13 מרץ 2016

התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום קצבת שארים, לתקופה שמחודש דצמבר 2008 ועד לחודש אוקטובר 2012.

עיקרי העובדות נשוא התביעה

1. התובעת ילידת 1930.
2. ביום 28.11.08 התאלמנה התובעת, עת נפטר בעלה המנוח, מילזגהר בן שיאן ז"ל (להלן גם: "המנוח"). עם פטירתו של המנוח שולם לתובעת, ישירות לחשבון הבנק, מענק פטירה.
3. התובעת קיבלה קצבת זקנה מיום 1.4.95.
4. המנוח קיבל קצבת זקנה מיום 1.7.95 ועד למועד פטירתו.
5. לתובעת נשלח מכתב יזום מאת הנתבע, בעניין הגשת תביעה לקצבת שארים, ביום 9.6.13 (נספח ב' לתצהיר התובעת). בעקבות המכתב התובעת הגישה תביעה לקצבת שארים ביום 17.11.13.
6. הנתבע אישר את זכאות התובעת לקצבת שארים, החל מיום 1.11.12, תקופה של 12 חודשים אחורה ממועד הגשת התביעה (נספח ד' לתצהיר התובעת). כן הודע לתובעת, כי אינה זכאית לקצבה לתקופה קודמת, לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), שכן התביעה הוגשה באיחור (נספח א' לכתב התביעה מפורט).
7. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת זכאותה של התובעת לקצבה ממועד פטירת המנוח, מחודש דצמבר 2008.
8. במסגרת שלב ההוכחות בתיק העידו התובעת ובנה, מר רמי בן שיאן. מטעם הנתבע נמסרו שתי תעודות עובד ציבור החתומות על ידי גב' נירה פררה, מנהלת מחלקה במחלקת זקנה, האחת הוגשה טרם ישיבת ההוכחות, והשנייה לאחריה.

טענות התובעת

1. טוענת התובעת, כי הנתבע לא יזם פנייה אליה בעניין קצבת השארים קודם לחודש יוני 2013. תחילה נטען בתעודת עובד הציבור מטעם הנתבע כי יזמו שתי פניות אל התובעת, בחודש ינואר 2009 ובחודש מאי 2013. העדה הסתמכה בהקשר זה על תדפיס מחשב, ללא תאריך מדויק, ללא העתק המכתב וללא כל אסמכתא למשלוח ולקבלת המכתב. התובעת ובנה העידו, והביאו ראיות להוכיח, כי חלוקת הדואר בביתה של התובעת אינה מסודרת, והתובעת לא קיבלה כל מכתב קודם לשנת 2013.
2. התנהלות הנתבע מצדיקה חיובו בקצבת שארים לתובעת ממועד פטירת המנוח. הנתבע לא שלח מכתב יזום בתוך שנה ממועד הפטירה, ולא הביא לכך כל הסבר ממשי. הנתבע ידע כי התובעת היא בת הזוג של המנוח ואף הפקיד בחשבונה מענק פטירה, לפיכך, לא ברור מה מנע ממנו לשלם לתובעת קצבת שארים ממועד הפטירה.
3. לאחר חקירת העדה מטעם הנתבע, הוגשה תעודת עובד ציבור משלימה, הסותרת את העדות ומותירה תחושה לא נוחה. במסמך המשלים נטען כי לתובעת לא בוצע יזום אוטומטי לתשלום קצבת שארים, שכן המנוח לא קיבל קצבת זקנה בתוספת עבור אשתו, אלא התובעת קיבלה קצבת זקנה בזכות עצמה וחשבון בנק שלה היה שונה מחשבון המנוח. העדה לא הסבירה כיצד שולם מענק בפטירה באופן אוטומטי לתובעת לחשבונה. העדה בעדותה לא הזכירה את התנאים שהוזכרו לאחר מכן ולא הפנתה לנוהל תומך.
4. בהתאם לנהלי הנתבע, כאשר בשל טעות או מחדל של הנתבע לא מימש הזכאי את זכויותיו, יש לשלם את הגמלה עד 7 שנים למפרע. התובעת מפנה גם לפסק הדין בעניין עב"ל 57861-01-11 אסתר לוזון- המוסד לביטוח לאומי (7.8.12) (להלן: "עניין אסתר לוזון"), שם התייחס בית הדין לנוהל יזום תשלום מותנה לקצבת שארים.

טענות הנתבע

1. הנתבע טוען, כי נקודת המוצא הינה חזקת הכשרות של פעולות פקידי הציבור. הוגש רישום ממוחשב המעיד על כך שבעבר, בחודש ינואר 2009, הייתה פנייה של יזום והמרצה לתביעה, והתובעת העידה כי היא מקבלת דברי דואר שוטף.
2. טענות התובעת ובנה כאילו אינם מקבלים דברי דואר באופן סדיר מוזרות ואינן עומדות מול החזקה הקיימת. מכל מקום, לא ניתן לשלם קצבה רק בשל טענה בדיעבד כי המכתב לא התקבל.
3. קצבת פטירה היא מענק חד פעמי, שמשולם למי שנושא בעלויות הקמת המצבה, ולא תשלום שוטף. קצבת שארים שונה, ותלויה בפרמטרים שונים.
4. לא נפל כל פגם בפעולות הנתבע, אשר פעל בהתאם להוראות החוק ואינו יכול לשלם קצבה ללא תביעה פורמלית. התובעת אינה זכאית לתשלומים רטרואקטיביים בניגוד לחוק.

