ביום 11.1.16 הוגש לאישור בית המשפט הסכם פשרה בין התובעים וצד ג 1, ולפיו לשם סילוק התביעה כנגד הנתבעת וצדדי ג, צד ג 1 תשלם תובעים סך של 13,000 ₪.

בפסק דין מיום 11.1.16 אושר הסכם הפשרה.

ביום 13.1.16 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין ולחיוב התובעים בהוצאות הנתבעת.

ב"כ הנתבעת הבהיר כי לא נתן הסכמתו להסכם הפשרה ולא נטל חלק במשא ומתן שקדם לו, והלין על כך שאין בהסכם פשרה זה כל התייחסות להוצאותיה של הנתבעת בגין ניהול הליך זה.

ב"כ התובעים וב"כ צד ג 2 הגישו תגובותיהם לבקשת ב"כ הנתבעת.

ב"כ התובעים ציין בתגובתו כי העיקול נשוא התביעה הוטל על ידי הנתבעת ולכן התביעה הוגשה כנגדה. ככל שהנתבעת העסיקה חברת גבייה, הרי שאין זה מעניינם של התובעים, ובכל מקרה מוטלת על הנתבעת חובת הפיקוח וההשגחה על פעולות צד ג 1.

זאת ועוד, המשא ומתן שהתנהל בין ב"כ התובעים וב"כ צד ג 1, היה בידיעתה הברורה של הנתבעת, מאחר ובא כוחה נכח בדיון שהתנהל ביום 21.10.15.

ב"כ צד ג 1 שב אף הוא על הטענה כי המשא והמתן התנהל בידיעתה הברורה של הנתבעת, וזאת אף לפנים משורת הדין. מכל מקום, אין לקבל את טענת הנתבעת כביכול נקלעה בטעות להליך זה, שכן היא הגורם שמטעמו הוטל העיקול ולפי בקשתה.

דיון והכרעה:

בפתח הדברים יצוין כי סבורני כי אין הכרח בביטול פסק הדין לפי בקשת הנתבעת , עת שפסק הדין מאשר את דחיית התביעה כנגד הנתבעת עצמה. אף אם הנתבעת סבורה כי היה מקום להורות על חיוב בהוצאותיה, הרי שניתן היה לטעון לכך ללא צורך בביטול פסק הדין.

על אף האמור, ברי כי לשם הזהירות בלבד ונוכח עמדת הנתבעת ביחס להסכם הפשרה מיום 11.1.16, וטענתה בדבר אי תחולתו עליה, ניתן להורות כי פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה לא יחול על הנתבעת, אלא על יתר הצדדים בלבד.

כמו כן, לאור הסכמת התובעים בהסכם הפשרה לדחיית התביעה כנגד הנתבעת, ניתן להורות כי התביעה כנגד הנתבעת נדחית.

ככל שהדבר מבוקש על ידי הנתבעת, הרי שאני פוסקת באופן האמור לעיל.

בכל הנוגע לחיוב בהוצאות בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעת, עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, סבורני כי אין מקום בנסיבות העניין, לחיוב בהוצאות הנתבעת, מהטעמים שלהלן.

הנתבעת צורפה לתביעה זו, בהיותה מי שנרשם לזכותה העיקול נשוא התביעה.

צד ג 1 משמשת כחברת גבייה מטעם הנתבעת, כ"ידה הארוכה" של הנתבעת וכמי שפועלת בשמה של הנתבעת. הנתבעת אמורה לפקח על עבודתה של צד ג 1, וברי כי אינה יכולה להתנער באופן גורף מכלל פעולותיה של צד ג 1 .

במצב דברים זה, הגשת התביעה כנגד הנתבעת אינה יכולה להיחשב כהגשת תביעה כנגד בעל דין שאינו רלבנטי כלל.

יתכן כי ככל שהיה מתנהל ההליך המשפטי עד תומו הנתבעת הייתה מצליחה להוכיח כי במקרה דנן לצד ג 1 האחריות הבלעדית לנזקי התובעים. ברם, נוכח סילוקה של התביעה בשלב מקדמי זה, לא ניתנה הכרעה כלשהי בעניין זה.

לאור האמור, סוגיית החיוב בהוצאותיה של הנתבעת מתייחסת לשלב שמהגשת כתב התביעה ועד לישיבת קדם המשפט הראשונה בלבד.

לנוכח הקביעה כי היה מקום להגיש התביעה כנגד הנתבעת בהיותה מי שנרשם לזכותה העיקול,

ולנוכח סילוק התביעה בשלב מקדמי, לאחר קיום ישיבת קדם משפט ראשונה בלבד, סבורני כי אין מקום לחיוב בהוצאות הנתבעת.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת נדחית, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה / "פסק הדין" לידי הצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.