, בתקופה שחלפה ממועד ביצוע העבירה ובתסקיר החיובי שהוגש בעניינו, ממנו עולה כי מדובר באדם נורמטיבי בדרך כלל אשר לקח אחריות על מעשיו, ומשחג החירות עומד בפתח ומטעמי מדיניות משפטית השואפת לכבד הסדרי טיעון, אכבד את ההסדר ברף הנמוך וברכיבים המוסכמים שכן רק כשיש בעונש המוסכם חריגה בוטה ובלתי סבירה מנורמת הענישה המקובלת שיש בה משום הפרת האיזון בין טובת ההנאה של הנאשם לבין האינטרס הציבורי, רק אז יתערב בית המשפט ויסטה מאותו עונש.

לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

הארכת מאסר על תנאי

אני מאריכה את המאסר על-תנאי בהרשעה מס' 1 שנקבע בבית המשפט השלום לתעבורה – ת"א ביום 2.3.14 עפ"י תיק בימ"ש 7765-10-13 לתקופה של שנתיים נוספות.

פסילה בפועל

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים מהיום ללא ניכוי ימי הפסילה שריצה הנאשם עד כה, לנוכח הסכמת ב"כ הנאשם להרחבת רכיב זה ומשלא הושת עליו מאסר, מאסר בדרך של עבודות שירות, של"צ.

ככל ורישיון הנהיגה הופקד במזכירות בית המשפט, תנפיק המזכירות אישור הפקדה ללא צורך בהפקדה נוספת.

הפעלת פסילה על תנאי

אני מפעילה את הפסילה על תנאי בהרשעה מס' 1 שנקבעה בבית המשפט השלום לתעבורה – ת"א ביום 2.3.14 עפ"י תיק בימ"ש 7765-10-13 בדבר פסילת הנאשם מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת בחופף לפסילה שהוטלה לעיל.

פסילה על תנאי

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על-תנאי למשך 3 שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינן.

קנס

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2000₪ .

הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.5.16 ובכל 1 לכל אחד מן החודשים שלאחר מכן.

היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

הנאשם הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ט אדר ב' תשע"ו, 29/03/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי איריס יזהר