דיון והכרעה

לאחר שקילת טענות הצדדים והראיות, מצאתי כי בנסיבות העניין דין התביעה להידחות, מן הנימוקים הבאים:

1. בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי:

"296 (א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

1. התובעת הביאה ראיות רבות להוכחת טענתה, כי לא קיבלה לידיה מכתב יזום מאת הנתבע בעניין קצבת השארים, קודם לחודש יוני 2013. התובעת טענה, ועמדתה נתמכה בעדות בנה, כי במקום מגוריה לא קיימת חלוקה מסודרת של דברי דואר.
2. לאור תעודת עובדת הציבור המשלימה שהוגשה לאחר ישיבת ההוכחות בתיק, ספק רב אם העניין טעון הכרעה. במסמך זה טוענת עדת הנתבע, בניגוד לטענות קודמות של הנתבע, כי לא פנו אל התובעת בפנייה יזומה אוטומטית, ונשלחה אליה פנייה בחודש מאי 2013. העדה אינה מתייחסת מפרשות במסמך זה לשאלה האם בחודש ינואר 2009 נשלח אל התובעת מכתב, אם לאו. עם זאת, לאור נוסח המסמך, הכחשת התובעת והיעדר כל ראיה לכך שהתקבל אצל התובעת בפועל מכתב קודם לחודש יוני 2013, מתקבלת הטענה כי התובעת לא קיבלה לידיה קודם לחודש יוני 2013 כל תזכורת מאת הנתבע בעניין.
3. מכל מקום, למרבית הצער אין בכך כדי לסייע לתובעת. הלכה היא, כי הוראות החוק בלבד מעניקות זכויות למבוטח:

"מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד בהתנהגותו זכויות או מניעות... בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון ולפיהן התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, על כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק".

עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603

1. בעניין אסתר לוזון, אליו הפנתה התובעת בסיכומיה, שיבח בית הדין הארצי את הנתבע, בפסק דינו של מפי כב' סגן הנשיא (כתוארו דאז) השופט פליטמן, על נהליו בעניין יזום פניות למבוטחים לצורך מימוש זכויותיהם כדין, אך חזר על ההלכה הפסוקה הידועה לפיה:

"יש לשבח את המוסד על פועלו למען מימוש הזכאות לגמלה של ציבור הזכאים בכוח, על ידי הפנייתו לזכות לתובעו, או על ידי תשלום גמלה במקרה של תביעה יזומה על ידו כאמור; עם זאת חשוב לחזור להדגיש, כי אי יידוע תובע קונקרטי על אפשרות זכאות לגמלה - אינה יכולה להקים את הזכאות לגמלה בהעדר תביעה לגמלה" (ההדגשה אינה במקור).

אף בפסק דינה של כב' השופטת רוזנפלד, בעניין אסתר לוזון, הודגש כי:

"... שכבר נפסק, כי לחובת היידוע כאמור, אין השלכה על קיום הזכות, הקמה לזכאי לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי אך בהתקיים התנאים כפי שנקבעו להן בחוק (עניין ברש והפסיקה המוזכרת שם; עב"ל 16657-09-10 כוכבה סבן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.10.11 ; עב"ל 711/08 יצחק צ'רבינסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.3.10 ; עב"ל 617/09 המוסד לביטוח לאומי - יהודה מימון, מיום 29.7.2010)".

1. לא ניתן לקבל אף את טענת התובעת, לפיה הנתונים בדבר זכאותה לקצבת שארים היו בידיו של הנתבע, ולפיכך ניתן היה לשלם את הקצבה ישירות, כפי ששולם מענק הפטירה. יודגש, כי התובעת לא טענה להטעיה מצד הנתבע. תשלום קצבת השארים מותנה לפי דין בהגשת תביעה. הזכות להגשת התביעה נתונה לבחירתו של המבוטח, ואף המידע המלא הנוגע לזכאות הנמצא בידיו. אין ממש בטענה, לפיה לא מוטלת כל אחריות על כתפי התובעת והעובדה שהנתבע לא יידע אותה אודות זכותה להגיש תביעה, מקנה לה זכות שאינה מוקנית לה לפי דין.
2. בענייננו, שעה שאין חולק כי התביעה לקצבת שארים הוגשה בחודש נובמבר 2013, פעל הנתבע כדין, בהתאם להוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, כאשר שילם את קצבת השארים מחודש נובמבר 2012.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. לאור אופיו של ההליך אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשע"ו, (13 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.